סיבוב בגשר הסינמטק בירושלים

רשימה מספר 362.

אחד מגשרי הולכי הרגל הכי נוחים בארץ נמצא בקצה ירושלים בדרך חברון ומקשר בין הסינמטק ובין האזור של הכנסיה הסקוטית, גן בלומפילד וגן הפעמון. מדובר בגשר שעובר מעל לכביש סואן ומסוכן, שעד הקמת הגשר גבה את חייהם של מספר לא מבוטל של הולכי רגל, ובעקבות אותן תאונות הושלם הגשר ב-1988 על ידי הקרן לירושלים ובתכנון האדריכל נחמיה גורלי. הוא ידוע כ"גשר הסינמטק", אבל שמו הרשמי הוא "גשר בני ברית" על שם הארגון שסייע בהקמתו.

גשר קצר יחסית (אורכו 32 מטרים בלבד)אבל הוא גם נוח וגם נראה כי הושקעה בו מחשבה עיצובית + פסל של יגאל תומרקין. ועל כך ברשימה זו.

.

מבט מלמטה

.

(1) הביקור:

ממילא לא הייתי רחוק מהגשר וגם רציתי לראות אותו מקרוב וגם לבקר בעוד שני אתרים לידו (הכנסיה הסקוטית וגן בלומפילד). בעבר כתבתי כאן גם על חדר זבל בערד – מתקן שבדרך כלל לא מייחסים לו חשיבות משמעותית. גבי צחק עלי שאני הבן אדם היחיד שילך לראות גשר הולכי רגל, אבל אני חושב שאם במדינה שלימה שיש בה כל כך הרבה גשרים, קשה למצוא גשר הולכי רגל אחד נוח ונעים – אז אם כבר יש אחד כזה לדעתי הוא ראוי לביקור.

הגשר מנצל את הבדלי הטופוגרפיה, כך שאין צורך לטפס על הגשר ואז לרדת ממנו בצד השני של הכביש, אלא הוא מוביל את הולך הרגל בנוחות מהמדרכה בצד אחד (יש רמפה ויש מדרגות ספירליות), מעל הכביש יש מבט פנורמי על גיא בן הנום, חומת העיר העתיקה והר ציון ולבסוף הגשר מתחבר לגדה השנייה שגבוהה ממפלס הכביש ונתמכת בקיר המורכב מאבני לקט מקומיות. בקטע זה הגשר מתעקל מעט סביב פסל של יגאל תומרקין ונפרד מהולך הרגל שממשיך בדרכו.

המידרך מורכב משביל בטון דק ורציף (ללא עמודים או תמיכות), מחופה גרנוליט. את מקומו של מעקה הבטון אטום הרגילים למצוא בגשרי הולכי רגל, כאן נעשה שימוש במוטות ברזל במרווחים שווים, שנותנים תחושה של מבט ממרפסת ולא של פתרון תחבורתי שמועתק לכל מקום. לאלה שנוסעים במכונית וחולפים מתחתיו יש תחושה של פסל קינטי, היות והמרווחים יוצרים תנועה בגשר. אין כאן זויות חדות, תכנית הגשר מעוצבת בקווים רכים, מה שמשחרר את הולך הרגל ממחשבה על הדרך וממקד אותו אל הנוף.

האדריכל דוד קרוינקר, היסטוריון אדריכלות ירושלים, ממעט לבקר או לשבח עבודות במסגרת ספריו הרבים, במקרה של "גשר בני ברית" קרוינקר חורג ממנהגו ומשבח בקצרה את הגשר: "פתרון רגיש לצורכי התחבורה הגדלים. מאז 1967 חל גידול עצום בתחבורה הממונעת ברחבי העיר, […] בדרך חברון נמצא פתרון בדמות גשר המעוצב בעיצוב אלגנטי ומשתלב בנוף בלי לגרוע ממנו" (מבט על ירושלים, כתר, 1996).

.

סרטון קצר שצלמתי בגשר:

.

.

(2) הפסל:

הפסל שיצר יגאל תומרקין הוצב כאן ב-1966 הרבה לפני הקמת הגשר. את הפסל יזם פעיל השלום אייבי נתן, שבאותה שנה היה שקוע בעולם האמנות, לאחר שפתח בתל אביב גלריה לאמנות שמכרה עבודות מאוספו הפרטי. בין השאר הוצג בו למכירה מודל שתכנן האדריכל דן איתן לבית ספר יהודי-ערבי  בנצרת (שלא נבנה). גם עבודות של תומרקין הוצגו בגלריה.

למימון הפסל גייס אייבי נתן את האמנים והמוסיקאים המובילים שיחד הופיעו בהתנדבות באולם "היכל התרבות" בהופעה שנקראה "שלום-3" והחלה בחצות. בין השאר הופיעו אריק איינשטיין, שייקה אופיר, יוסי בנאי, אריק לביא והגשש החיוור.

לא סתם כך הוצב כאן הפסל אלא רק לאחר התייעצות ותיאום עם העירייה. כך לדוגמה התייעץ תומרקין עם האדריכל מיכאל קון שזכה זמן קצר קודם לכן בתחרות לתכנון האזור, וכך נקבע מיקומו. קון אמנם אישר את המיקום, אך הוועדה לתכנון ובנייה לא אישרה ולמעשה הפסל הוצב באופן לא חוקי ונשמעו קולות שדרשו לסלק אותו, מה שכמובן לא בוצע.

.

גם אריק איינשטיין: מודעה לגיוס כספים להקמת הפסל

.

(3) תומרקין על הפסל:

ב-1966 תכנן והקים תומרקין מספר אנדרטאות ופסלי חוצות בארץ: אנדרטת השואה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, המצפור בערד ו"עידן המדע" בדימונה. אבל האנדרטה הזו בירושלים שייכת לסדרת פסלים שיצר יגאל ותומרקין באותה תקופה, פסלים אנטי-מלחמתיים שהורכבו מנשק צבאי מיושן. בראיון שערכה עמו תמר אבידר באותה שנה, סיפר לה תומרקין ש"כבר הרבה זמן אני רוצה לפסל בנשק. פניתי לכל מיני מכרים שלי בצבא וכשהוברר לי הקושי האדמיניסטרטיבי הנעוץ ברכישת חומר הגלם האמנותי שלי, פניתי לסמכות גבוהה ביותר בצה"ל ושם אישרו לי את העניין בלי בעיות. קבלתי במתנה קרוב לטון נשק פגום. נסעתי לבסיס ובחרתי לי תותח 40 מ"מ, 3 תותחים 20 מ"מ, קני מרגמות 2 אינץ', מקלעי בראונינג, רובים צ'כיים, הרבה עוזים, חצובות וסדנים שונים. פרקתי את הכל באטליה שלי בקרית המלאכה בדרום העיר, ונגשתי לעבודה".

באותו ראיון סיפר תומרקין לאבידר שבעקבות "המתנה" יצר במשך חמישה חודשים 40 פסלים, אותם ביסס על רישומים עליהם עבד קרוב לשנתיים. האם אין סתירה בין פסל אנטי-מלחמתי לשימוש בנשק שעשה תומרקין? "כשאני יוצר פסל מנשק שבור – יש בכך משהו מרתיע. אנחנו טוענים כל הזמן שפנינו לשלום ואנחנו מתרפקים על הפסוק 'וכתתו חרבותם לאיתים', ובכן, זה הקו המנחה אותי. אני מקווה כי העבודות שלי תתקבלנה בחוגי החינוך של צה"ל ויוצבו במחנות ויהיה בכך מעין המשך לפעולות הנפלאות הנעשות אצלנו בצבא: מקנים השכלה לחיילים, מלמדים אותם עברית, משתדלים למזג גלויות – מדוע אפוא מזניחים את החינוך האסתטי?".

את הפסל הצמוד לגשר כינה תומרקין "אנדרטת השלום". לאבידר הוא אמר: "מרבית האנדרטאות בארץ הן סתם זוועה… לו היו נותנים לאמנים של ממש לעשות זאת, אני בטוח שהם היו יוצרים זאת בהתנדבות".

בראיון אחר שנתן באותה שנה לרות בונדי תיאר תומרקין את המטרה שלו בפסלי החוצות שעיצב וזכו לביקורת לא חיובית מצד תושבים: "אני לא אוהב להרגיש אנשים, אבל מוטב להרגיז מאשר להשאיר אותם אדישים". אבל "אנדרטת השלום" הרגיזה בסופו של דבר גם את תומרקין עצמו.

"עשיתי מונומנט רע למשל בירושלים, מונומנט השלום של אייבי נתן", ענה תומרקין לאריה ורדי שראיין אותו ב-1969 ושאל אותו אם יצר פסלים רעים. "אני רואה את המונומנטים הרעים שעשיתי ואני סובל מהם, אם כי אינני רוצה שתהיה מלחמה, ושהטילים יפגעו במקומות האלה. אני יכול להביא להצדקתי רק מה שאמר המשורר דילן תומס, שהשמיץ משוררים רעים, ופעם שאל אותו מישהו: ומה עם השירים הרעים שלך? והוא השיב: זאת הדלת לשירים הטובים. יתכן שזה נכון. אני לומד לקח, אני משתדל".

"קרה לך שעברת ליד משהו ושאלת את עצמך מי האידיוט שעשה את זה?", שאל אותו ורדי. תומרקין ענה: " קרה, לא פעם ולא פעמיים. ליד אנדרטת השלום בירושלים. יש גם קיר שעשיתי במסגרת ליד בניין של חברת גד. ויש פרויקט באשדוד לא רע, אבל קצת קטן בקנה מידה בגלל התקציב. הוא לא מתאים".

.

תנועה סואנת: מבט על הגשר מדרום. בצד השני משמאל הפסל של יגאל תומרקין

.

(4) האדריכל:

האדריכל נחמיה גורלי הוא יליד ישראל (1942) שעד לאחרונה היה אדריכל פעיל מאד בעיקר בירושלים, שם גר ועבד. בשנות ה-70 תכנן עם האדריכל נחום מלצר את שכונת "בנה ביתך" וכן מבני ציבור ברמות, בשנות ה-90 היה אדריכל פרויקט שדרות בגין שחלקו הדרומי מבוצע בימים אלה. לפני כמה שנים, עזב את ירושלים ופתח את משרדו מחדש בפרק התעשייה תפן שבגליל העליון.

התקשרתי לגורלי לשאול אותו כמה שאלות נוספות על הגשר: "בתכנון הגשר הייתי צריך להתמודד עם שני אילוצים. האילוץ הראשון היה הפסל של תומרקין שהיה שם ולא רציתי לגעת בו. אילוץ שני היה הכביש והתנועה. שני האילוצים האלה הכתיבו את הקו העגול. הפתרון שבחרתי למעקה נבע מהרצון לתת לגשר אופי אוורירי ככל הניתן ושלא יהיה כבד, כי גשר מעוגל הוא נגד הסטטיקה. קו הנדסי טבעי הוא קו ישר וברגע שהוא עגול אז ישנם עומסים נוספים. מהנדס שהיה מתכנן את הגשר הזה היה מתכנן אותו ישר. גילי שני, שמעון קאופמן ודני שפר שהיו מהנדסי הגשר תכננו אותו בהתחלה עם כבלים דרוכים מה שהפך את הגשר למבנה מאד מסובך, אבל אחר כך הקבלן השתמש בהרבה מאד פלדה וזה איפשר לגשר להראות קליל ואוורירי".

גורלי תכנן גשרי הולכי רגל וגשרי רכבים רבים: גשר הולכי רגל מעל הכפר ליפתא (1995, זהו גשר מורכב יותר מגשר הסינמטק, בנוי בצורת מערבולת, ומשלב את פסלה של האמנית אור-נה רן). גשר רופין, גשר המע"ר (גשר קריית הלאום), גשר בבית שמש ובכביש הערבה.

.

יש גם ניגודים: הגשר שמייצג סדר וארגון (בטון, עמודי הברזל) חודר אל קיר תמך שמורכב מאבני לקט מקומיות בבנייה מסורתית

.

עמודי הברזל יוצרים תחושה של תנועה

.

ממתינות מתחת לגשר

.

המדרגות שמקצרות את העלייה

.

מבנה המדרגות

.

גשר בני ברית

.

בירושלים מקפידים לציין על כל מבנה ציבור: תכנון, ביצוע ושנת הקמה

.

הרמפה

.

מבט על הגשה המערבית של הרחוב

.

מבט על הגדה המזרחית

.

מוזיאון בגין ומאחוריו הכנסיה והאכסניה הסקוטית

.

מבט על הר ציון וגיא בן הנום, משמאל ברכת הסולטן, חומת העיר העתיקה ומגדל דוד

.

מבט על הכביש מבעד לעמודי הברזל המרכיבים את המעקה

.

גרנוליט

.

באופק הרי מדבר יהודה

.

אייבי נתן יזם ויגאל תומרקין יצר: אנדרטת השלום, 1966

.

תומרקין ב-1969: "עשיתי מונומנט רע בירושלים. אני רואה את המונומנטים הרעים שעשיתי ואני סובל מהם"

.

גרוטאות מושחרות וחתיכת סלע גיר

.

"וחתתו חרבותם לאתים…" (ישעיהו ב,ד)

.

לסיום שיר:

.

.