סיבוב בתי ספר 7 / בית ספר כרמים במודיעין

כשמגיעים לשכונת הכרמים קשה שלא להסתנוור. אבן צהבהבה מחפה את חזיתות בתי השכונה ההולכת וצומחת בצפון מודיעין, והבנייה המסיבית אינה משאירה קטע אדמה חשוף. גם מבני בית הספר היסודי החדש שבשולי השכונה והעיר, המחופים אבן חברונית, מסנוורים. התקציב המוגבל לא איפשר בינתיים,נטיעת עצים. אלה היו יכולים "לשבור" את הגוון האחיד וגם להעניק צל במדבר העירוני שנוצר.

עתניאל גלילי, מנהל בית הספר, מדגיש שהתכנית היא שהתלמידים יאמצו את הגבעה הסמוכה וכך לא יסתכמו חייהם בין קירות, כבישים וגדרות. בגבעה הסמוכה לבית הספר צומחת עדיין צמחיה פראית ובין הסלעים והשיחים מסתתרים מגוון של בעלי חיים. בסיור שגרתי באחת הכיתות קולט גלילי לפתע מבעד לחלונות המשקיפים על הגבעה לטאה גדולה. הוא עוצר את השיעור ויחד אתו כל התלמידים מצמידים את פניהם לחלונות ועוקבים בדריכות אחר תנועות הלטאה עד שהיא נעלמת מתחת לאחד הסלעים.

.

חזית בית הספר הראשית הפונה לשכונה

.

למרות שאיפותיו של המנהל, בניין בית הספר אינו מתייחס לערכי הטבע להם הוא משיק, אולם יתרונו בטיפוח המערכת הפנימית של המוסד. הפרויקט החדש כולל 18 כיתות לימוד, המתחלקים בין שלושה מבנים עצמאיים ומבנה מינהלה. הוא הושלם תוך זמן שיא שארך 7 חודשים בלבד, ואוכלס באמצע שנת הלימודים האחרונה. בית חינוך כרמים הוא מוסד צומח ובשלב הנוכחי מאכלס רק שתי כיתות א'. בשאר הכיתות שוכן באופן זמני בית ספר אחר, למענו נבנה היום מבנה נפרד.

האדריכלים דינה אמר ואברהם קוריאל הם מבכירי המתכננים של מוסדות חינוך בישראל. בתי הספר שתכננו ב-20 השנים האחרונות, נחשבים לפרויקטים מובילים בתחום. בין השאר תכננו את תיכון ש"י עגנון בנתניה, תיכון יצחק רבין בנשר, תיכון עמל בנצרת ובית ספר הדסים ביקנעם. במודיעין הם תכננו את בית הספר היסודי אסיף וכן מספר מתחמי מגורים שאחד מהם נבנה ממש היום. המשותף לכל מוסדות החינוך שתכננו, הוא הרצון ליצור לכל שכבת גיל את "הבית" שלה, כשבמקביל הם מבקשים לעודד קשרי מבט וקשרים פיסיים בין הבתים השונים. לכל בית ספר הם ממציאים סוגי קשרים חדשים, שמייחדים את המקום מבתי ספר אחרים. כך הם מחזקים את הקשר בין התלמיד וסביבתו ומקלים על גיבוש הזהות הבית ספרית.

.

מראה כללי על בית הספר מגג מבנה המגורים הסמוך

.

בהתחלה תוכנן בית הספר כמערכת מבנים המתאפיינים בצבעים שמחים. במהלך התכנון, ביקשה העירייה לזרז את ביצוע הפרויקט. במקום לבנות את המבנים מבלוקים וטיח כנהוג, יוצרו כל מרכיבי הבניין במפעל והורכבו במהירות במקום. השימוש בפרטי בניין מתועשים, דרש יצירת קירות מחופים באבן ולא צבעוניים וכך נוצרו החזיתות המסנוורות. את "הצבע" הכניסו האדריכלים באמצעות העשרת מערכת התנועה והמעברים בין המבנים וכן באמצעות מסגור המבטים.

אל בית הספר נכנסים מכיכר רחבת ידיים שבעתיד צפויה להשתלב בה צמחיה. ממנה יוצאת שדרה החוצה את כל האתר, עד למגרש הספורט הממוקם בקצה השני. משני צידי השדרה ממוקמים המבנים: מימין בניין המינהלה ומשמאל מאורגנים זה לצד זה שלושת מבני הכיתות. הם אמנם אינם צמודים האחד לשני, אך חלוקת המסות בין מרכיבי כל אחד מהבתים, מייצרת חזית רציפה. חזית כזו מזכירה רחוב עירוני המעודד התרחשות במגוון מקומות הנוצרים הודות לקשר בין המבנה הסגור ובין החצר הפתוחה. המבנים הם לא קוביות סתמיות, אלא מפורקים לאגפים "השולחים" זרועות לכל הכיוונים. במקביל התאפשר לעצב את החצר הגדולה כך שתשלח גם היא זרועות אל הבניין, באמצעות חצרות אינטימיות בגדלים שונים.

בכל מבנה שני מפלסים הכוללים בסך הכל 6 כיתות לימוד עם חדרי ספח. כשלכל חטיבת גיל המרחב שלה, נוצרת לשכבה אוטונומיה כמעט עצמאית בתוך המסגרת הבית-ספרית. ההתבדלות היחסית מאפשרת גיבוש חברתי, העצמת השייכות וחיזוק הביטחון של תלמידים שמעדיפים שלא להתערבב בשעת ההפסקה עם תלמידים משכבות גיל אחרות. כל שלוש כיתות חולקות חדר משותף, בו ניתן לשבת, לשחק ולהתכנס ודרכו נכנסים ויוצאים מהכיתה אל החצר. בין שלושת מבני הכיתות ישנו קשר באמצעות שני מסדרונות המקבלים כאן פרשנות חדשה. המסדרון במפלס הקרקע הוא חסר קירות והוא משתלב בבניינים ובחצרות. עיצובו הנקי מאפשר לעומד בקצה אחד שלו, ליישר מבט עד לקצהו השני, כשהמבט חוצה לא פחות משלושה מבנים ושתי חצרות. המסדרות במפלס העליון גם הוא מאפשר מבט חוצה בתים, אך את מקומן של החצרות תופסים גשרים. רוחב הגשרים מספיק כדי להפוך לחצר תלויה באוויר שמאפשרת גם לתלמידים בכיתות הממוקמות בקומה השניה, קשר מיידי עם החוץ. הגשר עצמו גם יוצרת קירוי על קטעים מהחצר שבמפלס הקרקע וממסגר את נוף הגבעה הפראית השוכנת מחוץ לגדר.

בינתיים, הקשר בין בית הספר לסביבתו הטבעית אמנם לוקה בחסר ואינו מפותח מספיק, אך נראה כי על אף המגבלות הרבות הצליחו האדריכלים, כמו ברבות מעבודותיהם האחרות, לעצב יש מאין עולם בית ספרי עשיר ומגוון המגבש קהילה קטנה בעיר הגדולה.

.

החזית האחורית הפונה אל הגבעה

.

קטע בחזית האחורית

.

פינות

.

הגבעה מציצה בין שניים ממבני הכיתות ומעל הגשר המחבר

.

מקום מיוחד, מוגן ומוצל למשחק בהפסקה

.

בהפסקה הגשרים הופכים מקום משחק ותצפית

.

הכניסות למבנים מאפשרים מבט עמוק לאורך כל בית הספר

.

אשכול כיתות באחת מקומות מבנה כיתות

.

מנהל בית הספר מזהה לטאה בגבעה

.

כולם לחלונות בעקבות הלטאה

.

אחד מהגשרים. ברקע בית המנהלה ומעליו בתי השכונה ההולכים וצומחים

.

מגרש הספורט

.

היות וכבר באותה הזדמנות קפצתי לראות את שני המגדלים שתכנן האדריכל משה צור במרכז השכונה, אז אני מעלה כאן כמה מהתמונות שצלמתי, רק כדי שתסתנוורו.

במקור נקראה שכונת הכרמים "שכונת צפור", על שמו של האדריכל גרשון צפור שתכנן אותה בשיתוף בנו, ברק צפור. צפור תכנן בין השאר את אתר ההנצחה בגבעת התחמושת, מרכז לבריאות הנפש בבאר שבע עליו זכה בפרס רכטר, מגדל לין בתל אביב, מגדל המים בהר הצופים וכן את בניין בצלאל הסמוך לאותו מגדל בקמפוס האוניברסיטה העברית. שבוע שעבר נפטר גרשון צפור בגיל 81:

.

בניינים חדשים בשכונה

.

המגדלים של צור

.

למרגלות המגדלים

.

בין המגדלים מדרגות העולות אל ראש הגבעה

.

המדרגות

.

בין השניים

לסיום, נא לעמוד:

* * * 

רשימה זו פורסמה לראשונה בכתב העת לחינוך "הד החינוך" שם אני מפרסם מידי גיליון כתבה על אדריכלות בתי ספר.

בהזדמנות זו אני מודה לעורכת ציפה קמפינסקי שהזמינה אותי לפרסם על במה מכובדת זו, לד"ר יורם הרפז העורך הראשי שאני מעריך מאד את החשיבה הנועזת שלו וכן למעצב נועם תמרי שמעניק למדור פרשנות חדשה בכל גיליון שלסיום אני מציג כאן את מראה הטקסט במקור:

.

מראה המדור כפי שפורסם בכתב העת "הד החינוך" (עיצוב: נועם תמרי)

.

* * *

להנאתכם רשימות נוספות בתחום מוסדות החינוך בישראל

(1) בית הספר ש"י עגנון בנתניה (קוריאל-אמר)

(2) חצר בית הספר היסודי בחורפיש

(3) בתי הספר החדשים במגזר הבדווי בנגב 

(4) אורט לבוביץ' נתניה בתכנון אדר' מרדכי בן חורין

(5) בית הספר היסודי ע"ש יעקב כהן בקרית אונו (זאב דרוקמן)

(6) בית הספר מאיר דורון ברמת השרון (ברוך-סולומון)

(7) בית הספר כרמים במודיעין (קוריאל-אמר)