סיבוב באקוודוקט של משה ספדיה במודיעין

המטרה שלשמה הגעתי עם רוני ליישוב הזה (וקשה לי להגיד שזה "מקום" או "עיר" – כי מצד אחד עקרו מכאן את המקומיות ומצד שני היישוב חסר סממנים של עיר) הייתה כתיבת מחקר על שלב ב' של מודיעין – נושא מרתק לכשעצמו אך לא כאן המקום לעסוק בו. בדרך לגבעות עליהן עתידות לקום על פי תכניות משרד השיכון ורמ"י השכונות הנוספות, נדהמנו לגלות את "האקוודוקט".

ועל כך ברשימה זו

.

משה ספדיה – תב"ע וגדי צלציון – תכנון מפורט

על פי תכנית האב לעיר אותה תיכנן האדריכל משה ספדיה לפני למעלה מ-20 שנה תוכננה העיר כך שהעמקים ייועדו לשטחים ירוקים ומבני ציבור ומסחר כשמשני צידיהם בנייה נמוכה ובראשי הגבעות יוקמו מתחמי מגדלים, כך שהדבר ייראה כמו כתר לעיר והדבר ישפר את ההתמצאות ביישוב. מרכיב משמעותי נוסף בתכנית היה "האקוודוקט" – שתי שורות מבני ענק המדמות אמת מים בעלת קשתות – אשר תקשר את הכניסה הראשית ליישוב אל מרכזה האורבני ובכך תצייר מעין סימבול של השקייה במי החיים של מרכז מודיעין.

אדריכלות סימבולית היא נושא שתפס (והפיל) לא מעט אדריכלים ומה"ליריות" הזו גם אתם יכולים להתרשם בצורתו החדשה של בניין "הבימה" החדש בלב העיר בתכנונו של רם כרמי. לראשונה בתולדותיה החליטה עיריית מודיעין לעצור את הסיפור הזה. כך ארע שבעקבות התנגדותה הנמרצת, בוטל הפרויקט וכיום ניתן לראות רק חלק ממנו שנבנה ואף הושלם לפני חודשים ספורים, כשבימים אלו הוא מתאכלס.

אחר כך התלבטתי: האם זה נכון היה לעצור ולבטל או אפילו לצמצם ולשנות אתה רעיון המקורי של ספדיה? אני חושב שזו שאלה גדולה הבעיה הזו של ההתייחסות לפרויקטים פורמאלים. היות ואם בוחרים שלא להשלים אותם, הם הופכים לפילים ורודים במרכז הזירה וגם לעולם לא ניתן יהיה להאשים את האדריכל – היות ותכניתו לא מומשה, והרי האשמה היא עסק חשוב. במחשבה שניה, אחרי שראיתי מה ארע בצורן (ישוב שכולו תוכנן על פי תפיסה פורמאלית על ידי האדר' רחל ולדן) – הייתי משלים את הפרויקט בדיוק כפי שהמתכנן ביקש בתחילת הפרויקט. ואולי השינויים היחידים שהייתי מציע היו באים לידי ביטוי באמצעים של גריעה ובכלל בהענקת פרשנות נפרדת לכל אחד מחלקי האקוודוקט העתידיים ואולי גם בקווי הבניין ובייעודים.

מה שבוצע: תשעה מגדלים המכילים 455 דירות. כל הדירות הינן בנות 5 חדרים על שטח הנע 140-120 מ"ר + מרפסת + 2 חניות + מחסן. בניית הפרויקט החלה בשנת 2002 על פי תכנית כללית של משה ספדי, כשהתכנון המפורט נימסר לאדריכל גדי צלציון – המתמחה במגדלי מגורים. הדירות נמכרו כמו לחמניות טריות: עד שנת 2003 עמד מחיר יח"ד בפרויקט על 750,000 ש"ח, והיום עומד המחיר על 1,275,000 ש"ח. ראה כאן.

המשתכנים במגדלי הדירות הללו הינם בחלקם הגדול משפרי דיור מקומיים, כשעל פי המקומון של מודיעין מחצית מהרוכשים הם יהודים מחו"ל בעיקר מדרום אפריקה שמאסו בג'ונגלים לטובת ישראל והודות להתארגנות פדרציית יהודי דרום אפריקה רכשו כאן דירות בהנחה של 10%.

אז מה בכל זאת כל כך מפתיע ביצירת האמנות הזו? למה היא בכלל מפתיעה אותנו? הרי כל התשתית של מודיעין הוקמה באלימות וברוטאליות ללא כל סממן אנושי: דריסת ערכי טבע ומורשת הכוללים בשטח היישוב מספר נקודות התיישבות שהתקיימו עד 1948, החרבת עתיקות שיכלו להשאר כחלק משטחים ציבוריים פתוחים ועוד ועוד. במודיעין זה נראה שהמתכנן רכן מעל לתכניות ועיצב את היישוב כך שיתאים לקונספציה עיצובית שהתגלגלה לו בראש, כשהוא דמיין כיצד העיר תראה כשהוא ינסוק מעליה במסוק.

כל רעיון הכתר בעצמו יותר מידי מזכיר לי את רעיון שבעת הגבעות של רומא ולאחר מכן בקונסטנטינופל – שתי אימפריות ששלטו בעולם ונפלו בגלל טעויות ותשוקות מגלומניות של שליטיהן. האם גם אנו צועדים בדרך הזו?

רק לדוגמא מיקום גני המשחק לילדים כאיי-תנועה הגובלים משני צידיהם בכבישים מהירים בלי מחשבה כיצד באמת אלה שישתמשו בהם יחצו את הכביש הסואן והמסוכן. מדובר כאן בתכנון משנות ה-90, בעוד שלדוגמא בשנות ה-60 כשתכננו את העיר ערד מענה לתנאי הנוף, האקלים ולצרכים האנושיים עמדו בבסיס התכנון. האם זו נקראת התקדמות?

כיצד קרה ש"העיר הקורנת" שהוצעה על ידי קורבוזיה בסוף שנות ה-20 וירדה מאד מהר מהפרק של הדיון התכנוני בעולם – חיה, בועטת ומהווה את הדוקטורינה השלטת בתחום התכנון האורבני בישראל? אני מקווה עכשיו שאתם מבינים למה כאן האבולוציה הפוכה.

האקוודוקט הזה מזכיר לי את גדר ההפרדה שבוצעה כמה מאות מטרים מהאתר, ודימיון זה אינו סתמי אלא מבטא אקט של אלימות הטבועה היטב בתרבות הישראלית ובין השאר מוצא את ביטויו גם בבניין הבימה החדש של רם כרמי שכבר הוזכר לעיל – ליריות של אלימות. אריאלה אזולאי ועדי אופיר בספרם "משטר זה שאינו אחד" (רסלינג, 2008) מתייחסים לאלימות הזו: "ייצוג של אלימות הוא חלק בלתי נפרד מהפעלת אלימות, והשלטון, כל שלטון עוסק בייצוג האלימות לא פחות מאשר בהפעלתה. […] פוקו תיאר יחסי כוח כפריסה של קווים בין נקודות על פני שטח חסר עומק. את העומק אפשר לתאר ככוח פוטנציאלי – כסף ונכסים, סמכות פוליטית, כוש גופני, אומץ לב או מאגר כלי נשק – אבל לכוח כזה יש משמעות כ'פעולה על פעולות' או התנהגויות של אחרים רק אם יש לו נוכחות כלשהי בפני השטח. הכוח הפוטנציאלי פועל דרך השיח שמייצג אותו ובאמצעות הדמיון שמדמה את פעולתו אך בלי זיקה הכרחית לכוח המייצג כשלעצמו".

אך בתור התחלה אופטימית היות ובמודיעין אין איפה או מה לאכול בבקר, פתחנו את היום ברמלה אצל ח'ליל. זו לא פעם ראשונה שאני אוכל חומוס עם רוני, וגם הפעם הופתעתי לראות שהיא מסיימת לפני! אולי זה בגלל שני בקושי סותם את הפה ואולי זה סתם בגלל שהיא אוכלת מהר, אבל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש.

חוץ מהעבודה המשותפת הזו במודיעין, רוני ואני גם עובדים בצוות המעבדה לעיצוב עירוני של אדר' ד"ר טלי חתוקה באוניברסיטת תל אביב, שזה מכון מחקר אקדמי הפועל כמו משרד מתכננים לכל דבר (בקרוב מאד יעלה האתר). אומנם אני הייתי הראשון שהצטרף למעבדה החדשה (שמצויה כעת בשלבי הקמה והרצה)  – אך אני יותר הונחתתי על טלי מאשר "נבחרתי" על ידה, ולכן מעמדי שונה ולמעשה נחות משאר עובדי המעבדה. לטלי היה מזל מהשמיים שהיא הצליחה לדלות מקרב התלמידים באוניברסיטה תלמידים מהשורה הראשונה (שכאמור אני לא בתוכם), שרק בשבילם היה שווה לה להקים את המעבדה דווקא בתל אביב. אחת מאותם עובדים היא רוני, שבלעדיה אני משער ששום דבר לא היה זז במקום ואני לא יודע אם טלי באמת יודעת איזה נכס נפל לידיה. אני בכל מקרה יודע.

המכוניות הניצבות בתמונות לא מחנות, אלא הן עומדות בפקק תנועה עקב תכנון כבישים לקוי שלא ברור לי איך התושבים המקומיים מוכנים להעביר את זמנם במכונית. למעשה, מרבית זמנם הפנוי של תושבי מודיעין עובר עליהם במכונית: שעה לעבודה, שעה בחזרה, בדרך לגן, לסופר, לסרט, לבריכה, לחברים. כך איך בן אדם שבילה שעות על הכבישים, ויום עבודה מול מחשב מרצד – איך אדם כזה השב הביתה אל משפחתו יצא אל הרחובות ויקים קול צעקה על העוולה בה הוא חי.

בראיון שערכתי באחד מהמחקרים שלי לפני מספר שנים, ראיינתי את האדריכל הראשי של חברת אזורים שטען שמדובר למעשה באנשים חסרי ברירה – וכאן מדובר בטענה המוצגת על ידי איש המקצוע האחראי לצורת החיים הזו של "תעזוב אותי בשקט. יש לי חניה צמודה, טלויזיה פתוחה, גן ילדים קרוב וגם סופר וזה מספיק".

ואם כבר הזכרתי את אותו אדריכל, אז היום רוני נתנה לי לעיין בחוברת שיצאה על ידי משרד הבינוי והשיכון לכבוד חנוכת העיר, מופיע אותו אדריכל בצוות ההיגוי של תכנון העיר מטעם משרד הבינוי והשיכון. בהמשך הראיון, הוא אף טען שאם היו נותנים לו דירה חינם באחד מהפרויקטים האלה – הוא לא היה לוקח, אלא מעדיף להישאר בדירה הקטנה והישנה שלו עם בעיות החניה בתל אביב.

אותה חוברת הנקראת "מודיעין – עיר חדשה" נפתחת בפרק "העיר השידרית – ירושלים, תכנית מידבא". עדיין לא נתקלתי במחקר איכותי הנוגע בתסמונת ירושלים אצל חלק מאדריכלי ישראל, כשאין ספק שספדיה הוא האדריכל שסובל ממנה הכי הרבה וגם לקח אותה הכי רחוק, אבל הדימוי שבו הוא בוחר לתאר את מקורותיה של תכניתו למודיעין הוא האימג' של ירושלים כפי שמופיעה במפה הביזנטית שבמידבא. המרכיב הבולט ביותר באותה מפת ירושלים – הוא שדרה של עמודים החוצה את העיר. בחוברת זו, מבקש ספדיה להציג את תכנית מודיעין כתכנית הממשיכה מסורת תכנון קדומה ומפוארת. והרי מי לא רוצה להיות כמו רומא, פריז, וינה, ניו יורק ופילדלפיה?

"עיקרון השדרה כאלמנט של אוריינטציה, אומץ על ידי מתכנני ערים גם בתקופות מאוחרות יותר. עיקרון השדרה יושם בצורות שונות במנה האורבני של כמה מערי אירופה של המאה ה-19 וה-19 (לדוגמא, המערכת השידרית בפריז והטבעת של וינה). ניתן להבחין ביישום עיקרון זה גם בתכניות של ערי גריד מובהקות כמו ניו יורק ופילדלפיה. בימינו ניתן לזהות מאפיינים ברורים של העיר השידרית בתכניות של ערים חדשות כמו Hook New Town ו-Cumbernauld באנגליה. בניגוד להרבה ערים חדשות בבריטניה, תכניות אלו ניסו ליצור מחדש את המבנה ההירארכי והשידרי של ערים מוקדמות יותר" (מתוך החוברת, עמ' 8).

עד היום טרם הספיקו לממש את שלב א' של פרויקט מודיעין, וחלק נכבד עוד עומד לקום מדרום לעיר וממערבה, אך כבר היום מתכונן משרד השיכון יחד עם רשות מקרקעי ישראל להמשיך ולהרחיב את מודיעין לשטחים נוספים מדרום וממערב, כך שהעיר תגיע לאכלס רבע מיליון תושבים – ועל כך במחקר אותו אני כותב בימים אלה.

סקרן אותי מאד לראות איך הבניין פועל, אז הדבר הראשון שחיפשתי היה חדר המכונות של המעליות בקומת הגג. מזל שלא תמיד נועלים דלתות במדינת סמוך על

בדרך כלל אני משתדל להכנס לכל מקום שאפשר, היתרון בעובדה שהפעם הסתובבתי עם בחורה שיכולה להיות דוגמנית (והיא גם מחוננת!) – זה שכל הדלתות נפתחות מעצמן וכך הצלחנו לראות את דירת הפנטהאוז החדשה באחד המגדלים

כאן תוקם בריכת שחיה חדשה לרווחת תושבי מודיעין

שכונת קייזר

רצועת הגינות השוכנת למרגלות המגדלים בין החניון העילי לכביש

פארק ענאבה (מי בכלל מעניק שם ערבי לפארק במודיעין?!) שתוכנן על ידי גדעון שריג טרם נפתח לקהל, וכיום מבוצעות בו עבודות פיתוח נוספות בעקבות הפסקת העבודות בו לפני תקופה ארוכה. אחד מהתושבים שראיינו למחקר טען שבמודיעין הכל מתוכנן פעמיים – אז כאן ישנה דוגמה לכך

קניון עזריאלי עם פקק תנועה. יש כאן תחושת מלחמה, מה שמזכיר לי קישור לסרטון צבע שצולם במצלמת 8 מ"מ, על ידי חייל בעת מלחמת ששת הימים והתגלה ממש לאחרונה

כשירדנו מקומת הגג התלווה אלינו פועל חביב שטען שמודיעין מזכירה לו את הבית שלו

לא ויתרנו ורצינו לגלות היכן נמצאות תיבות הדואר של הבניין – משימה קשה שרק לאחר חיפוש ושיטוט אורך הצלחנו לאתר אותן מסתתרות במשהו שנראה כמו עוד כניסה לבניין

החזית הדרומית של מגדלי האקוודוקט