סיבוב בבוסתן כיאט / טבע והיסטוריה בלב חיפה / שיר אהבה מאחורי סורגי הפלדה

ביום ששי שעבר עמית התקשר אלי בשבע לפנות בבקר והעיר אותי מתוך עוד חלום פנטסטי, והציע לנצל את היום הנעים שעומד לעלות לטיול בחיק הטבע.

היות ואני לא מבין בטבע, אז הצעתי שנקפוץ לבוסתן כיאט שבלב חיפה. טרם ביקרתי באתר, וזה למרות שכבר לפני שנים רבות הוקסמתי מהתצלומים שהציג יצחק דנציגר בספרו מקום ועל הדברים שניכתבו שם על המקום. בעקבות ההחלטה, מיהרתי למחשב לבדוק מה מסתובב ברשת על המקום והופתעתי שאין כמעט בכלל חומר על המקום, ובקושי הצלחתי להבין איפה הוא נמצא.

בויקיפדיה העברית למשל הוא בכלל לא מוזכר – אין לו ערך משלו למרות שהוא בהחלט ראוי לכך, והוא אפילו לא מוזכר בערך של נחל שיח – שבו הוא שוכן. למזלי באתר החברה להגנת הטבע שהשתתפה במאבק על שימור פיסת הטבע העירונית הזו, מוצג הסבר על המקום ועל מיקומו – כך שתוך פחות משעה וחצי הגענו לבוסתן.

 

 

המקום פשוט מדהים ומזמין ומפתיעה אותי העובדה שלא ביקרתי במקום אף פעם, וזאת למרות שהבוסתן מאד נגיש וקרוב לכביש מספר 2 ולכניסה הדרומית לעיר. כשהגענו בבריכה הגדולה שחתה משפחה צעירה בעירום, ואיך שהופענו הם יצאו כולם מהמים, התלבשו ועברו לשבת בפינה מוצלת לארוחת בוקר. כמה דקות מאוחר יותר – עשינו כמוהם.

המקום הזה כל כך יפה, שאין לי מושג למה אין באינטרנט כמעט בכלל תמונות שלו, אז בכדי להשלים את החסר אני מעלה את התמונות שצילמתי ביום ששי לאתר, ובנוסף בכדי להבין את ממדיו וגם לשמוע – העליתי ליוטיוב סרטון קצר בן 2 דקות של סיבוב מהיר במקום.

לצורך התמונות המתנתי שלא יהיה איש בבריכות או לידן, כך שהמקום ייראה נטוש, אך למעשה היו באותה העת לא מעט אנשים. האתר אמנם היה נקי לגמרי, המעיין נראה טוב (הוא מופיע בתמונות שסוגרות את הרשימה) אך חוסר תחזוקת הטרסות ומערכת המים – גרמו לקריסת חלקים ניכבדים מהמערכת, דבר שהפך חלק מהאתר למקום מסוכן. אם אף אחד (והכוונה כמובן לעיריית חיפה) לא ייקח את בוסתן כיאט – אתר הטבע העירוני היפה והחשוב ביותר בו ניתקלתי בישראל, בידיים – המקום הזה יתפורר ויעלם תוך שנים ספורות.

מהסיבוב האחרון שלי בתחתית של חיפה, אני מבין שזה בדם של העירייה שלא לפתח ערכים קיימים, אבל אני חושב שהגיע הזמן להתבגר קצת, וגם מקומות שהזהות הלאומית שלנו מתנגשת בהם לפי חלק מהתפיסות המפגרות המתהלכות בינינו – צריך לבדוק מחדש מה הרווח ומה ההפסד של המקום. באתר של הצלם החיפאי יאיר גיל מצויין כי כיום האתר מצוי בבעלותה של עיריית חיפה, מה שמחזק את דעתי לגבי האסטרטגיה העירונית: חיפה כטאבולה ראסה. אבל על כך כבר אמר המשורר: "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם".

וכעת קצת על סיפורו של המקום, שהוא למעשה סיפורה של הארץ הזו:

בוסתן כיאט קרוי על שמו של מי שהיה בעליו של המקום ומקימו בשנת 1936 – עזיז כיאט. באתר אין כל שילוט הכוונה או הסבר, אבל על דלת המבנה במרכז האתר כתב אלמוני כי הוא נבנה בשנות ה-20. הבוסתן כולו בנוי מבטון וכולל מערכת מים המורכבת מתעלות, בריכות נוי, בריכות אגירה (המשמשות גם לשחיה), מדרגות, טרסות ומשטחים רחבי ידיים שככל הנראה יועדו לפריסת שטיחים.

על פי כתבה באתר "מסע אחר" המקום לא נעזב בשל מלחמת 1948, אלא "הועבר" על ידי המשפחה לעירייה. אותי זה לא שיכנע. הנכבה היא כמובן לא רק אסון אנושי, אלא גם אסון פיסי שבוסתן כיאט שילם עליו מחיר כבד. אני מקוה שהארי הפנים את הדבר. בעבר אימץ את המקום יצחק דנציגר ולאחריו אימץ אותו בשיטה דומה מיכה אולמן, אבל הזמן עבר ועימו גם שני האמנים האלו, והדרדרותו של המקום הואצה.

בעשור הנוכחי קמו סוף סוף תושבים מהעיר והחלו להזיז עיניינים ולהלחם לשמירה ולטיפוח המקום: קשישים, צעירים, סטונדטים וחניכי צופים, משפחות ורווקים – כלם יחד פועלים לקידום המודעות למקום הנפלא הזה. במקום מתקיימות פעילויות קבועות לצד אירועים חד פעמיים, שכל מטרתם להעלות את המודעות ולהחיות את פיסת הטבע העירוני הזה (אפילו מתי שמואלוף שכני לאתר פירסם ברשימותיו אחד מהאירועים הללו).

מכל ההמולה הזו והטבע היפה, מעניין אותי דווקא לאן נעלם אותו אדם עמיד שפיתח את המקום, מהו סיפורו של עזיז כיאט ולאן הוא התגלגל? מישהו יודע?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בוסתן כיאט שוכן ממש מול הכניסה לבית הקברות, ממזרח לכביש. בין הבוסתן לכביש מפרידים פחות מ-100 מטרים בהם מצויים כמה מבני שיכון ואתר של סוחר שיש (כנראה למצבות ולבניה). ההליכה לבוסתן חוצה את בתי השיכון האלה שאני מקוה מאד שלא יפנו אותם וישתמשו בהם לעתיד כחלק מפיתוח האתר.

אבל עכשיו נחה עלי הרוח, והשעון מתקתק ולכן שיר אהבה נוסף:

 

שיר אהבה מאחורי סורגי הפלדה

 

אהובתי לא יודעת שהלב תמיד זוכר

ועמוק בפנים באש האהבה הוא בוער.

יש רגעים שנראים לי טובים

כשאני יושב בבר עם כמה חברים.

אבל כיצד אשקוט עם כוס יין בבר

כשאת שוכבת עם גבר זר.

 

חוויות והרפתקאות אני עובר רבות

אך כל אלה הן אוסף של אשליות.

אהובתי בואי ותראי את דמעותיי

בואי וראי מה את עושה לרגשותיי.

את לא יודעת כמה עליך עוברות המחשבות

הן אותי תופסות, אוחזות ולא מרפות.

 

חולם שמלטף ומנשק את עורך הרך

ואני ואהבתי הם רק שלך.

אני רואה איך עליך גברים מסתכלים

הם יודעים שרק איתך הם יהיו מאושרים.

את הרי לא סתם ילדה

את כבר בשבילי ממש אגדה.

 

איתך ארצה לחיות כל ימיי

בואי ותהיי אשתי בחיי.

את ילדה ואת אשה

אבל אותי האהבה אליך מטישה.

הירשנזון נזרק מאחורי סורגי פלדה

ואותי סיבכת בתוך כבלי האהבה.

 

האם אני שמח האם אני מלנכולי

עזבי הכל ותתמסרי כבר