במבט ראשון אפשר לחשוב שמדובר במסגד עם צריח מוזר, אבל זו מצודת משטרה שהקימו הבריטים לפני שמונים שנה, במטרה להגן על גבול הצפון. המצודה שלמה ונטושה וניצבת בקצה מושב שקט ונעים, מושב שפר. היא בנויה כולה מבטון ובולטת בנוף הודות למגדל התצפית בצורת משושה המתנשא מעליה, והוא שמזכיר קצת צורה של מסגד.
החניתי את הרכב בקצה המושב, עזבתי את האספלט מאחור ונכנסתי לחורש טבעי שמוביל בדרך לא דרך (מרחק הליכה של 100 מטרים) אל מתחם המצודה. מידי פעם הצריח המיץ בין צמרות העצים הצפופים וכוון את דרכי. כמה מטרים עלייה במעלה הגבעה והגעתי לגדר פרוצה, דילגתי מעליה ועמדתי למרגלות הבניין.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
(1) ביקור
הכניסה הראשית המקורית נאטמה לפני כמה שנים, אבל היות וגנבו את כל הדלתות והחלונות, אז יש מספיק כניסות אחרות. תכנית הבניין מורכבת מחצר פנימית, כשחדרי המצודה מקיפים אותה ופונים אליה. יש כאן בסך שתי קומות וכמות החדרים קטנה: בדופן המזרחית חדר בכל קומה וכך גם באגף המערבי במפלס העליון ובמפלס התחתון יש שלושה חדרים שסוגרים על החצר גם מצפון. האגף הצפוני מורכב ממסדרון המפריד בין החצר ובין סדרת חדרים זעירים (מטבח, שירותים, מקלחות, מחסנים).
(2) תולדות
ב-1938 התקבלה ההחלטה לבנות את הפרויקט, אותו תכנן האדריכל פרדריק פוסטר-טרנר (1989-1893, החומר עליו ברשת מאד מצומצם) שעבד כאן בין השנים 1945-1929. במקור הוא תכנן את מודל המצודה הזאת לקסטל שבדרך לירושלים, אך לבסוף המצודה שם לא נבנתה ואת התכניות הוא שלף כשהחליטו על הקמת המצודות לאורך גבול הצפון. הבריטים ציפו שהפרויקט יושלם תוך חודשיים וחצי אך בעקבות איחור "כבד" הוא הושלם אחרי כמה חודשים ספורים. היום כזה פרויקט היה נבנה במשך שמונה שנים לפחות. הבנייה האיכותית נחשפת בעת ביקור היום במצודה: אין סדקים, אין כתמי נזילות, הריצוף מאובק אך תקין, וגם מעקה העץ עדיין נמצא.
בעקבות מעורבותו של סר צ'רלס טיגארט שהתמחה בלוחמה בטרור, בנו הבריטים שתי סדרות של מצודות משטרה. הראשונה היתה לאורך גבול הצפון (שהמצודה בשפר היא אחת מהן), והשניה אלה מצודות הגדולות שפזורות בכל הארץ וכתבתי על חלקן כאן בלוג ובמקומות אחרים והן אלה שנקראות "מצודות טיגארט".
את תולדות המצודות הבריטיות חקר וממשיך לחקור ד"ר גד קרויזר. חלק ממחקרו פרסם קרויזר בספר "הטיגארטים – הקמת מצודות המשטרה הבריטית בארץ ישראל 1943-1938" (הוצאת לשימור אתרים, ספריית יהודה דקל, 2011). בפרק העוסק במצודות לאורך גבול הצפון הותיר קרויזר את הנושא מעורפל. לכן, החלטתי להרים אליו טלפון כדי לברר את הסיפור של המצודה בשפר.
.
.
(3) שיחה עם ד"ר גד קרויזר
מ"י: מהספר לא ברור מתי ולמה תוכננה המצודה בשפר, היא אפילו לא מוזכרת ברשימת המצודות שהצגת בראש הפרק.
גד קרויזר: לא התייחסתי לשפר כי אין לי חומר. המצודה הזו שונה משאר המצודות. אני לא יודע מתי נבנתה, וגם לא מצאתי תכנית. לפי הרשימה שמצאתי בארכיונים באנגליה ובגנזך המדינה בנו הבריטים לאורך גבול הצפון שבע מצודות בהמלצתו של סר צ'רלס טיגארט, אבל שפר לא מוזכרת בה. יתכן והמצודה שתוכננה לקום בראמה לא נבנתה בסופו של דבר, ובמקומה הוקמה המצודה בשפר שם היתה שליטה טובה יותר. יתכן גם שהמצודה בשפר הוקמה בנוסף לאותן שבע מצודות. בכל מקרה, בראמה לא הצלחתי למצוא שאכן נבנתה מצודה. חסר חומר ולכן תולדות המצודה בשפר מעורפלים.
מ"י: אז מתי נראה לך שהיא נבנתה?
ג"ק: להערכתי הבנייה הסתיימה בינואר 1939, אך זו שבשפר יתכן ונבנתה אפילו עד אמצע 1940 אך לא יאוחר.
מ"י: למה לא יאוחר מ-1940?
ג"ק: כי בספטמבר 1938 המרד התחיל לרדת דרומה וגדר הצפון איבדה מחשיבותה. השמירה על הגדר עצמה לא היתה מספיק טובה וכתוצאה מכך חלק מהגדר נשדד. הגדר הרי היתה מורכבת מברזל, מתכות ונחושת. ביוני 1940 ביצעו הבריטים פשיטה בלבנון (שבה השתתף משה דיין ואיבד את העין), וזו היתה הפעם האחרונה שהבריטים נתנו חשיבות לצפון, לכן אני משער שלא היתה בנייה אחרי 1940.
מ"י: מה היתה מטרת המצודה?
ג"ק: הבריטים הקימו את המצודות בשני קווים לאורך גבול הצפון, כשהמצודה בשפר היא בקו השני כמו המצודה שהוקמה במג'ד אל-כרום. המצודה בשפר יתכן ולא שלטה על כביש, אלא על אזור חדירות וממנה יצאו הכוחות לתוך השטח.
.
.
מ"י: מתי בקרת במצודה הזו לאחרונה?
ג"ק: לפני כשנה.
מ"י: וראית את מערכת המים שפתח כניסה אליה יש ברחבה שבחזית המצודה?
ג"ק: כן, זה פתח למאגר מים. המאגר הספיק ליושבי המצודה שהיו כ-20 עד 30 איש, למשך שלושה שבועות עד חודש.
מ"י: אתה ממשיך את המחקר על מצודות הטיגארט?
ג"ק: כן, אני ממשיך לאסוף חומר ולבחון את השפעות הפרויקט הזה במישורים אחרים.
.
קרויזר מבקש מכל מי שיש לו חומר על המצודות שבנו הבריטים שישלח לו. אפשר לעשות את זה דרכי או למצוא את מספר הטלפון שלו פשוט ב-144. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לו על השיחה.
.
.
(4) מה עושים?
דברתי עם אורי בן ציוני, מנהל מחוז גליל ועמקים במועצה לשימור אתרים, והוא סיפר שכבר כמה שנים רשות הטבע והגנים שהמצודה בתחום אחריותה, מתלבטת מה לעשות. פנו אליה כבר כמה יזמים, אך הרשות דחתה אותם מתוך כוונה לפתח את האתר בעצמה. האם היו התפתחויות בתקופה האחרונה? "בחודשים האחרונים לא שמעתי על זה כלום".
על פעילות הרשות אפשר ללמוד מדו"ח מבקר המדינה לשנת 2014 שהקדיש פרק לרשות הטבע והגנים:
"מסוף 2010 עד אמצע 2013 התקיימו דיונים מעטים במליאת הרשות בנושא אתרי מורשת, שלא כמו בנושא שמירת הטבע, ומרביתם היו בנושאים כלליים ולא בנושאים מהותיים הנוגעים למדיניות הרשות ולגופם של אתרים אלה. גם ההנהלה המקצועית של הרשות כמעט שלא דנה בשנים 2013-2011 בנושא אתרי מורשת. […] הקצאת תקציבי הרשות לטיפול באתרי מורשת, גם בה אין די כדי לתת מענה לצורכי ההגנה והשימור של האתרים, והרשות נסמכת בעניין זה על מקורות חיצוניים". בקיצור: אין כסף.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
8-
תגובות
מבנה משונה ומעניין! למה אבל היום כזה פרוייקט היה לוקח לבנייה הרבה יותר זמן?
א. ביורוקרטיה. אי אפשר היום לבנות כלום בישראל תוך חודשיים וחצי. פה הם הצליחו מרגע קבלת ההחלטה ועד לגמר העבודה להגיע לכמה חודשים בודדים. היום יש לך תכניות מתאר ארציות, תכניות מחוזיות, תכניות מקומיות ושרשרת של פקידים שצריך לעבור. יש גם תסקירים, שיתוף ציבור.
ב. הגופים הירוקים היו מקשים על אישור העבודה. ואם היו מאשרים אז היו מעמידים תנאים שדורשים תכנון ופתרונות שונים ומשונים שגוררים את הפרויקט בלו"ז.
ג. יידרשו היום יועצים שונים (מיזוג אוויר, תנועה, חשמל וכו').
ד. באופן מפתיע, הידע היום בבנייה בבטון מצומצם ביחס לידע שהיה אז, כך שבכלל לא היו מגיעים לאכיות בנייה כזו ובטח לא בתקופת זמן כל כך קצרה.
מדינת ישראל הזניחה נכסים שנבנו באיכות יוצאת מן הכלל במקום להפוך אותם לאתרים ממלכתיים לשימוש ציבור. הטמטום מולך כרגיל והפקידים באים והולכים
אכן מצודה מרשימה . גם איכות הבנייה וגם הנוף המדהים. ראוי בהחלט לשימור. חבל.
תיעוד מרשים , בהחלט נראית מצודה בעלת מאפיינים "טיגארטים" ומוזר שאין חומר רב לגביה.
בהחלט סקרנת אותי ורשמתי לפניי אתר נוסף לבקר בו במהלך טיוליי בצפון.
תודה על כתבה טובה !
אפי
כרגיל אפשר לפרסם בדוגרינט?
אפשר
מצודה דומה יש במג'דל כרום.
שתי המצודות מוקמו בנקודות קריטיות לאורך כביש עכו-צפת.
נוספת במתחם הכניסה לשמורת נחל עמוד, גם היא בתחום אחריות רט"ג. זו וקמה לשמירה על המעינות והמשאבות שספקו מים לצפת.
הצורה של המגדל הוא מתומן לא משושה.
ושאלה קטנה: למה הישוב ליד לא חוסם את כל הפרצות? יש יותר מדי?
תודה על הפוסט. יושב וצופה על המצודה ונהנה למצוא בקלות תוכן איכותי עליה.
מבנה יפה זה הבנוי היטב, נבנה בשנת 1938 {בתקופה שלאחר העלייה לחניתה }ועד 1939 ,על ידי חברת "סולל בונה ",בכפר הערבי פרוד {פארדיה} "תחת מטר אש בלתי פוסק .תחילה נמסרה עבודה זו לקבלן ערבי. בשלבים הראשונים של העבודה ,לאחר שהובא לשם מלאי גדול של חומרי בנייה, פרצו ערבים אל השטח והעלו הכול באש. קבלן ערבי שני, נוצרי מטבריה, ניסה להמשיך באשר החל קודמו ,אך אולץ גם הוא לנטוש את העבודה. בסוף, נמסרה לידינו " כמתואר בספרו של הלל דן" בדרך לא סלולה ",עמוד 130,הוצאת שוקן. {הארץ }.מנהל העבודה באתר זה, היה אבי בצלאל רבינובי'ץ . המרצפות האיכותיות שנשתמרו היטב עד היום ,הן תוצרת "נמליט ".עם פרסום ספרו של ד'ר גד קרויזר, הארתי את עיניו שהמבנה הזה ,חסר ברשימת המבנים שבספרו .
בסופ"ש האחרון ביקרתי במצודה, המצודה עברה שינוי (לרעה) מאז התמונות שצולמו על ידך, כמויות הגרפיטי וההרס שהשאירו שם הרסו את החשק להסתובב במצודה האומללה. מילא שלא משמרים , אבל חבל שהורסים ):