סיבוב בחדרי אוכל בשלושה קיבוצים בצפון: סער חניתה ויחיעם

בחודשים האחרונים הזדמן לי לבקר בכמה חדרי אוכל בקיבוצים. לא אקדיש לכל אחד מהם רשימה אלא אקבץ אותם לשלשות. בקבוצה הראשונה שלפניכם שלושה חדרי אוכל בקיבוצים סמוכים: סער, חניתה ויחיעם – שלושתם בגליל המערבי ואת כל אחד מהם תכנן אדריכל אחר. את חדרי האוכל בסער ויחיעם תכננו שניים מהאדריכלים שייצגו את "הדור הצעיר" בקיבוצים שבנו בסגנון הברוטליסטי. בחניתה תכנן אדריכל מהדור הוותיק שייצג את דור האדריכלים הראשון בקיבוצים שבנו בסגנון פסאודו-כפרי.

חוץ מחדר אוכל יש עוד דברים לראות (או שלא):

(1) סער: הסתובבתי קצת בקיבוץ ולא גיליתי משהו מיוחד. אם בכל זאת יש – אשמח לשמוע.

(2) חניתה: בעלייה לחניתה יש יער ובמרכזו מגדל תצפית שנבנה ברוח המגדל המקורי שהוקם כאן במסגרת פעולת "חומה ומגדל". בקיבוץ עצמו יש שפע של אדריכלות – גם מגורים, גם בית הארחה היסטורי, מוזיאון בבית אבן וגם אמפי ישן ויפה.

(3) יחיעם: חדר האוכל הגדול הוא לא הסיבה העיקרית לבקר כאן. ביחיעם יש כמה סיבות נוספות כמו מבצר יחיעם, חנות המפעל של מעדני יחיעם וכמה דקות נסיעה מהקיבוץ יש את עינות געתון שלצערי עכשיו הם יבשים בגלל כמות המשקעים הדלה שהיתה החורף.

.

ריק

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל בקיבוץ סער:

האדריכל חיליק ערד הוא מיקירי הבלוג, סיקרתי כאן כבר הרבה עבודות שלו. לפני שנתיים יצא לאור הספר "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" (ערכו: מוקי צור ויובל דניאלי, הוצאת יד יערי). הספר קיבץ את עבודותיו ואיפשר מבט רחב על שישים שנות יצירה. בעקבותיו נכתבו כאן כמה מהרשימות שסקרו את עבודותיו. היצירה הכי חשובה של ערד היא קיבוץ סער – בו הוא חי ופועל עד היום. ערד תכנן בסער כמעט כל דבר ולכן גם תכנן את בניין חדר האוכל שהושלם ב-1976.

לעומת חדרי אוכל שתכנן, כמו זה בעין המפרץ למשל, בסער חדר האוכל צנוע מאוד. בהתאם לרוח הזמן הבניין מעוצב בבטון חשוף ובטיח שפריץ, צורות פשוטות ופונקציונאליות כמעט טהורה. אך עדיין, האדריכל דאג להכניס לבניין גם משהו "בשביל הנשמה": קיר אמנות בחזית הבניין שיצר האמן רולף ריילינגר (רודא) מקיבוץ הזורע, וגם מעקה אמנותי ממתכת וזכוכית בחדר המדרגות. את המרזבים הבולטים היטב מקו החזית דאג ערד להדגיש ולהפוך למרכיב פיסולי בבניין.

בתכלס הבניינים בקיבוץ הם החלק הכי פחות משמעותי, כי מה שבאמת חשוב בקיבוץ, בשונה מכל סוג אחר של יישוב, זה הנוף – המקום המקשר באופן מובהק בין החברים. התכנון הקיבוצי הוא למעשה נגטיב של התכנון העירוני והכפרי הקונבנציונלי, ולכן התנועה הקיבוצית לא ראתה חשיבות גדולה בהשקעה בנוי של הבניינים אלא בנוף. לא סתם נקרא התחום שפיתח וטיפל במרחב הפתוח בקיבוץ פשוט "נוי".

חדר האוכל ריק ולא פעיל, אך מול הבניין ניצב צריף חדר האוכל הישן המשמש היום חברת הייטק. מבנה צריף כזה שרד בהרבה קיבוצים (כמו בגשר הזיו ובבית העמק), ולרוב הצליח להיות שמיש הרבה יותר שנים מכל אותם חדרי אוכל "חדשים" שהושקעו בהם משאבים רבים והיום חלקם עומד נטוש וחסר שימוש.

אולי בגלל שחיליק ערד הוביל את התכנון, הבינוי בסער צנוע מאוד ולא מצאתי מבנים אחרים שהותירו בי רושם מיוחד.

.

 

חזית מערבית פונה למדשאה המרכזית ולים התיכון

.

בחזית משולב קיר אמנות: למעלה אולם חדר האוכל ולמטה מועדון לחבר

.

קטע מקיר האמנות

.

חתימת האמן רולף ריילינגר (רודא) והמבצע דן רפפורט

.

מרזב בטון חשוף פורץ את קו החזית

.

למרגלות חדר האוכל רחבה מרוצפת החוצצת בין הבניין ובין המדשאה המרכזית (עדיין ניצבת בה במת חגיגות יום העצמאות)

.

זוג ספסלי בטון

.

חזית הבניין הצפונית: כאן קומת חדר האוכל העליונה נמצאת בגובה הסביבה

.

חזית דרומית: כניסה ישירה לאולם חדר האוכל

.

בכניסה לחדר אוכל כמו תמיד יש חדר שטיפת ידיים

.

חדר האוכל ריק ונטוש

.

וגם המטבח

.

המדרגות המקשרות בין שתי הקומות משולבים ביצירת אמנות

.

מתכת וזכוכית צבעונית

.

המדרגות מובילות למועדון לחבר ולתיבות הדואר שאחת מהן היא של חיליק ערד – האדריכל שתכנן את הבניין (ולמעשה את קיבוץ סער כולו)

.

מול חדר האוכל ניצב הצריף ששימש בעבר את חדר האוכל והיום משמש חברת הייטק

.

כך אכלו בצריף הישן ב-1962 שהיום הוא חברת הייטק (צלם לא ידוע, לע"מ)

.

(2) חדר האוכל בקיבוץ חניתה:

בניין חדר האוכל הוא מבנה דו-קומתי המנצל את הבדלי הגובה הטבעיים. בחלקו הדרומי הוא נראה חד-קומתי והכניסה היא ישר לאולם האכילה, ובחלק הצפוני והמערבי שתי קומותיו חשופות. השיפוע של הגג הפוך לשיפוע הצפוי המאפיין בתים עם גגות רעפים, ולכן הוא בולט בסביבתו.

כדי לגלות מי תכנן את חדר האוכל בחניתה עברתי כמה וכמה מהאדריכלים הבכירים שהיו פעילים בקיבוצים. התחלתי עם פרדי כהנא, המשכתי לויטוריו קורינלדי, אחר כך ארנונה אקסלרוד (שבעקבות השיחה אתה נולד ערך חדש עליה בויקיפדיה), מימי רוזינר, מנחם אבירם ולבסוף שוב ויטוריו קורינלדי שפתר את התעלומה. פרדי חשב ש-99% האדריכל הוא שמשון הלר (אדריכל שעבד בתק"ם בשנות ה-70 וה-80). כל השאר טענו שזה לא יתכן כי הבניין ישן יותר. לבסוף אחרי ששלחתי תמונות לויטוריו הוא פסק שללא ספק מדובר באדריכל מרדכי זברודסקי, שמעולם לא שמעתי עליו.

(בינתיים) אין הרבה מידע על זברודסקי. קורינלדי תרם קצת מידע: "גם אחרי שיחה עם פרדי כהנא, אני יכול לקבוע כי מתכנן חדר האוכל בחניתה הוא מרדכי זברודסקי (קרן מטרני כתבה עליו ערך בויקיפדיה המתבסס על מידע שקבלה מבתו). הוא תכנן בנינים דומים במפלסים, גבים ועין השלושה, וגם תכנן את חדר האוכל ברמת יוחנן. זברודסקי היה אדריכל המחלקה הטכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים ועבד שם עד אמצע שנות השישים כשנפטר. הוא תכנן הרבה מאוד קיבוצים בעיקר אלה שהוקמו אחרי מלחמת השחרור. יש בטוח יותר אבל זה מה שאני זוכר. הוא לא היה גר בקיבוץ אלא גר בתל אביב והיה מדור האדריכלים הקודם".

מה זה אומר דור האדריכלים הקודם? "יש קוריוז: כשהגעתי ארצה מברזיל והייתי בהכשרה כמה חודשים ברמת יוחנן, בדיוק בנו את חדר האוכל שהוא תכנן. הייתי אז אדריכל צעיר וחדר האוכל הזה עשה לי קצת רע. זה היה מין מישמש של טעם פסאודו כפרי. זה לא הצטיין במחקר או בתרבות עדכנית באדריכלות. זו היתה תקופה אחרת".

לפי קורינלדי חדר האוכל בחניתה עבר שינויים ותוספות על ידי שמשון הלר. את התוספות הוא מזהה במרכיבי ההצללה שמעל החלונות וגם בפתח הכניסה המודגש. הלר היה אדריכל תושב תל אביב שהחל את דרכו כבונה דגמים (בין השאר בנה את המודל למרכז המבקרים של מצדה שתכנן פרדי כהנא). בשנות ה-70 החל לעבוד בקיבוצים וכשהמחלקה התפרקה עבר לעבוד במשרדו של אברהם יסקי. לפני חמש שנים ניפטר. הלר תכנן את חדר האוכל ואולם המופעים בנצר סרני, שהצגתי כאן בקצרה שבוע שעבר, את חדרי האוכל בקיבוצים בארי, קבוצת שילר וניר אליהו. בחניתה תכנן מגורים וכן את המועדון לחבר. "הוא ידע היטב את המלאכה היות ועבד שנים רבות במשרדי אדריכלים, ולכן היה טוב בהכנת תכניות והיה אדם עם יכולות".

וקצת על חניתה – קיבוץ עשיר באדריכלות. לא רק מבני הציבור זכו בו להשקעה (אולי בגלל הקרבה לגבול והחשיבות ההיסטורית), אלא גם מבני המגורים הסטנדרטים לכאורה. הקיבוץ שוכן על פסגה של הר והבינוי כולו מנצל את הטופוגרפיה ולא הולך נגדה. התוצאה היא מבנים דו-קומתיים כשכל קומה מקושרת לשביל (בקומות העליונות לפעמים באמצעות גשרים קטנים), פינות ישיבה יפות שצופות על הנוף, בית הארחה ישן ישן וגם אמפי גדול שנמצא ממש בין הבתים באמצע הקיבוץ. בניין נוסף שנמצא בקיבוץ ונראה לי ראוי להקדיש לו רשימה נפרדת – הוא מוזיאון חומה ומגדל. מקום שכאילו קפא בו הזמן.

.

כמו בסער גם כאן חדר האוכל מנצל את הטופוגרפיה ומהחזית הדרומית נכנסים ישר לאולם חדר האוכל

.

כיום אולם האכילה מפוצל ורק בחלק קטן (משמאל) עדיין משתמשים

.

בבניין משולבים פסיפסים

.

חזית צפונית

.

בכל הקיבוץ יש שילוט חדש ואחיד, כמו זה שבכניסה לחדר אוכל

.

על לוח המודעות 01

 

על לוח המודעות 02

.

אולם האכילה

.

1972: חדר האוכל שוקק חיים (מילום: משה מילנר, לע"מ) פס החלונות העליון ובתקרה המשופעת מוסתרת היום מתחת להנמכה של תקרה אקוסטית

.

סועדים צעירים בחדר האוכל של חניתה, 1972 (מילום: משה מילנר, לע"מ)

.

סמוך לחדר האוכל ניצב מגדל המים

.

וגם המדשאה המרכזית שבמרכזה מודל של "חומה ומגדל"

.

נעורים חניתה

.

יש גם מגלשה על פתח למקלט

.

ויש אמפי ישן בנוי מאבן

.

(3) חדר האוכל בקיבוץ יחיעם:

את חדר האוכל בקיבוץ יחיעם תכנן האדריכל מנחם באר. על באר כתבתי כבר לפני שנתיים ערך בויקיפדיה וגם רשימה על שני בניינים בקיבוץ זיקים. בימים אלה שמעתי שיש מי שכותב עליו ספר, כך שאני מקווה שזו תהיה הזדמנות לחשיפת מכלול יצירתו. בין השאר תכנן את חדר האוכל בקיבוץ געתון, שם הוא חי גם היום, שלאחר שהבניין נעזב הוסב לאולם מחול ובו פועלת להקת המחול הקיבוצית שבראשה עומד רמי באר – בנו של האדריכל.

כששאלתי את באר על חדר האוכל ביחיעם, הוא בקושי זכר שתכנן אותו. גם כשלבסוף נזכר הוא לא ציין משהו מיוחד ולא ראה בו אחת מעבודותיו החשובות. בכל זאת, יש משהו בבניין הזה: הוא מעוצב בצורת קופסה נקייה עם התייחסות לכיווני השמש והרוח. לכן, החזיתות המערבית, המזרחית והדרומית מעט אטומות ולעומתן החזית הצפונית מורכבת מרצועת חלונות רציפה לכל אורך הבניין, ופונה למדשאה המרכזית של הקיבוץ. כמו בחדרי האוכל האחרים, גם כאן מנצל הבניין את הטופוגרפיה הטבעית: הכניסה אליו היא ישר לאולם חדר האוכל דרך רחבה מלבנית, וכשעומדים מול החזית הצפונית מתגלה קומה נמוכה יותר שנמצאת בגובה המדשאה (לדברי באר תוכננה שם במקור שם מזכירות ומועדון, והיום אני חושב שיש שם גן ילדים).

כשבקרתי בחדר האוכל, בדיוק הכינו את השולחנות לארוחת ערב שבת. לא הצלחתי להבין מהעובדים הערבים האם מדובר בארוחה של חברי הקיבוץ או של איזו קבוצה או אורחי בית הארחה. אתמול שאלתי את מנחם באר מתי הוא ביקר פעם אחרונה בבניין. הוא ענה שהוא מנגן בכינור ומידי פעם בחגים מזמינים אותו לנגן ביחיעם בחדר האוכל. הפעם האחרונה שהוא ניגן שם היתה לפני שנתיים, והוא ניזכר שהיה מרוצה מהתחזוקה של הבניין.

כמו ביחיעם, גם כאן דאג האדריכל לשלב אמנות. לצד המדרגות המקשרות בין הקומות, ניצב קיר אמנות המציג דמויות פועלים. על העבודה חתום יוסקה ושנת 1964. מי זה יוסקה? באר אמר לי אבל שכחתי.

.

חזית הכניסה הראשית לחדר האוכל

.

1972 מתנדבת ומתנדב על הדשא בחזית בניין חדר האוכל (הדשא נשאר אך העץ נגדע, גופי התאורה התחדשו, הריצוף הוחלף והחזית השתנתה)

.

חזית מזרחית מעט אטומה בגלל קרני השמש הנמוכות והחזקות בשעות הבוקר

.

חזית מזרחית

.

חזית צפונית משקיפה על המדשאה המרכזית

.

מבט מהמדשאה על החזית הצפונית והמערבית של חדר האוכל

.

מפגש חזיתות צפון ומערב

.

מדרגות המקשרות בין הקומות בבניין וברקע קיר אמנות

 

חום ולבן

.

עובדים 01

.

עובדים 02

.

חתימה: יוסקה 1964

.

אולם חדר האוכל 01

.

אולם חדר האוכל 02

.

התקרה עם גופי התאורה

.

1972: חדר האוכל של יחיעם שוקק חיים (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

1972: סועדת מעיינת ב"על המשמר" בחדא האוכל ביחיעם (צילום: משה מילנר, לע"מ)

…

שלושה חדרי אוכל נוספים יופיעו בהמשך

בתיאבון

8-