סיבוב בשכונת הר חומה

15 שנה אחרי שמשכה את תשומת הלב של כל העולם "שאוהב" אותנו, החלטתי סופסוף לבקר בהר חומה. אז אחרי שסיימנו את הפגישה עם האדריכל סעדיה מנדל בקבר רחל, קפצנו לראות מה יש שם. הר חומה קצת מנותקת מהעיר ומוקפת ברובה בשטחים פתוחים. יש תכניות להמשיך ולהרחיב אותה, כך שסביר להניח שיבוא היום והיא תתחבר לבית לחם בדרום ולשכונת אום טובא בצפון שמאז 1967 סופחה לירושלים.

אם שכונת גילה היתה נראית לי מקום בה הגיעו המתכננים לשיא של אבן ואספלט, אז באה שכונת הר חומה והוכיחה לי שאפילו המעט ירוק שהיה בגילה, יכול להיעלם ואת מקומו יתפסו אך ורק כבישי אספלט, מדרכות ובתים מחופים באבן ספק טבעית ספק מלאכותית. מקום שהוא לא מקום. היום הוא כאן ומחר אולי לא. אם הר חומה תעלם מחר בבוקר, יהיו כמה אנשים שיבכו ויענדו צמיד מגומי אבל בטווח הארוך החיסרון לא יורגש. מעניין לדעת, האם מי שעוזב את השכונה מתגעגע לאיזה מקום בה? הר החומה היא שכונת שינה, לחלוטין לא יצרנית, שמנותקת מהסביבה שלה. כלוב. ועל כך ברשימה זו.

.

חומה במרכז הר חומה

.

(1) הביקור בשכונה:

בכניסה לשכונה יש מעגל תנועה בו פנינו ימינה. משמאל התנשא מגדל המגורים בן 20 הקומות ש"כיכב" כסמל בפרשת קריסת חברת הבנייה "חפציבה", אחרי שרוכשי הדירות בו נותרו ללא דירות. למעשה, מתברר שחפציבה שהתמחתה בבניית דיור זול, בנתה חלק גדול מהשכונה. את הפרויקט בסוף השלימה חברת דניה סיבוס. המגדל הזה למשל, כמו גם את כל הבינוי הצמוד לו (סך הכל 118 יח"ד) וחלקים אחרים בשכונה, תכנן האדריכל איל איצקין המתמחה בתחום המגורים.

המשכנו בנסיעה כשמצד ימין ליווה אותנו שטח פתוח, אך בחלק ממנו בונים עכשיו את בניין ישיבת הר המור החדש. את בניין הישיבה מתכנן האדריכל דוד שרקי.

בהתחלה לא היה ברור לי אם השכונה היא דתית, חילונית או מעורבת. ראינו דווקא בשלב הזה רק חילונים, אבל מיד לאחר שהמשכנו וחדרנו לשכונה נעלמו מהרחוב גברים ללא כיפות ונשים במכנסיים, והתרבו לובשי שחורים וחובשות שביסים. אני משער שבניית הישיבה הגדולה (ולא מרכז תרבות אחר כמו ספרייה, תיאטרון או מוזיאון) היא חותם סופי לכך שהשכונה תהיה דתית מאד, והחילונים ינדדו לשכונות פחות דתיות כמו גילה או תלפיות מזרח.

עצרנו בכמה מקומות בשכונה, הם כולם נראו אותו הדבר אבל בכל זאת רציתי לראות את הפרטים הקטנים. לבסוף עצרנו למרגלות "הציר הירוק" המרכזי של השכונה שכנראה בתכנית בלט בצבע ירוק, אבל במציאות מדובר באוסף קירות תמך ומדרגות בלתי נגמרות שמסנוורים בעודף שימוש באבן ירושלמית. אדריכל הנוף הגרוע שתכנן את כל זה, שתל צמחיה נמוכה ולכן אין טיפת צל. הכל חשוף. אין פלא, שלמרות שמדובר היה בשעת צהריים נעימה ובשכונה יש המון ילדים – כאן לא היה אף אחד. מה יש כאן? סתם מתקן משחק פשוט, צמחיה ייצוגית והמון אבן ירושלמית. לא האמנתי כשראיתי את כל המדרגות האלה שלא מובילות כיום לשומקום, תוצאה של תכנון תמוה שערך אלישע האוסמן.

.

מפת התמצאות

.

(2) מסקנות ביניים:

אני משתדל שלא לראות רק שלילי, אבל במקרה של הר חומה המרכיבים האלה בולטים יתר על המידה:

1. שימוש מוגזם ב"אבן ירושלמית" שמסנוורת.
2. חד-גוניות עיצובית ותפקודית.
3. מחסור בעצי צל ובכלל בצמחייה (למרות שהשכונה כבר בת 14).
4. קירות תמך אין סופיים.
5. קירות אטומים בחזיתות הבתים שהופכים את הרחוב למקום מת.
6. רחובות ארוכים.
7. מחסור בשילוט הכוונה. קל מאד ללכת לאיבוד.
8. ניתוק מערכים קיימים בשטח היישוב- כמו אתרי עתיקות שגודרו ונותקו מהיישוב.
9. ניתוק מהסביבה. למרות הטבע היפה שמקיף את היישוב, אין שבילים ושילוט שיכול לחבר.
10. מחסור במוסדות ציבור (שהם לא בית כנסת, ישיבה או בית ספר).
11. אין מקומות תעסוקה (אולי בגלל שבירושלים עדיין הולכים בעקבות תפיסות של "אזורי תעשייה" מהמאה ה-19).
12. אין מוקד ליישוב – לא עיצובי ולא תפקודי. מוסדות הציבור והשטחים הציבוריים נראו סתמיים, כאלה שהקימו לצאת ידי חובה.

יחד עם זאת, בכל מקום שעברנו היה נקי, מסודר ומאורגן. מקום שמציג אוכלוסייה ממושמעת. בכל מקרה כדי להבין איך נוצרה השכונה הזו החלטתי לחזור הביתה ולהרים טלפון לעופר קולקר, אדריכל שהשתתף בתכנון השכונה. אם תקראו את הראיון, תשימו לב שהמילה שחוזרת בה כל הזמן היא המילה "בעיה" על הטיותיה השונות. אכן בעיה.

.

שנת 2000: מראה על הר חומה בעת בנייתה (צילום: משה בן גרשון, לע"מ)

.

(3) שיחה עם עופר קולקר – אדריכל התכנית המקורית להר חומה:

האדריכל עופר קולקר שותף במשרד עם אחיו התאום – אמיר ועם רנדי אפשטיין. הם החלו את דרכם במשרד השיכון, שם עבדו בין השנים 1975 ו-1982. לאחר שפרשו, פתחו משרד עצמאי בירושלים הנושא את שמם. במסגרת המשרד תכננו בין השאר את מתחם עיריית ירושלים, את בניין משרד החוץ, בניין מדעי המחשבה במכללת תל אביב ואת שיפוץ היכל התרבות בתל אביב. בירושלים תכננו מספר תכניות מתאריות כמו לשכונת רמת בית הכרם.

. . .

מיכאל יעקובסון (מ"י): מה היה הרקע להכנת התכנית?

עופר קולקר (ע"ק): סמוך להסכמי אוסלו, בסביבות 1993, היה לחץ גדול מצד בנימין בן-אליעזר שהיה אז שר השיכון. מצד יצחק רבין ראש הממשלה ומחוז ירושלים להכין את תכנית המתאר לשכונה. הצלחנו להעביר אותה תוך תשעה חודשים, שזה זמן שיא. הכנו גם תב"ע לגבעה הראשונה. כשהסכמי אוסלו הגיעו למבוי סתום, הפלסטינים השתמשו בשכונה כדי לנגח את ישראל שהיא בונה בשטחים ומפרה את ההסכמים. הר חומה הפכה לנושא בין-לאומי והיה לחץ למנוע את בנייתה. היתה תקופה שלא היה שר חוץ אחד שלא בא לבקר שם, אני בעצמי ליוויתי את רובין קוק, שר החוץ הבריטי, שאמר במהלך הביקור דברים בוטים. אפילו הלמוט קוהל, קנצלר גרמניה, ידע להגיד "הר חומה". אך למעשה, יצחק רבין מיהר לקדם את תכנון השכונה כדי לקלוט את המוני המפונים משטחי יהודה ושומרון.

מ"י: הטענה היתה שהשכונה בנויה מעבר לקו הירוק ועל אדמות ערביות.

ע"ק: בניגוד לשכונות אחרות בטבעת החיצונית של ירושלים שנבנו על אדמות שהופקעו מערבים, כמו גילה, תלפיות מזרח, רמות ופסגת זאב, שכונת הר חומה הוקמה על אדמות שהופקעו מיהודים. עורך דין איתן גבע קנה את האדמות מערבים וחלק אחר מהאדמות היו כבר של יהודים שהחזיקו בהן עוד לפני מלחמת השחרור. בשנות השמונים, הרבה לפני שהוזמנו אנחנו לתכנן את התכנית שלנו, גבע הזמין מהאדריכל רם כרמי תכנית לשכונה. הוא הכין תכנית כרמית טיפוסית של מבנים שקשורים זה לזה. בעצם הוא הציע שם בניין אחד גדול. עו"ד גבע דחף לקדם את התכנית שלו גם אחרי החלטת הממשלה להקים את השכונה של משרד השיכון. זו עובדה לא ידועה אבל הר חומה היתה הפעם הראשונה שבה נבנתה שכונה אחרי 67' על אדמות של יהודים. הוכחה לכך ניתן למצוא שאחרי שביבי הוציא לפועל את בניית השכונה, הבנייה החלה במקביל ל'פעימת חברון'. היתה התניה של בניית שכונת הר חומה בביצוע צעדים מקבילים מצד ישראל לטובת הפלסטינים וזו היתה 'פעימת חברון'. אך לבסוף, הר חומה קיבלה בתקשורת קישור שהתקבע בזיכרון הקולקטיבי למעשה התנחלות ולא כאקט של שלום.

.

הקולקרים: אחים תאומים – עופר ואמיר קולקר במשרדם, חסר כאן השותף רנדי אפשטיין

.

מ"י: מה היו האתגרים המרכזיים שהתמודדתם עמם במהלך עריכת התכנית?

ע"ק: אחת הבעיות העיקריות היתה הקרקע המשופעת. השיפוע הגיע ל-50%, שטחים מאד תלולים. בתכנית קנדל [תכנית מתארית אותה ערך מתכנן הערים הנרי קנדל ב-1944 וקבעה את אופי הבנייה בירושלים, מ"י] נקבע העיקרון שבונים רק על גבעות ולא בוואדיות. בדיעבד אנחנו חושבים שצריך היה לבצע בדיוק ההפך והשוליים של הגבעות מאד תלולים וקשה לבנות עליהם. לכן, עד לאחרונה לא בנו על שטחים תלולים אלא רק על הרכסים שהיו יחסית שטוחים. בשטח תלול הבניין צריך לתמוך את הקרקע ולא רק את עצמו, דבר שדורש פעולה הנדסית יקרה ומסובכת. אך הבעיה העיקרית בשטח תלול הם הכבישים בהם מגבלת השיפוע היא של עד 8% ובמקרים חריגים גם 10% וזאת במטרה שהכביש יטפס על הטופוגרפיה באופן מאוזן ומבלי לחרוג ממגבלות השיפוע. מרכיב נוסף שמגביל, הוא צומת כבישים. הצומת מקבעת נקודה ולכן הרחובות מתוכננים בשיפועים שיוצרים רחובות ארוכים יותר. אתה פורס רשת של רחובות עם כמה שפחות חיבורים, כדי שהכביש ימצא את התנוחה הנוחה ביותר על הטופוגרפיה, וכך ניתן יהיה להימנע ככל הניתן מחפירות ענק וקירות תמך משני צידי הכביש. זו היתה ההתמודדות הראשונה והעיקרית שלנו במהלך התכנון. לוח הזמנים הקצר שהוקדש לתכנון ונבע מהתנאים הפוליטיים, היה הבעיה הכי קשה.

מ"י: מרכיב בולט בהר חומה זה המחסור בצמחייה. הכל אבן.

ע"ק: זו באמת בעיה שהיינו מודעים אליה. היא נובעת מכמה סיבות. אחת מהן היתה התמודדות עם החניות לבתים. בבניינים שנבנים על מדרון קשה לפתור את נושא החנייה. כיוון שבתכנית המקורית תכננו בניינים קטנים, אז החניונים לא היו גדולים. זה היה ניסיון יומרני כי בסופו של דבר קומת החניון מבוצעת במפלס הרחוב, לא נותרת אדמה פנויה לטעת עצים והחניון מפנה לרחוב חזית אטומה כמעט ללא פתחים. אבל זו היתה הדרך שלנו לפתור סוגיה מאד קשה. במקום חצר או גינה יש קיר שמחופה באבן, כשזה בא יחד עם המדרכה והכביש אז רואים הרבה מאד אבן. בנוסף, בגלל שרצינו להימנע כמה שיותר מחפירות ענק, תכננו רחובות צרים יחסית. חתך הרחוב הצר לא איפשר מדרכות רחבות ולכן גם היה קשה לטעת בהם עצים.

מ"י: איך אתה חושב שהיה צריך להתמודד עם המחסור בצמחייה?

ע"ק: בשכונת רמת בית הכרם שתכננו הבינוי היה במחצית מהצפיפות בהר חומה ונוצרו מרווחים גדולים יותר בין הבתים ולכן שם נכנסה הצמחייה, אבל כאן זה לא התאפשר. בפריס ובברלין שם יש בלוקים רצופים של בינוי, הבתים לא תורמים ירק לרחוב אלא השדרות עצמן. בירושלים בונים הכל באבן: חזיתות בתים, קירות תמך, מדרכות וכשאין ירוק, אז הגוונים של האבן הופכים לדומיננטיים. אפשר היה להתמודד באמצעות מצעים על קומות החניון, במרפסות ובגגות וכך ליצור סביבות מגוננות. היום, בדיעבד, הייתי מכניס את זה לתקנון התכנית אבל אז היו יותר מידי אתגרים ופחות מידי זמן לתכנון.

.

תכנית המתאר המקורית של הר חומה שהוכנה במשרד קולקר קולקר אפשטיין אדריכלים (1995)

.

מ"י: מה היו עקרונות התכנון שלכם?

ע"ק: הר חומה נבנתה בצפיפות גדולה מאד אבל רצינו לתכנן שכונה ירושלמית. לכן, אימצנו מודל שקראנו לו "מודל רחביה" – בניינים קטנים יחסית, כאלה שמתאימים לטופוגרפיה הטבעית והקשה. רצינו בתים של חמש או שש קומות וברוחב שלא עולה על 25 מטרים כך שניתן כל אחד מהם להציב בהתאם לרחוב ולטופוגרפיה, זאת בניגוד לבניינים הגדולים ולמגה-סטרוקטורות שחורגים בנוף ולא יושבים טוב על ההר, כפי שאפשר לראות בשכונת הולילנד.

גם העיקרון העיצובי של הבנייה שתכננו לשכונה נבע מאותו רעיון ולכן קבענו שבתים שפונים לצמתים יסתיימו בחזית מעוגלת. את הבניינים עצמם הצבנו בשטח בסמיכות גבוהה, עם מרווחים צרים בין בניין לבניין כך שנצמצם את נוכחותם של קירות תמך ברחוב. רצינו עיר שבנויה על מדרון כמו עיירה איטלקית שהמרכיב הבנייני בה קטן יחסית, והבנייה מקבלת את התצורה של הטופוגרפיה שעליה היא מונחת.

עיקרון נוסף שגם הוא נבע מההתמודדות עם הטופוגרפיה הקשה, היה, שככל שמתקרבים לשוליים התחתונים של ההר הבניינים נעשים יותר ויותר מדורגים, כך שהעצמנו במידה מסוימת את הטופוגרפיה. התכנית כללה גם טיילת שקישרה בין שתי כיכרות מרכזיות וחצתה את השכונה בחלקה המזרחי. לאורך הטיילת מיקמנו חזיתות מסחריות. בראש הגבעה היו שרידים ארכאולוגים של כנסייה ואתה ייעדנו לפארק.

.

תכנית להרחבת השכונה ושינויים בתכנית המקורית בעריכת האדריכל יואל בריידמן (2009)

.

מ"י: אחרי שערכתם והבאתם את התכנית לאישור איך היה הקשר התכנוני שלכם עם הר חומה?

ע"ק: איבדנו את הקשר עם השכונה. משרד השיכון בחר לקחת אדריכל נוף, במקום לקחת אדריכל שילווה את הפיתוח. כתוצאה מכך, רבות מהכוונות שלנו לא נשמרו. ברגע שנותקנו מהשכונה, איבדנו שליטה על התצורה הסופית. ברגע מסוים היו קבלנים שצפצפו על התכנית, הגישו בקשות לשינוי התכנית, קיבלו אישור ובנו מגדלים קבלניים.

מ"י: מה היה אותו "רגע מסוים" שציינת?

ע"ק: את האדמות שיווקו לקבלנים פרטיים וזו היתה אחת הבעיות העיקריות, כי אותם קבלנים לא הרגישו מחויבות אלינו או לתכנית והביאו אתם אדריכלים שעשו את דבר הקבלנים ונלחמו בכל אותם עקרונות שהגדרנו בתכנית. למשל, היה את הקבלן יאיר ביטון מחברת ב. יאיר שדבר ראשון שהוא עשה היה להגיש תכנית שמאפשרת לו לבנות מגדלים. זה פתר לו כמה בעיות ומשרד השיכון אישר לו את שינוי התכנית. קבלנים כמו קבלנים ניסו להתחמק מהמטלות האורבניות ולייצר מוצר מקובל בשוק שהוא יותר זול.

מ"י: מה אתה חושב צריך ללמוד היום מהמקרה של הר חומה?

ע"ק: יש הרבה מאד כתיבה על בנייה במישורים, אך מעט מאד כתיבה על בנייה בטופוגרפיה. ביפן למשל אסור בכלל לבנות על ההרים שנשארים מקודשים ומשותפים לציבור, אבל בישראל שבה יש צפיפות גדולה נאלצים לבנות גם על ההרים וחשוב לכן לחקור ולכתוב על הנושא.

.

פרסומת 01

.

פרסומת 02

.

(4) האדריכל רם כרמי על הר חומה:

היום זה יום השנה לפטירתו של האדריכל רם כרמי. לפני 23 שנה ראיינה העיתונאית אסתדר זנדברג את האדריכל רם כרמי, בכתבה שפורסמה בעיתון העיר תחת הכותרת: "מי צריך כל כך הרבה כביש" (15.3.1991). אני מביא כאן שתי פסקאות מדבריו של כרמי שהופיעו באותו ראיון ויש להן קשר להר חומה:

"ביקרתי לאחרונה באיטליה בערים קטנות כמו פיזה וסיינה, שהן ערים בסדר גודל של שכונת הר חומה בירושלים ושל שכונות וערים רבות המתוכננות היום בישראל. סיינה, פיזה וערים אחרות נמצאות בארץ מפותחת פי מאה ממדינת ישראל. רמת התיעוש של איטליה ורמת המינוע שלה גבוהות בהרבה משלנו, ובכל זאת בתוך הערים הקטנות האלה נוסע הרבה פחות רכב. רוחב הכבישים שם הוא חצי מהכבישים הצרים ביותר בערים שלנו. בקומות הקרקע של הבתים יש מסעדות וחנויות ובתי קפה ושום דבר לא מפריע לשום דבר, הכל עובד. ערים שנבנו לפני מאות שנים מצליחות להתאים את עצמן בגמישות מדהימה לחיים המודרניים, הרבה יותר מכל עיר ישראלית חדשה. נעים לחיות בהן, נעים לבוא לבקר בהן. יש בשביל מה ללכת ברחוב: מהכיכר לקתדרלה, בלית העירייה, לחנות ולעבודה. ובאמת אנשים הולכים שם ברחוב, לא רק תיירים. את הרכב הם מזיזים רק כדי לנסוע מחוץ לעיר. וכשיש עיר, יש כנראה גם פחות סיבות לצאת ממנה החוצה".

"הערים החדשות שאנחנו בונים הן פרברים שיש להם תפקיד אחד בלבד: שינה בריאה. אלה הן ערי לוויין עם ריאות ירוקות המתוכננות עבור תנועת מכוניות ולא עבור תנועת בני אדם. המכונית חונה צמוד לבית ולמרות זאת אנחנו לא שוכחים לתכנן מדרכות רחבות, שאף אחד לא הולך בהן, כי אין לאן ללכת. כיכרות אין לנו, ואת בנייני הציבור והתרבות והבילוי, שהם כרטיס הביקור של העיר, בונים באזורים מרוחקים, שאין שום אפשרות להגיע אליהם ללא רכב. בתי ספר הם קרנטינות מבודדות וגני ילדים הם מחוץ לתחום, כדי שערך הדירות לידם לא ירד. כל זה כפוף, כמובן, לחוקי הבנייה, המפרידים בצורה קדושה בין שימושי קרקע בעיר: בילוי לחוד, מגורים לחוד, עבודה לחוד".

.

משמאל בכניסה לשכונה מגדל גבוה שהקימה חברת חפציבה (בתכנון אדריכל איל איצקין)

.

מימין בכניסה לשכונה: אתר הבנייה של ישיבת הר המור (אדריכל דוד שרקי)

.

בניין הישיבה יקבע שכאן תהיה שכונה דתית/חרדית

.

מגדל חפציבה בולט בסביבה (תכנון המתחם: אדריכל איל איצקין)

.

חפציבה בנתה מאות יחידות דיור בשכונה, זה הקצה של כמה מהן (בתכנון אדריכל איל איצקין)

.

אבן ושמיים

.

הרבה אבן

.

מעיין 2000: הכל משתלם

.

במפגש הרחוב החזית מתעגלת

.

במפלס הרחוב קיר אטום (מאחוריו מסתתרת חניית רכבים)

.

כניסה לבניין

.

כניסה לחניון

.

גינה: אין עצים ובקושי מתקנים

.

יהודי אחד שני בתי כנסת. כאן יש המון

.

מצא את ההבדלים: בית הכנסת שמופיע בהדמיה הקודמת – כבר בנוי.

.

רחוב בהר חומה

.

"הטיילת המסחרית" שעליה דיבר עופר קולקר היא חלקית

.

ברחוב המסחרי: פלאפל טעים לי בהשגחת הבד"צ

.

קודשא – כל דברי הקודש

.

מאפיות אנג'ל

.

השניצל של סמואלו

.

ב"טיילת" לקראת בניית מבנה מסחר חדש (אדריכל: אלכס אוסטרובסקי)

.

הר חומה וקירות תמך

.

התעגלות הבניין בקצה הבלוק

.

בבנייה

.

אושר

.

חניה: אבן ומרצפות בטון

.

בית בחומה

.

בקרוב אולם ספורט (בתכנון מלך אולמות הספורט של ישראל – אדריכל פרנק שור)

.

עוד בית כנסת בדרך

.

אין קשר משפחתי

.

כיכר השוק ריקה

.

חזית 02: הכביש כאן והבניין שם – בין השניים יש קיר אטום

.

אויר הרים צלול כיין

.

חנייה בבית

.

חומה מול חומה: הבית בקצה היישוב משקיף על חומת ההפרדה

.

רחוב בהר חומה

.

על כל בניין בשכונה מצוין שם האדריכל, קבלן ושנה

.

מקבץ בניינים לדוגמה: פרויקט נופי גד 01

.

פרויקט נופי גד 02

.

פרויקט נופי גד 03

.

פרויקט נופי גד 04

.

חזית

.

שלט / אדריכלית: רות להב

.

בית ספר

.

מזרח ומערב: ברקע בתי אבו דיס

.

רחוב ארוך ומפותל

.

שלט / אדריכל: אמציה אהרונסון

.

שוב, חזית אטומה לטובת חניון מתחת למגורים

.

מבנה מסחר שכונתי

.

אדריכל המבנה המסחרי: ג.ע.ש. אדריכלים (מה זה השם הזה?)

.

גינת משחקים וברקע חזית של שתי שורות בנייני מגורים

.

לא שותלים כאן אפילו עץ אחד. הכל אבן.

.

גן ציבורי שמורכב מקירות תומכים

.

עולים במדרגות

.

ועולים עוד במדרגות (למי שיש עוד כוח) – אדריכל: אלישע האוסמן

.

קצת דשא

.

שלט

.

הנוף מקצה המדרגות – לכיוון מזרח (מדבר יהודה)

.

הרודיון מופיע ברקע

.

הרודיון. פעם הלכתי לשם ברגל מירושלים

.

בפסגת ההר יש שטח פתוח (בשונה ממודיעין למשל, שם בנו על ראשי הגבעות). אך ראש הגבעה עצמו מגודר וסגור

.

ויש גם שלטי אזהרה

.

באתר הסקר הארכאולוגי של רשות העתיקות יש התייחסות לעתיקות שבראש הגבעה ובמרכז הר החומה:

שרידי מנזר (24.75×18.40 מ׳) מן התקופה הביזנטית בפסגתה של גבעת חומה. רוב השרידים הקדומים נהרסו כשנכרו באתר תעלות מגן של מוצב צבאי בימי השלטון הירדני. בחפירה (ו׳ קורבו, 1952) נחשפו קפלה בצדו הצפוני של המכלול, בצדו המערבי — חדרים, ובמרכז — חצר. הקפלה והחדרים היו מרוצפים פסיפסים. בחצר נחצב בור מים מעוגל (עומקו 4 מ'), שפתחו רבוע (0.9×0.9 מ׳). תקרת הבור הקמורה נבנתה באבני גוויל ומלט. דפנות הבור טוחות; בטיח עורבו חרסים כתושים. מדרום־מזרח לבור נחצבה גת. בור ההיקוות שלה (17×1.1 מ׳) טויח שכבה עבה (עוביה 0.8 מ׳); בטיח עורבו חרסים כתושים. מחוץ למכלול המנזר ממזרח נחצבה שוקת מלבנית גדולה, שטויחה בדומה לבור המים. באתר נתגלו גם שברים של כלי חרס מתקופת הברזל ב׳.

.

מאחורי הגדר והשלטים יש חפירות צבאיות מימים אחרים ושרידי עתיקות

.

חומה והר חומה

.