באודיטוריום סמולרש שהוקם ב-2002 בדרום קמפוס אוניברסיטת תל אביב לא בקרתי עד היום. ליאורה הציעה לי לבוא לוועידת האדריכלים ובגלל שלוש סיבות החלטתי לבוא: (1) הזדמנות לבקר באודיטוריום (2) הרצאה של האדריכל משה צור (3) ליאורה לחצה.
לא הייתי בכל היום אלא רק בשעה שצור הרצה, כך שאני לא יכול לתת דיווח על הכנס כולו, אלא רק להצביע על נקודות שראיתי. כמו למשל, שהקהל מילא את האולם כולו וגם היציע היה חצי מלא. היות ויש כאן 1,161 מושבים, אני משער שהגיעו לכאן כ-800 איש (המארגנים דיווח על 1,000 איש). לשם השוואה, בכנס "אדריכלות נשים" שהתקיים באולם הגדול במדיטק, ושלדעתי היה מרתק, הגיעו בקושי 80 איש והואלם היה ריק ומביך.
יש מרצים מבתי הספר לאדריכלות שלוקחים סטודנטים כדי להראות להם איך לא לתכנן, כך כבר שמעתי יותר מפעם אחת (ובאחד הסיורים הייתי כסטודנט). ואכן, מאודיטוריום שנמצא בקמפוס אקדמי ופעיל בשעות הבוקר, הצהריים והערב, הייתי מצפה שיהיה מתוכנן לתפקד כל היום. אך האדריכלים בחרו לעטוף את הבניין בקירות מסך זכוכית שהופכים חלק גדול מהאולם למקום לא שמיש כי קרני השמש מסנוורות את כל מי שעומד בדרכן. היום היה יום חורפי, אך בקיץ בטח עלויות מיזוג האוויר כאן מטורפות. ועל כך ברשימה זו.
.
2013 (2002)
.
(1) הביקור:
הגעתי ממש לפני שהתחיל הכנס. הקהל עמד באולם המבואה, בשלושה תורים לשלושה דוכנים שחילקו תיקים עם קטלוגים. הדוכנים היו שייכים לחברות המסחריות שיזמו, ארגנו והפיקו את האירוע: טמבור, קליל ואבן קיסר. "ועידת האדריכלות השנתית" מתקיימת בתל אביב כבר חמש שנים ביוזמת החברות האלו והיא פונה לדברי המארגנים לאדריכלים ולמעצבים. במבחן התוצאה נראה לי שהקהל שמגיע הוא בעיקר אדריכליות ומעצבות שרעבות לתיקים חד-פעמיים עם קטלוגים של אבנים, צבע ואלומיניום, כי התור היה מאד ארוך. אך ברגע שקול נשי וצעיר הודיע במערכת הכריזה שההרצאה עומדת להתחיל, הן כולן נטשו בבת-אחת את התור ונבלעו במהירות באולם.
משה צור הציג בהרצאתו שני פרויקטים: אחד בתכנון ושני מבוצע. הראשון הוא "מתחם תנובה" הממותג עכשיו תחת השם מידטאון. המתחם נמצא על משבצת קרקע של 24 דונם, בין דרך פתח תקוה ונתיבי אילון. מדובר בשטח ציבורי פתוח ומפותח אותו מתכנן צור לעטוף בסדרה של מגדלי משרדים ומגורים בני 40 עד 50 קומות. צור הדגיש שיהיו גם גני ילדים וגם אולם כדור-יד עירוני ("אנחנו חושבים שהעדיפות של הציבור חשובה מאד"). הוא הדגיש את ההשראה שהיתה לו לתכנון השטח הפתוח: ערים עתיקות באירופה כמו כיכר התבלינים בורונה וכיכר סנט מרקו בונציה וגם הסנטרל פארק במנהטן. לאחר מכן הציג את מגדל המגורים ברחוב רמז שהושלם לפני שנה. המילה "ציבור" ו"יפה" חזרה הרבה פעמים במהלך ההרצאה.
.
חזית צפונית
.
(2) הבניין:
לבניין אודיטוריום סמולרש יש נוכחות בולטת לכיוון מערב, אל מחוץ לקמפוס. אמנם הוא מפנה חזית אטומה לרחוב – אך זו החזית המרכזית שלו. לקמפוס עצמו הבניין מפנה חזיתות זכוכית שקופות ונקיות מאבק (דבר נדיר מאד במחוזותינו, ובכלל הבניין הזה מתוחזק היטב), שמשתלבות יחסית בסביבה שלו שמורכבת מבניינים שנבנו בתחילת העשור הקודם. יחסית למבנים ההיסטורים של הקמפוס משנות ה-80-70-60 המבנים בסביבה הם מעט חסרי ייחוד ונוכחות (חוץ מסמולרש כמובן).
נראה שהנושא של 'ניגודיות' העסיק את המתכננים: אטום ושקוף, סגור ופתוח, קר וחם, רך וקשה. שטחו של הבניין הוא 5,000 מ"ר ומורכב משני גופים עיקריים. (1) גוף האודיטוריום עצמו המתאפיין בקווים מעוגלים ובחיפוי חיצוני של לוחות פח משולשים. פנים האולם מחופה בעץ עם שטיח מקיר לקיר. (2) את אגף האולם עוטף מצפון וממזרח אולם מבואה רחב ידיים (800 מ"ר), המעוצב כמו אקווריום ריק שבו הדגים מופקרים למות תחת השמש הקופחת. קירות מסך הזכוכית נקיים, מה שמגביר את חדות קרני השמש ומרוקן למעשה חלק מהאולם.
גם בהיבט של תכנית האב לקמפוס, יש פער גדול בין האזור הוותיק ("תכנית ויטקובר") שנמצא צפונית לסמולרש ובין האזור הדרומי שמתחיל כאן. בחלק הדרומי קשה להבין את היררכיית הדרכים שמופיעה בברור בחלק הוותיק, וגם הבינוי נראה מפוזר, מאיים וחסר הגיון.
לבניין יש גם שני אזורים חיצוניים: (1) אזור אחד הוא רחבת ציבורית פתוחה בחזית הבניין. לכשעצמה היא סתם רחבה, אך אחרי שחוצים את הקמפוס (כפי שעשיתי) וחולפים על פני עבודת הנוף שביצעו כאן אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, קשה שלא לראות את הפער ברמת התכנון הנופי. (2) אזור פתוח שני יש במרפסת גדולה (500 מ"ר), שהגישה אליה היא מאולם המבואה. בשעה שהשוהות באולם המבואה עמדו בתור לתיק עם הקטלוג, המרפסת כמעט והיתה ריקה (מרפסת נוספת יש בחלקו הדרומי של הבניין). הסיבה לכך נעוצה אולי בעובדה שלא היו מספיק מקומות ישיבה, למרות שגם בכל המבואה אין כמעט בכלל מקום לשבת בו.
בקמפוס אקדמי שאמור לעודד מפגש ושיחה בין אנשים, הרעיון הזה נעצר כבר בכניסה לרחבה החיצונית של הבניין, ולמעשה בניין סמולרש יכול היה להבנות בכל מקום. בהתאם לתפיסה של 'תסתכל בקנקן ולא במה שיש בתוכו', את המאמץ הגדול השקיעו האדריכלים דווקא בחזית. כנראה בגלל שהבניין מתפקד גם כשער לקמפוס ורצו ליצור כאן נקודת ציון מרחבית. מרחוב חיים לבנון סמולרש הוא הבניין הבולט, לאלה שחולפים ברחוב או לבאים בשער, אך לאלה הבאים מהקמפוס עצמו הבניין בעל נוכחות מתונה יותר.
האולם עצמו נגיש, נוח לישיבה וערוך לקלוט לא רק הרצאות וכנסים אלא גם מופעים. אבל לעומת כל המאמץ וההשקעה הגדולה שנעשו במעטפת הבניין, בפנים העיצוב סולידי ולא מעניין, הוא בסדר. היה שווה להגיע.
.
אחד מדגלי הועידה
.
(3) האדריכלים:
את הפרויקט תכנן משרד יסקי-סיון, הקרוי היום יסקי-מור-סיון. האדריכל האחראי היה שאול יסקי.
.
בגדר שמובילה לרחבת החזית
.
קרדיט לאדריכלים למבצע ושנה
.
חזית צפונית
.
ושוב חזית צפונית
.
ושוב חזית צפונית
.
מבנה עגול למכירת כרטיסים
.
הריצוף
.
חזית מזרחית מזכוכית מבריחה את כל הקהל פנימה
.
חסרות רק מיטות שיזוף
.
חזית מזרחית
.
חזית צפונית
.
בעיקר נשים 01
.
בעיקר נשים 02
.
בעיקר נשים 03
.
בעיקר נשים 04
.
בעיקר נשים 05
.
בעיק
.
פרט בחזית המזרחית
.
עמוד ותקרה
.
הפינה הבניין הצפון-מערבית
.
מפגש החזיתות צפון ומערב
.
מעבר בקומה התחתונה (מתחת לאולם המבואה)
.
מבט על בניין משפטים (הבניין הראשון שנבנה בקמפוס)
.
במרפסת 01
.
במרפסת 02
.
במרפסת 03
.
במרפסת 04
.
מדרגות לקומה עליונה
.
גלריה עליונה המקשרת ליציע
.
תקרת הגלריה
.
תקרה וגוף תאורה
.
קיר האולם מחופה לוחות פח משולשים
.
פח
.
התכנית בכניסה לאודיטוריום
.
תקרת האודיטוריום 01
.
תקרת האודיטוריום 02
.
הבמה: היה מלא
.
משה צור 01
.
משה צור 02
.
משה צור 03
.
משה צור 04
★
רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת תל אביב:
בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים
אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב
אוספי הטבע לפני העברתם לבניין החדש
בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון
הריסות חזיתות בנייני מדעי החיים
ביקור ראשון במוזיאון אוספי הטבע
ביקור שלישי במוזיאון אוספי הטבע
הגשות בבית הספר לאדריכלות 1 2 3
★
חלון אחורי 
תגובות
בלי מישים כינסו וועדת אדריכליות!
מבנה לא רע בכלל – מהתנסות כצופה בהצגה, מבקר בתערוכה וגם כמציג בתצוגה מסחרית באירוע במספר מיקומים באולם הכניסה ולאורך היום. השמש היא רק בבקרים (בעיקר בחורף) ונעלמת אחה"צ והמקום מואר להפליא ולא נזקק לתאורה ביום. השירותים בקומה למטה והיא מאווררת היטב.
נקודה נהדרת למציגים ונכים – רחבת חניה קרובה מאד שאפשר להתגלגל ממנה עם עגלת נכים או ציוד היישר למפלס הכניסה ללא דלתות אחוריות או מעליות שירות שתמיד נעולות והמפתח אצל הג'ינג'י אב הבית.
תודה, אבל הערות קטנות-
מזל שכתבת שאתה מצר על מיעוט המשתתפים בכנס אדריכלות נשים . אם לא, חלק מהדברים היו נשמעים…. לא משהו. ("אדריכליות ומעצבות שרעבות לתיקים חד-פעמיים עם קטלוגים של אבנים, צבע ואלומיניום").
נהגת ביד רכה יותר עם משה צור – גבר, מצליחן וכמובן לא רעב. אני מניחה שזה קשור בהדגשה החשובה שבה פתחת שאתה לא חלק מכל זה והגעת רק בגלל …
כמי שנכחה בוועידה אעיד שלא ייחסתי חשיבות למינם של המשתתפים וגם לא שמתי לב שהקול בכריזה היה "נשי וצעיר" . כמובן שהציפייה מועידה כזו היא לכנס שבסיסו מסחרי, על כל המשתמע מכך ולא ליום עיון אקדמי.
שם הכנס "וועידת אדריכלים" הוא שם שיווקי חלול וחבל שלא התייחסת אליו.
המקצוע הזה מאבד מיוקרתו ומההערכה הציבורית שהיתה כלפיו בדיוק בגלל דברים מסוג זה. כפי שכל מי שלקח קורס ערב בעיצוב קורא לעצמו 'אדריכל' כך כל חברה שמוכרת משהו שקשור לבניה מרשה לעצמה לכנס את 'וועידת אדריכלים השנתית'. חוצפה.
מי שלא מכיר את שוק האדריכלים בארץ עשוי להתבלבל ולחשוב שמדובר בכנס שדן במהות המקצוע, בקידומו, בטיפול בבעיות הרבות ובאתגרים העומדים בפני האדריכלים…
ובכן, מי שיבוא עם ציפיות כאלה לכנס מסוג זה יחשוב שהאדריכלים בארץ הם בדיחה. ובצדק.
זהו כנס שיווקי חלול בדיוק כמו השם המפואר והריק מתוכן שלו.
חבל וכואב שאדריכל בעל שם כמשה צור משתף פעולה עם סוג כזה של 'וועידות'. ממש עצוב, אבל מבהיר למה מצב האדריכלים בארץ כה עגום.
רוב המשתתפים לדעתי לא היו אדריכלים אלא מעצבים למינהם ולסוגיהם הביזארים. בעיני עצמם הם כמובן 'אדריכלי צמרת' אבל הם לא. אפילו לא קרובים לכך.
מיכאל, כמי שעוקבת אחרי רשימותיך ונהנית מהן בדרך כלל ציפיתי לקצת יותר ביקורתיות כלפי הכנס ולפחות קשקשת לגבי מין המשתתפים.
מירית שלום, המקצוע איבד מיוקרתו לפני שנים ואני לא חשוב שזה קשור לכנס. הייתי בהרצאה של צור שהקדיש באופן מכובד חמש דקות למוצר של קליל ואין לי בעיה עם זה שהכנס היה שיווקי. זה המשחק ומי שלא רוצה לשחק בו – לא הגיע. ההרצאה של צור בה נכחתי לא היתה חלולה, אלא חשפה באמצעות השפה את המנגנונים שמעצבים את סביבת החיים שלנו. וההתייחסות המגדרית היתה לדעתי הדבר הכי לוהט בכנס.
והיה גם בני .