סיבוב במגדל המים והמצפה של אוניברסיטת בר אילן

רק לפני שבוע העליתי לכאן רשימה על איך אקדמיה כמו אוניברסיטת תל אביב מתייחסת לבניין בעל איכויות ארכיטקטוניות והופכת אותו לסלט מקולקל, אז הפעם אני רוצה להביא מבנה שהפונקציה שלו אמנם שולית בקמפוס אוניברסיטת בר אילן, אך צורתו וגודלו הם שהביאו אותו למעמדו הרם, שהפך אותו כבר מזמן לסמלה של האוניברסיטה הרמת-גנית שמציינת השנה 55 שנה להיווסדה.

מגדל המים והתצפית של אוניברסיטת בר אילן תמיד היה נראה לי שתוכנן על ידי ספדיה או מישהו כזה, ולכן הופתעתי לגלות שמדובר בכלל במגדל משנת 1952 שנקבר מתחת לתוספות מאוחרות שבאו מאותו מקום של התייחסות כפי שבאו לבניין מוסיקה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב – מתוך זלזול וטיפשות. אף פעם לא מאוחר ועדיין ניתן להשיב למגדל בבר אילן את איכויותיו המקוריות. ועל כך ברשימה זו.

מגדל המים והמצפה ובצמוד לו בניין הספריה המרכזית

כשלמדתי אדריכלות בבצלאל שמעתי כמה פעמים מכמה מרצים שונים את הקביעה שתכנית קמפוס אוניברסיטת בר אילן ברמת גן היא במקור אחת מתכניות הקמפוסים הטובות שתוכננו אי פעם. בעקבות זאת, הסתובבתי בקמפוס אך היה קשה מאד לראות על מה מדובר, כל שכן שהיום הקמפוס מתוכנן באופן שמקשה באופן בלתי נסבל על המשתמש. רק על התכנית הנוכחית של הקמפוס אפשר לכתוב רשימה שלימה, אבל אחרי שהצלחתי למצוא את התכנית המקורית של הקמפוס הבנתי מה זו האיכות הזו שעליה דיברו המורים בבצלאל.

אבל הסיפור של הקמפוס הרמת-גני משתקף היטב במגדל המים הזה שתוכנן כחלק בלתי ניפרד מתכנית הקמפוס המקורית. לצורך הכנת הרשימה נעזרתי בעבודתן של האדריכליות רחל אברהם ואראלה שרגנהיים שהוגשה לצבי אלחייני לפני מספר חודשים – אני מודה להן על הרשות לעשות שימשו בתצלומים ההיסטורים שאספו.

* * *

סיפור מגדל המים והמצפה האוניברסיטאי:

אוניברסיטת בר אילן היא תוצר של יוזמתו של נשיא המזרחי בארה"ב פרופ' פנחס חורגין שביקש להקים אוניברסיטה בעלת צביון דתי בישראל. בשנת 1952 במקביל למסע לגיוס כספים להקמת האוניברסיטה, הוכרזה תחרות אדריכלים לתכנון הקמפוס ובה זכו בני הזוג האדריכלים ארתור ובלהה שרגנהיים.

השרגנהיימים היו בעל נסייון עשיר בתכנון, אותו הביאו עימם עוד מגרמניה שם פעל ארתור רבות החל מסוף העשור השני של המאה העשרים. ארתור שלח ידם בכל תחום אפשרי בתכנון וחלק מהמבנים שתכנן עדיין ניצבים ביבשת האירופית. את כל המידע הזה איש לא היה זוכר ויודע, אילולא שתי אחיניותיהם של הזוג שרגנהיים – האדריכליות רחל אברהם ואראלה שרגנהיים שרטחו, אספו וחקרו את קורותיהם המקצועיים של הדודים ואיגדו את הכל לכדי עבודה מקיפה וגדולה, אותה ערכו השתיים במסגרת לימודיהן לתואר שני במסלול שימור בטכניון. העבודה נכתבה במסגרת הקורס "היסטוריה של האדריכלות בארץ ישראל" בהנחייתו של צבי אלחייני.

ארתור שרגנהיים (1981-1893) קיבל את הכשרתו כאדריכל בברלין בעוד שבלהה לבית שיינזון (2002-1911) קיבלה את הכשרתה בפריס. המקורות השונים מצטרפים לפער הגילים בין השניים – דבר שיכול להביא רק לתוצרים מרתקים, ואכן המבנים שתכננו השניים מעורבים בהם ההיבט הפרקטי מצד אחד וההיבט האסתטי מצד שני. במקרים כאלה, קשה לדעת איפה מתחילה השפעתו של אדריכל אחד והיכן השפעתו של השני על הפרויקט – אבל מספיק להתבונן באותן יצירות שתכננו השניים וניתן לבקר בהם גם עשרות רבות של שנים לאחר שהוקמו, ולהתרשם מהאיכויות הנושאות את שני ההיבטים האלה: הפרקטי והאסתטי.

מסתבר שבני הזוג שרגנהיים בחשו היטב בחלק הזה של גוש דן: לחברת אפריקה-ישראל תכננו השניים שכונת מגורים בסביון (תל שלום), בקרית אונו תכננו בית כנסת מהיפים בארץ וכן בקצה רמת חן את מה שמכונה (ולא התברר לי עדיין אם אכן פרויקט זה בוצע) "שיכון הפרופסורים", וכמובן תכנית קמפוס האוניברסיטה שכללה גם את תכנונם. המפורט של 14 מבנים אוניברסיטאיים.

בשנת 1952 נערכה תחרות אדריכלים לתכנון הקמפוס, בה זכתה הצעתם של בני הזוג שרגנהיים. כמו מרבית הקמפוסים המוכרים לנו, גם כאן התבססה התכנית על ציר תנועה מוטורי היקפי המשחרר את הקמפוס עצמו להולכי הרגל וציר מרכזי היווה את השלד של הקמפוס ויועד להולכי רגל בלבד כשחלקו אף היה מקורה. במרכז התכנית מצויה כיכר מרכזית רחבת ידיים לה משיקים המבנים המשותפים לכל הסטודנטים ובראשם בניין הספרייה כשבמקרה הזה בהתאם לצביונה הדתי של האוניברסיטה ניקבע גם מקומו של בית הכנסת בסמוך. הבניין השלישי על אותה כיכר עוצב כאיבר מין זכרי המזדקר כלפי שמיא – מגדל מים ותצפית. שמה המלא של האוניברסיטה, כפי שנכתב על מסמכי התחרות הייתה: "האוניברסיטה הדתית ע"ש הרב מאיר בר אילן".

הרומן בין בני הזוג שרגנהיים לאוניברסיטת בר אילן לא האריך ימים, ולאחר שהאוניברסיטה פנתה לאדריכלים אחרים שיבנו בתחומי הקמפוס ובכך לחסל את בלעדיותם של בני הזוג, נפתחה סאגה ארוכה וקשה בין כתלי בית המשפט. התוצאות לא הביאו להישגים לאף אחד מהצדדים: ארתור שרגנהיים המותש החליט לפרוש מהמקצוע, בלהה המשיכה עוד תקופה מסוימת כעצמאית ולאחר מכן הפכה לשכירה במע"צ. אוניברסיטת בר אילן ידעה לבחור באדריכלים הלא נכונים ועד היום היא ממשיכה לעבוד עם אדריכלים בינוניים והססניים שאינם משפרים את מראה ותפקוד הקמפוס.

ניתן לומר שקמפוס אוניברסיטת בר אילן הוא היום הקמפוס הבעייתי ביותר מבחינת התכנון הכללי שלו וכן מבחינת התכנון המפורט. המבנים החדשים שנשתלו בו סתמיים כמעט לחלוטין, והניסיונות העלובים של האדריכלים להפוך אותם למעין ארכיטקטורה ז'ורנליסטית מגבירים את התחושה הפרובינציאלית של האוניברסיטה. יחד עם זאת, אוניברסיטת בר אילן היא מהמוסדות האקדמים הטובים ביותר בישראל ומובילה בשלל תחומי מחקר שאין שני להם בישראל ובחלקם אף בעולם בכלל, אך בפן הזה של האדריכלות והאורבניות היא חסרה – זה דבר שניתן להשלים בנקל. לכן,  לנו נותר להמתין עד שמישהו מראשי האוניברסיטה יעשה סיור בשאר האוניברסיטאות בארץ וייחשף לחשיבות שמעניקות ההנהלות לארכיטקטורה והתכנון הכללי של הקמפוס. אני משוכנע שזה יקרה יום אחד (או שלא).

זה נראה שאין גם כל מודעות לערכיהם האדריכליים של הבניינים הקיימים. כיום מגדל המים והתצפית הוא מגדל תצפית בלבד, ובמהלך השנים האחרונות נוספו לו בתחתיתו שתי קומות משרדים, הודבקה לו בגסות שלא תאמן מעלית ובראש המגדל נבנה אולם דיונים. האמת, זה אולי משקף משהו בחברה הישראלית: אלימה, לא מתחשבת ותוקעת כדור עצמי  ברגל (או בגב). בסך הכל לקמפוס היה בהתחלה פוטנציאל כל כך גדול, ולבסוף הוא נפל על אדריכלים בינוניים ומטה. חבל. עכשיו שמעתי שמשרד תשבי-רוזיו (המוכרים בעיקר כמתכנני מתחם הולילנד בירושלים) מתכננים מגדל מעונות סטודנטים בשולי הקמפוס…

בלהה וארתור שרגנהיים ביום נישואיהם בתל אביב ביולי 1938

.

ההצעה של בני הזוג שרגנהיים, שזכתה בתחרות לתכנון קמפוס אוניברסיטת בר אילן בשנת 1952 (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל ועבודתם של האדריכליות רחל אברהם ואראלה שרגנהיים)

.

מודל הקמפוס (מקור: אא"י + עבודתן של האדריכליות רחל אברהם ואראלה שרגנהיים)

.

המגדל קודם לעבודת החיפוי (מקור: אא"י + רחל אברהם ואראלה שרגנהיים)

.

המגדל המקורי, 1955 (צילום: ברונר אילן, לע"מ)

.

מבט על הקמפוס, משוער לראשית שנות השבעים (מקור: אא"י)

.

פרט מתצלום האויר של הקמפוס (מקור: אא"י)

.

המגדל (מקור: אא"י + רחל אברהם ואראלה שרגנהיים)

.

גלויה (מקור: אא"י + רחל אברהם ואראלה שרגנהיים)

.

מבט כללי מכיוון דרום-מערב

.

מבט מלמטה

.

ועוד אחד

.

…ועוד אחד

.

הכניסה

.

חלקה התחתון של החזית הצפונית המקורית של המגדל

.

חיפוי האבן המקורי בחזית הדרומית

.

חלון מקורי במבט מן החוץ

.

אחד משני החלונות המקוריים היחידים שנותר בשלמותו במפלס התחתון של המגדל שהפך ברבות השנים לתת-קרקעי (ולכן נותר במצבו המקורי ללא כל שימוש)

.

הפיר במרכז אגף המדרגות

.

ויש גם סרטון שצלמתי במגדל:

.

.

החדר המקורי מתחת לראש המגדל

.

חדר הישיבות בראש המגדל

.

התצפית

.

קהל טיפוסי בקמפוס

.

בניין משפטים וברקע שכונת רמת אילן (המתוכננת על פי אותם עקרונות גם שכונותיה הראשונות של העיר ערד, אבל לכך צריך רשימה נפרדת)

.

המשך בניין משפטים בתכנון נופר אדריכלים ורחבת הכניסה המתפקדת כחניון רכבים

.

גג בניין הספרייה (עליו כבר כתבתי כאן רשימה)

.

בניין ההרצאות שתוכנן במקור גם הוא על ידי בני הזוג שרגנהיים

.

הקצה העליון של החזית המזרחית

***

ולפני סיום:

בשבוע הבא ביום שני בשעה 20:00 בתאריך המגניב 11.1.11 יתקיים בחללית בירקון שבעים ערב על הביאנלה לאדריכלות בבת ים תוך התמקדות בפרויקט המרתק ביותר שבוצע במסגרתה והוא "72 שעות" שאצר האדריכל כרם הלברכט (שלמד שנתיים מעלי בבצלאל) ובו לקחו חלק עשרות אדריכלים, מעצבים ושאר פירות ביצירתם של שלל פרויקטים ברחבי העיר בת ים שבוצעו תוך – 72 שעות.

החלק הראשון של הערב יתייחס לביאנלה שתוצג על ידי אדריכלית הנוף יעל מוריה וסיגל בר-ניר שאצרו את הביאנלה וסמנכ"ל עיריית בת ים והאיש שדחף את כל הפרויקט הזה – ארז פודמסקי-שקד.

החלק השני של הערב יתמקד כאמור בפרויקט "72 שעות". כרם יעניק סקירה על איך מה למה וכיצד ואחריו בסגנון הפצ'ה קוצ'ה יעלו שלושת הצוותים הזוכים (הייתה גם תחרות בין הצוותים) ויציגו את התהליך והתוצאה.

הכניסה חופשית ומומלצת!

.

הזמנה (עיצוב: כרם הלברכט)

.