סיבוב במה שנותר מישיבת טלז-סטון בקרית יערים וחומוס באבו גוש

סיפור הקמתה של קרית יערים המוכרת גם בשם טלז-סטון, יכול בקלות רבה להופך לספר קומי-טראגי. היות וקומדיות בישראל זה בדרך כלל מתקשר עם ההומור הזול של ערוץ 2 וטראגדיות יש כאן בשפע, בחרתי שלא להכנס יותר מידי לסיפור הזה אלא רק לתת כאן מעין נקודת התחלה להכרה.

למרות ההסתייגות בכל זאת אספר איך הכל התחיל מעסק קטן לכרטיסי ברכה בצד השני של העולם…

 

בניין בית המדרש הלא גמור

 

יצא לי לחלוף על פני קרית יערים כבר אלפי פעמים בדרכי אל או חזרה מירושלים אך מעולם לא נכנסתי אליה. בשנת 2007 קבלתי לתכנן בית-ספר פרטי וכך יצאה אל הפועל ההזדמנות לבקר ביישוב הזה שעבורי היה כל כך נגיש במבט אך לא נגיש פיסית. קרית יערים שוכנת מעל כביש 1 – בין האולפנים הענקיים של רמת אילן עם פונדק אלביס לבין אבו גוש והחומוסיות המעולות הפזורות שם לרוב.

שלוש מהתמונות ברשימה זו הן משנת 2007 וכל השאר הן מסיבוב שעשיתי בחמש דקות אתמול בשעות הצהריים המאוחרות עם רועי, בדרכנו חזרה מביקור בפרויקט שנמצא בחיתוליו.

הסיפור בקצרה:

ישיבת טלז הייתה ישיבה מהוללה שפעלה החל משנות השבעים של המאה התשע-עשרה בליטא. בין תלמידיה ניתן היה למצוא את אלה שלימים היו חברים בכנסת ישראל ואף שר החינוך הראשון למד בה. הישיבה פעלה עד לשנת 1941 עת נסגרה בשל קשיים שהערים השלטון הקומוניסטי על הישיבה. בעקבות זאת, התפזרו התלמידים בסביבת טלז והקשר בין התלמידים לרבנים נמשך באמצעות שיעורים שהועברו במרוכז. באותה שנה נכנסו הגרמנים לאזור ורצחו את כלם. שניים מראשי הישיבה עזבו ברגע האחרון לקליבלנד אוהיו שבארה"ב והקימו שם מעין המשך לישיבה המקורית.

להבדיל ממרבית הישיבות בארה"ב מדובר בישיבה רצינית ובמהלך שנות הששים החליטו קברניטי הישיבה, לבצע עליה ולהעביר את הישיבה לארץ הקודש. הגשמת החלום הופקדה בידיהם של שני אנשים: תורם ואדריכל.

התורם היה בעל עסק לכרטיסי ברכה, עסק שהתחיל בקטן והפך לאימפריה אדירה הקיימת עד היום וממשיכה לגלגל מיליונים. אירוינג סטון (לא הסופר הידוע) היה פילנטרופ ובעליה של חברת "אמריקן גריטינגס" שהוקמה על ידי אביו בשנת 1906 והפכה יחד איתו לחברה הגדולה בעולם לכרטיסי ברכה (מידע נוסף בויקיפדיה). סטון תרם כספים רבים לרכישת הקרקע ולקידום תכניות הפיתוח.

התכנית הייתה להקים על שטח של 220 דונם, יישוב שעיקרו יתבסס על בני הישיבה, המורים ומשפחותיהם. על פי תכנית האדריכל יעקב אלון שאושרה בשנת 1970, תוכנן היישוב מסביב לשתי גבעות, כשבראש הגבעה המערבית תוכנן לקום בית הבראה ולצידו בית כנסת מרכזי ובראש הגבעה המזרחית תוכננה לקום "קרית טלז אירוינג סטון".

ביצוע הפרויקט חולק לששה שלבים שתוכננו להתפרס על פני תקופה של עשר שנים. בשלב הראשון תוכנן להשלים את קרית הישיבה עם כל המבנים הנלווים לה (מגורים, גני ילדים, מסחר, תשתיות וכדומה). בית ההבראה תוכנן לקום בשלב הששי והאחרון.

התכנית אושרה והחלו העבודות באתר: בראש הגבעה המזרחית החלה הקריה לרקום עור וגידים: בניין הפנימיות הראשון הושלם, בניין בית המדרש הוקם וחזיתותיו הושלמו, כל תשתיות הגן רחב הידיים שבמרכז הקריה הוקם לתפארת וכן בריכות השחיה בשולי המתחם.

ריבים וסכסוכים כמו בכל מקום החלו לצוץ והפרויקט לא הושלם מעולם. ישיבת טלז נותרה בקליבלנד, הבניה הופסקה ובית המדרש שנראה גמור אמנם – לא זכה לעבודות גמר בפנים וכך גם לא הושלמו מרבית מבני הקריה שתוכננו.

היישוב אוכלס על ידי אוכלוסיה חרדית אנגלוסכסית והפך ליישוב החרדי המצליח והיוקרתי ביותר. הגבעה המערבית עליה תוכנן לקום בית הכנסת המרכזי ובית ההבראה נותרה כשטח ירוק עד היום ושטח הקריה נותר אף הוא גולמי ופרוץ – שריד מוזר ומעט נטוש לחלום גדול שנגוז. עם השנים החלו לנצל את המתחם והמקום החליף ידיים, כעת הוא מאוכלס על ידי בחורים אמריקאים שבאו להתחזק ולהנות בארץ היהודים.

בית הספר שתכננתי על פיסה מהשטח לא הוקם מעולם, וכך גם הופסקה בנייתה של ישיבה שהוחל בבנייתה בחלק אחר מהמתחם.

בריכות השיחה הריקות הם אטרקציה בפני עצמה: בכדי לנצל את השטח שהושכר לישיבה אחת, הונחו קורות מעל לבריכות ועליהם הוצבו קרוואנים למגורי התלמידים. בבית המדרש העצום בגודלו שנותר בפנים במצב גולמי, הוקמו מבנים קטנים שחלק מהם משמשים ללימוד וחלק לאיכלוס שולחן ביליארד ופינג פונג…

כזה סיפור אני לא מכיר בתולדות ישראל: הקמת יישוב שלם עבור קרית ישיבה ענקית ומפוארת כל כך שאמורה הייתה לעלות כולה מחוץ לארץ, אין ספק שסיפורה של קרית יערים זה באמת משהו מיוחד. משהו. קרית יערים זה משהו משהו. מיסטר טי זה משהו. סמנטה פוקס זה משהו משהו.

 

תכנית מי/106 לקרית יערים (אדריכל יעקב אלון, 1970 / מקור: ממ"י)

הגבעה המזרחית עליה תוכננה לקום קרית הישיבה טלז-סטון

 

את מרבית היום העברתי עם רועי כמה עשרות קילומטרים מקרית יערים, אך היא הייתה על הדרך חזרה אז עצרנו בה לכמה דקות. קודם לכן, עצרנו לחומוס אצל "חומוס אבו שוקרי המקורי מס' 1 באבו גוש ולפניכם התמונות. רועי גם התעקש לטבול ידיים במעיין הקדוש ולבקר במינזר שהיה למזלי סגור.

 

חומוס אבו שוקרי: שימו לב - כל פעם מחיר אחר לארוחה

לפני

אחרי

רועי מעל לצלחת חומוס

המסגד שמעל למעיין

רועי טובל ידיו במעיין

ויש גם סרטון:

 

 

מראה גרם המדרגות המנומנטאלי המוביל למתחם שבפסגת היישוב

שרידיו של שלט בכניסה למתחם המציין את ייעודו המקורי של המקום

הריצוף

עולים

מבט על בניין בית המדרש מכיוון המדרגות

בריכות השחיה הלא גמורות ומעליהן חדרי מגורים

מבט כללי על החזית הראשית של בניין בית המדרש

עמודי החזית התומכים בתקרת המתיחה המקרה את הבניין

רועי נהנה מהבריזה הטובה בחלל המקדים

מבט מהחלל המקדים לכיוון הרחבה הגדולה שבחזית הבניין שתוכננה כגן רחב ידיים

ריצוף הרחבה שבחזית בניין בית המדרש

אולם בית המדרש הלא גמור

רועי מתרשם

האולם כל כך ענק שמאכלסי הבניין הנוכחים בנו בתוכו מבנים קטנים לשימושם

באחד מהמבנים ניצבים שולחן פינג פונג ובליארד

בפינת אולם בית המדרש הלא גמור ניצב תנור אפיה, ייתכן שנועד לאפיית מצות

מבט באולם לכיוון 'עזרת הנשים' שנאטמה והפכה לבית מדרש

בית המדרש הפועל בחלל עזרת הנשים ומשמש את הישיבה הפועלת במקום

מודעה בכניסה לבניין 01

מודעה בכניסה לבניין 02

וגם כאן יש סרטון שבאמצעותו ניתן להבין היכן הדברים ממוקמים ומה גודלם:

 

 

... והנה 'בחור הישיבה' מהסרטון

חזית מזרחית של הבניין - הפונה לירושלים

שלט המודיע על הקמת ישיבה חדשה בשולי המתחם

כנראה שהמשבר הכלכלי לא פסח על תומכי הישיבה - כי כאן כרגע לא נבנה כלום

בשולי מתחם הקריה הוקמה אנדרטה לזכרו של האלוף דוד (מיקי) מרכוס ששימש בתפקידו האחרון כראש חזית ירושלים במלחמת העצמאות, ונהרג בשוגג על ידי חייל צה"ל.

המפקדה של מרכוס פעלה באבו גוש ושם הוא נהרג. אצלי תמיד זכרו של מרכוס ייקשר לקירק דגלאס ששיחק אותו בסרט "הטל צל ענק" שתיאר את מסכת חייו ושודר בטלויזיה החינוכית כל שני וחמישי בשנות השמונים. עכשיו כל שנותר לנו הוא להתפלל כולנו להחלמתו המהירה והשלימה של הבן – מייקל, שימשיך להפיק ולשחק בעוד סרטים רבים וטובים.

 

האנדרטה הסמוכה למתחם לזכרו של אלוף דוד מרכוס שנהרג בסמוך בשנת 1948

שלט הסבר בכניסה לאתר האנדרטה

לזכר

לוח אבן על גבי האנדרטה

אחד משני הבחורים הערבים שניקו את האתר מערימות של זבל שהותירו מטיילים אלמונים, ביקש שאצלם אותו יושב על הספסל

האנדרטה והגן (הבחור שצולם מקודם עדיין יושב על הספסל משמאל)