סיבוב במרכז העיר של קרית מלאכי

"לכל בריאה – ניגון משלה" כך אמר רבי נחמן מברסלב וכשמבקרים בקרית מלאכי, אחד מהדברים הבולטים בה הוא שאת המנגינה שלה ניתן למצוא במרכז העירוני ההיסטורי שלה השוכן במרכזה הגיאוגרפי. כחלק מהמחקר בו אני עוסק בשנה האחרונה, הגעתי אם כן גם למע"ר ההיסטורי של קרית מלאכי.

לאחר שפתחתי את הקרביים של מרכזי עיירות הפיתוח לפני ולפנים, אז אני יכול להגיד שכדברי הצעירים "בשבילי הכי הכי זה קרית מלאכי" זה לא סתם סלוגן, אלא שהמרכז המסחרי ההיסטורי של קרית מלאכי הוא המרכז הכי מרתק בהביט התכנוני מבין אלה שהוקמו בעיירות הפיתוח שבאשכול הצפון-מערבי של מחוז דרום בו אני מתמקד (ואולי בכלל) – ועל כך ברשימה זו. 

 

"...בשבילי הכי הכי קרית מלאכי"

 

הדרך אל מרכז העיר

 

מודה אני  שבתור אחד שגדל עמוק בבועה התל-אביבית הפעם הראשונה ששמעתי על קרית מלאכי הייתה באמצעות תכנית הטולויזיה המיתולוגית "זהו זה", בה התארחו במשך תקופה מסוימת ומידי שבוע, קבוצת צעירים מקרית מלאכי שנקראה "דור שני".  בפינה שנפתחה בפזמון קצר ומפגר, אני זוכר את המשפט "בשבילי הכי הכי זה קרית מלאכי". עכשיו ב-youtube ניתן לראות לא מעט מאותם קטעים ובהם שירים הנושאים את השמות: "אמא שלי ממרוקו", "דימוי עצמי", "הנוער לאן?", "אבא מובטל", "קרית מלאכי מתקוממת". את הלחנים אגב, כתב מי שהלחין והוביל בעבר את להקת הנח"ל – יאיר רוזנבלום.

עד היום באמת שלא הייתה לי סיבה לבקר בקרית מלאכי ולכן אני שמח שיצא לי לבקר בה עכשיו, כי המרכז המסחרי שלה הוא מקום מרתק גם מבחינה אורבנית, ארכיטקטונית וגם קולינרית. נוסף לכך, אם אתם מחפשים מספרה – לא תהיה לכם בעיה למצוא כאן כי רק במרכז העיר פועלות כמה עשרות מספרות.

אני משער שבסופו של דבר אציג כאן בעתיד רשימה שתביא השוואה בין המרכזים המסחריים של עיירות הפיתוח, אבל עד אז אשמור על השפה הקבועה כאן ואציג את מה שראיתי בביקורי הראשון בקרית מלאכי שנערך לפני חודשים ספורים. הדבר הראשון ממנו התרשמתי כאן היה עושרים של החללים העירוניים מהם מורכב המרכז. שרשרת החללים מורכבת מרצף של כיכרות בקני מידה שונים: החל מכיכר אזרחית גדולה, דרך כיכרות אינטימיות שפועלות היטב בהיבט האקלימי והחברתי ועד לחצרות שאמנם במבט ראשון נראות לא ברורות, אך אחרי ששוהים בהם זמן מה ניתן להבין גם את האיכויות הייחודיות שלהן.

ברור שכמו כל המרכזים העירוניים ההיסטורים בעיירות הפיתוח, גם כאן המרכז סובל מקיפאון בניהול ובהדרדרות קשה בשאר ההיבטים. במקביל צומחים להם מרכזי מסחר ותעסוקה מחוץ לעיר, שמותירים את המרכז ההיסטורי והחיים העירוניים ביישוב עלובים ומרוקנים כמעט מכל תוכן.

באתר העירייה ניתן למצוא פירוט של פעילות העירייה ומיותר לציין ששום פעילות אינה קשורה במרכז העירוני בו גם שוכן בניין העירייה. הפקרת החיים העירוניים לטובת בעלי ההון שאינם מתגוררים אפילו באותן עיירות – הוא דבר שמאפיין ללא יוצא מן הכלל את כל עיירות הפיתוח, וזה מביש לראות כיצד הדבר הפך לדפוס החוזר על עצמו כמעט באופן זהה בכל המקומות.

בעוד שבמרכזי הכח פועלים לקידום תכניות התחדשות עירונית וחוזרים אל המרכזים ההיסטורים, הרי שבפריפרייה לא התחילו אפילו לדבר על התחדשות עירונית. קראתי על התחדשות בנתיבות ורצתי לראות במה מדובר, התאכזבתי לראות שהכל זה אשליה וגם נתיבות נימצאת באותה הקלחת ולמרות ששמעתי טענות שמחירי השכירות גבוהים, הרי שחלק ניכבד מהמרכז המסחרי היה נטוש. בקרוב גם מה שיש יתרסק, עם פתיחתו של האגף הענק והמצוחצח של הפאאוור סנטר באזור התעשיה שלהם.

הערים החדשות שהוקמו בישראל בשנות החמישים והששים תוכננו על פי קונספט שעבר מן העולם. מדיניות הרווחה שאיפיינה את הרקע להקמתן לא קיימת עוד ולכן מרכזי אותן ערים – על כל האיכויות הקיימות בהם, לא מצליחים לשרוד ולעמוד בתחרות עם המרכזים החדשים. הפגיעה היא כמובן לא רק אורבנית, היא גם חברתית וגם כלכלית. הרי בחנות קסטרו במרכז החדש שבאזור התעשיה בנתיבות  – אף אחד מהעובדים לא מרוויח כמו שהיה מרוויח עם החנות הייתה שלו. את הכסף הגדול עשו על חשבון החנות כמה עורכי דין ויזמים מתל אביב. בחנות במרכז העירוני ההיסטורי יש חנות בגדים שמפרנסת משפחה מקומית וכמובן שלא יכולה להתחרות בהיצע, המחיר והגודל שמוצעים בקסטרו.

נוסף לכך, "חווית הקניה" במרכז החדש שבאזור התעשיה היא מלאכותית ולא באמת נושאת חלק מאירוע חברתי-עירוני, אלא אך ורק סיפוק יצר הרכושנות הכי בסיסי שיש. זה מתחיל ונגמר ברגע שהבגד שוכב לצד הקבלה עמוק בשקית. את החוויה האמיתית של מפגש, שיחה, קפה, שיחה, מפגש, רכישה, מפגש – אפשר לקיים במרכז העירוני שהיה ונותר במרכז העיר, קרוב וקשור לכולם ולכל דבר.

את מה שיש לי לומר בשלב זה – פיזרתי בכתוביות שמתחת לכל תמונה. אני רוצה לסיים בהתייחסות למשפט עימו מסיימת יערה פישר – בחורה צעירה מקרית מלאכי במאמר קצר שכתבה למקומון "קסטינט": "…אז כששומעים שאתם גרים בקריית מלאכי ומפנים לכם גב, תזכרו שפה יש לכם גם גב וגם כתף להישען עליה בכל רגע – בין שמח ובין קשה. כי זה המקום שלנו. קריית מלאכי שלנו." – אם לא נתייחס לניחוח הדביק של הדברים, אני חושב שקרית מלאכי חייבת לקחת את עצמה ברצינות ולהסתכל אל העתיד כשהם נשענים על הערכים הקיימים ברשותם. הסוחרים עימם שוחחתי דברו על "פינוי בינוי" אך כששאלתי אותם אם יצליחו לשלם שכר דירה או דמי ניהול כפי שבטח יידרשו ממפעילי המתחם החדש לו הם מייחלים – נעניתי בשתיקה.

המרכז העירוני ההיסטורי הוא חלק ממערך שלם וחשוב שמחובר היטב לעיר וחייבים לגשת לפיתוח וחידוש המקום ולא להתחמק – אחרת העתיד ייראה כמו עוד שכונת פרברים ריקה מתוכן, בלי "גב" ובלי "כתף". ועכשיו לתמונות:

 

ייעודי קרקע עיקריים קרית מלאכי וסביבתה: המע"ר ההיסטורי בלב היישוב (בצהוב) בעוד המרכז המסחרי החדש שוכן מחוץ לעיר

הכיכר האזרחית של קרית מלאכי המווה את חלקו העיקרי של המע"ר (בניין העירייה מימין)

חנויות הפונות אל הכיכר האזרחית: בשעת בוקר מוקדמת נהנות החנויות מצל אך במרבית שעות היום ההצללה איננה מספיקה והחשיפה לשמש חזקה ומזיקה הן לסחורה והן למבקרים

המסחר החזק עבר לקניונים הממוזגים ולפאוור סנטר, יחד עם זאת נותרה במקום השכבה האותנטית, החמה והמזמינה - אותה לא ניתן למצוא בכל המרכזים המסחרים הנוצצים ומצופי השיש

מרבית הכיכר האזרחית סובלת מעודף חשיפה לשמש ובמקומות ישיבה לא מזמינים במיוחד למעט הדופן הדרומית של הכיכר המוצלת בעצים ומכנסת כבר בשעת בוקר מוקדמת את הפרלמנט המקומי הקבוע

הכיכר האזרחית קרויה על שם יצחק רבין - ממש כמו בתל אביב, וקיים דימיון בין שתי הכיכרות: בשתיהן החלל המרכזי חשוף ונועד לאירועים אזרחיים גדולים אך בעוד שבת"א בין הכיכר למסחר חוצצים נתיבי תחבורה סואנים הרי שבקרית מלאכי ישנה רציפות שממשיכה לכיכרות משניות והעושר האורבני רחב יותר. אולי תל אביב בה הכיכר היא הרבה מעבר לכיכר אזרחית ובעלת חשיבות לאומית, הרי שקרית מלאכי לא יכולה להרשות לעצמה להחזיק בכיכר מתה וחייבת לעשות כל שביכולתה להחיות את כל דפנות הכיכר וכמובן לטפל בעיצוב הכיכר עצמה

הדופן המערבית של הכיכר האזרחית אטומה ובשל כך פוגעת ברציפות הפעילות ובחיים במקום. נוסף לכך, ספספלי הישיבה אינם מוצלים ולכן אינם מנוצלים כל עוד השמש קופחת

הדופן המערבית והאטומה של הכיכר

הכיכר האזרחית מכיוון הכניסה לבניין העירייה בצפון הכיכר: ריקה, ורודה (למה ורוד?). הכיכר לא מאורגנת, לא מעוצבת ובשל כך לא ברור למה היא נועדה והאם היא יכולה בכלל לתפקד

אחד מהחלקים הפחות ברורים בכיכר הוא אי של שיחים עצים, אנדרטה וחוסר נגישות - דבר שהופך אותו ולמעשה את כל הכיכר למקום עם תחושה מעט אפלה ומסוכנת. סוג של "גן עצמאות" זעיר

אחד מחללי הניקוז של הכיכר הוא הקומה המפולשת בקצה הצפוני שלה מתחת לבניין העירייה: חלל בעל פוטנציאל אדיר שאינו מנוצל

הניצול היחיד של החלל המפולש שמתחת לבניין העירייה הוא כמה ציורי קיר שמזכירים את המדיניות הכושלת של "שיקום שכונות" שסברה שצביעת קירות והצבת מסתורי כביסה יפתרו בעיות מצוקה חברתיות, כלכליות ומרחביות

ציור קיר נוסף. למרות שבציור זה נראה שקרית מלאכי צומחת מן החולות, הרי שמיקומה הגיאוגרפי הנו כבר מחוץ לגבולות הנגב המדברי והאדמה הפוריה לא היום ולא הייתה צחיחה והייתה מיושבת ומעובדת גם קודם להקמתה של קרית מלאכי

ניקוז נוסף ומוצלח יחסית, אם כי גם הוא כמו כל האתר אינו מאורגן ומעוצב בהתאם, מוביל לשרשרת של חללי מסחר ותעסוקה המוסדרים מסביב לכיכרות וחצרות במגוון גדלים

אחת מהכיכרות המרכיבות את אותה שרשרת היא הכיכר הזו שמתוכננת כמו גרסה מוקטנת של הכיכר האזרחית הגדולה אך יוצרת אינטימיות ונעימות וגם עובדת בהיבט האקלימי באופן מעולה

במהשך השרשרת כיכר נוספת קטנה ואינטימית יותר ובה ריחות התבלינים הנמכרים בצידיה הופכים אותה לאחד מהחללים הציבוריים המרתקים ביותר שראיתי בארץ

האינטימיות מובילה לאותנטיות בין השאר גם בתחום הקולינרי

אוכל מקומי לא הצלחתי למצוא באף אחד מהמרכזים המסחרים בהם ביקרתי בעיירות הפיתוח במחוז דרום ובקרית מלאכי נדמה שהמחסום ניפרץ והעסק עובד. ניהול נכון של המרכז יוכל להפוך את המקום למרכז ייחודי בישראל

אין צורך בתקרת גבס, ספוטים בליווי שנדליר: פה מוכרים את גולת הכותרת של המאפים הבוכרים

אחת מחנויות התבלינים התורמות לריחות הנעימים במקום

אחד ממעברי הולכי הרגל הרבים המקשרים אל הרחובות הסמוכים

מעבר נוסף המקשר לרחוב הסמוך דרך מבנה משרדים היסטורי של חברת השיכון הציבורי "עמידר"

השלט עדיין כאן אבל הוא כבר נצבע בצבעי החזית וכמעט נעלם

תחנת מד"א סמוכה בה האמבולנסים חונים בסככה שהייתה אחד מהמבנים הראשונים בקרית מלאכי

סככות החניה מכיוון המרכז מהסחרי: המבנה של הסככות משך מייד את תשומת ליבי. מצד אחד אלה היו הקוים המעוגלים הראשונים שראיתי היום, היות והמרכז המסחרי כולו מתוכנן בקווים ישרים, אך הפשטות והניקיון שהם מייצגים ומאפיין את הבניה הפונקציונאלית של שנות החמישים מתחברת היטב למבנה של המרכז המסחרי ואולי גם משלימה אותו במובן מסויים

במרכזים המסחריים בעיירות הפיתוח שתוכננו כולם כמעט במקביל בסוף שנות החמישים תמצאו תמיד בסמוך למרכז המסחרי את הגינה המרכזית (בקרית גת הגן נראה מצוין, באופקים הוא הפך לשממה) אך כאן בקרית מלאכי הוא הפך למגרש חניה - דבר שאולי שיפר נגישות לרכבים פרטיים אך פגע בשלמותו ובתפקודו של המרכז העירוני

על חלק משטח הגן הוקם אפילו קניון עם שטחי תעסוקה. למרות שהיה ברור לכל שהמרכז המסחרי ההיסטורי שהיווה את העוגן העירוני נמצא במצב של הדרדרות והתפוררות, בחרו פרנסי העיר (ככל הנראה הודות למענק אישי, אחרת לא ניתן להסביר את המהלך) להקים מרכז אלטרנטיבי סמוך שיסייע לקבור את המרכז ההיסטורי. מיותר לציין שהקניון בדומה לכל הקניונים נעדר כל מקומיות ורק פוגע בחיים העירוניים של קרית מלאכי

... המשכתי דרומה לקרית גת וחלפתי ליד מה שנתן את הנוק-אאוט לקרית מלאכי וזה הפאאוור סנטר = מתחם מסחרי מחוץ לעיר