סיבוב בבית העם של קיבוץ גבעת חיים איחוד בתכנון אדריכלים יצחק ישר ודן איתן

יומני היקר, החוויה של הביקור בקיבוץ מוזכרת בספרי הזיכרונות תמיד בערגה לקולקטיב והאווירה החופשית והטובה, בעוד היום מכל זה לא נותר כמעט דבר. את מקומם של אותם מושגים תפסו מונחים כדוגמת ההפרטה, האינדיבידואליזם ושכר דיפרנציאלי. יחד עם זאת, בשבילי כחובב תרבות, כל ביקור בקיבוץ הוא חוויה חדשה ומהנה.

הרעיון הקיבוצי אולי נעלם בחלקו, אך שרידיו הפיסיים נותרו בשטח. חלקם עזובים ונטושים, חלקם צולעים, אך חלקם שבים וקמים לתחייה (כמו למשל מה שמתרחש כפי שאולי תזכור במה שכתבתי לך ברשימה על קיבוץ כרם שלום). בניין בית העם בקיבוץ גבעת חיים איחוד שהוקם בשנת 1966 הוא אחד מהמרשימים שבאותה גלריה ארכיטקטונית ייחודית, והנה הוא כאן לפניכם ברשימה זו.

מבט כללי על המבנה והמדשאה המרכזית של הקיבוץ שבחזיתו

אפתח בכמה משפטי רקע על הקיבוץ: בכל מקום בו יש יהודי אחד תמצאו לכם שני בתי כנסת. אחד שבו הוא יתפלל ושני שאותו הוא יוכל להחרים. אז ברגע שהוצאתם את היהודי מהשטיבלך שלו, אז אי אפשר לו כבר למרוד בבית כנסת ולהקים בית כנסת חדש, אז מקימים קיבוץ חדש. וכך היה: כמו בעוד קיבוצים רבים חל הפילוג הגדול ובשנת 1952 קמו כמחצית מבני קיבוץ גבעת חיים, חצו את הכביש והקימו את קיבוץ גבעת חיים איחוד.

סרטון צבעוני שצולם בעת הקמת הקיבוץ ובטקס הנחת אבן הפינה, הועלה לרשת וניתן לצפות בו גם כאן בהמשך. שימו לב בסרטון למודל של הקיבוץ, הכולל את שטח בניין בית העם ללא המבנה שבבנייתו הוחל 15 שנה לאחר מכן. הצילום הפנוראמי שבסיום הסרטון נעשה מאתר מגדל המים (תמונות ממש מאותה זווית אעלה ברשימה נפרדת):

.

.

באמצע שנות ה-60 הצליחו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן לקנות לעצמם תוך זמן מאד קצר יחסית שם בתחום התכנון בישראל, ולמרות שכיום הם אינם נזכרים שלא בצדק באותה הנשימה עם אדריכלים בני דורם כדוגמת יעקב רכטר, נחום זולוטוב או אבא אלחנני – כבודם במקומם מונח והם בהחלט מהדמויות החשובות והמשמעותיות במרחב הישראלי. אני מקוה שיבוא היום בו יקום מישהו, יאגד, יחקור ויפרסם את עבודתם ותרומתם של ישר ואיתן לישראל, כי המשימה הזו חשובה ונדרשת וניתן ללמוד מעבודתם הרבה מאד.

לגבעת חיים איחוד הגעתי כהמשך כמעט ישיר לביקור שערכתי במושב ירדנה הסמוך לנהר הירדן – שם תכנן דן איתן בשנת 1970 את בית התרבות למושבים ירדנה ובית יוסף (ועל כך ניתן לקרוא ברשימה "סיבוב בבית העם המתפורר בירדנה"). בשיחה שערכתי עם איתן על בית העם בירדנה, הזכיר הוא את בית העם שתכנן יחד עם ישר בגבעת חיים, ועל שניהם הוא הצטער שאינם עומדים עוד במבחן הזמן בהיבטים השימושיים ואינם פעילים.

ההבדל בין בית התרבות בירדנה לבין זה שבקיבוץ גבעת חיים מתמקד בשני מרכיבים (שאולי הוא אחד): בית העם בקיבוץ פתוח לכל עבר, גג הבטון נראה כמרחף ומאפשר מעבר חופשי דרך הבניין גם כשאינו פעיל ולמעשה מדובר בביתן השוכן בלב מדשאה ובאופן מודע מהווה חלק בלתי נפרד ממנה ומהמרחב הפתוח. חוץ מהפתיחות המבנה מקרין קלילות ורוממות רוח – לא מעט הודות למיקומו הגיאוגרפי באזור הנמצא בנקודה גבוהה יותר מהאזור דרכו נכנסים אל הקיבוץ.

לעומת בית העם בגבעת חיים, בית התרבות בירדנה סגור ומסוגר. הוא לא חלק מהמרחב ולא חלק מכלום. אם באת אליו זה כדי לראות מופע, אחרת אין לך מה לחפש בו או בסביבתו. הבטון שנראה קליל בגבעת חיים הופך בירדנה לגוש אפור אדיר, מסוגר ואטום המתכנס לתוך עצמו דבר המקבל דגש גם הודות לחצר הפנימית. זהו מבנה מאיים שאין פלא שברגע שנטשו אותו הוא נשכח והחל להתפורר, מה שממש לא קרה בגבעת חיים.

מה ההבדל אם כן בין שני מבני התרבות האלו? אני סובר שההבדל הוא ברוח הזמן שהשתנתה: בגבעת חיים דן איתן הגיע בשנת 1966 כשבישראל מתנהל לו שילטון אזרחי עם ראש ממשלה אזרח ושר ביטחון אזרח, עם גבולות ברורים ומדיניות ברורה, עם מודעות כנה וצנועה ליכולת המקומית. כל זה ודאי שמחלחל אל תוך התרבות ובא לידי ביטוי בין השאר בארכיטקטורה (בדיוק כמו שרם כרמי הציב מראה אל מול החברה הישראלית היום בבניין הבימה החדש בלב תל אביב).

בירדנה הגיע דן איתן בסך הכל 4 שנים מאוחר יותר, אבל זה כבר היה עידן אחר, עידן שבא לאחר מלחמת ששת הימים ששינתה לא רק את גבולות המדינה וטשטשה אותם, אלא היא שינתה את כולנו. ראש הממשלה היה אמנם אזרחית אבל הגנרלים כבר השתלטו על המדינה והחל שלטון צבאי לא רק על שכנינו מעבר לקו הירוק אלא גם עלינו (אותו מייצגים היום בכנסת טיפוסים מפוקפקים כדוגמת ברק, מופז, יעלון, פואד, וילנאי, פלד רגב ועוד כל מיני חבר'ה שלא מצאו עבודה במקום אחר או שרק בביוב של הפוליטיקה הם מצאו את מקומם). בירדנה דן איתן מגיע ממדינה שחצנית, גאוותנית, אלימה, ראוותנית ומתחכמת בה אין כבר מקום לפתיחות וכנות. את מקומם של אותם מונחים יפים וטובים תופסת החשדנות, ההתחכמות והבהמתנות. זה כבר סיפור אחר ושני המבנים האלה מייצגים את הרעיון הזה לפי דעתי באופן מצוין.

.

בית העם לקראת השלמתו, שנות ה-60 (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

בעקבות העלאת הרשימה נוצר קשר עם חנוש – המנהלת את ארכיון הקיבוץ, והודות לה ניתנה לי האפשרות לפרסם כאן מספר תצלומים היסטורים של המבנה על שלבי הבניה השונים שלו.

באותה ההזדמנות נוספו לי מספר פרטים: אבן הפינה למבנה התקיימה כבר בשנת 1958 והדבר קם ביוזמתו של חבר הקיבוץ יצחק פניגר שביקש כבר בשנת 1956 להנציח את הקהילה היהודית בוינה. בעקבות זאת ובעיקר הודות לתמיכה הנדיבה שהעמידה לרשות הקיבוץ הקהילה הונאית, כונה המבנה "בית וינה". השלמת הבניין בוצעה על ידי דן איתן ושותפו באותה העת יצחק ישר.

בית העם אינו פעיל עוד ופעילות חברתית הועברה למועדון הפועל בסמוך בחלל קטן וסטנדרטי.

אני מעדיף להביא כאן את דבריה של חנוש כלשונם:

בשנים הללו עוד לא הייתה שום הערכה מה רוצים או מגדירים בציפיות מאולם ציבורי. מעטים האולמות הקיבוציים שהיו בתקופה הזו בקיבוצים, ואם היו – הם בעצם תפקדו כאולמות אזוריים למשל – יגור, עין השופט. אמרו לארכיטקטים שרוצים אולם, אבל עוד לא ידעו מה יהיה בו, כלומר הפרוגרמה מראשיתה לא הייתה מהודקת, והאולם תמיד סבל מכך שהוא לא התאים לשום פעילות מסויימת, אך הוא כן הכיל בתוכו את כל סוגי הפעילות שהיו בקיבוץ, החל מהקרנת סרטים, דרך חגים (פסח ופורים כדוגמה קיצונית אחד מול השני) וגם לקונצרטים, כינוסים, הצגות, מחול מסיבות ועוד ועוד…

אני זוכרת שעד השלב שבו עשו את הרצפה עוד נערכו ויכוחים בין חוגים אינטרסנטים שונים בקיבוץ, היו כאלה שהעדיפו שהוא יהיה אולם ספורט, רק אחרי שהוכרע גורלו כאולם לאירועי תרבות עשו את הרצפה המדורגת, ואז חרצו את גורלו שיתפקד יותר כאולם מופעים, אבל החליטו שהכסאות יהיו ניידים ולא מקובעים – כי הרי תמיד יצטרכו אותו כאולם למסיבות, ואכן תמיד הנטל העיקרי היה בסידור האולם כך שיתאים לאירוע שיתקיים בו. היו בכך יתרונות, אך גם חסרונות. בשנים שאחרי כן הוסיפו גם עומק לבמה והגוש של הבטון האחורי נוסף למבנה.

צריך להזכיר כאן את אחת הדמויות היותר מיוחדות בקיבוץ – אינה שהייתה אם הבית המיתולוגית, ובזכותה הוא גם נשמר הרבה שנים, ממי ייתן והוא יידע ימים יפים כמו שהיו לו בעבר… ועוד הערה: אלכס קסטן, האדריכל חבר הקיבוץ שתכנן את המועדון ודן איתן מזכיר אותו בדבריו, כמה ימים לפני מותו אמר לי: האולם הזה יכול בקלות לשנות את ייעודו מאולם מופעים לאולם ספריות ואודיטוריום, הקליפה תישאר ובפנים אפשר לבנות מחיצות מבנייה קלה.

הלוואי ובקיבוץ המתחדש ישמרו את הרצון לקיים מופעים וערבים כמו פעם, ולמבני הציבור תהיה עדנה".

.

מבט מכיוון מגדל המים אל הקיבוץ בעת העבודה על יסודות המבנה. היציקה שנוצרה לצורך הקמתו הייתה חדשנית והצריכה עבודה סביב השעון, דבר שהפך לאטרקציה לילדי הקיבוץ: עמודי הבניין שהם גם קורות יצרו מבנה חדשני שהתאים לרוח החדשנית שנשבה בקיבוץ. (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

מבט על מגדל המים לאחר השלמת יציקת במת האולם (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

יציקת העמודים-קורות 01 (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

יציקת העמודים-קורות 02 (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

יציקת העמודים-קורות 03 (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

עם השלמת היציקות (מקור: ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד)

.

המבנה לאחר חנוכתו (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף צבי אלחייני, תל אביב)

.

במה פתוחה בצידה השני של המדשאה, אל אל מול בית העם ובסמוך לחדר האוכל

.

אדריכל דן איתן הוא בעצמו בן קיבוץ עין שמר, כשאת ילדותו העביר בתל אביב, וככל הנראה הקשר שלו לקיבוץ נותר הדוק היות ועל אף שהוא גדל בעיר והקים עשרות רבות של פרויקטים, הוא עדיין מזכיר ומדגיש את עין שמר כמקום הולדתו. כך גם בעת הצגת לקוחותיו, איתן עדיין מציין את קיבוץ גבעת חיים איחוד (דבר שלא נהוג לעשות אחרי למעלה מעשרים שנה, וכאן מדובר בהתקשרות שתמה לפני הרבה יותר שנים).

בית העם בגבעת חיים איחוד הוא מבתי העם המעולים שראינו, שאול אף ציין שזהו בית העם הטוב ביותר וזה שהוא הכי אהב. אז בהזמדנות הבאה שלכם – עיצרו לבקר ולראות. אחרי הביקור גם אתם תודו לחברי הקיבוץ שבחרו להקים ולשמור על בית העם וכמובן להודות לאדריכל דן איתן – על הבניין וחווית הביקור בו.

המדרגות המונומנטליות המובילות אל בית העם

.

בחזית 01

.

בחזית 02

.

בחזית 03

.

בחזית 04

.

בחזית השניה

.

החזית השניה + גג

.

החזית האחורית הפונה לחניון ומשמשת לכניסת אמנים

.

חלק מחזית הכניסה לבית העם

.

החלק השני בחזית – הזהה לחציו הראשון

.

שלט בכניסה לבית העם

.

פנים האולם

.

שאול מתכונן לתת הסבר על האולם

.

והנה ההסבר המאולתר של שאול (ההרצאות והסיורים בהדרכת שאול מומלצים לכל קבוצה וגיל):

כמו כל החיים בקיבוץ, הרי שבית העם פתוח לכל עבר. ובדומה לאוהל ענק – ניתן לחדור אליו מכל עבר

.

פתח-עמודים-קורות / זכוכית-עץ-בטון

.

עמדת המקרין המסתתרת מאחורי מחיצת עץ הממוקמת במרכז החזית הכוללת את הכניסות הרשמיות למבנה

.

התקרה: בטון עם חיפוי עץ וגופי תאורה

שאול מעניק הסבר מלומד על המערך הקונסטרוקטיבי של הבניין

אבל כאן אין קהל

תפאורה יש

בעצם, למה בקיבוץ צריכים תפאורה של קיבוץ? פספסתי משהו? ואולי בקיבוץ פספסו…

 

במקור הסתיימה הרשימה בנקודה הזו, והתכוננתי לפרסם רשימה נפרדת על שאר חלקי קיבוץ גבעת חיים איחוד. לבסוף זה היה נראה לי קצת משעמם ולכן החלטתי למחוק את אותה רשימה ולהביא לכאן כמה מהתמונות:

מגדל המים הייחודי המשמש גם כמרפסת פתוחה לתצפית

בית טרזין" המכיל תצוגה קבועה על גטו טרזין. המבנה תוכנן בשנות ה-70 על ידי האדריכל אלבין גלזר שעבד באותה העת במחלקה הטכנית והיה בעצמו ניצול גטו טרזין. לאחרונה חודשה על ידי שתי אדריכליות צעירות תצוגת הפנים.

בית טרזין

שטיח תעשייתי מקיבוץ כרמיה בכניסה לבניין חדר האוכל בחזית המחיצה המסתירה את הכיורים לשטיפת ידיים

השולחנות ערוכים בחדר האוכל

גדר הבטון החוצצת בין החניון בכניסה לקיבוץ לבין המדשאות ומבני הציבור שחלק ממנה הוא פינת זיכרון לנופלים. הגדר שהיא עבודת אמנות בפני עצמה כוללת גם קטע משירו של אלתרמן "האם השלישית"

הגדר