סיבוב ביישוב שכמעט היה ולא היה – מחנה ישראל

הסיפור המסתתר מאחורי הרשימה הזו הוא מוכר: לפעמים רוצים משהו ואפילו מתאמצים מאד בשביל להשיג אותו, אבל לבסוף הוא מתחמק מבין הידיים ומתפוגג וכל מה שנותר זה אוסף של כוונות טובות.

בשנה האחרונה נתקלתי במקום אחד בשני דברים שמאד רציתי (מאחד מהם אפילו יצאתי חולה) אבל לא הצלחתי לבסוף להשיג. זה אומנם מקרה אישי ופרטני אך המקרה שלפניכם מייצג כוונות של קומונת מחנה ישראל שזה סיפור על כלל של אנשים שבקשו להקים יישוב חדש וייחודי בארץ ישראל ולמרות כל המאמצים והכוונות היפות הכל התפרק והתמסמס.

.

שנות ה-30

.

בדרך חזרה לפני שחלפתי על פני עפולה, החלטתי לנסות וללמוד משהו מהדרך הזו שעליה דהרתי כבר עשרות פעמים ולכן בחרתי לפנות ממש לפני בירת העמק לכיוון קיבוץ דברת. אלא שלצערי, דברת היא קהילה סגורה לא רק חברתית אלא גם פיסית, ושער הברזל שחסם את דרכי לא איפשר לי להכנס למתחם הסגור וכך נאלצתי לשוב על עקבותי לכיוון הכביש הראשי. למרות החסם המתסכל הזה, במקום לשוב ישר לכביש הראשי, המשכתי ופניתי להמשך הכביש הצדדי המוביל ליישוב 'אחוזת ברק'.

השם 'אחוזת ברק' נותן לי אסוציאציות שליליות כי קודם שזה מתקשר אצלי לסיפור המקראי של ברק ודבורה שהתרחש בסביבה זו שליד הר תבור, אצלי זה מתקשר למי שנושא היום במשרת שר הביטחון והקברן של מפלגת העבודה. בכל מקרה אחוזת ברק הוא ישוב קהילתי שהוקם בשנת 1996, והוא נראה כאילו יצא מהסט של הסרט "המספרים של אדוארד". אך בין אחוזת ברק לקיבוץ דברת מפריד שדה רחב ידיים ממנו צומח במרכזו מבנה בסגנון בין-לאומי המבהיק בלובנו על רקע השמיים הכחולים הנפגשים עם השדה המצהיב – ולשם היו מייד מועדות פני.

אחרי שחציתי את ים השיבולים דרכו רגלי בפתח הבניין המוזר בלב השדה. יאמר לזכותם של אנשי המועצה לשימור אתרי התיישבות בישראל (זהו שמה הרשמי של המועצה שככל הידוע לי שינתה את שמה בעשור האחרון יותר פעמים ממספר הפעמים ששולי החליפה גברים באותה תקופה) – שטרחו והציבו על חזית המבנה שלט קטן המציג בקצרה את עברו של המקום המוזר הזה. השלטים של החבר'ה האלה צריכים לעבור רענון ובחינה מחדש, כי הרמה שלהם מביישת כל מטייל ומבקר ונראה שמישהו שם תקוע אי שם בתקופת הברזל.

.

.

זוהי בעדות אחרונה בשטח לניסיון התיישבות שהחל לרקום במקום עור וגידים באמצע שנות ה-20 של המאה שעברה. ייחודו של ניסיון זה היה בכך שהיוזמה באה מצידם של חברי אגודת ישראל החרדים, שביקשו להקים במקום קומונה בדומה לקיבוצים שהוקמו באותה העת בקצב מסחרר. בסוף נתקלו אותה קבוצת חרדים בחוסר אונים אל מול בעיות הפרנסה והביטחון והמקום נעזב. ידיים עבריות המשיכו להחזיק באתר, בו השתכנו אנשי ביטחון מגופים שונים ובהם נוטרים וחברי פלוגות הלילה המיוחדות. בין השנים 1948-1945 היה הבניין בחזקת הלגיון הערבי שפעל באזור, בעקבות פעולת החרמה בריטית. לאחר מכן, חזר ונעזב הבניין עד שהפך בשנות ה-90 למשרדי המכירות של בתי היישוב אחוזת ברק.

עקבות משרדי המכירות משמעותיים ואני משער שאנשי שימור יקללו את אותו טמבל שתכנן את פנים המבנה מחדש ופגע בפרטי בניין רבים (ובמיוחד בפרטי ריצוף ובפתחים). מאז שהופסקו המכירות באתר, חזר הבניין ושב להתמודד לבדו עם השדה המקיף אותו וכאילו מאיים לבלוע אותו.

המבנה תוכנן ככל הנראה בשנות ה-30, בעת שהסגנון הבין-לאומי פשט בארץ כבשדה קוצים. למעשה המבנה ממש מזכיר ספינה השטה בים, כפי שביקשו אדריכלים לא מעטים באותה העת לייצג בעבודותיהם. יחד עם הקווים האופקיים והניקיון העיצובי, בולטים בשתיים מחזיתות הבניין פתחי חלונות עגולים קטנים המאזכרים בחזותם דווקא ייעוד אחר לגמרי. ואכן כשנזכרים שמדובר כאן במבנה ששימש במקורו קהילה חרדית, מיד ניתן לזהות כאן חזיתות של בית כנסת. בליטת ארון הקודש בחזית הפונה אל ירושלים בולטת אל החוץ וכשנכנסים למבנה ניתן להבין את חלוקת המבנה.

חלקו הצפוני של המבנה מחולק לחדרים ששימשו לשימושים שונים, בעוד חלקו הדרומי מורכב מאולם המתנשא לגובה שתי קומות ועליו משקיף חלל גלריה – היה זה בית כנסת שכלל עזרת נשים על פי כל כללי המסורת האורתודוכסית. בקצה האולם ניצבת גומחת ארון הקודש ובשתי דפנות האולם פעורים חלונות צרים וגבוהים המדגישים את חשיבותו של החלל ומתכוננים באופן זה מטעמי ביטחון כמובן, הרי אחרי הכל המקום היה בלב ליבה של אוכלוסיה מקומית שהייתה זרה למתיישבים.

המקום ריק אך עבר שיפוץ המאפשר לעלות בביטחה בסולם הברזל אל גג הבניין. כשעמדתי והשקפתי שוב על העמק והפעם מנקודה גבוהה, תהיתי האם נכון היה למקם את אחוזת ברק הרחק מדברת ובכך להקטין את רציפות השטחים הפתוחים, וכן ניתן היה לשוב ולהחיות את המבנה שהיה הופך מתוך כך לחלק מהיישוב ולהעניק לו משמעות חדשה וליישוב עצמו קשר אל העבר. מצד שני, אולי שמא טוב לו למבנה הייחודי הזה להמשיך ולשכון במקום ובנוף בדיוק כפי שניטע בו לפני 80 שנה. אך כשנזכרתי שכאן רצו להקים ישוב ולבסוף הרעיון לא צלח, השתחררתי מהרומנטיקה המטומטמת וחזרתי לדעתי הראשונה.

.

אולם בית הכנסת כשבגומחת ארון הקודש רוסס לאחרונה סמל מוכר

מבט מכיוון הגומחה אל עבר עזרת הנשים

המדרגות המובילות אל המפלס העליון כשמימין הסולם המוביל לגג

מסדרון המפלס העליון כשבקצהו עזרת הנשים

חדר טיפוסי

הנוף הנשקף מהחלון

גרפיטי בחדר

בית הכנסת במבט מעזרת הנשים

הסולם המוביל לגג

הנוף מהגג

אחוזת ברק כפי שנצפת מגג הבניין