הרשימה הזו שלפניכם היא תוצר של שני ביקורים בקיבוץ חולדה. ניתן לזהות את ההבדלים בין הזמנים על ידי השינויים במזג האוויר בין שני הביקורים, אך למעשה מפרידים ביניהם רק 3 ימים, היות וברגע שגיליתי שצילמתי לא טוב וגם פספסתי כמה ענייניים אז מיד החלטתי לחזור למקום. רשימה נוספת שיצאה מהביקור הזה ואותה כבר פרסמתי בנפרד מזו, היא הרשימה על הכפר ח'ולדה (עם המלצות לאוכל ייחודי בסביבה) שחוסל ב-1948 ואדמותיו חולקו בין היישובים בסביבה.
הכל התחיל בעקבות סרט התעודה על רם כרמי, שבגללו נאלצתי ללכת ולבקר בקיבוץ חולדה ולהתרשם באופן בלתי אמצעי ממה שהוצג בסרט בו סקרן אותי לראות מה בדיוק כרמי עולל לקיבוץ המסכן. להפתעתי גיליתי שחוץ מבית הנוער שתכנן בשנת 1980 וניצב נטוש בלב הקיבוץ, יש הרחבות מגורים שגם אותן תכנן כרמי וגם הן בדרך להיכלל בסטטוס נטוש. חוץ ממה שכרמי ביצע בקיבוץ (הוא גם תכנן תכנית אב חדשה ומופרעת שלא בוצעה ופרדי עכשיו מחפש אותה בנרות) ויש את ארכיון הקבוצות שתכנן חנן הברון שגם הוא קצת נטוש, ויש את בית העם הענק המכונה "בית הרצל" שתכנן אדריכל הסגנון הבין-לאומי יעקב ירוסט שניצב גם הוא – נטוש. גם גם גם – זה נשמע כאילו חולדה בדרך להיות כולה נטושה, אך זה ממש לא מייצג את התמונה המלאה: חולדה היא מקום יפה ונעים וכל האנשים שנתקלתי בהם בקיבוץ היו קשובים ושמחו מאד לסייע ולעזור והקיבוץ בכללותו הוא מקום מטופח ומרשים. רק מבני הציבור ההיסטורים נותרו מאחור, ממתינים לגואל. אבל נדמה לי שרצון כרגע במעצר…
חולדה זה בית ספר לתולדות האדריכלות המקומית: החל מהבנייה הערבית (שרידי הכפר ח'ולדה), מהסגנון הבין-לאומי (בית העם) התכנון הקיבוצי (תכנית האב ומבני המשק), הברוטליזם המוקדם (ארכיון הקיבוצים) והמאוחר (בית הנוער) וגם אדריכלות עכשוית הייטקיסטית (היקב ומרכז המבקרים). בהזמדנות זו אני רוצה להודות לאלה שהשלימו לי את המידע לרשימה המלאה שתעלה בהמשך: צבי אלחייני, פרדי כהנא, אלעד בצלאלי, גדי אלמוג, בנצי הגלר ומזכירות קיבוץ חולדה.
כמה מטרים לפני הכניסה לקיבוץ ניצב מרכז המבקרים החדש ההולך ונבנה של יקבי ברקן בתכנונו של משרד פייגין אדריכלים. יקבי ברקן החלו את דרכם לפני למעלה מ-100 שנה בפתח תקוה, עברו לאזור התעשיה ברקן הסמוך לאריאל, ולאחר תקופה מסוימת עברו לפעול בסמוך לאחד מהכרמים הגדולים בישראל הפועל בשותפות של יקבי ברקן עם קיבוץ חולדה על שטח שלמעלה מ-1,200 דונם. מרכז המבקרים המוקם בימים אלה ומצוי בשלבי גימור יכלול ספריה מקצועית גדולה, מוזיאון, חדר טעימות וחלל חביות.
עד שעדכנתי את הרשימה הזו, הופתעתי ושמחתי לגלות שאתר היקב הספיק לעדכן את האתר שלו ולעשות שימוש בתמונה שצילמתי עם שאול בעת ביקורנו במקום והעליתי לערך של יקבי ברקן בויקיפדיה.
מהיקב המשכנו אל הקיבוץ, ודבר ראשון שתמיד מסקרן אותי לראות זה "חדר האוכל". על פי רב חדר האוכל משקף את מצבו של הקיבוץ. בקיבוץ חולדה חדר האוכל נטוש ומוזנח.
.
בשביל הבניין הזה הגעתי לכאן: בית הנוער שתכנן האדריכל זוכה פרס ישראל רם כרמי וניצב נטוש כבר שנים רבות בלב הקיבוץ.
המבנה שנחנך בשנת 1980 כבר מיומו הראשון ננטש על ידי הנוער שסירב לאכלס חדרי מגורים בגודל של חדר ארונות בדירה ממוצעת. עד שלא רואים את זה בעיניים – לא מאמינים שמישהו מסוגל לתכנן ואף לבצע כזה דבר… מנהל הקיבוץ (היום אין כאן כבר מזכיר) אמר לי שהבניין הזה היה אסון כבר מראשיתו והנוער הצביע ברגלים כשסירב לאכלס אותו.
אם בית הנוער היה מוקם בשולי הקיבוץ אז ניחא, אך הבעיה היא שהמבנה הנטוש מצוי בלבו של הקיבוץ ומראה המבנה הנטוש אינו מלבב והופך למפגע סביבתי. זו אכן בעיה, למרות שהוא לא המבנה הנטוש כאמור היחיד בקיבוץ, אלא מצטרף לכל מבני הציבור האחרים הניצבים חסרי תוכן ברחבי היישוב המבולבל.
בכל מקרה בכוונת היישוב לבצע שינויים בבניין, כרמי מצידו נתן את הסכמתו לשינויים – והקיבוץ כעת מתכונן. כשבקרתי עם שאול בבניין, ניסינו להבין כיצד ניתן לשנותו היות וחלקים נכבדים ממנו בנויים מבטון – דבר המקשה על שינויים בפתחים וכדומה. בכל מקרה כבר הצלחנו מביקור קצר במקום להעלות מספר רעיונות – כך שבכל מקרה הדבר אפשרי, רק אנחנו מקווים שיהיה כבוד למבנה כיצירת אמנות (ולא כעבודה אדריכלית, כי זו לא אדריכלות) ויצליחו למנף את הערכים המצויים בו – ויש בו לא מעט, ולהתקדם הלאה, להשיב לו את החיים ואת הפעילות.
מצורף כאן קישור לסרטון של שתי דקות שבעזרתו ניתן להבין קצת את הבניין + הסבר של שאול (פרס יוענק למי שיבין על מה שאול בכלל מדבר).
המטבח
הכיכר הציבורית שלצידה ניצב בית הרצל מאכלסת גם את ארכיון הקיבוץ שתוכנן במקור כארכיון איחוד הקבוצות והקיבוצים. מבנה זה תוכנן על ידי האדריכל חנן הברון שבפרויקטים נוספים שלו בקרתי והעליתי רשימות לאתר.
.
קיבוץ חולדה מצוי בשלבי הפרטה מתקדמים, אך הדבר לא נראה שפגע במרחב הפתוח של הקיבוץ והמקום מטופח ויפה ומייצג את אהבת התושבים למקום.
חלון אחורי 
תגובות
ביזאר קשה – ראית את ה"רוחות" בצילומי חדר העיון- החללים של המלחמות והספרים? וואהו, מוזר לאללה
אהבתי את בית הרצל, מוצא חן בעיניי. ולמה הוא תכנן, רם, חדרים כה קטנים בבית הנוער הזה? גם זה מוזר. תודה.
כפי שאני שמתי לב אליו הוא מאוד גס. כאילו שבונים מקלט אטומי נגד מתקפות. למשל המבנה הראשי באוניברסיטה בהר הצופים הוא ממש כמו מבצר. יש מעין תחושה מיליטריסטית ותחושה של הרבה אבן וקירות עבים וישרים. זה מן סגנון של מבנה מוצק שחרדים שהוא יפול ולכן בונים אותו מקווים ישרים וקירות עבים מאוד מבטון עבה. וגם מוסיפים קיפות מבטון עבה ומשולשים מבטון עבה.
זה סגנון שהוא אנטי הסגנון האירופאי – הצרפתי, הספרדי, הבניינים בפרובנס, הבניינים בלונדון. אין בבניינים של כרמי טיפה של עדינות, רוך, משהו שיזכיר תרבות של פעם, מסורת ארכות שנים. כאילו שאין מסורת אומנותית ואין מסורת יהודית אפילו שיכולה להכנס במבנה של הבניינים. למשל במבנה של הבימה הייתי מצפה שיכניסו אלמנטים יהודים מהמאה ה-18 או ה-19 ואלמנטים יהודים שהיו במבנה הבימה הראשון הארעי ברוסיה. מבנה צריך לשקף אומנות וביחוד הוא צריך לשקף סגנונות תיאטרון במבנה. אם תלך למבני תיאטרון בחו"ל, למשל לתיאטרון של שיקספיר בלונדון זה ככה.
אבל אצלנו ובמבנים של כרמי הפונקציונאליות בולטת והכי חשוב שיחזיק מעמד אפילו תחת מתקפה של טילים ורעידת אדמה. למעשה בפועל בניה כזו רק נותנת תחושה של בטון עבה והיא לא יותר מגנה עליך מאשר בנין מקסים בפריס שעומד שם כבר המוני שנים… ראה הבניינים שהבאת כאן מוחלדה.
שרון: תודה לך.
גלי: רגע האסון של האדריכלות הישראלית הוא הרגע בו האדריכלים הישראלים ביקשו ליצור פה אדריכלות "כמו באירופה, כמו באמריקה", ושכחו שניתן ליצור כאן יצירה אמיתית ומקורית המשקפת את החברה הישראלית – לה נבנים המבנים בסופו של דבר (ולא לז'ורנל). תרבות ה"כמו" מובילה תמיד למשבר זהות, ודווקא רם כרמי עם כל האנטיגוניזם שהוא מושך – מגיש יצירה ישראלית מקורית. ניתן להתווכח על הפונקציונאליזם או האסתטיקה של עבודתו – אך אין ספק שהוא ישר, מקורי ומקומי ומהווה כפי שכבר כתבתי – אספקלריה לחברה הישראלית לטוב ולרע. לגבי הבימה: התיאטרון המקורי תוכנן על ידי אדריכל שממש לא עיניין אותו כל הרעיון של חדשנות ואף לא מסורת מקומית, היות והוא היה מזרח אירופאי שמרן רדיקאלי (הוא אפילו התנצר בגיל 30) וכל התיאטראות שתכנן היו בסגנון ניאו-קלאסי שכבר פס מן העולם בעת שתוכננו. שקספיר לא צריך להשתקף בבניין שכזה, אלא יוצרים ישראלים. את הצניעות והפשטות איבדנו מזמן ובניין הבימה החדש משקף את זה.
כרמי מתגאה בכך שהוא הביא לכאן את הברוטליזם באדריכלות.
בהחלט מקום לגאווה.
ואתה צודק, הבניה שלו אינה ארכיטקטורה, היא שיקוף שלנו כמדינה וכחברה.
Remember folks! This building is not designed by Rami Karmi! This building were designed by a talented woman as her first task at his office. She designed also one of Tel-Avivs most famous buildings!
מיכאל שלום, כחבר חולדה רם כרמי הצליח דווקא בבתי הוותיקים שקל מאד להרחיבם ולשפצם. מבנה הפיל הלבן" שנועד לבני הנעורים עבר את כול הוועדות ולצערנו הן שוכנעו "ע"י כרמי. מבנה בית הרצל תוכנן כבר בסוף שנות ה- 40, הוא מאד פונקציונלי ושימש אותנו עשרות שנים עד שצרכינו השתנו ועימהם היכולת הכספית לשמור על מקום ללא תועלת. חולדה באמת יפה ואנו מצפים לעתיד ורוד במידה וממ"י לא ישים רגליים, כדרכו. ביי
תודה רבה על הרחבת הדעת
פוסט ארוך מדי, עמוס מדי. מדוע לחבר ביקורים שונים ועניינים שונים לפוסט אחד?
ולגופו של עניין. אתמול ראיתי את הסרט שנעשה על כרמי בסדרת גיבורי התרבות הישראלים. התרשמתי מהאיש אבל פחות מתיאור מעלליו בארכיטקטורה הישראלית.
נשגב מבינתי כיצד אבי הברוטליזם, שמילא את ארצנו בגושי בטון איומים, שנראים כמבצרים יהירים וחמוצי פנים, יצר גם את בית המשפט העליון – הדבר היחיד היפה (באמת יצירת מופת) שראיתי בסרט (ובמציאות). התחנה המרכזית החדשה, הבימה, וגם כל מיני מעונות סטודנטים וכולי, נראים כולם כגושי בטון איומים. הוא בעצמו אומר בסרט, שעודף הבטון אינו מאפשר יצירת חוויה נעימה למי שגר בתוכו. ועוד הוא אומר שרק אחרי שנים של יצירה ברוטליסטית הוא הבין שיש לטפל בנושא האור. נו טוב, כמו שאמר המורה מבצלאל, אחרי שיצקת את כל הבטון הזה, כבר מאוחר להארות מסוג זה.
אגב, גם בית הנעורים בחולדה היה טעות מלכתחילה, תפיסה ארכיטקטונית "טהורה", ללא הבנה של הפונקציונלית הנדרשת.
חוץ מזה, גם אני חתמתי על העצומה נגד קוביית הבטון המפלצתית שמוקמת על חורבות הבימה.
שלום נועם. לפעמים אני מתלבט האם זה עמוס מידי או לא. אבל המציאות הרבה יותר עמוסה ממה שאני מציג כאן, הרי גם מה שהתרחש כאן פוצל לשתי רשימות, ואם באמת הייתי הולך לפי המלצתך היו יוצאות לי כאן לפחות חמש רשימות. אבל היות וזה בלוג שמבקש להציג מציאות מסויימת (שלי ושל המקום) אני מעדיף שהוא יראה כמו שהוא עכשיו. חוץ מזה שמירון אמר לי שלא כדאי לפרסם יותר משתי רשימות בשבוע ולכן אני נאלץ לא לוותר ולהעמיס על הרשימה. חוצמזה אמרו שהולכים לסגור את רשימות כך שאני מבקש לנצל כל עוד אני יכול את הבמה הזו, לפני שאני סוגר את הבסטה.
למיכאל שלום
הכתבה על חולדה רצופה עיוותים, בייחוד בעניין בית העורים וההרחבות שתכנן רם כרמי. חבל.
הייתי שם בזמן אמת
יורם בוטניק
אתה מוזמן להעיר את הערותיך. התבססתי על שיחות עם תושבים, מזכירות הקיבוץ ואנשי מקצוע חיצוניים. בכל מקרה, אשמח לשמוע את דעתך.
למיכאל, תודה על הכתבה ועל הצילומים. כאדם שהיה בחולדה כמה שנים כילד חוץ, אתה מחזיר לי זכרונות נעימים. במיוחד בית הרצל וחדר האוכל שהיו כה שוקקי חיים, והיום העזובה מכמירה לב.
במיוחד אני זוכר את הספריה בבית הרצל שם בילתי רבות וקראתי רבות, במיוחד אני זוכר את הספרן, אני זוכר שהוא היה אבא שלי נילי, אישתו של עמוס עוז.
מיכאל שלום,
מצטרפת להערת יורם בוטניק:
מה שכתבת על בית-הנעורים בחולדה רצוף טעויות עובדתיות, היסטוריות.
אז לגבי הקונטקסט-
המבנה נחנך לפני 25 שנה (1985) לאחר שנבנה כחלק ממתחם של 3 בניינים.
בנייתו "הושלמה" בדיוק בתפר שבין הלינה המסורתית בבתי-נעורים לבין המעבר ללינה המשפחתית. והקטץ' הוא: שהרחבת בתי המגורים בקיבוץ נועדה לאפשר איכלוס נוח לכל בני המשפחה…כולל בני-הנוער שרובם העדיפו זאת, לאחר שנים של לינה משותפת בבתי ילדים.
התק"ם יצא במיתקפה מתוקשרת כנגד קיבוץ חולדה על בניית המבנה הלבן (שאז עוד היה כזה!), שראו בו "פיל לבן" (כמו שכתב אמוץ פלג, לעיל) נוכח מיסוד הלינה המשפחתית, מה גם שחשבו שהוא יקר מדי או לפחות "משדר יוקרה" שאינה הולמת צניעות הראויה לקיבוץ.
יש לזכור שבאותה תקופה התעוררו בקיבוץ חולדה בעיות כלכליות וקיומיות, אשר ניכרו במיזמים כושלים שלא צלחו (למשל, סטרט-אפ של מנועים לאופניים..) ובנטישת המשק (ולא הבניינים!) ברגליים על ידי חברים רבים, לרבות עמוס עוז. לחץ התק"ם – גם לנושא הבנייה החדשה בעת מצוקה כזו – הכביד והכריע.
בגלל העדר התקציב ניסו לדחוס לבניין האחד הזה כמות בני נוער של 3 בניינים, לא מומשו רעיוניות לניצול קומת העמודים במבנה ונעצר פיתוח השטח (ראה את חזית הכניסה הראשית). אפילו שבילי הגישה לבניין בוצעו על ידי חברי משק רק באופן פרוביזורי (ובאישון לילה!), וכמובן שבוטלו התכנון והבנייה להמשך.
ההחלטה להסב את הבניין ואפילו "לעשות ממנו כסף" בהשכרתו ובאיכלוסו בדיירים אחרים – אכסניה לאנשי משטרה מזדמנים – הביאה לחורבנו הסופי…
דרך אגב, מרמי כרמי שמעתי לפני כשנה שפנו אליו לקבל הסכמתו להרוס את המבנה [להבדיל מ"לשנותו"], ושלכך [ואולי רק לכך?] הוא הסכים מיד …ולא בכדי!…
אסנת