סיבוב ברפת שהוסבה למכינה קדם צבאית בכפר הנוער החקלאי עיינות

89 שנה לאחר שנחנכה ואוכלסה הרפת של כפר הנוער החקלאי עיינות, המבנה הראשון בכפר, נחנך לאחרונה המבנה מחדש לאחר שעבר שימור ופיתוח. אלא שבמקום הפרות והחניכות שטיפלו בהן במשך יובל שנים, תמצאו כאן את חניכי המכינה הקדם צבאית אדרת. האולם הגדול והארוך שבו שוכנו הפרות, הוסב לכיתות, חדר אוכל וגם ל"מוזיאתר" (מוזיאון+אתר לשימור), כך שהמבנה משמש במקביל גם מוסד חינוכי וגם אתר מבקרים.

תהליך העבודה נמשך 12 שנה, תקופת זמן ארוכה במיוחד אך כזו שכנראה בעיקר תרמה להצלחתו. את תכנון החידוש ערך האדריכל דני רז ואת העיצוב הפנימי ערכו טוקאן סטודיו לעיצוב שמתמחה בהקמת תערוכות. התחזקות המודעות לחשיבות המורשת הבנויה וגיוס התקציב, הם שהובילו אט אט לקבלת היצירה המוגמרת. במקביל, הוקם לפני שנה גם ארכיון היסטורי, שהתמקם במבנה סמוך לרפת ששימש במקור לייצור גבינה ובית קירור ועבר גם הוא שימור וחידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם היו פה פרות

.

עיינות

.

מגדל המים הוקם בנקודה הגבוהה ובסמוך לרפת ב-1934 כאחד המבנים הראשונים בעיינות

.

הרפת היתה המבנה הראשון שבנייתו הושלמה בעיינות ולכן שימשה כמקום המגורים הראשון לא רק של הפרות אלא גם של חניכות וסגל הכפר הראשונות (חזית מזרחית במבט מהדרך היורדת ממגדל המים)

.

הרפת ממוקמת בפינה הדרום-מזרחית של עיינות, לצדה הוקמו מחלבה ובית קירור (חזית מערבית)

.

מבנה הרפת מורכב מחזיתות בטון וגג רעפים (במקור היו אלה רעפי מרסיי, אך אלה הוחלפו כעת ברעפים חדשים) הנשען על שלד של קורות עץ פתח רחב נקבע במרכז החזית (חזית מזרחית)

.

שנות ה-30 (ארכיון עיינות)

.

שנות ה-30: ביקור משלחת ברשות הנציב העליון ארתור ווקופ (ארכיון עיינות)

.

לפני 12 שנה הוחל בקידום פרויקט שימור המבנה ורק לפני חודשים אחדים הושלמה העבודה. רק נותר לפתח את החצרות שמשני צדי הבניין (חזית מערבית)

.

2013: הרפת לקראת עבודות השימור (ארכיון עיינות)

.

2010: הרפת נטושה ומוזנחת (ארכיון עיינות)

.

.

(1) רפת הפרות שהוסבה למכינה קדם צבאית אדרת

סיפורה של עדה פישמן מימון קצת נשכח, אבל נראה שכעת בעיינות, המוסד שאותו הקימה והובילה במשך ארבעה עשורים, מצליחים להאיר את דמותה מחדש. דמות יוצאת דופן וחלוצה שפעלה רבות לחיזוק מעמד האשה. את עיינות היא ייסדה כמשק פועלות, מתוך מטרה להכשיר צעירות עבריות. לצורך כך הצליחה להשיג מהקק"ל מאות דונמים (לבסוף הם הצטברו ל-1,200 דונם) שנועדו להקמת משק חקלאי וכן לגייס תקציבים, בעיקר מויצו. לתכנון הכפר שהוקם בלב השטח הוזמן ב-1930 האדריכל ריכארד קאופמן, שלא רק שערך את התכנית לפריסת המבנים, אלא גם תכנן כמה מהם. הודות למאמציה של פישמן מימון.

תכניתו של קאופמן הורכבה משתי שדרות מרכזיות ומצטלבות, שחילקו את שטח הכפר לאזור המגורים ומבני הציבור ולאזור המשק. הבינוי עצמו היה מודרני וחדשני לזמנו. לבד מקאופמן תכננה פה גם האדריכלית אלזה גדעוני. אחרי שנות ה-30 תכננו אדריכלים נוספים כמו יוסף שנברגר (בית כנסת), זאב פורת (אולם ויצמן – כיתות ואולם התכנסות), שמעון טוכלר (בית התרבות ע"ש אשכול – אולם התכנסות), יהושע שושני (חדר אוכל) ועוד כאלה שטרם זוהו.

ב-1930 החלו לעבד את הקרקע ובמקביל לתכנן את הכפר ובכלל זה את מבנה הרפת. תחילה ניסו בויצו לצמצם את תקציב הקמת הרפת, ולהקים רק מחצית מהמבנה. אלא שפישמן מימון התנגדה נחרצות, מתוך חשש שהחצי יישאר ולא יושלם והוא יקבע את גודל המשק שיוותר קטן. התנגדותה התקבלה והמבנה הוקם בשלמותו.

בניין הרפת שנחנך ב-1932 הוא מבנה טיפוסי של רפתות שהוקמו באותן השנים בהתיישבות העובדת, וכמוהו ניתן עדיין למצוא בכמה קיבוצים. בבית אלפא למשל יש מבנה דומה ונטוש בכניסה לקיבוץ ובכפר הנוער בן שמן חודשה לאחרונה הרפת ההיסטורית. המבנה מורכב מאולם מלבני וארוך בשטח של 360 מ"ר. קירותיו מבטון, חזיתותיהם החיצוניות מסוידות בלבן שבהם נקבעו פתחי חלונות צרים ואופקיים עם סורגים. שלד המורכב מקרשי עץ נושא גג רעפים ובו שלושה פתחי אוורור הבולטים בקו העליון.

.

שנות ה-30: הרפת במבט ממגדל המים, ברקע חולוןת פלמחים. מימין המבנה המשמש כיום ארכיון (ארכיון עיינות)

.

.

היות והרפת היתה למבנה הראשון והמרווח בעיינות, התגוררו בו תחילה קבוצת החלוצות שייסדה את המקום (עד אז התגוררו בנס ציונה הסמוכה). הפרות הראשונות נרכשו ממשקים מרוחקים יחסית: שתי פרות מדגניה ועוד שש עגלות מדגניה ומבית הספר החקלאי בנהלל. המוסד יוצא הדופן משך את תשומת לבו של קפטן שרווד, קצין אמריקאי ששהה בארץ עם גדודו במהלך מלחמת העולם השנייה. הקפטן היה רופא וטרניר במקצועו שניהל רפת במולדתו. הוא טיפח את הרפת בעיינות והפך למשך תקופת שהותו בארץ ליועץ מקצועי שהוביל את הענף להישגים והצלחה, ואף דאג לרכוש באופן קבוע חלק מהתוצרת לטובת בית החולים של צבא ארה"ב שהוקם בתל-ליטוינסקי (כיום מרכז רפואי תל השומר).

תחילה פעל המקום כמשק פועלות, אך כבר ב-1941 הפך לבית ספר חקלאי לבנות וארבע שנים מאוחר יותר שולבו בו גם בנים ומתכונת זו נשמרת עד היום, כשבבית הספר שהוא כיום בבעלות נעמת לומדים 340 תלמידים בכתות ט-יב, רובם בתנאי פנימייה ומיעוטם אקסטרנים. ענף הרפת פעל עד לתחילת שנות ה-90, וזמן קצר לאחר מכן נעזב המבנה וננטש. מצבו של המבנה הדרדר: חלקים מחזיתותיו נהרסו וכך גם פורקו ונעלמו פרטי בניין כמו אלה שבפתחים. גג הרעפים פורק בחלקו והוחלף בלוחות אסבסט ושלד העץ שנשא אותו נותר אמנם שלם אך שקע. שלד הבטון נהרס בחלקים ממנו והמבנה היה מסוכן.

ב-2008 הוחל בקידום פעולות שנועדו לשמר את המבנה ולהשמיש אותו כאתר מורשת שיספר את סיפורה של עיינות. לצורך כך שילבו כוחות מספר גופים. לבד מהנהלת עיינות גם המועצה לשימור אתרים, נעמת, משרדי החקלאות, התרבות, ותכנית "מורשת" במשרד ראש הממשלה, האפוטרופוס הכללי והקק"ל, מועצה אזורית גן רווה וכן עפרה יחיאלי מקרן רש"י (שייעצה וריכזה את הקמת המוזיאתר). בסך הכל גויסו לצורך מימוש הפרויקט 3.5 מיליון שקלים. האדריכל דני רז ערך תיעוד מקדים למבנה ולאחר מכן שימר אותו. את הפנים עיצבו סטודיו טוקאן. התוצאה מרשימה. לצורך המכינה הקדם צבאית אדרת הוקמו במבנה שתי כיתות גדולות, שני חדרים להתכנסות קטנה יותר כשבעיקר השטח הוקם חדר אוכל ואולם פתוח. הקירות כולם עוצבו כתצוגה המספרת את סיפורו של המקום – עיינות, הרפת ודמותה של עדה פישמן מימון, כשבאחת הכיתות ניתן לצפות בסרט חדש שהופק במיוחד לכאן ומספר את הסיפור ב-10 דקות.

.

שנות ה-60: נערים ליד הרפת (ארכיון עיינות)

.

"זו פעם ראשונה שמכינה קדם צבאית פועלת באתר מורשת", מסבירה תמר טוכלר, סמנכ"לית, מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים. היא גם מוסיפה שהכוונה היא להמשיך לחזק את המודעות לחשיבותו של המקום, ולשמר את המבנים ההיסטוריים המרכזיים שחלקם עברו שינויים משמעותיים לאורך השנים (על חלקם אכתוב כאן בהמשך). נעם שפר, מנהל הכפר, רואה גם הוא חשיבות גדולה בפעולות המחקר והשימור, בהם הוא מוצא ערך חינוכי בגיבוש אישותם של התלמידים. "הילדים שלנו מהארץ והעולם אלה ילדים שלא תמיד השורשים שלהם עמוקים", הוא אומר, "וחיבור לסיפור ההיסטורי של הכפר הוא זרז להצמחת שורשים".

במטרה לשמור על אופיו המקורי של מבנה הרפת, המחיצות שהוקמו בין החדרים הן כאלה שניתן לפרק בקלות והן אינן מגיעות עד לגג שנותר חשוף. באופן זה נותרה התחושה של הרפת הגדולה וכן נבחרו חומרים אחידים שמתאימים לחומרי הבנייה המקוריים. המחיצות כולן מורכבות מלוחות של שבבי עץ (osb) התואמות את גוון שלד העץ הנושא את גג הרעפים וכן את רצפת הבטון. כדי להגדיר סביבות שונות, הוקמה למשל בחדר האוכל רצפת עץ, בעוד שבחלק נותרה רצפת הבטון עם התעלות המקוריות ששימשו את הפרות. השילוב של המכינה עם אתר המבקרים, מה שמכונה "מוזיאתר", נראה מוצלח, גם אם למכינה לא ניתן להשתמש בקירות באופן חופשי. הפיתוח בסביבת הרפת טרם הושלם וגם חלק זה עוד עתיד להתבצע.

בזמן הסיבוב היתה הרפת כמעט ריקה ורק זוג חניכים ישבו בחדר האוכל ושוחחו. במכינה קרוב ל-40 בנים ובנות, חלקם גם דתיים שבחרו לדחות את מועד הגיוס לצבא בשנה, חלקם אף שנתיים. בשאר החניכים נתקלתי לאחר מכן, כשמצאתי אותם עסוקים בפעילות בקבוצות שנערכה בחורשת הזיכרון בחלק אחר בכפר ובסמוך לאזור המגורים שלהם. גם המגורים של חניכי המכינה מעניינים ומורכבים מאוהלים מונגולים.

.

1938: הרפת ושדרת הדקלים (ארכיון עיינות)

.

שנות ה-80: תלמידים ברפת (ארכיון עיינות)

.

בקצה הרפת אגף קטן מחופה כולו בלוחות פח גלי (במקור שימש מתבן ומחסן מזון לפרות). רק את ארגזי המזגנים הבולטים היה רצוי לכסות עם מחיצה קטנה

.

באגף הזה יש אולם להרצאות, דיונים והקרנות. במיוחד לכאן הפיקו סרט של 10 דקות המציג את סיפורו של עיינות ושל האשה שייסדה אותו עדה פישמן מימון (1973-1893). היא התגוררה בעיינות ממועד העלייה על הקרקע ב-1932 ועד לפטירתה 41 שנה לאחר מכן.

.

מימין תמונת עדה פישמן מימון – מייסדת עינות וגם חברת כנסת בשתי הכנסות הראשונות. למטה כרטיס חברת מפלגת "הפועל הצעיר" מ-1921, ומשמאל ציטוט מדברים שפרסמה ב-1923.

.

האולם הגדול של הרפת הותאם במסגרת עבודות השימור והחידוש לשימוש מכינה קדם צבאית "אדרת". למרות חלוקת האולם לחדרים עדיין הקפידו המעצבים לשמור על ההרגשה שיש כאן אולם אחד גדול. מאחורי הקירות האלה למשל יש כיתה מרכזית

.

 

הכתה שמאחורי הקיר

.

פסי תאורה נוספים מאירים את הכתה

.

חדר אוכל. כאן הותקנה רצפה מקרשי עץ – החומר העיקרי שבו נעשה שימוש בתוספות החדשות בפנים המבנה

.

אינטליגנטים

.

הקירות כולם עוצבו כתצוגה מוזיאלית המספרת את תולדותיו של המקום

.

במחצית השנייה של המבנה יש שטח פתוח ובו שמרו על מתקני הרפת והתצוגה המוזיאלית תופסת מקום יותר מרכזי. ברצפת האולם נותרו התעלות

.

בקצה ישנם שני חדרים, אבל המעצבים המשיכו והקפידו לא לנתק ולכן קירות החדרים אינם מגיעים לתקרת האולם ומורכבים מזכוכית בחלקם

.

המחיצות הסוגרות על החדרים מורכבות מלוחות של שבבי עץ (osb) התואמות את גוון שלד העץ הנושא את גג הרעפים וכן את רצפת הבטון

.

גופי תאורה דקים הותקנו במרכז התקרה

.

עינות הוקם במקור כמשק פועלות – ובמסגרתו הוכשרו נשים בגילאים 21-18

.

חדר. מימין הכניסה לכתה שבה מוקרן הסרט על עיינות

.

ברפת

.

למרות שכפר הנוער לא היה דתי, דאגה עדה פישמן מימון להקים בו בית כנסת, בטקס הכנסת ספר התורה למבנה היא נשאה את הספר התורה (משרידי הגיטאות) אל ההיכל, אסרו חג שבועות, 1953 (צילום: א. קומורינר, ביתמונה)

.

חניכות הכפר, 1938

.

חניכות מתעמלות על גג המבנה הראשי בעיינות, 1940

.

ברפת ובלול – תמונות מאוסף ארכיון עיינות שהחל לפעול לפני שנה

.

1930: התכנית של עיינות שאותה ערך האדריכל ריכארד קאופמן שגם תכנן כמה מהמבנים. הודות לנחישותה של עדה פישמן מימון הכפר נבנה כמעט במכה אחת ולכן תכניתו של קאופמן מומשה במלואה (התכנית המקורית שמורה בארכיון הציוני)

.

מעשה השימור: קרדיטים לכל העולם אבל לא לאדריכלים ולמעצבים.

.

.

(2) בית הקירור שהוסב לארכיון ההיסטורי של עיינות

סמוך לרפת מצוי מבנה ששימש את ענף הרפת והוקם גם הוא ב-1932 היה מבנה ששימש תחילה כמטבח וחדר אוכל לחניכות עיינות. מאז 1938 שימש כמחלבה שבה ייצרו חמאה, גבינות, לבן וכפיר. מאז שנות ה-50 ולמשך עשור שימש המבנה כבית קירור של תוצרת החלב, לאחר מכן שימש כמחסן לתוצרת החקלאית ובהמשך שימש לשירות ענפים אחרים.

עם ההחלטה על הקמת ארכיון היסטורי לעיינות, נערכו במבנה עבודות חידוש ונקבעו בו שני חדרים עבודה לעיון ואיחסון. בשלב זה אוספים את הבסיס לארכיון – תצלומים, מסמכים וחפצים, וכבר עכשיו האוסף נראה מרשים. עבודת הארכיון עוד רבה וכעת עמלים, לבד מקיטלוג וסריקת החומר הקיים גם באיסוף חומרים רבים שמצויים בידי בוגרים ומשפחות העובדים. מסמכים ותמונות נוספים מצויים במגוון ארכיונים כמו ארכיון מכון לבון, אוסף ויצו, הארכיון הציוני, גנזך המדינה, אוסף התמונות הלאומי ועוד. הארכיון עצמו נועד לשמש מקום עבודה, השראה ולימוד לתלמידי הכפר ולחניכי מכינת אדרת העוסקים בו במגוון פעילויות כמו ראיון חניכים, משפחות עובדים וצוות הכפר לדורותיו, מיון חומרים ותיעוד ממוחשב. נוסף על אלה הארכיון בקשר עם ארכיונים אחרים בהתיישבות, אנשי מחקר ואקדמיה ומטפח קשר בין כל אילו שחייהם נקשרו בעיינות – באמצעות עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שבו ניתן להוסיף חומרים אישיים.

את תפקיד מייסדת ומנהלת הארכיון קיבלה איילת עמית יהודאי, שגדלה בכפר 16 שנים עם משפחתה. אביה, חגי יהודאי, היה תלמיד בוגר הכפר (1960), רכז חינוכי (1974-1968) ומנהל הכפר (1986-1976), וכמו רבים מאנשי הצוות, גם הוא התגורר בשיכון המשפחות שבחלק המערבי של עיינות. על שמו נקרא הארכיון.

 

.

בכניסה למבנה: מייסדת ומנהלת הארכיון איילת עמית יהודאי ומנהל כפר הנוער נעם שפר. המועצה לשימור אתרים כבר דאגה להתקין שלט הסבר כמו על עוד רבים מהמבנים בעיינות

.

הארכיון נקרא על שמו של חגי יהודאי, בוגר הכפר, מורה ומנהל וגם אביה של איילת שייסדה ומנהלת את הארכיון

.

המבנה שימש כבית קירור ובסמוך לרפת ומורכב משני חדרים: חדר עיון וחדר אחסון

.

כאן שמורים הפריטים ההיסטורים

.

הארגז של חגי יהודאי מנהל הכפר לשעבר

.

אולם ויצמן הוא בניין כיתות ואולם התכנסות מ-1956 שתכנן האדריכל זאב פורת שבין השאר תכנן את המועדון לחבר בקיבוץ בית אלפא

.

נגינה בכינור בכניסה לאחד ממבני מגורי התלמידים

.

המבנה שימש במשך שנים כמחסן והקיר התמלא בכתובות שהותירו תלמידים שאותם דאגו לשמור

.

היו כאן

.

תמונות מחזור

.

מחזור ערבה, 1983

.

מחזור אחוה, 1956

.

דגל בית הספר החקלאי התיכון עיינות

★

תודה לאדריכל אורי טוכלר, איילת עמית יהודאי, נעם שפר ותמר טוכלר

★

רשימות על כפרי נוער נוספים:

.

בית הכנסת בכפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

בית הכנסת בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

★

שיר לסיום:

.

★