סיבוב בתערוכת הפרידה של מוזיאון מונק באוסלו

בשבוע שעבר הסתובבתי באוסלו בירת נורבגיה. 55 שנה אחרי שפתח את שעריו, מתכוננים במוזיאון המוקדש ליצירותיו של הצייר הנורבגי אדוארד מונק לסגור את הבסטה. התערוכה !EXIT הנערכת כעת במוזיאון מוקדשת לבניין ולפעילות שהתרחשה בו במשך השנים – האדריכלות, התערוכות, הקונצרטים וגם הפריצות שהובילו לשוד האמנות המפורסם שהעלים את "הצעקה" וה"מדונה" – שתי העבודות המפורסמות ביותר שיצר מונק.

אל דאגה, הבסטה הישנה שתכננו האדריכלים אינאר מיקלבוסט (Einar Myklebust) וגונאר פונגר Gunnar) Fougner) אמנם נסגרת, אך האוסף של מונק ינדוד לבניין המוזיאון החדש והמרהיב שהקמתו מסתיימת בימים אלה בסמוך לים. אחרי הסיבוב במוזיאון הותיק הגעתי למסקנה שההזנחה והשינויים שנערכו בבניין המקורי לארוך השנים פגעו בו באופן אנוש. הוא איבד את יופיו ואיכויותיו. כל אלה עדיין מצויים בו ועם עבודת חידוש נכונה ניתן היה להחזיר לו את זוהרו ואף להרחיב אותו בהתאם לצרכים, אך כאן בחרו להסתלק ולהקים מבנה חדש ואופנתי בחוף הים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מונק

.

.

היתה לי הזדמנות להשתמש ברכבת התחתית, היות והמוזיאון שוכן בשכונת מגורים במרחק הליכה לא קצר ממרכז העיר. באוסלו גרים 670 אלף איש אבל רכבת קלה יש להם כבר כמעט מאה שנים. יש שם גם אוטובוסים וגם רכבות קלות וגם קורקינטים וכמובן שגם מכוניות פרטיות.

.

ירידה לרכבת התחתית

.

חנות בכניסה לתחנה בה אפשר לקבל מידע ולרכוש כרטיס יומי

.

מעברים בתחנה

.

הרכבת באה בכיוון השני

.

המוזיאון:

.

כיום קשה להתרשם ממראה המוזיאון ולמעשה גם הביקור בתוכו לא הבהיר את התכנית שלו. קירות אטומים, בנייה על פי מודול קבוע, כיפות זכוכית המאפשרים חדירת קרני שמש מסוננות אל האולמות הפנימיים

.

המוזיאון נפתח ב-1963 ועבר שיפוץ מקיף ב-1994. באותו שיפוץ נוסף לו בתכנון אחד משני האדריכלים המקוריים מבנה הכניסה שעוצב באופן אופנתי לתקופה וגם היום הוא זר לחלוטין למבנה המקורי

.

פנים אגף הכניסה מ-1994 מורכב ממעטפת של מסכי זכוכית וגג שנשען על עמודים דקיקים במרכז הבניין – ההיפך מהבניין המקורי המורכב מחזיתות אטומות וקירות נושאים המשחררים את האולמות מעמודים

.

חנות המוזיאון מקבלת את פני הבאים והיא שוקקת חיים

.

מחברות עם לוגו התערוכה, מחקים ועטים עם "הצעקה"

.

מחק הצעקה

.

יציאה! – שם התערוכה הנוכחית במוזיאון המוקדשת לבניין, לתערוכות, לאירועים ולשודים שהתרחשו בו בין השנים 2019-1963

.

העוסקים בתערוכה

.

.

הסיבה להעתקת המוזיאון לבניין חדש בסמוך לחוף ובסמוך לבניין האופרה החדש של העיר, היא שהבניין הישן קטן, מיושן בחזותו ובתשתיותיו והחמור מכל הוא מצוי הרחק ממרכז העיר ובמרכזה של שכונת מגורים כשמבנה הציבור הצמוד לו הוא אוניברסיטה. לדעתי זו טעות, אבל נראה שהנורבגים יודעים איך לעבוד אז קטונתי. הבניין החדש הוא מגדל המתנשא לגובה של 13 קומות (7 מהן יכילו גלריות תצוגה), גבוה מעל לשאר המבנים הסמוכים לו ונראה כמו מונולית אופנתי ולא יותר מזה.

התערוכה !EXIT חושפת את קרביו של המוזיאון. מוצגים בה פרטים שהיו שמורים שנים ארוכות בארכיון ובמחסן המוזיאון: לבד מציורים ורישומים של מונק נשלפו גם כרזות תערוכות, תצלומים, תכניות אדריכליות, דגמים, מסמכים, קטעי עיתונות, קטלוגים וגם חפצים פחות צפויים כמו הציוד בו עשו שימוש שודדי "הצעקה" בעת שביקרו במוזיאון ב-2004.

האולם הראשון בתערוכה מוקדש לבניין עצמו. האוצר בחר לחשוף בין השאר את קירות הבניין המקוריים ולאפשר לקרני השמש לחדור מבעד למספר בודד של פתחים בתקרה, כשהאדריכלים המקוריים של הבניין תכננו את תקרת האולם כרשת של פתחי תאורה טבעית שנאטמו במהלך השנים. גם מתקני התצוגה ששימשו בתערוכה הראשונה חוזרים ומופיעים כאן, לרבות ספסלי הישיבה המקוריים שעיצבו האדריכלים.

מונק שנפטר ב-1944 תרם את אוספו לעיר אוסלו וזמן קצר לאחר מכן החלה העירייה לקדם תכנית להקמת מוזיאון שיוקדש לאוסף. הנהלת העיר בחרה להקים את המוזיאון החדש במרכז של שכונת מגורים שהוקמה אחרי המלחמה ובסמוך לגנים הבוטניים של האוניברסיטה. לצורך מימוש הפרויקט נערכה ב-1953 תחרות אדריכלים במסגרתה הוגשו 50 הצעות. הצעתם המשותפת של זוג אדריכלים נורבגים צעיר, אינאר מיקלבוסט (נולד ב-1922) וגונאר פונגר (1995-1911), זכתה בתחרות.

בניין המוזיאון שתכננו נועד להיות נמוך ולא בולט בגובהו בין בתי השכונה, מבנה צנוע, נעים ומזמין. אלמנט נוסף בו נדרשו האדריכלים לעמוד היה התחזוקה המצומצמת. לכן תוכנן הבניין באופן שיהיה גמיש לשינויים. חלק נכבד מתקרת הבניין תוכננה כשהיא מורכבת מרשת של פתחים לצורך החדרת קרני שמש ישירות וכן חצר פנימית הוקפה באגפי הבניין כשמסכי זכוכית מאירים את האולמות בתאורה טבעית. רעיון זה נפסל לימים בידי יועצים שונים שחששו שקרינת השמש תפגע ביצירות האמנות העדינות והפתחים נאטמו.

בשנותיו הראשונות הכניסה למוזיאון היתה חינם, מתוך אידיאל כי המוזיאון הוא חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי של העיר, דבר שלא סייע לתקציב המוזיאון שהיה גם כך מצומצם. לכן העסיק המוזיאון שלושה עובדים בלבד. לאחר שהנהלת העיר ספגה ביקורת כי יש חשש לשדידת יצירות האמנות הצטרף לצוות עובד חדש: כלב שמירה מזן רוטווילר. המצב הכלכלי לא היה קל ולאחר כמה שנים הוחל לגבות תשלום בכניסה.

לאורך השנים נשדדו עבודות רבות של מונק, אך המפורסמת שבהן התרחשה לאור יום, בצהרי יום ראשון של אוגוסט 2004. זוג גברים חבושי מסכות וחמושים פרצו למוזיאון לנגד עיניהם ההמומות של המבקרים. בסופו של דבר הציורים הוחזרו אך השודדים לא חסו עליהם והם נפגעו באופן קשה. הציורים שהושבו למוזיאון ב-2006 הוצגו למשך שבוע במצבם הפגום בו התגלו. לאחר מכן תוקנו והם מוצגים גם היום במוזיאון.

אחר כך המשכתי לסיבוב במוזיאון החדש שמתנשא לגובה של 13 קומות וצפוי היה להפתח באביב 2020 אך כרגע אירוע הפתיחה נדחה לאוקטובר 2021. את המוזיאון תכנן משרד האדריכלים הספרדי Estudio Herreros.

.

האולם הראשון מוקדש לבניין המוזיאון. לאורך השנים חלו שינויים שפגעו בעיצוב המקורי. כך לדוגמה כל הפתחים בתקרה שהחדירו קרני שמש נאטמו והתאורה כולה היתה מלאכותית (פתח בודד נותר בתקרה). גם החצר הפנימית שהאולמות פנו אליה נאטמה. הספסל שמימין הוא מקורי מ-1963

.

בדפנות האולם העניק האוצר אפשרות למבט על חומרי הבנייה: הוא חשף את הקירות המקוריים (בעיגול שמימין) וכן הציג חלק מלוחות החיפוי שכיסו את הקירות (מימין).

.

חשיפת חומרי הבנייה המקוריים

.

גם התצוגה נערכה בדומה לתצוגות שנערכו במוזיאון לאורך השנים: לוחות לבנים הנשענים על עמודי ברזל דקיקים או מסכים שקופים התלויים מהתקרה. כאן ניתן להתרשם מעוצמת האור החודרת מהפתחים בתקרה שנאטמו לאורך השנים

.

בין השאר מוצגות כתבות עיתונאיות על המוזיאון, כמו זו שמסקרת את פתיחתו במאי 1963 ובה אפשר להתרשם מהתקרה המרושתת בפתחים ומהתצוגה על מחיצות לבנות שנראות כמו מרחפות באולם

.

תצוגה על לוח שקוף התלוי מהתקרה

.

1953: ההצעה הזוכה שהגישו זוג האדריכלים אינאר מיקלבוסט (Einar Myklebust) וגונאר פונגר  Gunnar) Fougner). לקח עוד 10 שנים עד שהבניין נחנך. בתכנית המקורית נערכו שינויים

.

דגם המוזיאון המקורי שנבנה בסופו של דבר ונחנך ב-1963 הורכב בעיקרו מגוש מלבני עם חצר פנימית

.

תצלום היסטורי של הדגם שהופיע בספר

.

תצלום היסטורי של המוזיאון – היופי והאיכויות של הבניין נעלמו לאורך השנים בגלל שינויים ותוספות

.

האולם הבא הוא השיא של הביקור: הוא מוקדש ליצירות המפורסמות שיצר מונק בשיא הקריירה שלו שהיתה בעשור האחרון של המאה ה-19. הצעקה והמדונה הם המפורסמות שיצר ובכלל אלה כנראה היצירות המפורסמות ביותר שיצאו מנורבגיה. במרכז האולם מוקדשת התצוגה לשוד של שתי יצירות אלה והיא כוללת את הציוד בו השתמשו השודדים ואת המסגרות המנופצות של התמונות שהותירו מאחור (בחזית התמונה)

.

פורטרט של פרידריך ניטשה, 1906

.

מות מארה 2, 1907

.

פורטרט עצמי עם מכחולים, 1904

.

מדונה, 1894

.

הצעקה, 1910 (מונק חזר אל הצעקה לאורך השנים ובמוזיאון יש גרסה שצייר יותר מעשור לאחר שיצר את הציור המקורי)

.

הקיר המוארך באולם מוקדש כולו למוצרים שונים שמאזכרים את הצעקה ומייצגים את השפעתו ועוצמתו של הדימוי שיצר מונק

.

ספרים, סרטים, פסלים ועוד כל מיני

.

האולם השלישי מוקדש למבחר של עבודות של מונק התלויות על שניים מקירות האולם, בעוד שבשולחנות מוצגים חומרים תיעודיים

.

שולחנות תצוגה

.

רצח על הדרך, 1910

.

רצח על הדרך, פרט, 1910

.

אחד מקירות האולם מוקדש לכרזות לתערוכות מונק ועל השולחן שלמרגלותיו מונחים קטלוגים של אותן תערוכות

.

במרכז הבניין יש אולם עם תקרה מוגבהת שבמקור גם דרכה חדרו קרני שמש ועדיין הן מצליחות להציץ פנימה. באולם מוצגות עבודות גדולות במיוחד שיצר מונק והוא שימש במקור ועד היום גם כאולם להרצאות ולקונצרטים ובמיוחד למופעי ג'אז

.

ציורי הענק מופיעים על קירות צבועים בתכלת

.

על אחד הקירות תלויות כרזות לקונצרטים שהתקיימו באולם לאורך השנים

.

מסלול הביקור במוזיאון מסתיים במעבר רחב ועלוב שחוצים במהירות בכיוון ליציאה. אך מבט נוסף מגלה שזה המקום היחיד בו נחשפת החצר הפנימית של המוזיאון. משמאל מסכי הזכוכית הפונים לחצר הפנימית. מימין מסכי זכוכית (שכוסו) הפונים לאולם המרכזי בו תלויים הציורים הגדולים של מונק ובו מתקיימים קונצרטים

.

אחר כך המשכתי לסיבוב במוזיאון החדש שמתנשא לגובה של 13 קומות וצפוי להפתח באביב 2020. את המוזיאון תכנן משרד האדריכלים הספרדי Estudio Herreros

★

שיר לסיום:

.

★