הכפר תיאסיר הוא כפר קטן במזרח השומרון, שנייה לפני בקעת הירדן. הכפר עצמו נמצא כיום תחת שליטת הרשות הפלסטינית ותושביו מתפרנסים בעיקר מגידולי שדה. בכניסה המזרחית לכפר חוצה את הכביש מחסום צה"לי לא מאויש ופתוח למעבר. מצידו האחד של המחסום יש מוצב זעיר עם פילבוקס המוקף בגדר בטון גבוהה. המוצב מאוייש על ידי כוח צבאי מגדוד 41 "אריות הירדן". מצידו השני מחנה צבאי גדול ונטוש.
מחנה חמאם אל מליח הוקם כבסיס אימון חטיבת צנחנים. לאחר מכן שימש את גדוד 97 ואז כמוצב בגזרה הצפונית של חטיבה מרחבית הבקעה (את המידע קבלתי מדובר צה"ל). באוקטובר 1993 "פורק" (כלשון דובר צה"ל) בעקבות "הסכמי אוסלו", אך העזובה היא רק לכאורה, היות ונראה כי הצבא ממשיך לשמור על הקרקע והשכנים הפלסטינים לא מעזים להיכנס למחנה הנטוש. ואכן בדיקה מול הצבא גילתה כי המחנה משמש את צה"ל כמשטח אימונים. למרות שאף אחד כבר לא מפעיל אותו ואפילו הגדר ההיקפית שלו נהרסה ברובה, המחנה עצמו נותר כמעט שלם. חדר האוכל הענק שהיה פעם שוקק חיים ויכול היה להאכיל גדוד מלא בו זמנית, דווקא הוא נהרס בחלקו. ההרס נגרם כנראה על ידי כמה סוחרי מתכות שהגיעו לכאן ופירקו חלקים שונים בגג. דוד מים ענק נותר שלם וכך גם חדר הקירור ושאר מתקנים טכניים.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
.
.
היישוב הישראלי הקרוב ביותר נמצא במרחק של יותר מ-20 ק"מ. היישוב הזה הוא מושב בקעות, מושב עובדים שהוקם ב-1972 על אדמות שהופקעו מהכפר טובאס ומתגוררות בו כיום 72 משפחות. הכפר תיאסיר שבכניסה אליו נמצא המחנה הנטוש והמחסום הצבאי, נחשב למקום שקט. הישראלים חזרו לטייל באזור ולהסתובב בנוף הבראשיתי. מה יש כאן: שמורת הר גדיר, נחל מלחה, חורבות עתיקות, שרידי דרך רומית, מאוזולאומים, גתות, מערות, בורות מים ודוגמאות לחקלאות מסורתית.
תושבי האזור מתמודדים עם הפקעות שטחים שביצע הצבא והמדינה, הריסת בתים, מחסום שניצב במרכז הכביש ואיום מתמיד על הגבלת התנועה החופשית, עמדת פילבוקס המתנשאת מעל הכביש. אבל יותר מכל מסקרן אותי לדעת, מה חושבים אותם תושבים, ילדים ומבוגרים, כשבשער הכניסה ליישוב שלהם יש מחנה צבאי ישראלי נטוש? מה הם חושבים על המציאות שבה הם חיים ומה הם חושבים עלינו, השכנים העוטפים אותם?
.
.
.
.
סרטון קצר:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
תגובות
ומה חושבים בני המשפחות של הרוגי ,פצועי וניצולי הפיגוע בשרונה על המציאות שבה אנחנו חיים?
אולי הם שואלים "למה?", אז הנה כאן התשובה.
ומה התשובה למשפחות הנרצחים בצרפת? (מאיזה מהפיגועים? תבחר!) ומשפחות הנרצחים בארצות הברית?
היי מיכאל, מה נשמע ?
איך מצאת את עצמך בחור הזה ??
לפי המיקום והתמונות נראה שמדובר במחנה ה"חמאם" ששימש שנים כמחנה לאימון מתקדם של הצנחנים. ממערב לו לכיוון תיאסיר בסיס קטן יותר שבז'רגון קראו לו חמאם דו"פ (דו פלוגתי) מאחר וזו היתה הקיבולת שלו.. שתי פלוגות עצמאיות שם ושתי פלוגות בחמאם עם כל מבני ואנשי המפקדה והלוגיסטיקה..
את טירונות היחידה של עורב צנחנים עברנו בחמאם ומאוחר יותר ביליתי שם חצי מהקבע בתפקידי השני כקצין ההדרכה של בא"ח צנחנים (המשרד שלי היה במבנה הצמוד לאולם עם הטלפונים הציבוריים..)
מה שהפיל לי את האסימון ועשה לי פלאשבקים זו משרפת החומר המסווג בין המבנים ליד הטלפונים..
הפעם האחרונה שדרכתי שם היתה ב-98'..
תודה רבה,
עפרי
היי עפרי, תודה על המידע. אז למחנה הזה פשוט קראו חמאם?
זה לא חמאם אל מליח, נכון?
הבסיס הזה, לפחות לפי תגי היחידה, שייך לאוגדה 162. כנראה אחד מהגדודים של חטיבה 500.
לא נראה לי שמדובר בשיריון אלא בנ"מ. בגוגל רואים בברור משטח גדול וריק צמוד לשטח המחנה הבנוי. אם זה היה מחנה שריון הייתי מצפה לראות דרך עפר רחבה שיורדת מהמשטח לשטח אבל אין כזו דרך. כמו כן, המיקום הגבוה של המחנה מתאים לנ"מ.
יכול להיות אם כך ששייך לאחד מגדודי א.א. 215, אגד התותחנים של האוגדה.
דפי ההנחיות של המטבח מכילים בבירור את התג של אוג' 162 + הכיתוב לוגיסטיקה 162. נ.מ. לא היה לאוגדה.
לא… תותחנים זה לא בגלל שאין שביל רחב שיורד מהמשטח ואין רמפות בכלל באתר. בינתיים התברר שזה גם לא נ"מ אלא מחנה חמאם אל מליח, ולכן מדובר בחי"ר.
אותכם לביטחון שדה!
היי.
אנחנו קראנו לזה בקיצור "חמאם". לשאלתך, זה כן חמאם אל מליח.
המשטח שרואים בגוגל בחלק הדרום מזרחי של הבסיס הוא ה"חתימה" שנשארה בשטח של "ח" האוהלים שאיפיין את הפלוגות המתאמנות. בחלק המרכזי והצפון מערבי כל מבני הלוגיסטיקה והפריקסטים..
אגב, יש חתיכת כפר קטנטן בין הבסיס לתיאסיר מצפון לכביש שבימים ההם היה רק כמה אוהלים ופחונים של בדואים. הוא יושב על קטע דרך רומית מקסים, שמור ונסתר מהעין .."כמו בספרים". אם אני זוכר נכון הדרך השתפלה צפונה לכוון בקעת בזק וחלקים ממנה היו ממש במצב מעולה. (כנראה הדרך הרומית שחיברה את בית שאן ושכם ועברה בדיוק באזור)
נראה שהיום הדרך הזו כוסתה אספלט..
נ"מ לא הגיע לשם.. לפחות לא בתקופתנו..
לא יודע מתי ננטש הבסיס, אולי בימיו האחרונים שימש כבסיס זמני ליחידות אורחות.
משך כמה עשורים הבסיס שימש את הצנחנים.
עפרי
ביליתי שם מספר פעמים בשירות ובפעם האחרונה ב2007. המקום שימש כמוצב פלוגתי וכן כמתקן אימונים לאימון מתקדם (סניף של מחנה בקעות) אז עדיין הבסיס כולו היה פעיל. מה שאתה מזהה כחדר אוכל קצינים, שימש אז כבית כנסת.
הערה נוספת: באיזור זה של הארץ יש הרבה בסיסים שננטשו בעקבות הסכמי אוסלו כמו הדו"פ שהוזכר כאן (אגב יש גם לשבייה 2 ק"מ מערבה) מחנה יוסף ממערב למחסום בקעות, האחזות נח"ל עירית וכיו"ב ואפילו בסיסים הקיימים חל איסור לבנות מבני קבע ורב המבנים הם יבילים.
ב2007 זה היה בסיס של אימון מתקדם של נחל חרדי (גדוד 97 בחטיבת כפיר) ודם ישבה שם הפלוגה הרובאית של גדוד 97 ואיישה את המחסום שצמוד לבסיס. אנחנו -ראנו לבסיס חמאם אל מליח. בנוסף יש שם בסיס קרוב שנקרא טבץ.
ב 1983שירתתי במחנה תרצה כמדומני שמו 2 קילומטר לפני חמאם אל מליח. המחנה היה של גדוד 433 חטיבה 500 3 פלוגות טנקים מג"ח 6מ ובונקר חטיבתי גדול (לא מופיע בתמונות).
הייתי לאחר פציעה באימון טנקים וכל הגדוד היה עסוק בלבנון. האזור היה מדהים ביופיו ומנותק מכל יישוב.
מהשעמום בש.ג ביצעתי ירי באופן עצמאי,,טנקים תקולים "זרוקים" בגדוד, בדואים מטיילים עם הכבשים בבונקר החטיבתי וללילות עם הרבה כוכבים וחושך מוחלט מהניתוק לכל יישוב.
המחנה היה בזמנו מהנוחים והיפים ביותר בזמנו רק שהגדוד לא זכה להיות בו הרבה בגלל
השהות בלבנון.
מעניין לראות תמונות של המחנה היום במידה ולא פורק לחלוטין בהחלט מעורר נוסטלגיה.
אכן הבסיס נקרא תבץ ולא תרצה כמו שציינתי
איזו נוסטלגיה, ישנו החמאם אלמליח שבו ישבה פלוגת אימון מתקדם של גדוד 101 והמפקדה(לא זוכר מי עוד ישב שם.
בחמאם דו"פ-דו-פלוגתי ישבנו גדוד 890 ו202 פלוגות האימון מתקדם.פשוט מקום מהמם
חום איימים בקיץ, קור כלבים בחורף.
חור באמצע שום מקום
אבל חוויה בל תישכח.
הכפרים טייסיר ותובאס, מבנה בית הספר ממנו בתחילת שנות ה-2000 היו איומים…
סה"כ חוויה מדהימה
שטחי אש שבתקופת חורף/אביב פורחים ירוקים וסלכיים (-:
חמאם אל מליח!!!
איזו נוסטלגיה, יא אללה!!!
בסיס האימון המתקדם של חטיבת הצנחנים.
לא אשכח את הימים, מחזור מרץ 2001 של 101 (כבוד!!)
עברתי שם פעמיים, כחייל וכמפקד.
ישבנו שם יחד עם היח"טיות והמפקדה.
בחמאם דו"פ (ר"ת לדו פלוגתי) ישבו 202 ו 890.
שטחי האימונים הבלתי נגמרים של הבקעה.
העלייה (בוחן צנחן) מהוואדי ישר לש.ג של הבסיס.
מרכז הפלוגה עם רשת הכדורעף ושקי הפק"ל הצבועים באדום-לבן.
האוהלים המעופשים, חדר האוכל והפריקסטים של המפקדה שהיו שיא הציביליזציה.
האוטובוס שעבר שלוש פעמים ביום בדרכו מירושלים לטבריה ולהפך (תמיד שקלתי לקפוץ עליו ולברוח..)
הלש"ביה ליד הדו"פ.
הכפר תייסיר (הפעם הראשונה שירו עליי מבית הספר בכפר.. נהרס קליל לאחר מכן..)
המסעות (מסע סמל שחושבים שכבר מסיימים אבל רק עוברים דרך הבסיס בדרך לעוד כמה קילומטרים, מסע 60 שמתחיל בחמאס, ישר אל הדרך הרומית וכבר אחרי 5 ק"מ רואים את סוף המסע – האנטנות של כוכב הירדן, מסע מחרוק מאנדרטת הבקעה ועד לחמאם ועוד ועוד..)
בורג' אל מליח והפאקינג עלייה אליו.
הנסיעה לבסיס באוטובוס כשעוברים דרך בסיס 'בזק' של גולני ומסמנים ז' לש.ג שלהם.
הייבוש בצומת מחולה בהמתנה לג'יפ שיאסוף לבסיס.
נהג מכלית המים הפסיכופט שישן ליד הרס"פיה.
אלדד הכלב שישב קבוע בכניסה לחדר האוכל.
הקציצות כלב של הטבח.
המקלחות המעופשות עם המים שלעתים רחוקות היו חמים.
הבונקר (!!!)
ה 11/09/01, רגע לפני היציאה למסע כומתה, כשהסרס"פ הוציא את הטלוויזיה למרכז פלוגה ולא הבנו מה לעזאזל אנחנו רואים, אם מדובר במציאות או בסרט.
קיצר, נוסטלגיה מטורפת מימים מטורפים..
מעולם לא תיארתי לעצמי שאתגעגע אפילו במעט..
זה היה גם בסיס הרכבת של מגלן 212 עד שהמחבל הרג כמה מחיילינו והבסיס הועבר