לאחר כמה שנים שהבניין עמד נטוש במפגש הרחובות קרליבך והחשמונאים, נפתח השלב הראשון בחידוש הבניין. ביום שישי הקרוב (27.5) בשעה 13:00 אערוך סיור בהשתתפות האדריכלית שולמית נדלר שתכננה את הבניין לפני כ-65 שנה יחד עם מיכאל נדלר, בעלה שנפטר לפני 23 שנים. הסיור יכלול את הקומה המשופצת שהוסבה לחנות מכוניות וגם לקומת המרתף שם שכנו הארכיון והכספות של הבנק. בקומות העליונות לא ניתן יהיה לבקר בגלל תקני בטיחות שלא מאפשרים לקיים בהם סיורים, אך כאן ברשימה נחשפים גם החלקים האלה.
זו הזדמנות לא רק לבקר בבניין אלא גם לשמוע על הסיפור שלו, איכויותיו וגם לפגוש את אדריכלי החידוש ואת האדריכלית בת ה-93 שתכננה אותו כשהיתה בקושי בת 25.
ועל כך ברשימה זו.
.
כסף
.
החשמונאים פינת קרליבך
.
לבניין שלוש חזיתות כשהכניסה הראשית היא מהחזית הפונה לצומת
.
בעוד כחודש יצא לאור הספר שצבי אלחייני ערך איתי על עבודות המשרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל. המשרד פעל בין השנים 1946 ו-2010 ובנק החקלאות היה אחת מהעבודות המקודמות שיצר המשרד (העבודה האחרונה היתה מרכז הספורט בהר הצופים). חשבנו שהספר יצא השבוע ונוכל להשיק אותו באירוע, אבל זה לא יצא ולכן נשארנו עם סיור.
בינתיים יצא לי לבקר כבר בבניין ולצלם כמה תמונות. מקווה לראות אתכן ביום שישי.
.
בחזית האחורית יש מרפסות קטנות
.
בחזית הפונה לרחוב החשמונאים משולבים תבליטי בטון המתארים
.
את השיבולים עיצבו האדריכלים
.
מבואת הכניסה היא אחד משני האולמות שחודשו בשלב הראשון של הפרויקט
.
קיר אמנות שיצר איש הפח במבואה
.
האולם השני שימש במקור את הבנק וכיום לתצוגת מכוניות
.
המעקות והריצוף הם מקוריים ורק עברו ניקוי
.
שלוש הקומות העליונות בבניין נותרו כפי שהיו נטושות
.
אולם המדרגות הפונה לצומת
.
אחד משני גרמי המדרגות המובילים למעלה
.
לבניין היה מזל ולמרות שהוא כבר בן 60 שנה פרטי הנגרות נותרו שלימים
.
המשרביה שבאולם המדרגות
גרם מדרגות נוסף מצוי באגף הצפוני
.
מסך זכוכית פונה לרחוב וקירות אלכסוניים פונים לחדרים
.
בקרוב יהפוך הבניין למגורים
.
אמנות רחוב
.
בכל חדר עבודה אחרת
.
כמו מוזיאון
.
00
.
&
.
חדרי הפקידים באגף הדרומי
.
קיר מחופה עץ בחדר מנהל הבנק
.
חלון
.
נוף
.
במרתף הבניין נמצא אולם הארכיון הריק של הבנק בו שרדו רק מסילות הקומפקטוס
.
מעבר צר ומוזר מקשר לחדרי הכספות
.
אחת מדלתות חדרי הכספות
.
אחד מחדרי הכספות
★
חלון אחורי 
תגובות
אני באה! ואי אפשר עכשיו להגיד :"לא נותרו מקומות",כי כבר אמרתי כן. (זה נופל לי על השנ"צ,אבל אני אפצה את עצמי)
איזה כיף!
היה שווה בהחלט,נהניתי מאוד. לא אמרת"נא להגיע בזמן" אז פיספסתי את ההתחלה. אבל נראה לי שהבנתי מי היית אתה בן כל הדוברים.
כמה הערות קטנות:
1. חבל שלא אמרו את המילה "לקסוס" יותר פעמים
2. עשו שיפוץ/שימור יפה. דווקא אהבתי. אבל אפשר היה לעשות עוד,למשל לעשות שימור של הדלתות,במקום הזכוכית הסתמית. זה שהם כבר "החזיקו צו הריסה ביד" זה לא תירוץ ללעשות לעצמם הנחות בשימור.
חוץ מזה,למה חצי עבודה? את המרתף יכלו לצבוע לפחות (אם נגמר להם הכסף יכלו למכור לקסוס אחת. ולקנות פח צבע. לא למכור לי. אני אוהבת יגואר)
3. הגרפיטי נפלא. חבל שלא השאירו גרפיטי בקומת הכניסה,רקע למכוניות. זה יכל להיות מעניין. הבנתי שבקומת הכניסה הם הולכים להציג תערוכות והשילוב הזה של אומנות ומוצרי עלאק יוקרה כבר יצא מהאף. חלאס.
4. חבל שלא התחילו את עבודת השימור,במפגש עם האדריכלית. אם יש אפשרות לפגוש את מי שתכנן את הבניין ,זה המקום להתחיל בו. לדבר עם האדריכל על הבחירות שעשה,על החומרים,על התכנון,על ההשראה. ואיך הוא רואה את העתיד. אני לא מבינה איך אפשר אחרת.
5. העבודת "אומנות" בכניסה היא קשקוש . הכי לא יוקרה. עדיף היה להשאיר את הקיר שמתחת. הייתי אומרת שזה נראה כמו הדבקה של ילדים מגן ילדים,אבל לא בא להעליב את הילדים.
חבל שלא באת לומר שלום
צודק
בית מקס ליבלינג . אני רוצה לגור שם