סיבוב בתי ספר 9 / תיכון ליידי דיוויס של רם כרמי

לפני כמה חודשים נראה היה לי מסקרן לראות מה מתרחש בתיכון ליידי דיוויס – גוש בטון שתכנן האדריכל רם כרמי עם שותפיו: עדה כרמי-מלמד, חיים קצף ובן פלג. התכנון בא בעקבות זכיה במקום ראשון בתחרות אדריכלים פומבית.

הבניין נראה כמו מבצר ענק, שמגן על יושביו מפני המכוניות הדוהרות ברחוב בני אפרים בצפון תל אביב (או ההפך). קבלתי מכרמי את התמונות המעולות שצולמו ממש לאחר חנוכת הפרויקט והשתדלתי לצלם עכשיו מאותן זוויות. שוחחתי עם מורים ותלמידים, ותהיתי האם הניסיון של כרמי, כמו כל שאר הפרויקטים שלו מלאי החזון והתשוקה לאוטופיה, באמת מצליח ליצור עולם טוב יותר. המחשבה הזו בהחלט מתקשרת למה שטלי חתוקה פרסמה שבוע שעבר בבלוג שלה.

רם כרמי ספג הרבה מאד חיצי ביקורת: התחנה המרכזית החדשה, בית ראש הממשלה, פרויקט הולילנד ולבסוף בניין תאטרון הבימה. אלה פרויקטים שלא רק הפכו את שמו לשם נרדף למפעל הבנייה הישראלי הקלוקל, אלא הכתים בכלל את האדריכלים שכאילו לא מתייחסים לעיר ולמשתמשים, וחסרים רגישות חברתית, נופית ועירונית. למרות ביקורת העדר, רם כרמי הוא האדריכל בעל החזון האדריכלי שהעז ללכת הכי רחוק עם תפיסת עולמו באומץ ובביטחון. הפרויקטים נכשלו בחלק לא מבוטל של המקרים, לטענתו שלא באשמתו אלא באשמת יזמים ומהנדסים ששינו מתכניותיו. אך נראה שתמימותו העקבית וחלומותיו האדירים התנפצו בקול רעש גדול ויצרו מקומות שנויים במחלוקת. במהלך השנים אותם אלה שביקרו את כרמי, חלקו כולם מאפיין משותף: הם לא עשו, לא העזו ולא חלמו כמוהו. הם גם לא היו כל כך ישרים והחביאו בעצמם שק אינטרסים אפלים שנשאו על גבם.

יצירת עולם טוב יותר היא מטרה מרכזית העומדת בפני אדריכל. כשאני חושב על טיפוסי האדריכלים שנתקלים בהם היום ובעבודות שלהם, ברור שהרעיון רחוק מהמעשה. יש הרבה מעשה אך אין חזון ורצון להיטיב ולקדם את החברה. האדריכלים המובילים כיום, שהתחנכו בשנות ה-70 וה-80 הם המיץ של הזבל שהוליד המקצוע. הם יכולים להיות נחמדים או פוצים, אבל הם שכירי חרב של קבלנים, שכל ערך חברתי רחוק מהעשייה שלהם. בשונה מהם לכרמי היתה אוטופיה.

.

באולם הספורט: בשונה מפרויקטים ברוטליסטים אחרים בהם הכל אפור, כאן דאג כרמי לשלב צבע.

.

הטקסט שמובא כאן לקוח מתוך כתב העת "הד החינוך", במסגרתו מתפרסם מדור קבוע העוסק באדריכלות של מוסדות חינוך בארץ ובעולם. "הד החינוך" אמנם יוצא לאור על ידי הסתדרות המורים, אך מדובר בכתב עת שהודות לכך שעומדים מאחוריו אנשים עם חזון הוא נראה רדיקלי יחסית. בהד החינוך מוצגים רעיונות לא שגרתיים שמנסים לקחת את החינוך כמה וכמה צעדים קדימה. אני מאד אוהב לקרוא כל גיליון בכל נושא שקשור לחינוך.

.

רם כרמי על מדרגות הבימה, 2011

.

בית הספר "עמל" ע"ש ליידי דיוויס (1973-1965), השוכן בשולי שכונת נאות אפקה בצפון תל אביב, הוא דוגמה לניסיון של קבוצת אדריכלים ישראלים להגדיר מחדש את הגישה לתכנון מוסד ציבורי.

רם כרמי נחשב לאדריכל המוביל והיצירתי ביותר בסגנון הברוטליסטי, סגנון שמתאפיין בשימוש בחומרי בנייה שאפשר להותיר אותם במצבם הגולמי, כמו בטון, עץ, זכוכית ואלומיניום. האור הטבעי ממלא תפקיד חשוב בהגדרת החדרים והאזורים השונים בבניין וביצירת אווירה השואפת לעורר את המשתמשים בבניין. שימוש בחומרים כאלה, הנחשבים לבסיסיים, נושא מסר של פשטות וצניעות – ערכים חשובים הראויים להילמד בכל מוסד חינוכי.

בליידי דיוויס הצליח צוות התכנון לשחק היטב בכלים האלה: חומר, צורה ואור. כך, גם היום, כמעט ארבעים שנה לאחר שהושלם הבניין המקורי ואף על פי שעבר שינויים לא מעטים, עדיין אפשר להעריך את המאמצים שהשקיעו בו המתכננים. זה אינו דבר מובן מאליו בתרבות שבה הערך של התבוננות והתעמקות הולך ונחלש. "האדריכלות משקפת תרבות וגם בונה אותה", כתב רם כרמי בספרו "אדריכלות לירית" (משרד הביטחון ההוצאה לאור, 2001). "העוסק בה יודע כי הוא נוטל חלק פעיל בעיצוב סביבתו: הוא שואל שאלות על מה שכבר נעשה, ובה בעת משתוקק לדבר אחר". הרעיון הזה מתגשם במלואו בין קירות בית הספר "עמל".

החצר היא הרכיב הראשון והבולט במבנה בית הספר. את המקום הזה ביקשו האדריכלים להפוך לאירוע, ללבו של הפרויקט. אל החצר פונים כל המסדרונות הפתוחים, הכיתות והחללים, והיא מספקת ריבוי קשרי מבט, מגוון של מרחבי שהייה ואוויר צח תחת השמים בתוך המערכת המוגנת של בית הספר. כל אלה מחזקים את האינטראקציה האנושית בין 1,600 תלמידי המוסד ומאות עובדיו. כשחצר בית הספר מתוכננת כמו כיכר ציבורית והופכת לרוח המרכזית, המוסד מקבל איכויות חברתיות, תרבותיות וחינוכיות. "בהפסקות לא תראה ילדים במסדרונות", אומר עמוס רבן, רכז שכבת י"א, "כולם יורדים למטה. המבנה מעודד את הדינמיקה לצאת ולהיפגש. אין תחושה של בית ספר רגיל שנראה כמו בניין משרדים. כאן יש משהו מיוחד".

במקור תוכנן בית ספר מקצועי והוקם בו אגף בתי מלאכה. החדרים באגף זה אופיינו בגג קעור דמוי חבית. היום, כשהמוסד לא מתפקד עוד כבית ספר מקצועי, אולמות אלה משמשים כיתות לימוד, ספרייה, ארכיון וחדרי שירות להנהלת רשת "עמל". תקרות אקוסטיות שנוספו להם מחקו את האיכויות הפיזיות המקוריות. רק בכיתת האמנות נותר קטע קטן מהתקרה הקעורה. פתחי החלונות שהחדירו פנימה אור טבעי נסתמו, חלקם מלכלוך.

במהלך השנים נעשו שינויים נוספים באגפי הבניין השונים. קירות בית הספר (למעט אולם הספורט) שהיו במקור בצבעי בטון אפור נצבעו בלבן. כעת הבניין משתלב אולי ב"עיר הלבנה", אך הוא איבד ממקוריותו וממעמדו בתרבות האדריכלית הישראלית. המורים והנהלת בית הספר יודעים שהמבנה הוא יצירת אמנות של כמה מהאדריכלים החשובים בישראל, אך דומה שהם אינם מצליחים להנחיל לצעירים את הרעיונות הטמונים בו. תלמידים בבית ספר מציינים כי הבניין מזכיר להם בית כלא עם מגדלי שמירה. "אף אחד לא חושב שזו יצירת אמנות", אומר אחד התלמידים. "אמא שלי למדה פה וגם דוד שלי, והם אומרים שגם בזמנם זה נראה להם כמו כלא".

בתרגילי בטיחות, מגלה הרכז עמוס רבן, הוא נוהג להרגיע את התלמידים ש"ליידי דיוויס" הוא המקום הכי בטוח. הבטון האפור, שנעשה בו שימוש מסיבי בכל רחבי הבניין, נחשב בדרך כלל בציבור לדבר מאיים. כדי להעריך אדריכלות מוצלחת – חלוקת חללים, כניסות של אור טבעי, משחקי אקוסטיקה, ביטוי קונסטרוקטיבי בחזיתות ובתקרות, פינות ישיבה ויצירת קשרי מבט – צריך ללמוד אותה. ללמוד ממש כמו מתמטיקה, ביולוגיה וספרות. ואולי עוד לפניהם. ראוי ללמוד על המקום שאנו חיים בו ולהעריך אותו, אחרת נמשיך לחיות וללמוד בבית כלא.

.

ליידי דיוויס מן האוויר: סדנאות העבודה בחלק העליון של התצלום, הכיכר המרכזית בלב הבניין ואולם הספורט בחלק התחתון (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

בטקסט שכתבתי בזמנו לא התייחסתי לרעיון של כרמי ליצור בניין שהוא עיר. כרמי שלמד בבית הספר לאדריכליות ה-AA בלונדון, הכיר היטב את המרכז העירוני של העיר קמברנלד (Cumbernauld) שבסקוטלנד – בניין שיש בו הכל תחת קורת גג אחת, ונבנה במקביל לתקופת לימודיו. גם המרכז העירוני וגם ליידי דיוויס דומים פיסית ותפקודית. בליידי דיוויס אמנם אין מגורים ומסחר, אבל כרמי דאג לתכנן את הבניין כמו עיר קטנה: יש כאן שער לעיר, יש ככרות קטנות וגדולות ויש ככר מרכזית אחת, ישנם רחובות, סמטאות, גשרים, אולמות פתוחים לשמיים ואולמות סגורים. זו אחת מהעבודות השלמות והמורכבות שתכנן ברוח זו כרמי ומכאן חשיבותה.

.

ליידי דיוויס מן האוויר (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

תכנית גגות (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

חתך אקסונומטרי (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

שער הכניסה הראשי בחומת העיר

.

כמו במפעל ארגמן גם כאן התלמידים נכנסים דרך שביל ישר ומשופע שמעלה אותם לעיר

.

המסדרונות הן למעשה מרפסות עם מקומות שהייה ותצפית

.

התקרה היא יצירה בפני עצמה שמעשירה את החוויה העיצובית. כיום היא צבועה לבן כמו העיר הלבנה

.

עמודים דומים ניתן למצוא גם בתחנה המרכזית החדשה שתוכננה גם היא על ידי רם כרמי

.

בחלקו החיצוני של המסדרון ניתן לצפות על הכיכר המרכזית ובחלק הפנימי ישנם ספסלים בנויים לישיבה

.

החלונות בקומה העליונה מכוונים לתצפית על הכיכר המרכזית

.

ספסלי ישיבה לאורך המסדרון

.

מעבר ושהייה בלי כל הקישוטים המפגרים שמורים ומנהלים אוהבים "לקשט" איתם קירות בבתי ספר אחרים.

.

הכיכר המרכזית עם מגדל המדרגות והשירותים

.

הכיכר במבט נגדי ובה גם שני מרכיבים רב-שימושיים לבמה, ישיבה ומשחק (היום צבועים בכתום ואדום)

.

החצר אז (מקור: ארכיון משרד כרמי אדריכלים)

.

החצר היום

.

אדום

.

את הבטון החשוף שהשרה כנראה אווירה כבדה על המקום מחילים היום צבעים בעמודים, התקרה עכשיו לבנה ורק הריצוף ולבני הסיליקט נותרו בצבעם המקורי

.

מסדרון חיצוני (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

המסדרון משמש גם כמרפסת המתצפתת על החצר המרכזית

.

המסדרונות הפנימיים מעוצבים כמו רחובות או סמטאות. הרחוב הזה לדוגמה מעוצב כמו הרחובות בעיר העתיקה בירושלים (חתך, תאורה, חומרים).

.

ועוד רחוב. הפעם התאורה הטבעית חדורת דרך פס חלונות הצמוד לקיר.

.

סדנאות העבודה (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

סדנאות העבודה היום: ספריה

.

סדנאות העבודה (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

סדנאות העבודה היום: ספריה

.

עוד סדנאות עבודה (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום מכון לחקר תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון

.

אחת מסדנאות העבודה הפכה למגמת אמנות

.

פתחי התאורה שהחדירו בעבר אור יום טבעי נסתמו ברובם

.

מסדרון פנימי עם תאורה טבעית

.

בקטע מסוים המסדרון מתרחב ומשלב גם אזורי שהייה

.

בעבר כל הבניין היה בטון אפור חשוף (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

…היום הכל צבוע לבן.

.

המסדרון הוא גם מרפסת וגם מקום להתרחשות. חלל ביניים בין הכיתה לחצר (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

בלה בלה בלה

.

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום

.

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום

.

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום (התקרה האקוסטית וחלוקה חדשה של הכיתות צמצמו את השטח והגובה של החדרים המקוריים).

.

חזית אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום: על הגג עיצב כרמי טריבונות להצגות וגם סתם מרחבי שהייה חלופיים. היום האזור הזה סגור לשוטטות חופשית של התלמידים

.

הגג אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום

.

חזית מזרחית אז (מקור: משרד כרמי אדריכלים)

.

והיום

.

אולם הספורט הוא אולי גולת הכותרת של הבניין. יש גם שלט על אחד הקירות כי כמו בישראל מרחב הפנאי ומרחב הזיכרון משתלבים זה בזה

.

שלט נוסף

.

האולם נמצא במפלס הנמוך ביותר בבניין וכשיורדים אליו עוברים תחילה בסמטה אפלה ולאחר מכן יורדים כמו אל מרתף אטומי כולו בטון כשאור טבעי חודר מפתחים צרים בתקרה

.

המדרגות אל האולם בהן יורדים כוללים פתחים דרכם ניתן לראות את זה שיורד מאחוריך או זה שיושב בחדר זעיר שנוצר בין המדרגות

.

הפתח לחדר הקטן שנוצר בין המדרגות

.

חדר קטן נוסף שנמצא צמוד לאולם. הדלת המעוגלת לא מסתירה את המודעות של האדריכל לבונקר שיצר

.

אחד מהמקרים הבודדים בהם שילבו האדריכלים צבע בבטון החשוף

.

אולם הספורט הוא אולם סגור, אך הוא מוקף בפתחים גדולים שבשגרה הם סגורים בדלתות ברזל על מסילות ובאירועים שונים הם נפתחים וכך ניתן לצפות על הנעשה באולם מכל הכיוונים.

אולם הספורט הוא היום השיא של הבניין כולו. בשונה משאר חלקיו, הוא נותר בטון חשוף עם מספר חלקים צבועים בצבעי יסוד ובגוונים שנראה לי שנלקחו ממניפת הצבעים של האדריכל לה קורבוזיה. בספרו של צבי אפרת "הפרויקט הישראלי" (הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004) מובאים שני מאמרים המתייחסים לבניין. ברשותכם מכל אחד מהמאמרים אציג כאן פסקה אחת, וכמובן שאני ממליץ לכם לקרוא את המאמרים השלמים בספר:

הברוטליזם הישראלי / רם כרמי: "הדגשת החלל הזורם בין הבניינים ליצירת אווירה נעימה – זה הבסיס שעליו צמחה התרבות העירונית, שכה חסרה בערים החדשות שלנו. והברוטליזם אכן ביקש לעצב את החלל העירוני ולמלא אותו בתוכן אנושי באמצעות אלמנטים הרוויים ביציבות מסיבית וטעונים במבע אדריכלי אישי – אלמנטים היוצרים שדות-מתח בחללים שביניהם ומקרבים את חוויית ההימצאות בבניין לזו של הולך רגל בעיר קטנה. לשם כך מילאו אדריכלים הברוטליזם גם את החלל הפנימי של הבניין בתוכן בעל קנה מידה ציבורי – בלי להזניח את זיקות הגומלין בין העיר הקטנה שבתוך הבניין לבין העיר הגדולה שמחוצה לו".

מי שהחליט לסייד את 'עמל' עוד יצטער / שרון רוטברד: "לבית הספר 'עמל' בתל אביב היתה השפעה גדולה על בתי ספר ומוסדות ציבור גדולים שנבנו אחריו. […] הנוכחות המונומנטלית של מסות הבטון החשופות היתה הדבר היחיד שיכול היה להוות מרכז בנוף הפרברי של שיכוני הטיח המושפרץ בהדר-יוסף ובמעוז-אביב.  קל להאשים את 'עמל', כמו את שאר הפרויקטים מאותה תקופה, בכוחנות, בחספוס, בצבאיות, בכל מה שאנחנו לא אוהבים בבטון החשוף, בכל מה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו. אבל הוא היה אחד הטובים מסוגו וקוהרנטי עם העקרונות שעיצבו אותו ואת תקופתו".

.

גם כאן כמו בחלקים אחרים בבניין, בחרו מורים ואנשי תחזוקה לאטום פתחי תאורה טבעית

.

.

.

האקוסטיקה כאן היא כמו בכנסיה

.

לפני סיום, בעקבות הרשימה האדריכל המוכשר אסף לרמן כותב על הבניין:

"רשימה יפה על בנין מורכב. למדתי שם בחטיבת הביניים ושנאתי את המקום. אני עדיין מוצא אותו גס, מאיים, ובאופן כללי דוחה, בטח ובטח לגיל "הרך" (הכל קשה שם ומלא פינות שכל הזמן פותחות לך את הברך או המרפק והסנטר גם). יחד עם זה אני מעריך את הבניין משום מה. כנראה שגם אני נהפכתי לאידיוט עם הזמן ואני מרשה לזיכרון הילדות שלי להידלל בעזרת תובנות אדריכליות כמו "רוח התקופה" וכדומה. האפשרות האחרת היא שהבניין האלים הזה שיותר מכל דומה לבית סוהר קלאסי, מילא את תפקידו כהלכה וסייע לי להתמקם סופית בצידו המנוגד של הממסד. אכן מבנה חינוכי ובהתאם אמרתי פעם לרמי כרמי בפגישה אקראית שהייתי תלמיד שלו. גם כשהסברתי לו את כוונתי במלואה הוא לקח את זה כמחמאה ואת זה אני זוכר לו בהרבה חיבה".

.

המורה קרא שמות ואחר כך הסביר כמה תרגילים אבל אני כבר הייתי צריך ללכת

. . .

את המדור ב"הד החינוך" עורכת ציפה קמפינסקי ועל העיצוב מופקד נעם תמרי. הזכויות על התמונות ההיסטוריות שייכות לאדריכל רם כרמי שלצערי לא זכר מי צילם אותן, במידה ויתגלה בהמשך אציין את השם.

.

מראה המדור כפי שפורסם בכתב העת "הד החינוך" (עיצוב: נועם תמרי)

* * *

רשימות נוספות בתחום מוסדות החינוך בישראל

(1) בית הספר ש"י עגנון בנתניה (קוריאל-אמר)

(2) חצר בית הספר היסודי בחורפיש

(3) בתי הספר החדשים במגזר הבדווי בנגב 

(4) אורט לבוביץ' נתניה בתכנון אדר' מרדכי בן חורין

(5) בית הספר היסודי ע"ש יעקב כהן בקרית אונו (זאב דרוקמן)

(6) בית הספר מאיר דורון ברמת השרון (ברוך-סולומון)

(7) בית הספר כרמים במודיעין (קוריאל-אמר)

(8) סיבוב בבית הספר הירוק בהוד השרון (תגית כלימור) ואחרים

* * *