סיבוב במתחם המגורים בשכונת גילה שתכנן גרשון צפור

רגע לפני הסגר שהטילו עלינו ביבי וכנופייתו (שחושבים שהסגר לא חל עליהם), הספקתי להסתובב באחד המבננים היותר מוצלחים בגילה זה שתכנן האדריכל גרשון צפור והושלם ב-1983. כיצד ניתן לזהות את הצלחתו? המתחם נקי, מתוחזק היטב, הגינון מטופח ומלבלב והמקום שקט ונעים. יש תחושת ביטחון הודות לפריסה של הבינוי המתוכננת באופן בו פתחי החלונות פונים לחצר פנימית בה גם מתרחשת התנועה הרגלית ומחזקת גם בהצלחה את הקשר בין הדיירים ובין הסביבה הקרובה.

הרחוב הפנימי שחוזר ומופיע במבננים רבים באחרים בגילה, כזה שמיועד להולכי רגל בלבד ומשולב בבניין עצמו, מופיע גם כאן. אך זה החלק הפחות מוצלח בבניין – הוא מוזנח, מתפורר, לא בטוח ולמעשה מיותר לגמרי. פיצול התנועה היתה הנחייה של משרד השיכון באותן השנים שבהן תוכנן המבנן, ולמרות הכוונה הטובה התוצאה החלישה את הסביבה כולה. אבל בכמה מהלכים פשוטים אפשר היה למצוא לו שימוש אחר, לנצל את השטח טוב יותר ולא להותיר מקום כזה מוזנח.

כעת, עם פיתוח הרכבת הקלה בגילה, גם על המתחם שתכנן צפור לוטשים יזמים עיניים. הם מעוניינים לקדם בו פינוי-בינוי לטובת ציפוף התושבים, מהלך שיצדיק את הקמתה והפעלתה של מערכת להסעת המונים שעלותה גבוהה במיוחד. קודם שמזדרזים להרוס עצרתי במתחם כדי לראות מה יש בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

עתיקה וצעירה

.

סיבוב במתחם מגורים חדש בשכונת גילה בירושלים

הבנייה בגילה נמשכת. מדובר ברובע בדרום ירושלים שהוא למעשה התנחלות שהוקמה בשטח שנכבש ב-1967, כשבתכנונו היו ועדיין מעורבים בכירי האדריכלים הישראלים – אברהם יסקי, אריה שרון, רם כרמי ועוד. ב-2015 הושלמה בנייתו של מתחם בקצה המזרחי של גילה שאותו תכנן משרד פייגין אדריכלים. המשרד שמתמחה לרוב בתכנון בתי מלון, בונה גם לא מעט מגורים. המתחם שתכננו בגילה ומכונה "אחוזת יניב" (על שם בנו של היזם שנפטר בגיל צעיר), כולל מקבץ של ששה מבנים הסוגרים על חצר משותפת. את ההמלצה להגיע לכאן קבלתי בוועדה המחוזית של ירושלים והיות ואני אוהב את גילה אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לראות במה מדובר.

אלא שהפייגינים נמנעו מפתרון שגרתי וסתמי של עוד בניין מגורים שכמוהו בונים בכל מקום ובכל מצב, אלא הם תכננו את חזיתות המבנים הפונות אל היקף המתחם בשפה שבמסגרתה השאילו פרטים מהאדריכלות הקלאסית. כזו שמעניקה לבניינים את ייחודם ואת הקשר לאווירה הירושלמית שאליה שואפים אדריכלים רבים כבר מאה שנה. החצר שתכנן אדריכל הנוף דן פוקס היא חלק מוצלח לא פחות בפרויקט.

הבנייה העכשווית בירושלים חריגה ואני מוצא שהתוצאות מוכיחות שהאדריכלים משקיעים תשומת לב גדולה יותר בעבודותיהם בעיר. במיוחד במבני מגורים. בשאר הארץ מבני מגורים משותפים הם כל כך סתמיים – גם החזיתות וגם פיתוח הנוף. בגילה אפשר למצוא כמה מתחמי מגורים חדשים שמחזקים את הטענה שלי. לא מדובר בפרויקטי יוקרה ובכל זאת יש להם חן שלא תמצאו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שופר קורא בהר הבית

.

סיבוב במבנן שתכננו לופנפלד וגמרמן בשכונת גילה

בין הבודדים שתכננו יותר ממתחם אחד בשכונת גילה היו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (אדריכל אחראי: ניסן קנולר). הם גם היחידים שתכננו נוסף על מתחמי המגורים מוסדות ציבור. על המתחם המאוחר שתכננו בגילה כתבתי כאן והוא שונה באופן מהותי מהמתחם הראשון שתכננו ובו הסתובבתי לאחרונה. המתחם המאוחר הוא קטן יחסית ומורכב משלושה בלוקים הפרוסים כמו משולש סביב לחצר פנימית. לעומתו המתחם הראשון שאותו הם החלו לתכנן ב-1971 ובנייתו הושלמה בסוף אותו עשור, הוא עצום בגודלו יחסית לישראל, הוא הגדול ביותר בגילה, הוא לינארי ורחובות פנימיים מלווים אותו לכל אורכו.

למרות ההידרדרות של שכונת גילה ובכלל של ירושלים לאורך השנים ועזיבתה של אוכלוסייה חזקה, הצליח המתחם הוותיק הזה לשמור על מעמדו. סיבוב בו מגלה שאיכות הבנייה היתה בהחלט גבוהה, הדיירים הנוכחים מקפידים להימנע מבניית תוספות מכוערות, מהשלכת פסולת ברחובות ומהעברת צנרות וכבלים בחזיתות. לכאן לא הצליח להיכנס הישראלי המכוער שנוהג לעשות מה שהוא רוצה בכל מקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

רחוב פנימי

.

סיבוב במתחם מגורים בשכונת גילה עם פרט שכדאי ללמוד ממנו בתכנון דוד רזניק

הפעם האחרונה בה המדינה יזמה תכנון, הפעילה כמה צוותים שניסו כל אחד להמציא את הגלגל מחדש ולאתגר את זירת תכנון סביבת המגורים היתה בשכונת גילה. מאז לא תמצאו מתחמי מגורים מתוחכמים וניסיוניים כפי שבוצעו כאן. שבוע שעבר הסתובבתי קצת בגילה. חיפשתי את המתחם שתכננו אריה ואלדר שרון שבסוף לא מצאתי, ובמקומו מצאתי כמה מתחמים פחות ידועים וכאלה שבהחלט יש מה ללמוד מהם.

אתמקד במתחם מגורים שכמו רבים מהמתחמים בגילה, גם הוא מאורגן סביב רחבה פנימית. הבניינים עצמם הם קופסאות לכאורה סטנדרטיות. את התחכום השקיע כאן האדריכל דוד רזניק בחדר המדרגות.

ועל כך ברשימה זו.

.

מגדל הזכוכית ויש כאלה חמישה בכל בניין

.

סיבוב במתחם של רם כרמי בשכונת גילה

רשימה 381

האדריכל רם כרמי תכנן שני מתחמים בשכונת גילה. את הראשון תכנן בשנות ה-70 ואת המתחם השני והגדול תכנן בשנות ה-90. לפני שבועיים כשבקרתי בגילה, המתחם של כרמי משנות ה-90 קפץ לי לעיניים כי הוא נמצא ממש בכניסה לגילה והיד של כרמי בולטת בו. אך בשונה מעבודות אחרות של כרמי, כאן חסר "הסיפור" שבדרך כלל מאפיין את עבודותיו והתוצאה היא מעט סתמית, אבל גם הסתמיות הזו נעשית בגדול ובאופן מאד מרשים ומעורר מחשבה.

שכונת גילה היתה החצר האחורית של האדריכלים הישראלים. כאן הם הרשו לעצמם לעשות (אולי בפעם האחרונה) מגוון של ניסויים. את מסע הניסויים התחילו האדריכלים בשנות ה-20 בקיבוצים, אחרי הקמת המדינה מימנה המדינה כמה ניסויים שהמפורסמים שבהם התרחשו כמעט במקביל בשכונה ה' בבאר שבע ובשיכון לדוגמה ברמת אביב. אחר כך המשיכו לנצרת עילית, ערד וכרמיאל ולבסוף בשנות ה-70, רגע לפני עליית בגין והליכוד לשלטון והפרטת הבנייה למגורים, הספיקו לתכנן את שכונות הטבעת החיצונית של ירושלים ובהם רמות, תלפיות מזרח, מעלות דפנה, כוכב יעקב, פסגת זאב וגם מעלה אדומים. אך מכולן – גילה היתה גינת השעשועים הבולטת ביותר, הן בהיקף הבינוי והן בתכנים והצורות שיצקו האדריכלים.

בגלל הסתמיות היחסית לא הייתי בטוח שאת המתחם אכן תכנן כרמי אלא אדריכל אחר. פניתי לקרוינקר שלא ידע. פניתי לערן שטען שזה כרמי, ולבסוף פניתי גם לרבקה (האלמנה) שאישרה שאכן מדובר בפרויקט שתכנן בעלה. בקשתי ממנה חומרים על הפרויקט אך יש בעיה עם הארכיון ולכן לא מצאה חומר. חשבתי שאולי בחומרים המקוריים של כרמי מתחבאים רעיונות ורמיזות למרכיבים שלא נבנו בסופו של דבר או שכן נבנו ולא שמתי לב אליהם. הפרטים היחידים שרבקה יכולה היתה לתת: את הפרויקט שנקרא "גילה 04" בנו שתי חברות בנייה – 'רמט' שעשתה שימוש בטכנולוגית בנייה מתועשת, ו'חפציבה' שעשתה שימוש בטכנולוגית בנייה קונבנציונלית. ועל כך ברשימה זו.

.

כרמי בגילה

.

סיבוב במרכז שכונת גילה

האם באמת האדריכלים שתכננו את גילה חשבו שיהיה פה מקום תוסס ומלא חיים? כיצד הם דמיינו שאנשים ימלאו את הכיכר, ישחקו ויתווכחו? הם באמת חשבו שבני אדם אוהבים לראות אבנים בכל מקום: קירות, מדרכות, מדרגות, ספסלים? כבישים רחבים שקשה מאד לחצות? בלי עצים או צמחיה? בניסיון לקבל תשובות שקלתי להתקשר ולשאול את האדריכלים, אבל במחשבה שנייה, מה הם כבר יכולים לענות.

את מרכז גילה שנחנך ב-1971, תכננו האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון. שלושתם גרים הרחק בדירות יקרות בתל אביב, הרחק מכל אותם אנשים שנאלצים לגור ולפעול בתוך הזירה שהם תכננו כאן לפני 40 שנה. גילה היא פריפריה שתוכננה כפריפריה ירושלמית. זו לא היתה בעיה כל כך גדולה אם היה מדובר במבנה או מתחם אחד, אבל הבעיה של גילה היא המסה. מדובר בעשרות מתחמים וביותר מ-13 אלף יחידות דיור שתוכננו על פי קונספציה מנוכרת שמעודדת הזנחה וחוסר שייכות.

לפני 100 שנה בנו היהודים שכונות גנים, בשנות ה-30 וה-40 הקימו את יישובי "חומה ומגדל" את הקיבוצים ואת מעונות העובדים, בשנות ה-50 בנתה ישראל את עיירות הפיתוח ושכונות השיכונים, בשנות ה-60 הוקמו ערים כמו ערד וכרמיאל שניסו לשפר את מודל עיר הפיתוח, בשנות ה-70 הרחיבו את הערים ובמהירות יחסית שוק הקבלנים החל להתחזק לעומת הבינוי הממשלתי שהלך ונחלש. גילה היא "שירת הברבור" של משרד הבינוי והשיכון. היא מורכבת ממארג שכונות, על שטח של כ-3,000 דונם שממנו רק כשליש שטח בנוי. קבוצת אדריכלים גדולה (כמו רם כרמי, סלו הרשמן, גיורא גמרמן, משה לופנפלד, אריה ואלדר שרון, גרשון צפור, משה לוי) היתה מעורבת בתכנון הכולל והמפורט שלה. ברשימות הבאות אתעכב על כמה מהמתחמים שבקרתי בהם, והפעם אציג את מרכז גילה.

.

מרכז גילה

.