ארכיון תג: שימור

סיבוב בקצה של ארמון תוצרת הארץ המחודש

רשימה 859

יומני היקר, עליתי על הקורקינט ובדרך לקולוסיאום חלפתי על פני מה שנותר מ"ארמון תוצרת הארץ". לא נותר הרבה מהמבנה המרשים ביותר שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, באתר "יריד המזרח" שהוקם בסמוך לנמל תל אביב. רק הקצה של הבניין שרד וכל השאר נהרס. זה היה הבניין שעם חנוכתו ב-1934 קיבל את פניהם של הבאים בשערי "יריד המזרח" שהתקיים כאן בהצלחה מסחררת באותו עשור. למרגלותיו נערכו הטקסים והאירועים החשובים בעיר באותן שנים וגם מאותה רחבה גדולה לא נותר שריד.

לאחר שנים של הזנחה, בימים אלה משלימים את עבודת שיפוץ וחידוש החלק היחיד ששרד מאותו "ארמון" והוא יהפוך כולו למשרדי חברת "אתרים". לא בטוח שהאולם שתוכנן ושימש לתערוכות מתאים היום למשרדים, בעיקר בגלל גובה החלונות שלא תואם למשרד, אבל זה עדיין מרשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסניף של בנק שהוסב לחנות בגדים בציריך

במבט מהרחוב נראה הסניף של רשת COS טיפוסי לחנויות ברחובות דומים. רק כשנכנסים פנימה מגלים שהוא ממוקם במבנה היסטורי אותו שימרה האדריכלית טילה תאוס (Tilla Theus). אחרי שעוברים את אולם המבואה מתגלה אולם מרכזי מרהיב עם תקרה שמאירה כולה את מחלקת בגדי הנשים. ממשיכים לרדת במדרגות אל המפלס התת-קרקעי שם ממוקמת מחלקת בגדי הגברים ממש בתוך חדר הכספות שחושף כי פה היה בעבר בנק.

"גם אם היו פותחים חנות במחנה ריכוז היו משאירים את המקלחות", אמר לי שאול כשראה את החנות, "זה קטע של שימור באירופה. רק בשווייץ יכולים לעצב ככה. יש גם הרבה בתי כנסת שהפכו לחנויות ובתי קפה והשאירו כתובות ואפילו את ארון הקודש. קצת ביזארי. אולי יש כאן רמז שצריך לשבור חסכון בשביל לקנות כאן בגדים". איפה ראית בית קפה עם ארון קודש? "נראה לי בפולין. פעם ראיתי באיזה תכנית. במקום למחוק השאירו לזכרון בפאב או מסעדה, זה היה באישור הקהילה והשרידים של היהודים מאותה קהילה". אבל שאול – כאן זה סניף של בנק, לא בית כנסת ולא שואה! "הקולקציה משתלבת עם גווני הכספת והמספורים בכל תא".

.

מתחת לאדמה

.

להמשיך לקרוא

ביום חמישי בערב אירוע מיוחד על באוהאוס שמארגן ישראל גודוביץ

"האירוע הוא בעצם אקזיט שלי אחרי 60 שנה של פעילות בארץ ובחו"ל" מספר לי האדריכל ישראל גודוביץ שארגן אירוע מיוחד וחד-פעמי שיתקיים במרכז ענב בתל אביב ביום חמישי הקרוב, 28.3, כניסה חופשית ואין צורך בתיאום. אין לי אמנם קשר לאירוע, אבל כשגודוביץ מארגן משהו אז אני סקרן לראות מה יקרה. גודוביץ שייך לקבוצה מאד מצומצמת של אדריכלים פראיים (רם כרמי היה הבכיר שבהם) שחוזרים ומאתגרים את החשיבה והפוליטיקה של התכנון. הביקורת והפעילות הערה שלה סופגת לרוב בעצמה ביקורת קשה, אך הלוואי ומספר האדריכלים האלה היה כפול.

לאורך השנים ארגן גודוביץ אירועים שונים כמו תערוכות ותחרויות ושמח להביע את דעתו בפני כל מי שהראה עניין לשמוע. גישתו המגובשת ויכולת הניסוח הגבוהה הפכו אותו למרואיין מבוקש ואפילו לדייר בבית "האח הגדול". כעת, בגיל 85 הוא מארגן אירוע נוסף.

ועל כך ברשימה זו.

.

www.GIFCreator.me_cUeAzU

גודוביץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכמה פרויקטים בבנייה בתל אביב ועוד

ביום שישי קפצתי עם שאול לראות שני פרויקטים שנמצאים בשלבי בנייה (שניהם בתכנון האדריכל אבנר ישר): (1) בניין המגורים שנבנה במקום בו עמד קולנוע תל אביב (2) מתחם מגורים שנבנה במקום בו עמדו שוק בצלאל ומכבי הישן. בדרך לשם עברנו בכמה גלריות ועשינו כמה סידורים.

פתחנו את הבוקר בחומוס של אבו חסן. שאול שם לב שבזמן האחרון כמות החומוס בצלחת צנחה. היות וחומוס הוא זול, הסיבה לכך (כך אנחנו משערים) נובעת מהרצון שנגמור מהר ונפנה את השולחן. שאול התעצבן, כי רק עכשיו נפל לו האסימון שדופקים אותו ואולי הוא גם התאכזב ונעלב. נראה לי שנעבור לאכול חומוס במקום אחר. את הבוקר סגרנו אצל אמא של שאול שהגישה לנו בוריקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12312

הבור בפרויקט בצלאל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי כפרים פלסטינים בכפר דניאל וגמזו וגם שלולית חורף

כל פעם שאני חוזר מירושלים וחולף על הכביש סמוך לכפר דניאל, אני שולח מבט למבנה האבן הישן שניצב בקצה היישוב ממש סמוך לכביש כשסמוך לו מאירות בצבע סגול אותיות הענק המרכיבות את המילה HAZORFIM. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שמדובר בבית ערבי שנבנה לפני 1948, אך עד היום לא עצרתי לראות אותו מקרוב. ביום שישי המשכתי עם יונתן בסיבוב המשותף שלנו שעוקב אחרי כל מה שיש בין פתח תקוה ולוד. כל היינו בתחנת רכבת בריטית נטושה, בשרידי כפרים פלסטינים, בשרידים נוספים מכל מיני תקופות וגם מעיין, באדריכלות ישראלית ועוד כל מיני. כבר שנים שיונתן מסתובב באזור ומכיר כל אבן ורחוב. בסיבוב הפעם, בין טיפות הגשם, עצרנו בעוד כמה תחנות:

(1) שרידי הכפר הפלסטיני דאניאל שנמצא בתוך כפר דניאל.

(2) שרידי הכפר הפלסטיני ג'ימזו שנמצא בצמוד למושב גמזו.

(3) פארק תעשייה מבוא מודיעין.

(4) שלולית חורף במחצבה עתיקה.

ונשאלת השאלה: האם יש לשמור על אותם בתים שבנו התושבים הקודמים של הארץ? אם כן – מה זה תורם למקום ולאנשים? ואם להרוס – מה תתרום ההריסה והאם יהיה כאן הפסד של רובד בהיסטוריה של המקום שימחק, רובד ממנו ניתן ללמוד לעתיד?

והתשובות הן: (א) הימני יגיד שחובה לשמור כדי לזכור שיש מי שמאיים עלינו ויש להציג את המבנים כהוכחה לניצחון הישראלי. (ב) השמאלני יגיד שחובה לשמור כי הבתים לא שלנו ויש לזכור את אלה שהיו פה קודם, זו הזכות של המקום. (ג) האדריכל יגיד שיש לשמור על גיוון הבינוי, ומבנים אלה מייצגים טכנולוגיות וטיפולוגיות בנייה שאינן מקובלות עוד היום ולכן הן מעשירות את הסביבה. (ד) רק הבהמה תגיד שצריך להרוס את כל מה שהשאירו כאן הערבים, כי הם הורסים הכל אז גם אנחנו נהרוס.

ועל כך ברשימה זו.

.

10698598_944173595612223_5371883878174118986_n

הנני כאן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באתר הבנייה של מתחם שרונה ובתערוכת אדריכלות גרועה במיוחד

התערוכה החדשה במוזיאון תל אביב "כוריאוגרפיה אורבנית" שמתויגת בנישה של אדריכלות ועיצוב היא ביזיון למוזיאון תל אביב ובזבוז זמן. עדיף לקפוץ לצד השני של הקריה ולהתרשם מאתר הבנייה של שרונה. המגדלים שם כבר צומחים לגובה והמתחם ההיסטורי מקבל את הגימור הסופי ומחכה לאכלוס.

תל אביב השתנתה, ישראל השתנתה אבל המחלקה לאדריכלות ועיצוב במוזיאון תל אביב בראשות מאירה יגיד-חיימוביץ מעדיפה לעסוק בנושאים מגה-איזוטרים, להגיש אותם לצופה באופן הכי משעמם ולעטוף הכל בשפה מיושנת שלא מבינים. הגעתי לתערוכה עם ציפיות נמוכות ולא האמנתי שאפשר לרדת יותר נמוך מהציפיות שלי. בשתי הגלריות שמרכיבות את האגף מוצגות כמה עבודות וידאו משעממות ושולחן לבן מואר שעליו מונחת סדרת פסלים סתמיים. אחרי שהייתי בפתח תקוה והמילה "סתם" הדהדה לאורך כל הסיבוב שם, הרגשתי שוב גם כאן. סתם.

אבל כמו ארוחה במקדונלד'ס: פעם בשלושה או ששה חודשים אני קופץ לאכול את הקציצה הדוחה עם החסה והעגבניה, רק כדי להיזכר למה צריך להתרחק מכאלה מקומות. המחלקה לאדריכלות במוזיאון ממשיכה להיות לא רלוונטית וסתמית. יצאתי מהתערוכה עם תחושה שבזבזתי את הזמן. גם שאול, גם עמית, גם דוד וגם איתי הסכימו.

.

1604638_768186986544219_1330459678_n

שרונה בבנייה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכפר כמא / אחד משני הכפרים הצ'רקסים בגליל

לפני כמה שבועות בקרתי עם רועי בכפר כמא הסמוך להר תבור. הביקור היה לקראת הכנת הצעה לתכנית מתאר.  בסוף לא זכינו במכרז למרות שהקמנו צוות מצוין. ההתמודדות לא היתה על איכות או ניסיון אלא על כסף, והפסדנו לאדריכלית אלמונית ורעבה שהיתה מוכנה לרדת עם המחיר לרצפה. עם כאלה דברים לא ניתן להתמודד. בכל מקרה, מכל העסק הזה יצא שהכרתי את כפר כמא.

לצ'רקסים יש בישראל שני יישובים: כפר כמא וריחנייה. את ריחנייה אני טרם מכיר אבל מהביקור בכפר כמא בולטים חיי הקהילה והמערך הפיסי של היישוב.

.

IMG_7462

הכניסה לכפר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בירושלים בכמה מקומות מעניינים

האמת ש"מקומות מעניינים" יכולים להיות למשהו אחר משעממים, אבל אותי הם מעניינים. אם יש לכם סבלנות וכמה דקות פנויות אתם מוזמנים לראות גם.

הצעתי לאיתי (עורך האדריכלות באתר Xnet) לפרסם כתבה על פרויקט מגורים חדש בהר הזיתים, מה שהצריך את עלייתי לעיר הקודש. הגעתי בין הטיפות לעיר וחשבתי שמוגזם שרק בשביל הר הזיתים נסחבתי לכאן, אז במקום לחזור מיד למישור החוף החמים והיבש, החלטתי לבקר בכמה פרויקטים שהרבה זמן לא בקרתי בהם.

.

IMG_4707

רחבת הכניסה למערה התת-קרקעית בה טמונה על פי המסורת הנוצרית מרים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית שברחוב שלוש 30

לכל איש יש שם וגם לכל בית יש סיפור: מי הבעלים שהקימו את הבניין, מי האדריכל, מה מייצג הבניין – כל בניין מכיל את המטען הזה שעל פי רוב אינו נחשף, וגם כשהוא נחשף – הוא מעניין רק מעטים.

  

לפני מספר חודשים איתרתי סיפור שכזה, בעקבות דרישת העירייה להכנת תיק תיעוד למבנה לשימור בנוה צדק (תיק תיעוד למי שלא יודע הוא מסמך עב כרס, המכיל את כל המידע הניתן להשגה על מבנה המיועד לשימור. המסמך כולל סקירה היסטורית של האיזור ושל הבניין, סקירה אדריכלית של הבניין, תולדות המבנה, מקימיו ודייריו, מסמכים ותצלומים היסטוריים של הבניין, תצלומים של המצב הקיים ושרטוטים של המבנה במצב המקורי ושל מצבו הקיים).

  

 

 

 

הבית בנוה צדק הוא מבנה מרתק, היות ומדובר באחד משני מבני המגורים המרשימים ביותר בשכונה; לצד המבנה של בית שלוש (רחוב שלוש 32), שאין ספק שהוא המרשים מבין בתי נוה צדק, מצוי ברחוב שלוש 30, מבנה דומה המכיל אלמנטים זהים לאלה שנעשה בהם שימוש בבית משפחת שלוש. נראה, כי הקבלן של הבניין היו בני משפחת שלוש שעשו שימוש באלמנטים מתועשים בבתים שהקימה.

חשיובת נוספת למקום, טמונה בעובדה שעל חזית החומה המערבית של המגרש (זו הפונה אל רחבת מרכז סוזן דלל), הוצבה בשנת 1989 עבודת הדפס קרמי מרהיבה של האמן זוכה פרס ישראל ותושב השכונה דוד טרטקובר – המתארת את תולדות השכונה בטריפטיכון צבעוני, בביצוע האמנית ורה דוידסון ושותפתה דפנה גליה.

 

כיום משמש המבנה לסדנת אמן, לחנויות בגדים ורהיטים וכן לגלריה לקרמיקה מהיחידות ומהותיקות הפועלות בישראל.

במקור, היה הבניין בעל תכנית של בית חלל מרכזי, היינו במרכז המבנה מצוי חלל המגורים ממנו יוצאים לחדרי השינה – שניים מכל צד. חזיתות המבנה עוצבו ברוח התקופה בסגנון יפואי, הבא לידי ביטוי בעיקר בסידור ועיצוב פתחי החזית – חלונות עגולים זעירים לאוורור החלל הפנימי, שלושה חלונות צמודים ומקושתים בחזית הראשית עם איזכור נוסף בפנים החלל המרכזי וכן השימוש בטכנולוגית הבנייה המקומית העושה שימוש באבן כורכר שנחצבה באיזור.

ערב מלחמת העולם הראשונה נוסף אגף נוסף, צפונית למבנה, שהוקם ברוח דומה, אך במפלס שונה וללא כל קשר לחלל המגורים המרכזי של המבנה. שינוי נוסף חל בשנות ה-30, כשנוספו מספר חנויות לצד האגף הצפוני, שהוקמו בסגנון הבינלאומי.

 

 

 

 

 

לפני ואחרי

זיהוי בעל הבניין המקורי, למעלה ממאה שנה לאחר שהמבנה הוקם, הנו דבר קשה לביצוע. אך מנסיוני – כשמתעקשים אז מוצאים. והיות וכלם היו פסימיים לגבי האפשרות לאיתור פרטים לגבי בעל הנכס הראשון, בחרתי לא להרפות עד שזהותו תחשף.

 

שכונת נוה צדק הייתה שייכת מוניציפלית לעיריית יפו, וכל הארכיון ההנדסי שלה מצוי היה בבניין שנשרף במהלך קרבות מלחמת העצמאות – כך שזהו המסמך המוקדם ביותר שנותר לבניין בארכיון ההנדסה של עיריית תל אביב – לה סופחה נוה צדק.

 

 

 

בתיק הבניין המצוי כיום במחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו, המסמך המוקדם ביותר הנו משנת 1930, ועליו חתום כבעל הבית "רחמים בן אהרן גורל". זהו תצלום תכנית הבניין המקורית, עליו נוספה בקשה לתוספת אגף סניטרי לבניין.

  

אחרי עשרות טלפונים לכל העולם ואשתו, הצלחתי לאתר את צאצאי חמולת גורל. יונתן גורל – מורה ומשורר, היה זה שהעניק לי את מירב החומר על תולדות המשפחה. צאצא אחר של המשפחה, הוא מי שליווה במשך שנים רבות את משה קצב, ושימש גם כמנכ"ל בית הנשיא – משה גורל.

  

להלן אם כן הממצאים:

רחמים יעקב גורל

נולד ב-1 לאפריל בשנת 1879 בירושלים שבין החומות, בן שלישי מבין ששה אחים ואחות (מאיר, יונתן, רחמים, אסתר, אליהו, גבריאל ומשה) לאהרן גורל ולאמו – מיכל לבית קוקיה.

 

תכנית מפלס המגורים משנת 1932, בה נזכר שמו של בעל הבית רחמים גורל (מקור: תיק בניין, גנזך מחלקת ההנדסה בעיריית תל אביב-יפו)

  

בירושלים, עבר רחמים גורל להתגורר בבית מידות בן שלוש קומות בסמוך לשער יפו. בעוד שחנויותיו לממכר הבדים והחליפות נפתחו בפנים ומחוץ לחומות העיר העתיקה.

  

עם השנים הצטרפו הבנים לעסקי האב, וחברת הטכסטיל בבעלות המשפחה נקראה "אהרן גורל ובניו". עם התרחבות בתי המסחר בירושלים בבעלות המשפחה, פנו שניים מהבנים, מאיר ורחמים, להרחיב את פעילות המסחר המשפחתית ולפתוח חנויות בתל אביב.

  

רחמים עבר להתגורר בשכונת נוה צדק, בבית שזה עתה הוקם ברחוב שלוש 30. הבית הוקם בסמוך לבית משפחת שלוש מנכבדות העדה הספרדית ביפו, שעסקה אף היא במסחר.

  

בשנת 1906 נשא רחמים את בוליסה-רבקה לאישה (1971-1886), ממנה נולדו לו חמישה צאצאים (ישראל, שלמה-סלומון, רנה, מלכה ושושנה). בשנת 1941, עם דעיכת קרנה של השכונה, והתגברות הסכנה מצד שכונת מנשייה הערבית, עברה המשפחה להתגורר ברחוב הרצל 31 – בבית בו התגוררו עד למותם.

רחמים גורל ניפטר ב-22 ליוני 1963 (ל' סיון תשכ"ג), ונטמן בבית העלמין בקריית שאול בצפונה של תל אביב.

  

 

רחמים גורל (משמאל) ולצידו אשתו בוליסה, בחתונת קרוב משפחה, ירושלים, 1956 (מקור: אוסף יונתן גורל)

 

 

בשנת 1935 הועברה הבעלות על שלוש 30 ליעקב שאול טווינה. כבר באותה העת, התגוררו במבנה דיירי משנה וקומת המרתף שימשה כמחסן. במסמכים מראשית שנות ה-50, מופיע שמו של בעל בית חדש למבנה – צבי שמעונוף (שמעונוב) המעיד על עצמו באחד מהמסמכים כי הינו "אינסטלטור קשה יום". דיירי המבנה באותה העת היו מיעוטי יכולת וקשישים שחיו במבנה שהוזנח והפך בחלקו למבנה מסוכן, דבר שגרר סכסוכים רבים בין בעל הבית לבין הדיירים ושיקף את מצבה הקשה של השכונה באותה העת.

 

עם ההתתחדשות העירונית שחלה בשכונת נוה צדק, שוקם מעט הבית ונפתחו בו עסקים נוצצים ורעננים. בימים אלו, עומד לעבור הבית תהליך שימור, והשבתו לייעודו המקורי כבית מגורים.

אז עכשיו כשתטיילו שוב בנוה צדק, ותעברו ליד הבית ברחוב שלוש 30 – תדעו את הסיפור המסתתר בין קירותיו.

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: