Tag Archives: שואה

סיבוב במוזיאון לתולדות יהודי פולין בורשה

בניין המוזיאון החדש הוא סיבה מספיק טובה להגיע במיוחד לורשה. יש בו שילוב של אדריכלות עכשווית, תצוגה מרתקת ועשירה שאפשר לשקוע בה בקלות לשלוש או ארבע שעות ויש גם מסעדה. הודות להצלחתו לרכז את תרומתם הכל כך משמעותית של היהודים לפולין, המוזיאון שנחנך באפריל 2013 בתכנון האדריכלים ריינר מהלמקי ואילמרי להדלמה (Rainer Mahlamäki & Ilmari Lahdelma) הוא שיאו של "המסלול היהודי" בורשה ואולי בפולין כולה. אך לבד מהערך היהודי האישי הקרוב במיוחד לנו, יש בו גם מסר אוניברסלי המדגיש את חשיבותה של רב-תרבותיות אותה מנסה הגזענות לחסל באלימות. זה מסוג המקומות שראוי שתבקר בהם מירי רגב, אולי היא תלמד משהו על צניעות וערכים.

בתי הרובע היהודי נכתשו עד עפר במלחמת העולם, וכיום הוא קבור מתחת לשכונת מגורים שנבנתה עליו לאחר המלחמה. בין הכתישה ובין הבנייה הצליח ניצול השואה והאמן נתן רפופורט להציב במרכזו אנדרטה גדולה ולקבוע רחבה בחזיתה. הרחבה האפורה נותרה גדולה ופתוחה לאורך כל השנים, כששיכוני הרכבת צמחו במהירות סביבה. הרחבה הריקה שימשה לטקסים והתקהלות של קבוצות מבקרים, בעיקר תלמידי תיכון ישראלים. אבל חוץ מאלה, ייצגה הרחבה את הריק שהותיר חיסולה של הקהילה היהודית בעיר.

בעשור הקודם נכנסו דחפורים לרחבה וחיסלו חלק ממנה לטובת המוזיאון. את המקום של הרחבה הריקה, החלה לתפוס תיבת זכוכית שלא מתנשאת מעל לגובה השיכונים שסביבה. התיבה חוצצת בין רחבת האנדרטה ובין גן שכונתי מטופח ונעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

12819443_1225965020766411_7706738598958881207_o

6

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון היהודי בברלין בתכנון דניאל ליבסקינד

"כיצד מאכלסת עיר את הזיכרון של אנשים שכבר לא מאכלסים אותה? כיצד עיר כמו ברלין מזמינה אנשים כמו יהודים, חזרה אל העבר שלה אחרי שגרשה אותם החוצה באופן כל כך רצחני?" שואל ג'ימס אי. יאנג (Young), חוקר השואה מאוניברסיטת מסצ'וסטס, בפתח מאמרו העוסק במוזיאון השואה בברלין שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד ומציין כעת 15 שנה לחנוכתו.

את התשובה ביטא ליבסקינד באמצעות בניין עם מעטפת הנראית כמו הריסות ובתוכו אולמות המדגישים את ההעדר. כך הוא ניסה להציג משמעות היסטורית באמצעות האדריכלות. ליבסקינד יצר בניין המורכב מקו אחד שנשבר, מכופף ומעוות אך שומר על רציפותו. הוא הגיע לצורה באמצעות שבירה של מגן דוד מצד אחד ושל חיבור נקודות של התיישבות יהודית בברלין קודם למלחמה שעל פיהם נקבעו פתחי החלונות בחזיתות.

150 מטר אורכו ו-27 מטר גובהו וגם כשנמצאים מחוצה לו וגם בתוכו לא יכולים לדעת כמה קומות יש בו וכיצד מתנהלת בו החלוקה לאולמות או התנועה. גוש אטום ולא הרמוני, זאת בניגוד לבניין ההיסטורי והגדול הצמוד לו. כפי שציינה היסטוריונית האדריכלות נעמי שטד (Stead), בניין המוזיאון היהודי הוא אנטי קלאסי. שטד טוענת שהעיקרון שכיוון את ליבסקינד, בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו קלאסית ומכל עיקרון של אידיאלים כאלה או אחרים שייצגו את האדריכלות הנאצית.

ועל כך ברשימה זו.

.

12604916_1199937133369200_4616538823348716776_o

החיטה צומחת שוב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הזיכרון, האנדרטה וחדר האוכל בנצר סרני

סיבוב בקיבוץ נצר סרני הוא סיבוב באדריכלות של 120 שנה. בסוף המאה ה-19 הקימו כאן השנלרים בית ספר חקלאי (חוות שפון, חוות שנלר ונקראה גם ביר סאלם) והמבנים שלהם בולטים מאוד בשטח. ב-1948 הוקם נצר סרני והפך לאחד מהקיבוצים המובילים בתנועה הקיבוצית. חוץ מחדר האוכל הענק שלהם (שכנראה הבנתי שמדובר בחדר האוכל הגדול ביותר שנבנה) יש כאן גם מבנה צנוע אך מיוחד, שנועד לשמש את חברי הקיבוץ: בקומה העליונה מועדון חברים וחדר קריאה (מ-1985 עברה לכאן הספרייה והמועדון עבר לבניין חדר האוכל), ובקומה התחתונה ספרייה (היום מחסן ויש תכנית להרחיב לשטח זה את הארכיון) וחדר זיכרון. המבנה עצמו מתוכנן ביחס לסביבה. בחלקו הוא סגור ומנותק מעט ממנה ובחלקו מחובר. ניתן להכנס לבניין מכל מיני מקומות, וכל גישה שונה מהשנייה. חתך הזהב מורגש היטב בחזית, וחוזר ומודגש גם בפרטים הקטנים של הבניין שנחנך ב-1962.

האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים שפעלו בקיבוצים במאה ה-20 תכנן את המבנה בכשרון רב. בשונה מרבים מהאדריכלים בארץ שנשרכים אחרי אופנות מלפני עשר ועשרים שנה, כהנא השכיל ליישר קו עם העולם ולבנות בזמן אמת פרויקט שהיה עכשווי לזמנו. בגלל שהבניין הוקם בתוך קיבוץ והכתיבה על אדריכלות היתה מצומצמת, לא זכה הבניין לפרסום ולא צילם אותו צלם מקצועי שיכול היה להציג את כל איכויותיו. הרשימה הזו מתקנת קצת את העוול, אבל לא לגמרי: המבנה עבר שינויים, הצמחייה כיסתה אותו ואין לי תכניות להציג כאן את התחכום. זה מה יש.

בנוסף, עיצב כהנא את סביבת פסלה של בתיה לישנסקי שהוקם למרגלות הבניין, וממוקם בסוג של בקעה. כך נוצר יחס בין מתחם הזיכרון של המבנה והאנדרטה ובין חדר האוכל המייצג את החיים העכשוויים. ועל כך ברשימה זו.

.

10509723_874219252607658_1250562517471967855_n

בחזית הבטון של אולם המופעים

. להמשיך לקרוא

סיבוב בקניון מלחה

בית המקדש השלישי כבר מזמן נבנה. חלף מאז חנוכתו חצי יובל שנים במלחה. מידי יום מקריבים בו תושבי הארץ קרבנות ליושב במרומים – זה שקוראים לו דוד עזריאלי. הוא יושב במרומי אחד ממגדלי עזריאלי בתל אביב (העגול אני חושב, אבל אולי המשולש). את כל הטייקונים שפועלים כאן אכלו כבר העיתונים, אבל משום מה דווקא מי שבאמת מחסל אותנו ואת הערים בהן אנו חיים, קיבל חנינה ולא זכה אפילו בכתבת תחקיר אחת שחושפת את השפעתו ופגיעתו במסחר ובציבור הישראלי.

מסיבוב בקניון מלחה נראה שזה כיף ללכת לקניון. נעים להסתובב בקניון, חם בחורף וקריר בקיץ, הכל מואר היטב, יש אוכל, בגדים וסתם שטויות, תמיד נקי ומצוחצח, הרבה צעירים, חנייה וגם תחבורה ציבורית, חנויות גדולות של מותגים וחנויות קטנות מקומיות. יש אפילו באגף הנסתר רופאי שיניים, עורכי דין ורואי חשבון. יש כאן הכל. אז למה זה נראה מזויף?

הקניון הוא מקום צפוי: שדרה רחבה אחת או שתיים, אין מכוניות בפנים ולא ויש אשליה של ביטחון כי יש שמירה, החנויות הן תמיד אותן חנויות ואותן רשתות עם אותן החולצות, אפילו המוכרות נראות כולן דומות. גם התמונות ברשימה הזו דומות, חוץ מדבר אחד: בית הכנסת של הקניון – כמוהו לא ראיתי. ועל כך ברשימה זו.

.

1510556_802833686412882_187752255_n

הכיפה במרכז קניון מלחה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכון הרבנים בשכונת רוממה

בגלל שרועי עבר ביום חמישי דירה, נאלצתי להראות נוכחות בישיבה של הות"ל בירושלים. היה עומס על הכביש אבל הקדמתי בחצי שעה, מה שנתן לי זמן להציץ באחד ממבני המגורים המשותפים המיוחדים והמוקדמים שנבנו בארץ: שיכון הרבנים בשכונת רוממה.

על הישיבה בות"ל לא ארחיב. היא נמשכה יותר משעתיים. מהצד האחד של השולחן ישבו המתכננים ובצד השני ישבו הפקידות של משרד הפנים. יותר מ-15 שנה מתכננים איזה מחלף, שעליו דנו בישיבה, מה שלא הפריע לאחת הפקידות להטיל על הצוות מטלה נוספת. ככה זה עם פקידות, כדי להוכיח את קיומן הן חייבות לדרוש משהו. תמונה אחת מהות"ל חותמת את הסיבוב – זו בבית שימוש.

.

IMG_20131114_103157

שיכון הרבנים: Physical Graffiti מקומי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באוהל יזכור באתר יד ושם

"מכל מבני ההנצחה בארץ 'אוהל יזכור' הוא המרשים והחזק ביותר" כך כתב האדריכל והיסטוריון האדריכלות אבא אלחנני על "אוהל יזכור" ביד ושם."חוברים כאן נושא השואה בזוועתה עם עיצוב אדריכלי ואמנותי חד-פעמי וחד-משמעי. המתכנן האדריכל אריה אל-חנני יחד עם ניסן כנען מצאו כאן קונספט צורני משכנע בפשטותו ובמונוליטיות שלו. קירות אבנים ענקיות שלא 'עלה עליהם הגרזן', מחופות במה שנראה מבחוץ כמו בטון כבד. השערים משתלבים להפליא בהרגשת הכובד ובהבעה המינורית של המבנה" (פורסם בכתב העת "תוי" 27/28, 1990 ובספרו "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית", 1998).

עם פתיחת מוזיאון השואה ב-2005 איבדו כמה ממוקדי הביקור הוותיקים ב'יד ושם' את מעמדם. אחרי שהקהל נחשף למחזה המרהיב שהוצג במוזיאון החדש בעזרת שלל אפקטים, קרונות, מזוודות וסרטים, לקהל כבר לא היתה סבלנות ל"אוהל יזכור" – אולם גדול, אפל וריק. משה ספדיה שתכנן את המוזיאון החדש ידוע כאדריכל רגיש, גמיש וכאחד שמסייע לזקנות לחצות את הכביש, אבל הוא בהחלט לא מצפה מהמבקרים בעבודותיו להשתמש באינטליגנציה שלהם. הוא מעדיף לתת להם חזק בפרצוף ושיקראו לזה "חוויה מטלטלת".  באינטרנט יש שקוראים לזה פורנו. בדיוק ההפך ממה שמצופה מהמבקרים באוהל הבטון שהוקם 44 שנים קודם לכן.

"אוהל יזכור" נותר הרחק מאחור, מקום אליו גוררים רק נשיאים, ראשי ממשלות וגנרלים להניח זר אותו יזרקו מאוחר יותר מאחורי הגדר, ראו בהמשך בתמונות. סיבה מספיק טובה ללכת ולבקר.

.

אוהל יזכור 2012

להמשיך לקרוא

סיבוב על הפרויקטים של אדריכל סלו הרשמן ליום השואה

זו כתבה שאני אוהב במיוחד, כי מבחינתי בתור מישהו שחקר את עבודתו של האדריכל סלו הרשמן יש בה חידוש גדול. הרשמן ספג הרבה ביקורת במהלך הקריירה שלו. בשיחה שערכתי עמו בעבר, טען שהכיכרות והחצרות ששילב בפרויקטים נועדו ליצור חלל משותף "כמו בפיאצות בפירנצה". ההשוואה המגוחכת הזו, הותירה אותי עם ספק האם הוא אכן חושב שהדברים האלה משתווים באיכותם לכיכרות האיטלקיות. בשיחה איתו היום לקראת יום השואה, חושף הרשמן את שורשיו האמיתיים של המרכיב הזה בעבודתיו, את משמעותו וחשיבותו.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לאיתי – על העריכה ולצבי על הדימויים, וכמובן לאחל לסלו הרשמן המשך עבודה פוריה ובריאות שלימה. 

 

סלו הרשמן במשרדו (במהלך הראיון הקודם שנערך עמו בשנת 2009)

 

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: