ארכיון תג: רחובות

סיבוב בתי ספר 11: ספריות במרכז העניינים

"הדבר היחיד שאתה צריך לדעת", אמר אלברט איינשטיין, "הוא היכן נמצאת הספרייה הקרובה". אך האם האמרה הזאת עדיין מתאימה למציאות החיים היום? כשהחוויות והדמיון מופקדים בידי ערוצי הטלוויזיה והמידע בידי רשת האינטרנט, הגיוני לשער שהספרייה איבדה את משמעותה בחיי היומיום. זה לא כך. "הספריות שינו את תפקידן", מפתיעה ד"ר גבי דותן, ראש המגמה למידע וספרנות במכללת בית ברל. "דווקא כשכל העולם הופך להיות דיגיטלי נפתחות עוד ועוד ספריות, כי הספריות הן כבר לא רק מקום לאחסון ועבודה עם ספרים אלא מרכז מידע רב-ערוצי".

ספריית בית הספר, מוסיפה דותן, בדומה למעבדת בית הספר, היא חדר לימוד עם משאבים. הספרן, בדיוק כמו הלבורנטית, קשוב לתלמידים ומנחה אותם כיצד להשתמש בשירותים שהספרייה מציעה, למשל למצוא מקורות מידע ולעודד לקריאה. הספריות צריכות, לדבריה, להיות ממוקמות במרכז בית הספר, נגישות ונראות לכול, ולהציע סביבה גמישה לשינויים עם פינות ללימוד פרטני או קבוצתי, כולל קבוצות שעוסקות בפרויקטים.

"המקום עם הכי הרבה פוטנציאל לעודד לקריאה ולחנך לקריאה הוא בבתי הספר היסודיים", אומר יובל גורן, בעל חברה המתמחה בעיצוב ובריהוט ספריות. "כאן נמצא קהל היעד. הילדים הצעירים עוד מוכנים לשמוע סיפור או לקרוא אותו, לעומת הגדולים שכבר צורכים טכנולוגיה". גורן, שהקים עד היום מאות ספריות, רואה את הספרייה בבתי הספר היסודיים על טהרת הספר: קריאה מודרכת, שמיעת סיפור, אירוח סופרים. גם את הספרייה העתידית הוא רואה על בסיס הספרייה המסורתית, "אך עם יותר תצוגות ופחות מלאי". את הספרייה בבתי הספר התיכון הוא רואה גם כ"מקום של תלמידים", שנמצא בין החצר ובין הכיתה, משלב טכנולוגיה ומאפשר לתלמידים שחרור ומנוחה. הבעיה, לדבריו, היא שמשרד החינוך מתקצב רק ספריות בבתי ספר חדשים ולא ספריות ותיקות.

במציאות שבה הספריות נדרשות להיות גמישות ולענות על צרכים טכנולוגיים משתנים, רצוי שחלוקת התקציבים המסורתית תישקל מחדש.

.

1390527_705044199525165_1311143312_n

במרכז העיניינים: הספרייה בבית הספר ברחובות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית מוסה שהין שבדרום רחובות

40 משאיות בטון שפך מנהל מקרקעי ישראל לתוך מבנה היסטורי מרשים בשוליים הדרומיים של רחובות. מדובר במבנה לשימור אך אף גורם לא יכול היה לענות לי מה הייתה זהותו של אותו אדם עשיר שהקים את המקום (לבטח ערבי בן הכפר קובייבה ששכן בסמוך עד 48'), לא שקטתי ולא נחתי עד שהגעתי לצאצאים. ועל כך ברשימה זו.

מינהל מקרקעי ישראל מוכן לעשות הרבה בשביל קצת שוחד, זה לא סתם שכל שבועיים קוראים בעיתון על מישהו אחר במינהל שקיבל שוחד על תרגיל כזה או אחר. נדמה שמדובר שם לא בבכירים וזוטרים ובמקריים יחידאים אלא בנורמה. ההתנהלות של המנהל דומה יותר למרכז הליכוד מאשר לגוף ממשלתי שצריך לנהל את הנכס החשוב ביותר שלנו, אבל אולי באמת אני צריך להתעורר ולהבין שפה זה עולם שלישי.

לא מדובר בבית אחד כי אם בשני מבנים זהים השוכנים זה לצד זה בראש גבעה נישאה המשקיפה על פרדסי הסביבה. המבנים המרשימים הוקמו בראשית המאה העשרים והחל משנות החמישים, לאחר שיושביהם המקוריים ברחו/גורשו מהמקום זכה לאכלוסם של פולשים מבני כפר גבירול שהוקם על חורבותיו של הכפר קובייבה שהחליף ידיים ושם בשנת 1948.

בשל הנצפות הגבוהה של המבנים ואיכויות ארכיטקטוניות, הוחלט על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית רחובות כי האתר ראוי לשימור מה שאולי מנע את הריסתו על ידי המינהל. למרות חותמת השימור, הפתרון למניעת מגורים שמצא המנהל (שפיכת 40 משאיות בטון) הוא פתרון "יצירתי" שטרם נתקלתי בו. ברשימה זו אני מבקש להתמקד על הבניין ולהעניק את השם והזהות של מי שבנה והתגורר בו עם משפחתו.

.

מראה האתר מכביש 411

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: