ארכיון תג: סגנון בינלאומי

סיבוב בשדרות ח"ן 15 בתל אביב

הבניין האהוב עלי בשדרות ח"ן הוא זה שיש לו את הכניסה היפה ביותר. שטח מבואת הכניסה גדול במיוחד והאדריכלים יצרו בו משחקי שקיפות והשתקפות. כמו רוב המבנים שתוכננו לאורך הרחוב, גם הוא מעוצב בסגנון הבינלאומי. את הבניין שהושלם בדיוק לפני 80 שנה ב-1939, תכננו השותפים האדריכלים אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים שהתמחו בתכנון בתי דירות ובנו כאלה רבים באזור.

למרות ההזנחה והשינויים שנערכו בחזית, בחצר ובמבואה לאורך השנים, הבניין עדיין מרשים. בריכת דגי הזהב בוטלה והפכה לערוגה עלובה. טרסות קטנות מאבני כורכר שנחצבו בסביבה התפוררו מזמן וניתן להבחין רק בשרידיהן. חלונות הענק שנקבעו במבואת הכניסה נותרו בשלמותם וכך גם נותרו דלת העץ עם הזכוכית והמראות הגדולות בה משתקפים בבואותיהם של החצר והמבואה עצמה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבעד לזכוכית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפרויקט לב הדר הכרמל בשכונת הדר בתכנון תאודור מנקס

"לב הדר הכרמל" הוא פרויקט המגורים הפרטי השאפתני ביותר שתוכנן בארץ בשנות ה-40: מתחם מגורים ענק המקיף חצר פנימית עם גינות, מזרקה, בריכת שחייה, מגרשי ספורט ומרכז מסחרי. המיקום של המתחם על מדרון הכרמל, איפשר לתכנן דירות מהן ניתן יהיה להשקיף על נוף העיר וכמעט ללא הסתרה. פרויקט בורגני הרחוק גאוגרפית ורעיונית מ"מעונות העובדים" שנבנו בתל אביב. אך המאפיין המרכזי של המתחם, היה השימוש בפריקסט מבטון שחזר והופיע בכל חלקי הבניין והעניק לו את אופיו הייחודי.

את הפרויקט תכנן האדריכל תאודור מנקס שהתפרסם בגישה השונה שהפגין בתכנון מגורים, ולכן סביר להניח שזו היתה הסיבה שהיזמים בחרו בו. כמו שב"בית הזכוכית" הסמוך, שילב מנקס מרחבים של פנאי לשירות הדיירים, והדגיש את היחסים בין פנים ובין חוץ, בין פרטי ובין ציבורי, גם כאן הוא ביקש ליישם רעיונות דומים. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את הארץ והמלחמות שבאו בזו אחר זו, גרמו לפרויקט להבנות בעצלתיים ואיכות הביצוע הידרדרה ככל שהזמן חלף.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית הפריקסט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הזכוכית בחיפה

באחד הסיורים הבודדים שהשתתפתי בהם כסטודנט בבצלאל, לקחו אותנו צמד המרצות נילי חר"ג ושרה גנזל לחיפה. האוטובוס בקושי הצליח לטפס ברחוב התלול והצר, ולכן נאלצנו לרדת בתחילת הרחוב ולטפס ברגל. המטרה היתה לבקר בבית הזכוכית שתכנן האדריכל תיאודור מנקס. ברחוב בר גיורא מצוי מקבץ המבנים הגדול ביותר שהוא תכנן, אך התמקדנו רק באותו בניין שהיה נחשב ליחיד במינו בעיר. התאפשר לנו גם לבקר באחת הדירות שנותרו במצבן המקורי. אם טרם הכרתם את בית הזכוכית אז זו ההזדמנות להכיר.

הבניין שתוכנן ב-1939 מוזנח ואיבד לגמרי מזוהרו. רק אם יודעים מה היה כאן ומפעילים קצת את הדמיון, אז ניתן להתרשם ממנו ובעיקר ללמוד מהשאיפות הגדולות של מתכנניו. הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, לבני הזכוכית שפנו לדירות הוסרו או הוחלפו בחלקן, את בריכת השחייה מילאו באדמה, מרפסת השמש הגדולה הפכה לחצר גרוטאות ומגרש הבדמינטון (סוג של טניס בקטנה) על הגג נמחק. גם היום, 15 שנה אחרי אותו ביקור החלטתי לנצל שעתיים פנויות שהיו לי ולעשות סיבוב באזור, וגיליתי שהבניין הזה הוא עדיין מרשים. המשכתי ובקרתי בעוד כמה עשרות בתים שתכנן מנקס ברחוב בר גיורא וברחוב הסמוך וכולם חשפו בפני עד כמה מנקס היה אדריכל יצירתי וכשרוני שנשכח. מעניין מה רוני חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זכוכית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הדר

הנוכחות המרשימה של "בית הדר" הנמצא באחד ממפגשי הרחובות הסואנים בתל אביב היא מהמוצלחות שתוכננו. בניין המשרדים הזה אמנם מכוסה בשכבת פיח מזוהמת שמגחיכה את ההגדרה של תל אביב כ"עיר לבנה", אבל התנוחה לו במגרש ביחס לרחובות, הצורות שבחר האדריכל לכל אחד מגושי הבניין והחיבור ביניהם הופכים את "בית הדר" לאחד הבניינים הבולטים בעיר.

הוא נחנך ב-1937 בתכנון האדריכל קרל רובין, והיה לאחד מבנייני המשרדים הראשונים שנבנו בתל אביב שהורכב כולו משלד פלדה. את היוזמה להקמתו הובילה חברה לייצוא פרי הדר שאכלסה חלק משטחו כששאר השטחים הושכרו לאחרים. בשנות הארבעים תפסו הבריטים את הבניין והקימו בו בין השאר את בית הדין שלהם, מה שהפך אותו ליעד למחתרות. כיום לעומת זאת שוכן בו אחד ממשרדי האדריכלים המובילים.

ועל כך ברשימה זו.

.

הדר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני בתים בהדר הכרמל

רציתי לראות חלק מהבניינים עם הדס אבל היא לא חזרה אלי. כבר הייתי נעול שאני חייב לראות ולהכיר מקרוב את אותם בניינים שתכנן האדריכל תיאודור מנקס, או לפחות את חלקם, אז בדרך לביקור בצפון, עצרתי ברחוב בר גיורא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. אפשר לבלות כאן שעה ארוכה בכל בניין ויש כאלה שאפילו כמה שעות לא יספיקו כדי להכיר אותם מקרוב (כמו המתחם שתכנן "לב הכרמל" שהוקם בשנות החמישים), אבל גם בזמן קצר אפשר להספיק הרבה.

מקבץ הבניינים הגדול ביותר שתכנן מנקס שוכן ברובו ברחוב בר גיורא, כך שמרחק ההליכה קצר וקל יחסיתלרוב ידוע "בית הזכוכית" שתכנן וממוקם במגרש שבמרכז הרחוב, אך הוא תכנן עוד עשרות בניינים באזור שככל הידוע לי טרם נכתב עליהם. כל בניין שתכנן שווה להתעכב עליו וברשימות הקרובות אציג כמה מהם, כשכאן בחרתי באחד מהם המורכב למעשה משני מבנים צמודים כשהכניסה לאחד מרחוב בר גיורא 34 והכניסה לשני היא מרחוב רש"י 2. הבניין השני גם הוא חלק מזוג בתי מגורים ולא התברר לי לגמרי זהות האדריכל שתכנן אותו – יתכן והיה זה מנקס שגם תכנן את המבנה הצמוד לו ויתכן שהיה זה האדריכל יוסף גבעוני – הדבר דורש בירור נוסף.

ועל כך ברשימה זו. 

.

בית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בדיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 בתכנון יהודה ורפאל מגידוביץ

עברתי כבר מאות או אלפי פעמים על פני הבניין שבמפגש הרחובות פרישמן ודיזנגוף, ממש מול פסז' הוד. רק לאחרונה ולאחר שגיליתי שתכנן אותו האדריכל יהודה מגידוביץ, מי שתכנן כמה מהמבנים הבולטים בעשורים הראשונים של תל אביב, אז הענקתי לו תשומת לב. בבניין זה שיתף מגידוביץ גם את בנו – אינג' רפאל מגידוביץ. הבניין שוכן בצומת מרכזי וסואן בעיר, תוכנן בסגנון הבינלאומי עם מיטב הפרטים הנלווים לסגנון. הוא עבר שינויים שלא היטיבו עמו, אך עדיין גם בחזותו וגם בחלקיו הפנימיים הוא שומר על האיכויות אותם יצק האדריכל לפני 82 שנה.

הפלסטיות בחזית הבניין נסתרת כיום מאחורי שילוט והזנחה. כשנכנסים פנימה מגלים קירות אפרוריים ומזוהמים, אך כשמטפסים במדרגות לקומה הראשונה, מתגלה כי חדר המדרגות מחופה בחרסינה בגוון תכלת המעניקה לחדר המדרגות את ייחודו.

ועל כך ברשימה זו.

.

העיר הלבנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בדיזנגוף 127 עם בריכת דגי זהב

מאז שקראתי את הכתבה של האדריכל דקל גודוביץ על בריכות דגי הזהב בתל אביב, אני מחפש אותן. הראשונה שנתקלתי בה היתה בדיזנגוף 127. למרות שהיא מסתתרת בקצה של מבואה מעופשת, עדיין אפשר לזהות אותה כשהולכים ברחוב. גודוביץ זיהה עד היום כמאה בריכות. הוא הלך וחיפש בניין בניין באזור מרכז העיר. את זו שמצאתי הוא במקרה פספס. עכשיו הוא מגייס מימון לפרסום ספר על הסקר והמחקר שהוא ערך בנושא (פרטים בהמשך).

בדקתי מה הסיפור של הבניין ברחוב דיזנגוף 127. מתברר שהבניין בסגנון בינלאומי שתכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן, הוקם על מגרש בבעלות נחמיה רבין, אביו של יצחק רבין, שהיה עובד חברת החשמל. הוא זכה במגרש במסגרת עבודתו, כשהאזור כולו יועד למגורי עובדי חברת החשמל.

ועל כך ברשימה זו.

.

פתח

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשדרות בן גוריון 39 בתכנון יהודה מגידוביץ

הפעם הראשונה והיחידה שנכנסתי לבניין בשדרות בן גוריון 39 פינת רחוב גרץ 2 היתה לפני שש שנים עם רוני. חזרנו מביקור בהוצאת רסלינג שם לקחנו כמה ספרים של "שכונה-מדינה" שבדיוק הגיעו מהדפוס. אחר כך הלכנו אל גלריית הקיבוץ לראות תערוכה של אלימה ולבסוף הגענו לכאן לאכול פיצה.

לא עניין אותי אז הבניין, לא המדרגות ולא מי תכנן אותו. אבל כשעברתי כאן שבוע שעבר התעכבתי על הבניין שניצב ממול ואותו תכנן דב כרמי. זו היתה גם הזדמנות להתעכב על הבניין הזה מ-1935, אותו תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ – מבכירי האדריכלים בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרגות לגן עדן

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב רופין 40

ברחוב רופין הצדדי והשקט ניצבים מספר מבנים ששווה להתעכב עליהם, אחד מהם הוא הבניין ברופין 40 שתכנן האדריכל אריה קרפץ. בחלקו הצפוני פונה הרחוב מערבה ובנקודה זו הציב האדריכל על מגרש בשטח של חצי דונם מבנה המתייחס לרחוב הנפרס ממנו. מרפסות מעוגלות ושקועות ומסך זכוכית לכל גובה חדר המדרגות הם שמעניקים לבניין את ייחודו ואת הופעתו המודגשת על פני שאר הבתים ברחוב. התכניות הוגשו לאישור העירייה ב-1936 ותעודת הגמר התקבלה ב-1940.

הבחירה באריחי חרסינה צהובה לחדר המדרגות נשמעת קצת הזויה, אבל מתגלה שצבע השמש הולם בהצלחה לבניין שמפנה את פניו לכיוון חוף הים, בארץ שבה האור הבוהק הוא חלק משמעותי מחוויית הרחוב. כך המשיך האדריכל את הקשר בין חוץ ובין פנים, בדיוק כפי שהוא המשיך ואיפשר אותו באמצעות המבט מחדר המדרגות אל הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור הלבן כמו שטיח קסמים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הלפרין ברחוב גורדון 79 פינת סמטת יל"ג 2

בדרך לפגישה עם האחיות פלסנר, עצרתי לראות משהו בדרך. שלושה מבנים בלבד מפנים את הכניסות שלהם לסמטת יל"ג, שנקראת על שמו של יהודה לייב גורדון. הסמטה יוצאת מרחוב גורדון הקרויה על שמו של אותו גורדון. את "בית הלפרין" הפינתי בסמטה שבנייתו הושלמה ב-1935, תכנן האדריכל שמואל ברקאי והוא מתאפיין במסך זכוכית רחב הנמתח לכל גובה הבניין ומלווה את חדר המדרגות שבו. קשה להאמין אבל הבניין הזה היה פעם גם לבן.

סיבוב בבית הלפרין ששוכן באחד האזורים הכי יקרים בישראל בכלל ובתל אביב בפרט מעורר את השאלה כיצד בסביבה כל כך אטרקטיבית גרים אנשים בתוך מבנה שבעבר הרחוק היה מרהיב בניקיונו, וכבר שנים ארוכות שהוא חורבה מוזנחת ומתפוררת. בעיריית תל אביב פועל גוף שמנסה למצב את תל אביב כ"עיר עולם", אבל במרכזי ערים כמו פריס ולונדון לא תמצאו מקומות כאלה מוזנחים, מקומות בהם לדיירים לא אכפת שהבניין כבר לא לבן אלא שחור, דיירים שמוציאים מזגנים לחזית, סוגרים מרפסות בתריסי פלסטיק מצהיבים ותוקעים סורגים בכל צורה שרוצים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור ג'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבלפור 33 שמופיע על כריכת הספר בתים מן החול

עצרתי להסתובב בבניין שמופיע בכריכה הקדמית וגם האחורית של הספר "בתים מן החול", זה שיצר קאנוניזציה לסגנון הבינלאומי בתל אביב. את הבית ברחוב בלפור 33 תכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן ובנייתו הושלמה ב-1935. הוא אמנם לא מופיע בתוך הספר וגם זה שתכנן אותו לא זוכה בו להתייחסות, אבל כיום יש לאדריכלית ניצה סמוק, שכתבה את הספר, שפע של תובנות על יצירתו. המייחד את הבניין הוא מסך הזכוכית החוצץ בין חדר המדרגות ובין הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

עומד בשער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית פריד ברחוב אחד העם בתכנון זאב רכטר

הבניין האהוב עלי בתל אביב מהסגנון הבינלאומי הוא זה המכונה "בית פריד" שתכנן האדריכל זאב רכטר ב-1937. היה זה בשיאו של הסגנון ושיאו של שגשוג כלכלי בארץ ישראל. תוך חמש שנים נבנו בעיר ובסביבתה הקרובה אלפי בנייני מגורים משותפים ורכטר שחזר מלימודים ברומא ובפריס, השתלב בהצלחה בתכנון והיה לאחד מהאדריכלים הבולטים.

כבר 81 שנים שבמפגש הרחובות אחד העם, החשמונאים ובורוכוב ניצב "בית פריד", מרחק של עשרות מטרים בודדים משדרות רוטשילד. הבניין הוא קופסה פשוטה, אך באמצעות כמה מהלכים העניק לו רכטר את ייחודו ואת איכויותיו שבזכותם הוא כל כך אהוב עלי. מוזר שעד היום לא כתבתי עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיר הזאת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית קלמרו ברחוב ראש פינה 26

לפני עשר שנים השתתפתי בסקר מבנים לשימור בסביבת נווה שאנן. בהתחלה היינו בטוחים שיהיו עשרים או שלושים מבנים. כבר בשלב הראשון שיצאנו לשטח התברר שרק בחצי רחוב הגענו למספר שקבענו. בסופו של דבר סקרנו 220 מבנים, ואת הסקר לקחו בעירייה וכנראה זרקו לפח. את השכונה הכרתי מצוין עוד בתור ילד כי פקדתי בקביעות את חנות הספרים המשומשים תגא ששכנה ברחוב סלומון ואחר כך בהגר"א. בכל מקרה, בעקבות ההיכרות האינטימית עם כל אחד מהמבנים בסביבה, קשה לי שלא לחזור ולהתעכב לפחות על חלק קטן מהם. בעבר כתבתי כאן בעיקר על היבטים חברתיים בנווה שאנן, כאלה של מבקשי המקלט, (הסתובבתי אז בשכונה עם רוני). ברשימה זו ובאלה שאפרסם בהמשך אתמקד בבניינים.

בית קלמרו שנבנה ב-1935 במפגש הרחובות ראש פינה, איילת השחר והגר"א, נכלל בתכנית השימור של עיריית תל אביב והוא מגודר כבניין לשימור מחמיר, ולכן אסור לערוך בו שינויים החורגים מהתכנון המקורי כמו גם להוסיף קומות. תכנן את הבניין האדריכל אריה כהן שתכנן בנווה שאנן כמה מהמבנים הבולטים ביותר. כהן לא בנה מבנה סטנדרטי אלא ניצל את מיקומו הייחודי של המגרש במפגש רחובות ויצר מבנה מעוגל המתייחס לרחובות השונים שבדופנות המגרש. למרות ייחודו, ולמרות איכות התכנון, הבניין כמו כל המבנים בסביבה סובל מהזנחה קיצונית. מאז נפתחה התחנה המרכזית הישנה בקצה השני של השכונה ב-1941, הדרדר הרחוב בכל היבט, היות ומרבית האוטובוסים עברו ברחוב ראש פינה בדרכם מהכניסה לעיר אל התחנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

אינטרנשיונל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבתי גן רחביה

מתחמי מגורים יוקרתיים הם כמובן לא המצאה חדשה, כמו היום גם בירושלים המנדטורית הוקמו כמה כאלה ובתי גן רחביה הוא אחד מהבולטים. המתחם מצטרף למבני המגורים המשותפים האיכותיים שנבנו בסביבתו במחצית השנייה של שנות ה-30, שעל שניים מהם כתבתי כאן לאחרונה: בית רקובר ובית המעלות. את מתחם גן רחביה, הקרוי כך על שם השכונה בה הוא ממוקם, תכננו האחים האדריכלים דן ורפאל בן דור שהתמחו בתכנון מבני מגורים ליהודי וערביי העיר.

בשונה מבתים אחרים בסביבה, מדובר כאן במתחם הכולל שלושה מבנים עם גן פנימי. חזות המתחם כמו מרבית הבתים המשותפים באזור מוזנחת, עובדה שהופכת את הביקור לקצת עצוב. בנוסף, לאחרונה החלו הדיירים לחשוש לעתידם במתחם לאחר שאחיו של דרעי רכש את זכויות החכירה לאזור שעתידים לפקוע בעוד 19 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

00

. להמשיך לקרוא

סיבוב בבית המעלות

בלוק המגורים הגדול שתכננו האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין נבנה בשיאו של הסגנון הבינלאומי והושלם ב-1936 במרכז ירושלים המערבית. הבלוק מלווה את הרחובות המלך ג'ורג', המעלות ושמואל הנגיד וחזיתותיו מגיעות לקו האפס של המגרש. קצה אחד שלו לרחוב המלך ג'ורג' הסואן והקצה השני שלו סמוך לבניין בצלאל ההיסטורי.

העיצוב הקפדני שמאפיין את בית המעלות נמנע מחזרתיות שבלונית ומייצג את גישתם היצירתית של מתכנניו הבאה לידי ביטוי בטיפול הצורני המופיע בחזית הבניין, וחושף בין השאר עבודת אומנות באבן העוטפת. למרות ההזנחה והפיח שדבק באבן במהלך 81 השנים האחרונות, החזית לא דורשת תחזוקה משמעותית והיא נראית תקינה לחלוטין, למרות שעדיין שטיפה מקצועית והסרת תוספות מכוערות לא תזיק.

ועל כך ברשימה זו.

.

עיגול פינות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית רקובר מול בצלאל

במשך חמש שנים חלפתי יום-יום על פני בית דירות שהיה נראה לי טיפוסי לאזור – "בית רקובר", שתכננו האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין. הבניין ניצב ממש מול הבניין ההיסטורי של בצלאל, בו שוכנת מאז תחילת העשור הקודם המחלקה לאדריכלות. הוא אכן דומה לבניינים אחרים באזור כמו בית המעלות השוכן בהמשך הרחוב, וכמו כל שאר המבנים הוא בנוי על קו אפס של המגרש, חלק מבלוק עירוני עם קומה מסחרית.

מה שנראה רגיל באותו קטע בעיר, הוא למעשה אחד המקרים הבודדים בהם תוכנן בלוק עירוני, גם הטיפול בחזיתות הבניין ובחדר המדרגות הם מקומות להם העניקו האדריכלים תשומת לב משמעותית. לכן, ראוי לחזור ל"בית רקובר" שבנייתו הושלמה ב-1939 ולהתעכב בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

הדרך מלמטה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בביתן השוויצרי באוניברסיטה הבינלאומית בפריס בתכנון לה קורבוזיה

הביתן השוויצרי הוא בניין מעונות סטודנטים בפריס שתכננו במשותף צמד האדריכלים לה קורבוזיה ופייר ז'אנרה ובנייתו הושלמה ב-1933. היתה זו העבודה הגדולה הראשונה שתכנן לה קורבוזיה, שהיה הדמות הוגה הדעות והמעצב מבין השניים, כשז'אנרה היה המוציא אל הפועל. 

בעיקר בתי מגורים פרטיים תכנן עד אז לה קורבוזיה. החזון שגיבש כבר בשלבים מוקדמים של דרכו המקצועית היה רחב יותר מבתים פרטיים, והוא הגה את ערי העתיד. הביתן השוויצרי איפשר לו לעלות בקנה המידה אליו שאף, ולהציג גישה חדשה לעיצוב בית מגורים משותף. חידושיו הרבים והחלוציים הופכים את הבניין לנקודת ציון ביצירתו של האדריכל ובכלל באדריכלות הבינלאומית. הודות לכך, כבר ב-1967 הכריזה עליו עיריית פריס כבניין לשימור, וב-1986 הכריז עליו הממשל הצרפתי כאתר לאומי.

בשונה מבנייני המגורים המשותפים שתכנן מאוחר יותר בשנות ה-50 ובהם Maison du Brésil (בית ברזיל – השוכן כמה עשרות מטרים מכאן ועליו כתבתי כאן) ו-Unité d'Habitation במרסיי או בברלין (עליו כתבתי כאן), בניין המעונות השוויצרי הוא בניין מאופק בצורתו ובעיצובו ואינו כולל את הפלסטיות הצבעונית והעשירה שיצר באמצעות בטון חשוף ופלטת צבעים עזים. כאן הבניין פשוט יותר ומודגשות בו צורות מובהקות, מבלי להיכנס לעודף טיפול בפרטים קטנים ופיסוליים ללא משמעות פונקציונאלית. לעומת זאת, כאן ניתן כבר לראות גישה שתחזור ותופיע גם בבניינים המאוחרים: גוף מרכזי בצורת תיבה שלצידו גוף קטן בזוית אליו, טיפול דומה בחזיתות – זוג חזיתות נגדיות צרות ואטומות, חזית אחת מרושתת בפתחים לשירות החדרים וחזית אחת עם פתחים קטנים לחדרי שירות או מסדרונות, כשהכל נשען על קומת עמודים מפולשת.

ועל כך ברשימה זו. 

.

15259758_1467214499974794_3454115665051926916_o

+

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בארבעה בתי המגורים הכי שווים בשכונת הדר בחיפה

היתה לי שעה פנויה להסתובב בשכונת הדר בחיפה, אז ניצלתי אותה לראות אחת ולתמיד את הבתים שתכננו האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר. את עבודתם אני מכיר הודות לספר "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" (הוצאה עצמית, 2008), אבל לא חשבתי שהם הרבה יותר מרשימים במציאות מאשר בספר, למרות שבספר הופיעו לא מעט תמונות של הבניינים שעכשיו רובם כבר בני 80 ואף יותר. הבניינים שתכננו נותרו ברובם במתכונתם המקורית, בתי דירות שברובם מוזנחים, אך איכות התכנון ואיכות הבנייה המעולה הותירו אותם במצב יחסית טוב. על בית אהרון רוזנפלד כתבתי כבר כאן, ועל בית הצופה כתבתי כאן.

ברשימה זו אתעכב רק על 4 מבין עשרות המבנים שתכננו השניים בחיפה: (1) מעונות אדל שיפר ברחוב אחד העם 11-9 (2) בית ויסמן ברחוב אחד העם 4, (3) בית ברכה ברחוב הרצליה 34, ו-(4) בית שבט ברחוב מסדה 34.

.

14753774_1420177788011799_3426732792595882095_o

מודים אנחנו

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: