ארכיון תג: נטוש

סיבוב באמפי צמח ובאתר ההנצחה העזובים

סביבת צומת צמח היא מהמקומות המתסכלים שמיד מזהים את הפוטנציאל האדיר והייחודי של המקום ועד כמה הוא מבוזבז. יש כאן מרכז מסחר והסעדה עלוב עם חניון שזולל שטח, מכון גרעינים עצום ולידו אולם ספורט שאינו פעיל בגלל ליקויים/הזנחה, מלתחות ומזנון נטושים של חוף צמח, תחנת משטרה בריטית מאלה שמכונות "מצודות טיגארט" נטושה ועזובה, בעורפה יש גם מתחם של מבני תעשייה שברובם נטושים גם הם.

גולת הכותרת של המקומות העזובים שבסביבת צומת צמח הם האמפי הענק שנחנך ב-1953, אירח עד לפני עשרים שנה את המוסיקה והמזמוזים של הקיץ בצפון וכיום שולטת בו דממה ענוגה. לצדו מצוי אתר הנצחה רומנטי שנחנך במקור ב-1957 ובו קיר האמנות שיצר דב פייגין. את שני האתרים האלה תכנן האדריכל שמי אלמוזנינו.

ועל כך ברשימה זו.

.

288647211_5769933699702831_6097218118552212064_n

1953

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית התרבות הנטוש שתכננו שולמית ומיכאל נדלר בבית דגן

לאחר שמתחם התערוכות שבק חיים, הוחלט להקים בסמוך לצומת בית דגן את "בית הפועל החקלאי". שנים אחדות קודם לכן, ב-1956, הוקם באתר בית תרבות של ההסתדרות לצורך הכשרה חקלאית, שאותו תכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר. ב-1965 הצטרפו אליו מבני חדר אוכל ושני מבני מעונות זהים. לאחר עוד כמה שנים נוסף מבנה מעונות חדש שאותו תכננו הנדלרים עם שותפם החדש – האדריכל שמואל ביקסון.

תחילה יועד המתחם לבעלי משקי עזר שהיו פזורים בכל רחבי הארץ ונזקקו להכשרה ולסיוע מקצועי. עם הרחבתו הרחיב את פעילותו ונועד לכלל פועלי החקלאות הארץ. כבר בשנות ה-70 החל המקום כמו החקלאות לאבד את מעמדו, עד שנסגר וננטש. המבנים כיום פרוצים, בית התרבות נשרף, והטבע חזר ותפס את מקומו ובלע לתוכו את המבנים המתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

275467159_5482395365123334_1183662633344389309_n

1956

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם התערוכות הנטוש בבית דגן

בין ערימות האשפה והשיחים שגדלו פרא במהלך שישים השנים האחרונות ניתן למצוא את שרידי מתחם התערוכות בבית דגן שננטש לאחר תקופה קצרה של פעילות. ארבע תערוכות עיקריות הוצגו כאן: חקלאות, עיצוב הבית, האטום ונשק שנלקח שלל במלחמת סיני. ארבעתן נולדו כיוזמה ממשלתית ונועדו למשוך קהל מקומי ומחו"ל.

מבני המתחם תוכננו כולם על ידי האדריכל אריה אל-חנני, חתן פרס ישראל לאדריכלות, מי שתכנן גם את יריד המזרח – מתחם התערוכות של תל אביב בסמוך לנמל תל אביב ולאחר מכן את גני התערוכה בשדרות רוקח. אך סככת ענק אחת עגולה היתה מרשימה מכולם. כך גם שער הכניסה הגדול, שבו משולבות הקופות ויצירת אמנות מעשה ידי האמן פרלי פלציג, ושני אלה שרדו עד היום. הריחוק מהערים ובעיקר תחרות קשה הובילו להפסקת הפעילות במתחם ולנטישתו. בסך הכל פעל המקום שלוש שנים, בין השנים 1956 ו-1959.

למרות התערוכות שהצליחו למשוך קהל רב וזכו בשעתו לפרסום, בהיבט האדריכלי פרויקט זה לא זכה לפרסום באף אחד מספרי האדריכלות ובכתבי העת המקצועיים והוא נשכח. בנוסף, ישנן אמנם תמונות של התצוגות, אך לא הצלחתי למצוא אפילו תמונה אחת שהציגה את המבנים והביתנים שהוקמו כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

275105282_5469638823065655_409004198226445675_n

1956

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בטחנת הקמח הנטושה בטבריה

טחנת הקמח "לבנון" הנטושה שמאז 1929 מקבלת את פני הבאים לטבריה מצפון, מייצגת מצויין את סיפורה של העיר ואת מצבה הנוכחי. הטחנה היא שריד לתעשייה, ליזמות ולעצמאות שאפיינו את טבריה בשנים שבהן היתה מצויה בצמיחה. העיר פשוט לא הצליחה להתאושש מאז הטראומה של המלחמה ב-1948, מלחמה שבמהלכה סולקה מכאן מחצית מהאוכלוסייה, ואת מקומה תפסה אוכלוסיית מהגרים שהתקשתה להיקלט. כבר שנים שטבריה מוזנחת, ענייה, סובלת מהגירה שלילית, דלה בהיצע תעסוקה ומתאפיינת בתושבים מהפחות משכילים בישראל.

ב-1954 הורחבה ושוכללה הטחנה והמהנדס יוסף אידלמן, מבכירי המהנדסים באותן השנים, תכנן את הפרויקט שכלל מגדל תבואות (סילו) שמתנשא לגובה של 25 מטרים. כך יצר אידלמן נקודת ציון בולטת בנוף, אלא שבשנות ה-80 וה-90 נוספו ליד הטחנה כמה מבתי המלון והמגורים המכוערים בישראל וגובהם כפול ממגדל הבטון.

כיום מרבית שטח המבנה נטוש ופרוץ. למרות העזובה הוא עדיין מרשים בחזותו וגם בפנים מתגלים אולמות מיוחדים, כאלה שניתן לדמיין את מימוש הפוטנציאל שיש למקום הזה.

ועל כך ברשימה זו.

.

272300330_5327436030619269_5973111975264813904_n

1929

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות הנטושים בקיבוץ מסדה

קיבוץ מַסָּדָה היה מהקיבוצים הראשונים שהופרט, לאחר ששקע במשבר כלכלי וחברתי עמוק. ביום שישי שעבר עצרתי בו בדרך למוזיאון בית אורי ורמי נחושתן ומצאתי בו את חדר האוכל (1960) שתכנן האדריכל דב גלט בהשראת עמיתו למחלקה האדריכל מרדכי זברודסקי, ואת בית התרבות "בית ארלוזורוב" (1968) שתכנן האדריכל אריך ראש כשהם פרוצים ונטושים.

"בית ארלוזורוב" עדיין מכיל את כל הריהוט והציוד המקוריים ששולבו בבניין בעת הקמתו לפני יותר מיובל שנים. יש כאן מאות מושבי עץ שממתנים לקהל, מבואה מרווחת עם כל פרטי הנגרות וגם בחדר המקרין נותר הציוד המיושן והמקורי ורק המקרן חסר.

בצמוד להם, מצויה שכונה שבנייתה הושלמה ב-1986 ואותה תכנן האדריכל בני שוורץ. שכונה זו היתה ניסיון כמעט בודד לשכלל את סביבת המגורים בתנועה הקיבוצית והתבססה על דגם מגורים חדש ויוצא דופן שבוצע כמה שנים קודם לכן ובהיקף רחב ושלם יותר בקיבוץ הסמוך.

ועל כך ברשימה זו.

.

269906390_5248580398504833_1915817757331819088_n

1968

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכה הנטושה באלוני אבא

כבר הרבה שנים שלא בקרתי באלוני אבא. בפעם האחרונה שהייתי כאן הסתובבתי בבית-העם, לא הטמפלרי מלפני 110 שנה, אלא זה המאוחר שהקימו בשנות ה-70 התושבים הישראלים. גם הפעם, בדרך לאירוע בקיבוץ השכן, עצרתי באלוני אבא כדי לשוב ולבקר באותו בית-עם. אלא שלא הצלחתי למצוא אותו. הסתובבתי במושב והוא חמק ממני. מה שכן מצאתי היתה הבריכה הנטושה.

הבריכה מוקפת בשתי חומות כמעט בלתי עבירות. האחת מורכבת מצמחייה צפופה במיוחד והשניה היא גדר מתכת עם דוקרנים. היא ממוקמת ממש במרכז המושב, בסמוך לרחוב הראשי ומול המזכירות. שני דברים מרשימים בה במיוחד: הגודל ופסל בטון שהעלה ירוקת ומוסיף למקום המת הזה חיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

268445962_5219886051374268_2233455054240518374_n

50'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית התנועה הקיבוצית הנטוש בעת פירוק עבודות האמנות שנותרו בבניין

בשנות ה-60 הקירבה למשרדי ממשלה, לאיגודים מקצועיים ולסוכנות היהודית היתה הסיבה להקמתו של בית תנועת הקיבוץ הארצי בבמיקומו הנבחר. לתכנון הבניין ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב נבחר האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ומי ששימש בתפקיד אדריכל ראשי של המחלקה הטכנית בתנועה.

ב-2021 אין כבר משמעות לקרבה הפיסית וכנראה שלתנועה אין כבר צורך בנוכחות במרכז העיר הגדולה. לכן, החליטה הנהגת התנועה הקיבוצית להוציא את משרדיה ממרכז תל אביב ולהעתיקם אל מתחם התעסוקה שבקיבוץ יקום (במקור נקרא המתחם "יורו פארק" וכיום הוא נקרא "מתחם העסקים Greenwork"). הבניין ההיסטורי והלא כל כך וותיק החליף אם כן ידיים ולפי ההסכם עבר ל-25 השנים הקרובות לידיה של חברת נדל"ן.

הקיבוצניקים עזבו כבר לפני כמה שבועות וכעת, באמצעות "סטודיו תכלת", מפנים מהבניין קרוב למאה יצירות אמנות, שאותן יצרו אמני הקיבוץ הארצי במיוחד לבניין בעת הקמתו. כך שולבו כאן עבודות של אמנים כמו שמואל כץ, רודא ריילינגר, שרגא ווייל, ג'ין מאיר ומשה סעידי. קפצתי לסיבוב בבניין בעת פירוק העבודות והסתובבתי קצת בין הקומות הנטושות.

ועל כך ברשימה זו.

.

270204105_5235488763147330_6771529777526334429_n

2021-1969

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם המגורים הנטוש שתכנן סלו הרשמן בטירה

מתחם המגורים שתכנן האדריכל סלו הרשמן ב-1984 חריג באופן קיצוני בנוף של טירה. באותן השנים נחשב היה הרשמן לאחד מבכירי האדריכלים שהצליח לפצח את הקוד של הבינוי הציבורי, ושילב את התקציב הנמוך שהעמיד משרד השיכון עם תכנון מתוחכם וייחודי. המתחם שתכנן בשכונת גילה שבדרום ירושלים זכה לפרסום גדול, ואחריו באו מתחמים נוספים מוצלחים יותר ופחות כמו אלה שבמעלה אדומים ובלוד וגם בטירה.

ביום שישי שעבר בדרך לכפר סבא נכנסתי לטירה כדי לראות את הפרויקט המוזר הזה. בנייתו החלה ב-1980 ונפסקה ארבע שנים מאוחר יותר, אך הסתיימה לפני שהפרויקט הושלם. כתוצאה מכך הפך לחורבה הכי גדולה בעיר, פצע פתוח שנראה שלא מצליחים להתמודד אתו גם קרוב לארבעים שנה לאחר שהבנייה הופסקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

בשקט כמעט בסוד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתקנים הבריטים העגולים ששרדו ממחנה אל ג'יאה סמוך לאשקלון

היקף המתקנים שהקימו הבריטים במהלך שנות השלושים והארבעים ואיכות הבנייה, מעידים על כך שלא היתה להם כוונה להסתלק מפה כל כך מהר. בסמוך לאשקלון, בין המושבים בית שקמה ומשען (וכמובן עוד קודם שאלה עלו על הקרקע), הקימו הבריטים בסיס צבא ענק שקושר במערכת של מסילות רכבת, כולל תחנה. מהמחנה שנקרא היה אל ג'יאה (Al-Jiyya), נותרו רק התחנה, הכביש ומבנים עגולים שכמוהם לא הוקמו בארץ.

מבנים אלה הם השריד האחרון למחנה האספקה הגדול שהפעילו כאן הבריטים ותוכלתו נועדה לכלכל את חיילי הצבא הבריטי שלחמו באפריקה. המבנים כיום מצויים בלבו של שטח חקלאי, איכות הבנייה המעולה עמדה להם במשך עשרות רבות של שנים, אך סדקים גדולים שנוצרו מהזנחה וחוסר תחזוקה מאיימים על המשך קיומם. רגע לפני שאולי יעלמו מהשטח חשבתי שראוי להתסובב בהם ולגלות מה פשרם.

ועל כך ברשימה זו.

.

ריצות ארוכות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באמפי שבקיבוץ דליה שהוא הגדול ביותר שהוקם בישראל וכיום נטוש

מה שהתחיל ב-1944 כאירוע מחול צנוע, שהתקיים על הדשא שבמרכז קיבוץ דליה שברמת מנשה לציון חמש שנים להקמת הקיבוץ, הפך ב-1947 לאירוע ענק – "כינוס המחולות". היום היו קוראים לזה פסטיבל, אבל אז השתמשו במונח 'כינוס' הרציני. שנתיים לאחר הקמת המדינה, שבו חברי דליה וחידשו את הכינוס, אלא שהפעם השאיפות התרחבו. הכינוס הועתק מהמדשאה הקטנה שבלב הקיבוץ אל שטח רחב ופתוח מדרום, מקום מרהיב ביופיו שבו נשקף נוף רמת מנשה ואחד מיובליו של נחל דליה חוצה אותו.

האירוע משך אליו רבבות מכל רחבי הארץ, שצפו וחוללו על כמה במות שהותקנו באמפי הגדול ביותר שנבנה בישראל. לצדו הוקם כפר ארעי שבו לנו המשתתפים. הכינוס האחרון נערך ב-1968 ואליו הגיעו כ-60,000 משתתפים וכ-3,000 רקדנים. בסך הכל נערכו כאן באמפי שלושה כנסי מחול, אך מאז שנחתם פרק הכינוסים נותר האמפי הענק נטוש, מתפורר ומיותם, עדות אילמת לעוצמה התרבותית והחברתית של אלה שהיו כאן לפנינו.

.

שעות…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם הנטוש בנהלל

שנים אחדות לאחר שהאדריכל ריכארד קאופמן (1958-1887) תכנן את תכנית נהלל, מושב העובדים הראשון בארץ ישראל שהיתה גם תכנית היישוב הראשון שהוזמנה ממנו, הוא הגיש תכנית לבניין בית העם של המושב. הבניין היה לאחד ממבני הציבור היפים שתכנן והעיסוק הצורני שהפגין קאופמן בתכנית המושב, חזר והופיע גם בבית העם.

המבנה המלבני הוקם במרכז המושב העגול, כשהוא מוקף בחורשת עצים צפופה שכיום מסתירה אותו. הוא נבנה בכמה שלבים ושימש את תושבי נהלל במשך ארבעה עשורים. אבן הפינה הונחה ב-1930, אך הוא הושלם רק ב-1946, גם אם לא לגמרי על פי התכנית המקורית. כבר חמישים שנה שהוא נטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכה הנטושה בכפר מרדכי

במשך כעשר שנים פעלה בלבו של מושב כפר מרדכי, מדרום ליבנה, בריכת שחייה ששימשה את תושבי האזור. היא הוקמה בנקודה הגבוהה, תחילה לצורך השקית השדות ובסוף שנות ה-50 או ה-60 היא עוצבה כמו בריכת שחייה ולצדה הוקמו המתקנים הנדרשים לצורך פעילות שוטפת של קבלת קהל. יש כאן בריכת שחייה עם חלק רדוד וחלק עמוק, בריכת פעוטות, טריבונות ומבנים למלתחות, משאבות ומזנון.

כבר ארבעים שנה שהמתחם כולו נשכח ועזוב בין עצים ושיחים. לפני כמה שנים ראיתי תמונות של הבריכה, חיפשתי אבל לא מצאתי והפעם בעזרתו של שרון הגעתי סופסוף אל היעד.

ועל כך ברשימה זו.

.

בי בי ביבי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בוילה הנטושה בצומת בית ליד

בדרך לפגישה באזור שמתי לב לווילה נטושה שמרוחקת מכל אזור יישוב וניצבת באמצע השדה המשיק לכביש. חולפים על פני רבים כמוה, שלרוב אלה למעשה בתי באר, אלא שכאן תפסו את תשומת ליבי הקשתות הנושאות את גג הבית והארקדה שבחזיתו. הבית שנבנה ככל הנראה בשנות הארבעים או החמישים תוכנן בידי אדריכל מוכשר כפי שניתן ללמוד מהטיפול בחזית ומהתכנון הפנימי אותו גיליתי כמה דקות מאוחר יותר. גם איכות הבנייה מעולה, היות והוא עזוב שנים רבות, הגג הרוס בחלקו ועדיין אין בו סדקים והוא שלם.

לכל אחד מהבתים האלה יש סיפור, הרי מעטים יעזו לגור הרחק מיישוב, ואולי גם להשקיע את כספם בבית חצר וגם משק. כיום נראה שהבית שייך לרשות מקרקעי ישראל שהקיפה אותו בגדר קטנה ומשולטת שכבר הספיקו לפרוץ אותה מכל כיוון. לא הצלחתי לגלות מי האדריכל ומה זהות הדייר שבנה את הבית. אך יש לי השערה מי תכנן את הבית.

ועל כך ברשימה זו.

.

בר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל הנטוש בקיבוץ ברור חיל

המייחד את חדר האוכל בקיבוץ ברור חיל שבצפון הנגב, הוא העובדה שתכנן אותו אדריכל שהיה חבר הקיבוץ. יש כאלה מעטים, ניתן לספור אותם על יד אחת.

בסוף הקיץ האחרון עשיתי עם האדריכל ויטוריו קורינלדי סיבוב בכמה פרויקטים שהוא תכנן בעבר. על חדר האוכל בנחל עוז שבו פתחנו את הבוקר כתבתי כאן. אחר כך המשכנו לברור חיל, הקיבוץ שאליו הצטרף קורינלדי ב-1956 עם חבריו מהגרעין הברזילאי. בברור חיל הוא תכנן כמעט את כל המבנים עד שעזב את הקיבוץ שהתפורר אידיאולוגית בשנת 1995.

המבנים כולם נותרו במקומם, גם אם לא במצבם המקורי וניתן להתרשם מהם גם היום. אלא שהחום הכבד וחדר האוכל הנטוש והעזוב העכירו את רוחו של קורינלדי. למרות זאת הוא המשיך והסתובב בקיבוצו לשעבר, והראה לי את שאר המבנים שתכנן שם: מועדון, חדר זכרון, מרפאה, בתי מגורים, בתי ילדים ונוער וגם מפעל לשירותי מחשב.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסוף את המעשים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון גני דן הנטוש בחיפה

הבניין הנטוש שתפקד במשך ששים שנה כבית מלון בחיפה וכעת ניצב נטוש ועזוב, מייצג היטב את מצבה של העיר. ראש העירייה הנוכחית והמבטיחה מצטרפת לראשי הערים שקדמו לה, אלה שריסקו את חיפה, החלישו את מעמדה ובעיקר את תדמיתה. העליבות שעולה בכל מקום בעיר רק מחזקת את הפנינה שהיתה חיפה עד לפני חמישים. נמל תעופה, נמל ספינות, רכבת תחתית, שני בתי חולים, שתי אוניברסיטאות, טבע שחודר לעיר, אדריכלות מעולה, מוסלמים, יהודים, נוצרים, בהאים – סיפור הצלחה מבטיח שכנראה היה קל מאד להרוס. גם מלונות מעולים לא חסרו בעיר.

ההמצאה של "מאה ימי חסד" היא מיותרת, אלא שראש העירייה הנוכחית אפילו אחרי 400 ימי חסד לא מציגה מהלך של התנערות מהמצב אליו שקעה העיר. מצבו של מלון "גני דן חיפה" מייצג מצוין את המצב הכללי בעיר. זה אמנם נכס פרטי, אך בית מלון סגור הוא לא רק עניין פרטי. שם הרחוב מנוגד אמנם למצב – יפה נוף, אבל מאחורי מילים יפות העליבות לא מצליחה להסתתר.

ועל כך ברשימה זו.

.

יפה נוף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית המדרש הנטוש במדרשית נעם בפרדס חנה

גולת הכותרת של יצירתה המאוחרת של האדריכלית ג'ניה אוורבוך הוא בניין בית המדרש שתכננה במדרשית נעם בפרדס חנה ונחנך ב-1965. אוורבוך שהיתה מהאדריכליות החלוצות שפעלו בארץ כבר מראשית שנות ה-30 נשכחה עם השנים ועבודתה המפורסמת ביותר היא כיכר דיזנגוף. לעומת אותו מעוז חילוניות עירוני, היא תכננה בשיתוף המהנדס זלמן ברון מבני דת וחינוך באזורים כפריים. בית המדרש בפרדס חנה הוא הגדול והמושקע מבין אותם מבנים. הוא גם היה לנקודת ציון בפרדס חנה כולה, ומבנה ייצוגי לאחד ממוסדות החינוך הייחודיים שהוקמו בארץ.

זו רשימה שלישית ואחרונה על בניינים במדרשית נעם. קדמו לה רשימות על חדרי האוכל ושיכון המורים ואולם הספורט הנטוש.

מאז ננטש בית המדרש לפני 13 שנה, הוא נותר בדיוק כמו שהיה. רק שכבת אבק עבה מכסה על מאות הסטנדרים הפזורים באולם, טיח התקרה התפורר והתרסק בחלקו על הרצפה וגם אבן שהוטחה באחד מחלונות הזכוכית הותירה פתח דרכו חודרים ציפורים שהפכו את בית המדרש לביתן.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשני מבנים במכללת אורנים

הסיבוב שהתחיל בשעת בוקר מוקדמת עמד להסתיים. חיפשנו את "בית מרגולין" שהיה אחד הבתים הראשונים שתוכננו במכללת אורנים. בדרך חלפנו על פני כמה מבנים שמצאו חן בעינינו.

מכללת אורנים היא קמפוס להשכלה גבוהה שתוכנן כמו קיבוץ. אתמקד כאן בשני מבנים שתכנן האדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים: תיאטרון פתוח ואולם התעמלות. שניהם עברו לאורך השנים שינויים, אלא שבעוד השינוי בתיאטרון יצא מוצלח, השינוי באולם ההתעמלות הביא לתוצאה עצובה שמייצגת במשהו את מצבה של המכללה.

ועל כך ברשימה זו.

.

בטון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במסעדה ירדנית נטושה בצפון ים המלח

בקצה הדרך היורדת מירושלים, רגע לפני שכביש 90 מבצע פנייה דרומה ומלווה את חוף ים המלח, ניצבת משמאל לצומת מסעדה שנטושה כבר עשרות רבות של שנים. המבנה לא גדול במיוחד, אבל האדריכל האלמוני שתכנן אותו דאג ליצור מבנה יוצא דופן בקלילותו, שבו ניתן דגש משמעותי לקשר בין פנים ובין חוץ. המסעדה היא כמו מרפסת אל הנוף, בו נפגש נהר הירדן עם ים המלח וברקע מתנשא הר נבו שבממלכת ירדן.

הישראלים לא השכילו לנצל ולהפיח במבנה הזה חיים. אלא בחרו להקים בחלק אחר בצומת מבנה מסעדה קופסתי ומפלצתי, כזה שמנותק מהסביבה ואטום לה, סוג של מלכודת תיירים שנועדה לסחוט כסף מהמבקרים ולא להעניק להם דבר מערכו של המקום הייחודי שבשעריו הם באים.

ועל כך ברשימה זו.

.

במסעדה

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: