ארכיון תג: מרטין וייל

סיבוב בתערוכה צל ערים במוזיאון העיצוב בחולון

מאז חנוכתו אני מבקר במוזיאון העיצוב, וכל פעם מוצא את עצמי חושב 'איזו תערוכה שטחית ואיזה בזבוז זמן היה להגיע לחולון. זו הפעם אחרונה'. אכזבה רדפה אכזבה. לכן השמחה היתה כפולה לגלות שלראשונה החליטו להרים שם תערוכה מושקעת וחינוכית. עדיין, הביקור בתערוכה לא אורך יותר מרבע שעה.

הבאזזז שהתערוכה "צל ערים" (אוצר: מרטין וייל) יצרה סביבה גרמה לשינוי בתפיסה ולהגברת המודעות לנוחות אקלימית. זה הביא לכתיבת מאמרים בעיתונות (שבאחד מהם הייתי שותף), כך שגם מי שלא ביקר בתערוכה נחשף לרעיונות שהיא מבקשת להאיר ולהדגיש. השפעתה על אדריכלים פחותה, היות והנושא מובן מאליו, ואדריכל שלא מממש את עיקרון הנוחות האקלימית בפרויקטים שלו, אז גם ביקור בתערוכה לא יעזור לו. אחרי תערוכת המיני גולף שראיתי בבת ים, משמח לגלות תערוכה נוספת שבאה לחדש ולהועיל, והפעם מתקיימת בחולון.

ועל כך ברשימה זו.

.

12032793_1140086609354253_785669339397812209_o

מיליון רסיסים קטנים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במפלצת בירושלים

האם מוגזם לחשוב ש"המפלצת" של ירושלים מייצגת את ישראל? או שמא היא סתם פנטזיה משעשעת. בכל מקרה היא ציון דרך בעיצוב, ציון שלא התפתח כמעט. הפסל-משחק שהפך מיד עם חנוכתו ב-1972 לאטרקציה ולמוקד עירוני, לא איבד ממעמדו גם יותר מ-40 שנה מאוחר יותר. לא קמו לו מתחרים. "גן הרפתקאות" בפארק הירקון  (בתכנון גדעון שריג) כבר שנים רבות היה מוזנח ומוצף בשתן ולאחרונה נהרס. בחולון "גן הרצל" (בתכנון ברוס לוין מק.ס.מ. אדריכלות נוף) היה רגע של התעוררות בתחילת העשור הקודם, אך הוא לא הביא בשורה חדשה ולא היתה לו השפעה והמשך.

הגינות הישראליות משעממות ואשמים בזה גם אדריכלי הנוף וגם ראשי הערים ומקבלי ההחלטות ובכלל זה מהנדסי הערים. "המפלצת" חריגה בנוף אך לא יותר מידי. היא נראית אמנם כמקום מושך עשיר בפעילות, אך בתכל'ס המעמד הוויזואלי שלה (והגן שבו היא ממוקמת) הרבה יותר חזק ממעמדה כמתקן משחק. יש כאן מגרש חול גדול שממנו מטפסים במדרגות צרות על מערה אפלה וממנה נפלטים בשלוש מגלשות חזרה אל מגרש החול. כמה פעמים אפשר להתגלש? 10? 20 פעמים? כל גלישה אורכת דקה, אז אחרי עשרים דקות גג זה נגמר. ומה אז? אין כאן שום מתקן אחר. נוצר מצב שרק ילדים בגיל גלישה מבלים פה וגם זמן הפעילות שלהם מוגבל.

את המפלצת, ובשמה הרישמי "הגולם", יצרה האמנית ניקי דה סן פאל. הוא נוצר לאחר שמוזיאון ישראל הזמין את דה סן פאל להתערב באמצעות פסל באחת מהשכונות החלשות בעיר. את המימון גייסה הקרן לירושלים. היום לא הקרן ולא המוזיאון מתאפיינים ביצירתיות, ומה שהיה התחלה מצוינת ב-1972 נתקע אי-שם בהיסטוריה. היום יש "מתחם התחנה" עם תערוכות צפויות שהכניסה להן עולה כסף. אני לא מדבר על אירועים חד-פעמיים וארעיים, אלא על התערבות ממשית כמו מקרה "המפלצת". ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130822_095456

חזית הגולם

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: