ארכיון תג: מע"ר

סיבוב במרכז העיר של אופקים / קולנוע כוכב

אם בקרית מלאכי בעל הבית הלך לישון, הרי שבאופקים בעל הבית ברח. 

מבין כל מרכזי עיירות הפיתוח בהם ביקרתי (רשימה על המרכז בקרית מלאכי ניתן לקרוא כאן, ועל זה שבקרית גת – כאן), המקרה של אופקים הוא הקשה והחמור ביותר. זה לא אומר שאני רואה שחורות, ההיפך הוא הנכון ואולי דווקא באופקים יהיה יותר קל להרים את מרכז העיר ההיסטורי שלה מאשר במרכזים האחרים, כי יותר נמוך מזה לא יכול להיות וכאן חייבים לעשות סדר וארגון מחדש. לא 'פינוי בינוי' – כי המרכז בבסיסו בנוי נכון, אלא עדכון וחידוש של הייעודים וניהול אחר של כל המרכז. ועל כך ברשימה זו, שניה על מרכזים עירוניים בעיירות הפיתוח. 

  

מזרקה ריקה ומושבתת בלב המרכז העירוני: מבחינה אקלימית המזרקה לא יכולה לשפר את המקום היות והכיכר בעלת דפנות נמוכות מידי וחסרת פרופורציות המאפשרות סרקולציה נכונה של האוויר. נוסף לכך, הכיכר חשופה כולה לשמש, כך שיתכן שכזו מזרקה לא רק שלא תשפר את המיקרואקלים במקום אלא תכביד באמצעות הגברת הלחות. הפלוס בזה הוא שניתן להוסיף אחוזי בנייה בשלושה מארבעת דפנות הכיכר ובכך ליצור תשתית תקציבית למימון ההתחדשות. סך הכל המחשבה להציב מזרקה במרכז החלל הפתוח היא נכונה - השאלה היא רק כיצד מבצעים אותה.

  להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז העיר של קרית מלאכי

"לכל בריאה – ניגון משלה" כך אמר רבי נחמן מברסלב וכשמבקרים בקרית מלאכי, אחד מהדברים הבולטים בה הוא שאת המנגינה שלה ניתן למצוא במרכז העירוני ההיסטורי שלה השוכן במרכזה הגיאוגרפי. כחלק מהמחקר בו אני עוסק בשנה האחרונה, הגעתי אם כן גם למע"ר ההיסטורי של קרית מלאכי.

לאחר שפתחתי את הקרביים של מרכזי עיירות הפיתוח לפני ולפנים, אז אני יכול להגיד שכדברי הצעירים "בשבילי הכי הכי זה קרית מלאכי" זה לא סתם סלוגן, אלא שהמרכז המסחרי ההיסטורי של קרית מלאכי הוא המרכז הכי מרתק בהביט התכנוני מבין אלה שהוקמו בעיירות הפיתוח שבאשכול הצפון-מערבי של מחוז דרום בו אני מתמקד (ואולי בכלל) – ועל כך ברשימה זו. 

 

"...בשבילי הכי הכי קרית מלאכי"

  להמשיך לקרוא

סיבוב במה שנותר מהמרכז האזרחי של קרית גת אחרי שהצבא הרס הכל

יש לכם דז'ה וו? זו לא בעיה לראות במרחב שלנו הריסות, ולא משנה מאיזה צד. הם תמיד שם. רוצים לדעת עוד על האנשים העומדים מאחורי זה: ראו את רשימתו האחרונה של יאיר דקל.  וגם: איך הצבא מכניס מכונות מלחמה לבאר שבע.

כמו עוד ישראלים רבים, גם אני חש רחמים כלפי אנשים החיים במדינות בהן שולט הצבא. על פי רב שייכות אותן מדינות לעולם השלישי, אך משום מה קיימת בחברה הישראלית התחושה שאצלנו זה לא קורה.

אמנם, בליבה של תל אביב מזדקרים להם מספר מגדלים המאויישים על ידי הצבא, אבל בכל זאת עדיין "אצלנו זה לא כמו שם"… למרות זאת, לפני שלוש שנים, כשהצבא חדר ליישובים ישראלים, פינה אותם מיושביהם באלימות ובכח והחריב אותם עד היסוד, נדמה היה שהצעד הזה שהופנה כלפי החברה הישראלית, הזכיר לנו את העובדה שהצבא כבר עשה זאת בחצי האי סיני לפני כמעט שלושה עשורים. למעשה, הצבא כבר רכש את ניסיונו בתחום ובאופן רחב היקף בהרבה, מפעולותיו כלפי החברה הערבית בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה (בשונה מהיום, מדובר היה אז במאות יישובים).

וכעת: המרכז האזרחי של קרית גת.

ישנם מרכיבים במרחב המהווים עוגנים, שבחלקם הינם עוגנים תפקודיים וחלקם עוגנים תודעתיים. ייתכן ומבנה בית הקולנוע לא יכול היה לשמש עוד בייעודו המקורי, אך מיקומו התודעתי בקרב התושבים המקומיים המשיך להוות מרכיב בו לא חל כל שינוי.

הפיתרון הפחות יצירתי והאנטי-תרבותי היה למחוק עד היסוד את האתר ולהקים במקומו מבנים חדישים אשר יתאימו לייעוד מבוקש. פיתרון זה, נתמך על פי רב על ידי אדריכלים מודרניסטים חסרי כל מידת ביקורת של המרחב, כדוגמת אלו הזוכים בפרסי ישראל ומצויים כיום בשלבים מתקדמים של הזדקנות וריקבון. 

את אותם עוגנים, שהיו בעלי זהות מקומית וייחודית למקום, תופסים מבנים שהם לא פחות "מפאר האדריכלות הישראלית" שמתאפיינים בחזות שאינה מתייחסת למרחב הסובב, או לא מבקשת ליצור לוקאליות.

כשנועם דביר המוכשר כתב בעיתון הארץ, על הריסת המבנים במרכז האזרחי של קרית גת, ובכלל זה בניין העירייה ובית הקולנוע, החלטתי שאני חייב לראות את המקום לפני שייהרס.

באיחור גדול, גיליתי את קיומו של הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות, שבאתר האינרטנט שלו פורסמה בדקה ה-99 זעקה להצלת "היכל העשור", אך כמובן שהדבר לא עצר את ההרס.

אין חדש תחת השמש: על פי ויקיפדיה קרית גת שוכנת על שטחים שהיו שייכים עד לשנת 1948 לשני כפרים: פלוג'ה (על פי וואליד חלילי – דבר לא שרד מהכפר למעט מעט צמחיה) ועיראק אל-מנשיה (פירוט יותר רציני על הכפר מצוי כאן). אז כאמור, המרחב הזה ידע בניה והחרבה לאורך ההיסטוריה, כשבמאה ה-20 היה גוף אחד שאחראי היה להחרבה.

את המתחם כולו חוקר כיום בחור בשם רותם – קולנוען ויוצר רב תחומי, שהוא גם זה שפירסם את הטקסט בנושא באתר האגודה לשימור נכסי תרבות. על פי מידע ראשוני שהוא אסף, בניין בית הקולנוע נקרא היה "היכל העשור", הודות לעובדה כי הוא נחנך בשנת 1965 – היא שנת העשור לקרית גת. מי תכנן, מה וכמה – המידע הזה טרם אותר.

בקרית גת יש עוד מה לראות: שיכוני יסקי, ההולכים ומתפרקים – אך הפעם ללא עזרת הצבא, פשוט שילוב של אדריכל וביצוע רע. על כך בהזדמנות אחרת.

באחד הבלוגים של The Marker Cafe, פירסם שרון רז תצלומים של בית הקולנוע הנטוש, והאמת שפורסם לא מעט בנושא של הריסת המבנה. ביום רביעי בלילה, במקרה ניתקלתי בתכנית התרבות בערוץ 1 "זמן אויר", שם דווח כי ההריסה תתבצע בימים הקרובים, אז כבר למחרת הייתי על הכביש לכיוון דרום, לראות את המבנים רגע לפני הריסתם.

איחרתי. הכל היה כבר הרוס.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שימו לב לדימיון לדפוס הריצוף כאן לזה שבכיכר מלכי ישראל
 
 
 
 
 
 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: