ארכיון תג: מסגד

סיבוב במסגד הנטוש של חושניה וגם יגאל תומרקין

1,136 תושבים גרו בכפר חושניה ב-1960, בעת שנערך בו מפקד אוכלוסין. עד 1967 התגוררו בגולן 150 אלף תושבים ב-153 כפרים וב-112 חוות. כיום גרים רק 46 אלף תושבים, כמחציתם מתנחלים וכמחציתם דרוזים ועלווים. ברוב ההתנחלויות בגולן גרים בסך הכל בין 270 ל-800 תושבים בכל התנחלות. בשתיים מההתנחלויות המוגדרות כיישובים קהילתיים הגיעו ליותר מאלף, אבל לא יותר מזה. בקצרין גרים כ-7,000 מתנחלים.

סמוך למושב קשת שבגולן מצויים שרידיו של הכפר חושניה שהיה כאן עד 1967. מרבית מבני הכפר נהרסו אך עדיין נותרו כמה מהם שלימים והבולט בהם הוא מבנה המסגד שנפגע בפינתו. המסגד נבנה מבטון ובאיכות גבוהה ולכן למרות פגיעת הפגז שגרמה להרס, הוא נותר על תילו והוא מרשים בנוף הפתוח העוטף אותו.

ההזנחה וחשיפת הזיונים יביאו להתפוררותו. לבסוף תגיע קריסתו המוחלטת ומחיקתו מהנוף. כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, אם הליכוד יישאר עוד כמה שנים בשלטון אז סביר להניח שהגולן שוב יחזור ויחליף ידיים והמסגד ישוקם.

ועל כך ברשימה זו.

.

עשירית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במסגד של טורעאן בגליל התחתון

המסגד הגדול של טורעאן הוא אחד הגדולים שנבנו בגליל. אין לי מושג מי תכנן אותו היות וגם במועצה לא ידעו. לא ברור בכלל אם הבניין קיבל היתר ואי פעם הוגשו תכניות לוועדת התכנון, אבל מה שבטוח שהוא קיים ופעיל. ומהווה את אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים ביישוב.

הוא בולט למרחקים אבל בתכלס כשמסתובבים בכפר קשה להגיע אליו היות והוא שוכן בין סמטה צרה ובין רחבה שנמצאת בעמק שגם הגישה אליו היא לא ברורה. ביקור אקראי באמצע היום גילה קבוצת גברים שישבה ושוחחה בחלקו האחורי של אולם התפילה המרכזי. הם שמחו לארח ולהסביר על המקום, מהלך שרק הדגיש לי את העובדה עד כמה מעט אני יודע על השכנים שלי, מה שמשקף את הנתק הלא בריא הקיים בישראל בין קבוצות האוכלוסייה השונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

13483206_1310582108971368_6012277025146217551_o

אביא לה חול ממקומות קדושים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי חיטין שחוסל ב-1948

לא פשוט למצוא את שרידי חיטין המסתתרים הרחק מדרך עפר בבקעת ארבל, כמה ק"מ מערבית לטבריה. מאז התרוקן הכפר ובתיו נהרסו, הוקם קיבוץ לביא מעליו, מושב כפר זיתים לידו ומתחם ענק התפתח סביב לקבר נבי שועייב, הוא קבר יתרו המקודש למסורת הדרוזית. כל מה שנותר מהכפר הוא מסגד עם צריח וכמה עצים ותיקים.

הייתי כאן בפעם הראשונה באמצע העשור הקודם, במסגרת סיור שנתן הזדמנות למי שלא יודע ולא מכיר, לגלות מקומות מאד קרובים. מתברר שחלק מצאצאי חיטין חיים כיום ביישובי הגליל, אך באתר עצמו מבוצעות עבודות תחזוקה מסתוריות ולא ברורות. חלק מהאתר מוקף גדר מתכת קטנה עליה קבועים שלטים של רשות העתיקות. השלטים מציינים שכאן מבצעים עבודות שימור. יש פיגומים ותומכות אבל נראה כאילו הפסיקו את העבודה באמצע, או שכך זו השיטה להגיד: אנחנו עוד עובדים כאן, אז אסור לאף אחד חוץ מרשות העתיקות להסתובב פה. סיבה מספיק טובה לבוא ולהסתובב.

ועל כך ברשימה זו.

.

13123261_1276764129019833_7983703072861009923_o

היום אולי נדחה את קץ דרכנו

. להמשיך לקרוא

סיבוב בתל שבע – העיר הראשונה שהקימה ישראל לבדואים

לפני כמה חודשים בקרתי עם טל אצל אדריכל זקן. ישבנו ושוחחנו בחדר העבודה הקטן של האדריכל, תוך שהוא שולף תצלומים ישנים. התרשמתי שהאדריכל הצליח במהלך שנות עבודתו לפעול בכמה צמתים מרתקים ומגוונים. טל דווקא התלהב מתמונה של בניין שתכנן אדריכל אחר ומשום מה נכללה בארכיונו של האדריכל זקן. טל הציע שניסע לשם בהזדמנות קרובה. עניתי שזה רחוק ושאני לא מסכים. הוא התעקש אז הסכמתי.

ביום שישי האחרון טל אסף אותי בשבע וחצי בבוקר. הצעתי שבדרכנו לבניין שראינו בתמונה ונמצא רחוק, נעצור בבניין אחר שאף פעם לא ראיתי ומאוד מסקרן אותי למצוא אותו. נתקלתי בתמונה של הבניין האחר בספר "ישראל בונה 1977". מדובר במרכז העירוני של תל שבע – יישוב בדואי בנגב. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140606_095157

במסגד הנשים…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידים האחרונים של איסדוד

כשנוסעים על כביש 4 וחולפים על פני העיר אשדוד, יש כמה מבנים ישנים שניצבים לצד הדרך. אפשר לפספס אותם אם לא שמים לב, אפשר לזרוק מבט ואפשר גם לשאול מה פשר אותם מבנים. אני הגדלתי לעשות וגם עצרתי לבדוק. מדובר בשרידי העיר אסדוד שהיתה כאן עד שהצבא פינה סופית את תושביה והשטיח את הקרקע. כמה ממבני הציבור של איסדוד נותרו עדיין בשטח.

איסדוד היא אצלי נקודת ציון. עד לפני עשר שנים לא הייתי מייחס לאותן חורבות מחשבה או מעניק להן יחס. סיור קצר שהשתתפתי בו, גילה לי את הרובד שנעלם מעיניי. ועל כך ברשימה זו.

.

10171677_829858620377055_7720154752624404735_n

בקבר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במואזין המפורסם של מגדל דוד

לפני כמה שבועות פרסמתי כתבה על החפירות מתחת לבית המעצר בקישלה. במסגרת אירועי "בתים מבפנים" אפשר יהיה לסייר בחפירות. בעת הביקור, רציתי שהצלם יצלם את גג המבנה ממקום גבוה כדי שהקוראים יבינו היכן הוא ממוקם ביחס לסביבתו. המבנה הכי גבוה היה צריח המסגד שב"מגדל דוד" (המסגד שוכן למטה כחלק מהמוזיאון). ביקשתי רשות מהנהלת מוזיאון מגדל דוד וקבלתי באופן חריג לטפס לצריח הצר.

מדובר במסגד שהוקם ב-1213 וחודש ב-1310, זאת יודעים הודות לשתי כתובות המצויות בו. אך מתי נבנה הצריח עצמו לא הצלחתי לגלות. הצריח העגול מתנשא מעל המסגד ונועד לשרת מואזין הקורא למאמינים לבוא לתפילה.

הצריח אסור לכניסת מבקרים בגלל המדרגות הצרות יתר על המידה שמובילות אל ראשו, אך המראה שנחשף ממנו מרהיב ומיוחד. הצריח הזה הפך לאחד מסמליה של ירושלים לאורך הדורות האחרונים, אך אפשר רק לצפות עליו ולא לבקר בו. את ההזדמנות לתצפת ממנו ניצלתי וכעת אני מביא כאן את התמונות וגם סרטון קצר שצלמתי.

.

IMG_20130902_150011

מגדל דוד במבט מהקישלה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכפר כמא / אחד משני הכפרים הצ'רקסים בגליל

לפני כמה שבועות בקרתי עם רועי בכפר כמא הסמוך להר תבור. הביקור היה לקראת הכנת הצעה לתכנית מתאר.  בסוף לא זכינו במכרז למרות שהקמנו צוות מצוין. ההתמודדות לא היתה על איכות או ניסיון אלא על כסף, והפסדנו לאדריכלית אלמונית ורעבה שהיתה מוכנה לרדת עם המחיר לרצפה. עם כאלה דברים לא ניתן להתמודד. בכל מקרה, מכל העסק הזה יצא שהכרתי את כפר כמא.

לצ'רקסים יש בישראל שני יישובים: כפר כמא וריחנייה. את ריחנייה אני טרם מכיר אבל מהביקור בכפר כמא בולטים חיי הקהילה והמערך הפיסי של היישוב.

.

IMG_7462

הכניסה לכפר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב חוצה גולן

הגולן תקוע מאז שנת 1981, השנה בה נאלץ בגין לספח את האזור רק כדי שיוכל לשפר את מעמדו הפוליטי אחרי החזרת סיני. תנועת העבודה (לא של שלי יחימוביץ, אלא של יגאל אלון וגלילי) היתה זו שהחלה ביישוב האזור ומנחם בגין עם הליכוד עצרו הכל. אפילו היום.

פה ושם בונים בתים, אבל בגדול הגולן תקוע. אין מוקד תרבות, מוקד תעשיה או נופש. אין שילוט באתרי התיירות ואם כבר יש – אז הוא ישן, שחוק ולא מעודכן. רמת השירות נמוכה באופן חסר תקדים. אתר חמת גדר מוזנח ועלוב ולא ברור איך המדינה העניקה לחובבנים תאבי בצע לנהל את אחד מהאתרים הכי יפים באזור, נושא שדורש התערבות של מבקר המדינה.

מקרה חמת גדר הוא אמנם קיצוני למצב, אבל המסקנה מהביקור ברמת הגולן באופן כללי לא רחוקה מזו שיצאתי איתה מחמת גדר. עם כל יחסי הציבור שמושקעים בתיירות (ועכשיו מתפרסמות ידיעות היכן מבלה שר התיירות שלנו), אין ברמת הגולן אפילו בית מלון אחד.

למרות הפתיחה הפסימית, חציתי בסוף השבוע האחרון את הרמה ומאד נהניתי.

(-;

בית המקדש השלישי בחמת גדר (…זה רק מבנה למעלית)

להמשיך לקרוא

סיבוב במסגד של מושב זכריה

בדרך להרודיון ביום העצמאות עצרנו במושב זכריה. זה נחמד שתמיד מוצאים משהו מעניין בכל מקום. המושב זכריה ממוקם בשוליו הדרומיים של עמק האלה. הוא מסתיר בין בתיו את אחד המסגדים השלימים והיפים ביותר שנותרו בין היישובים הישראלים שהוקמו על שרידי יישובים ערבים. גם היום ליישוב לא קוראים זכריה כמו הנביא בתנ"ך, אלא כשם הכפר הערבי המאוית באופן זהה: Zakariyya.

הסתובבתי כאן כבר לפני כמה שנים כדי לראות את המסגד הזה, אלא שהפעם גם ביקרתי בו בפנים. הוא כמובן נטוש, פרוץ, מוזנח והפך למזבלה של תושבי המקום. נכון, המסגד שימש את אלה הנתפסים כאויב אבל הוא שימש כמבנה דתי בו התפללו לאותו אל. הזלזול של תושבי זכריה במקום נתפס אולי כטמטום ואטימות, פחד או נקמה בתושבי האדמה הקודמים, אך הוא למעשה יריקה בכבודו של בורא עולם שלכבודו נבנה הבניין ועל כך אני משער אין חולקים. עד 1967 זכריה היתה יישוב ספר, גם היום היא נראית כזו. לכאורה סתם מקום שאין מה לחפש בו. חוץ מהמסגד כמובן.

 

המסגד: חזית מזרחית

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי כפר ענא שבאור יהודה

בקעת אונו שבשולי מטרופולין דן, היא מקום עם אוכל, שירה, היסטוריה ואדריכלות. הודות לכרישי הנדל"ן ומקבלי ההחלטות הבורים, היופי והייחוד של המקום התחרבש והפך לפרבר אחד גדול וסתמי. מי שרוצה לדעת על מה אני מדבר מומלץ שיזדרז ויבקר באזור: היום עדיין ניתן לראות את הערכים שהולכים נעלמים. הפעם אני רוצה להפנות את המבט לשרידיו הממש אחרונים של כפר ענא – עיירה שהתקיימה עד 1948 בשטח שהיום נמצא במזרח אור יהודה.

 

מסגד הכפר ענא

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי מחנה ירדני בלב היישוב שבי שומרון ושרידי מבנים מיישוב שפונה

הצריח

להמשיך לקרוא

סיבוב קצר בעיירה באקה אל-גרבייה

האזור הצר ביותר במדינת ישראל מהבחינה הגיאו-פוליטית, הוא הקטע שבין נתניה לסדרת הכפרים הערבים השוכנים במזרח השרון: טול כרם (המצויה בתחומי הרשות ומעבר לגדר ההפרדה), ימה, ביר א-סיכה, מרג'ה, איבתאן, ג'ת וכן באקה אל-גרבייה.
אני כבר חי במדינה הזו לא מעט זמן, ונראה לי שזו בושה שטרם ביקרתי באזור ולכן המטרה המרכזית של הסיבוב שערכתי עם שאול ביום ששי האחרון, היה ביקור באזור מזרח השרון.

בניין המכללה האקדמית לחינוך אלקאסמי

סיבוב בין שרידי הכפר ח'ולדה שהוחרב ב-1948 וכמה מקומות מצוינים לאכול בהם באזור

אחד מהישובים הראשונים שחטף את האגרוף הישראלי וגרם לתושביו להעלם ואת בתיו להמחק מעל לפני האדמה כאילו לא היו – הוא ח'ולדה. אל תתבלבלו עם הקיבוץ הסמוך הנושא את אותו השם ושהוקם עוד בשנת 1930 וממשיך להתקיים ואף לצמוח, אלא מדובר ביישוב הערבי שאיננו עוד ששכן כמה מאות מטרים מהקיבוץ ולא נותר לו כמעט זכר. בדרך לביקור חוזר בחולדה, עצרתי עם שאול בח'ולדה ועל כך (ועוד) ברשימה זו.

 

2010
 

להמשיך לקרוא

סיבוב באל-סמיריה + רגבה + לוחמי הגטאות

הורה! ארצינו היפה והזוהרת שולחת לנו אלף חיוכים ושמש חביבה יצאה לשוח. בזמן שהאבא מתעסק עם הבנק, הבן מטפל בילדה ורוח הקודש קורעת את המדינה, יצאתי עם רועי לראות את ארצנו שלנו, של עם הסגולה. אכן ארץ נהדרת, מלאה בחשדנים ובעורכי דין, אך גם בבחורות השוות בתבל …ותודה לדיקפריו ששחרר לנו את הסחורה.

כשרועי אמר שצריך לנסוע לצפון, לפגישה במועצה האזורית מטה אשר, סידרתי את זה ככה שיהיה לנו הרבה מה לראות מסביב. לא מעט הודות למיקי גוטשלק, איש שייטת 13, שחוקר כיום פרשיות עלומות מעברה של ארץ ישראל. בעקבות אחת מהרשימות שלי כאן, הזמין אותי גוטשלק להצטרף אליו ולהתוודות לאחת מהן (ועל כך בשבוע הבא).

אז אחרי שסיירנו בכפרי הגליל ג'דיידה ומכר, ראינו שהקדמנו לפגישה, אז שוטטנו בין השיחים המסתירים ללא הרבה הצלחה את השרידים האחרונים של הכפר אל-סמיריה שהיה פה עד 1948. היום הכפר הרוס, תושביו פזורים בערי הגליל ובחו"ל, וכאן מנסים רק לשכוח. אז אני באתי כאן כדי לזכור.

.

צבר

 .

המסגד

.

לא הרבה נותר מהכפר השוכן 6 ק"מ צפונית לעכו, בין קיבוץ לוחמי הגטאות שהוקם על אדמותיו לבין מושב העובדים רגבה. כיום שוכנים משרדי המועצה האזורית ממש על בתי הכפר, כשלמרגלות מדרגות הכניסה למבנה המועצה – פרוס בית הקברות שנותר כמעט בשלמותו על מכונו.

לא הרבה שרד, אבל מספיק כדי לזכור ולספר את שהיה כאן: מסגד הכפר שהוקם בשנת 1936 נותר שלם אך פתחיו אטומים, בית הקברות נותר שלם, עשרות בורות המים שחפרו התושבים ומהם שאבו את מימיהם – נסתמו ונאטמו והמבצר הצלבני סומיליריה נותר על מכונו. גם הכביש הישן שחיבר את עכו עם צפון רצועת החוף (ראש הניקרה, ביירות וכו'), ושחצה בעבר הרחוק את הכפר נותר שומם עם הקמתו של הכביש החדש, אך עדיין קיים. וכמובן ששיחי הצבר לא נמחקו וממשיכים להנכיח את המציאות שאותה מבקשים יושבי המקום הנוכחים למחוק.

זה לא נמאס לראות עוד ועוד יישובים שלמים, שנמחקו על ידי ישראל אחרי 1948. רק כשנחשפים לגודל ועוצמת ההרס שבוצעו כאן – אז מתחילים להבין את האסון שעבר על המרחב הזה במקביל לניצחון של ישראל במלחמה.

השם אל-סמיריה מקורו בשם שהוענק למקום על ידי הצלבנים, שהקימו בצמוד לדרך החשובה שעברה במקום מבצר, ככל הנראה על בסיסו של מבצר קדום יותר. המקום אוכלס מחדש במאה ה-16 על ידי משפחות ערביות, שעסקו רובן ככולן בחקלאות. בשנת 1814 הושלמה אמת המים שסיפקה מי שתיה לעכו, שמקורם במעיינות כברי, מרחק של 12 ק"מ. האמה מלווה את כביש 4, והקטע הסמוך לקיבוץ לוחמי הגטאות הוא הקטע המרשים בה.

על קיבוץ לוחמי הגטאות כבר כתבתי כאן, אך הפעם לא ניכנסתי לקיבוץ אלא נותרתי על גדתו המערבית. אנשי הקיבוץ עסוקים ככל הנראה בענייני כספים (כמו כל "מלח הארץ" הזולל ושובע), וכך יצא שאמת המים המלווה את הדופן המערבית של הקיבוץ ומשיקה לכביש 4 – מוזנחת, מתמוטטת, מפורקת ומוסתרת מאחורי צמחיה מיותרת. במקום להפוך את האמה המפוארת לסמלו של המקום, לשקם אותה, לתחזק אותה ולהאיר אותה – המקום יימחק תוך זמן לא רב על ידי שיני הזמן וסתם קיבוצניקים סתומים ומותשים.

אין לי מושג איך מקיבוץ בו שכן ופעל משה קופפרמן – גדול האמנים הישראלים, שלא פעם ניתן לזהות בעבודותיו מרכיב המזכיר את אמת המים (וניתן לזהות זאת במפורש בדפי הסקיצות שלו) – דווקא כאן כל כך מזלזלים באמה הזו. אגב, היות והאמה הוקמה בעת החדשה לא חל עליה חוק העתיקות.

פעם חשבתי שתופעת ה"מגיע לי", היא תופעה ישראלית חדשה שצמחה לה ממש בשנים האחרונות, אבל אחרי שאני רואה את כל ההזנחה, ההשתלטות וההרס – אני מבין שזו תרבות שהייתה קיימת כאן כבר מאז ראשית ימיה של הציונות.

כיבוש הגליל במלחמת העצמאות התחיל דווקא בכפר זה, ששכן ממש על הדרך שחיברה את היישובים הישראלים בצפון עם חיפה והמרכז. הדרך הישנה עדיין קיימת, נטושה ומכוסה בשיחי צבר שכעת הפירות בהם מבשילים. מרבית תושבי הכפר ברחו וגורשו ללבנון או לכפרים אחרים בגליל, במסע נידודים שעבר במספר תחנות שלא הקלו על הפליטים.

מודעות עצמית זה כנראה הקטע החלש אצל היישובים פה בסביבה שיושבים כאן בשקט ובועלים את האדמה. מכל מקום, מפתיע לגלות דברים מדצמבר 1981 פרי עטו של חבר קיבוץ לוחמי הגיטאות צביקה דרור, שהופיעו ב"דפים" ומופיעים בחוברת שהוציאה לאחרונה 'זוכרות': "נטענו הרבה עצים, הברושים בחצר שלנו הם יפים. כל אורח אומר זאת, וכך גם אנחנו מרגישים. כמו אנשי דגניה, גם אנו מתגאים בברושים שלנו. אבל ישנו בחצר גם הברוש ההוא, ברוש התאומים, הברוש שלא אנו נטענו. עם עובדות צריך להתמודד, לא להתעלם, שאחרת גדלים הילידם ולפעמים הם אומרים לנו שאפשר לראות את השקר על הפנים שלנו".

* * *

אחרי הפגישה שלנו במועצה האזורית מטה אשר, שכאמור בית הקברות ממש פרוס בכניסה למבנה. המשכנו לרגבה. בבית העם במקום, סידר בחור כסאות לקראת אסיפה. נושא ההפרטה כאן מגיע לשלבים מתקדמים האמורים לשים סוף לשותפות במקום.

מגדל הביטחון (שהוא גם מגדל מים) עדיין משקיף על אל-סמיריה, וכמו הכפר החרב – מתחיל אף הוא להראות סימני חורבן.

.

שלט שקבעו כאן חברות וחברי עמותת זוכרות

:אמת המים על הדופן המערבית של קיבוץ לוחמי הגיטאות:
:מושב רגבה:
.
ובזמן שרועי ממתין להצגה שלעולם לא תתחיל, הרי לכם המנון בית ספר רגבה
רגבה זה יותר מסתם בית-ספר / ממני כבר מזמן הוא קיבל ציון 10
לי זו חממה, ממש בית חם / יש קשר אישי ויחס לכולם
כאן דרך ארץ קודמת לתורה / כך מלמדים כל תלמיד מהשורה
מקנים ערכים וכמובן השכלה / ולומדים לעבוד בשיתוף פעולה
פזמון
בית ספרי רגבה על גבעה הוא נכון / בין אמת המים והים התיכון
אוטובוס צהוב אותנו מסיע / משמונה ישובים ממהר להגיע
%d בלוגרים אהבו את זה: