סיבוב באנדרטת גדוד 52 בחוליקאת

אחרי שסיימתי סיבוב בכמה קיבוצים עם האדריכל ויטוריו קורינלדי, המשכתי חזרה על אחד הכבישים הצדדיים בצפון הנגב, כביש 232, לא רחוק מאשקלון. עברתי פה כמה פעמים אבל הפעם גם עצרתי באנדרטה לזכר 132 חללי גדוד 52 "הבוקעים" מחטיבת גבעתי, שנפלו בקרבות שהתחוללו באזור במלחמת העצמאות. האנדרטה מנציחה גם את חללי הגדוד בקרבות ובמלחמות שבאו לאחר הקמת המדינה.

את האנדרטה הגדולה והמרשימה יצר הפסל צבי אלדובי (1904–1996). גוש בטון ענק מלא תנופה המבהיק בלובנו על רקע הגבעות הרכות של צפון הנגב. היא נחנכה ב-1971 באזור המכונה חוליקאת, כשבאתר עצמו נקבע בעת המלחמה משלט מצרי. הכביש הצר והמפותל הוא מהדרכים הבודדות שנותרו קרובים לדרכים שהיו פה פעם, בהם המהירות היתה מוגבלת ואפשרה ליהנות מהנוף, לעצור בלי לחשוב פעמיים ולהכיר את הסביבה שבה אנחנו חיים. מעניין מה רוני היתה חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בין עצי האשל

.

סיבוב בשרידי כפרים ערבים, קיבוץ נחשונים, מאוזולאום, כבשן סיד, קברים נטושים ומעיין

ביום ששי הסתובבתי עם יונתן בכמה אתרים ממזרח לנתב"ג. המשכנו איפה שהפסקנו לפני חודשיים. על מה שראינו בפעמים הקודמות כתבתי כמה רשימות: 1 / 2 / 3. הנה רשימת מכולת של מה שיש כאן הפעם:

(1) בית קברות נטוש של כפר הרוס.

(2) שריד אחרון לבתי הכפר אל-מזריה.

(3) חדר האוכל ופינת זיכרון בקיבוץ נחשונים.

(4) כבשן סיד שנראה כמו מצודה.

(5) מאוזולאום שהותירו פה הרומאים.

(6) שרידי הכפר קולה.

(7) שרידי מנזר הנשים דיר חני.

(8) סופר מרקת מוענטז.

(9) חרבת בלוטה: שרידי מערות קבורה שגם אותם הותירו הרומאים והמפוארת שבהן יוחסה לקבר יהושע בן נון.

(10) מעיין מאיר.

.

יונתן יוצא מהמאוזולאום הסמוך ליישוב אלעד

.

סיבוב על מה שאין / בית ג'רג'ה

לפני מספר חודשים ביקרתי עם טל בתיאטרון הפתוח והעזוב דרומית לאשקלון וליד קיבוץ גברעם. בדרך חזרה מהתיאטרון כשהתחברנו לכביש 4, זיהיתי לא הרחק מהכביש בלב השדה, בעוד אני אוחז בהגה במצבת קבר לבנה ממנה צומח ועולה שיח מלבלב. המצבה היתה ליד תל קטן מה שהעלה בי את הסקרנות האם היה פה בעבר כפר ערבי שחוסל ב-48', ואם כן אז עד כמה הצליח ההרס למחוק ולשנות את המקום.

שלשום בדרך לשדרות, החלטתי לעצור, לרדת מהרכב ולראות מה נותר כאן. הרשימה הזו היא לא על ארכיטקטורה אלא על הרס והחרבה כשאני עומד אל מול מקום שיכול רק לעורר שאלות ותהיות הומאניות, לאומיות ואסתטיות. 

 

 

קבר יחיד בודד - עדות מקומית כמעט אחרונה לרובד שנמחק מהמקום

סיבוב בשרידי אלעראקיב / כפר בדואי שתושביו גורשו בשנת 1951

במשך כל השנים שהייתי רואה איזו חורבה בנגב, הייתי אומר לעצמי שמדובר בשריד מימי הנבטים – שהרי חוץ מהם לא התגוררה שום אוכלוסיה באזור זה בבתים..כפי שלמדתי בבית הספר, הבדואים מתגוררים באוהלים כך שהבתים יכולים להיות מקושרים רק לנבטים שאמנם חיו כאן לפני 1500 שנה, אבל זה מה שהיה נשמע היה לי הכי הגיוני. לקח לי יותר מידי זמן להתפקח, ואני בטוח שבבתי הספר המורים נותרו ברמת גן ועדיין מלמדים שם שטויות שנועדו לבזבז את זמנם היקר של הילדים והנוער, אז כעת קבלו את המורה מיכאל יעקובסון:

.

מראה ביתו של סלמאן זאיד אלמלאחי אלטורי מכיוון כביש 40