ערב הבחירות נראה לי שבשונה מהבחירות הקודמות הפעם אני אלך להצביע. ברור שלא אצביע למפלגה של ליצנים, גנרלים, פושעים או מסיתים לשנאה, אלא כאלה שיפעלו למען כלל תושבי ישראל. לצערי, כשאלה הקריטריונים שאני מציב אז מהר מאד מתברר שאין הרבה מבחר. זו גם ההזדמנות להיזכר באדריכל שביקש ליצור אדריכלות טובה, כזו שמבטאת יצירתיות התואמת את צרכי לקוחותיו וגם את הסביבה ולא חיפש לרדוף אחרי כוח או נוכחות מוגזמת.
לפני כמה ימים כתבה לי האדריכלית עדה כרמי-מלמד: "במקרה מצאתי אתמול מאמר שנכתב על ידי אדריכל מיכאל קון לאחר מות אבי. המאמר מסכם את הישגיו ובמידה מסוימת את אישיותו. ייתכן ותרצה לעשות בו שימוש". לאורך כל השנים היה הטקסט שמור בארכיון אדריכלות ישראל. במהלך העבודה על הספר "אבא שלי, דב כרמי" (הוצאת בבל, עליו כתבתי כאן), הציע האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון לשלב את המאמר בספר. בסופו של דבר הוא לא פורסם. קראתי את הדברים שכתב קון, ונראה לי ראוי לפרסם אותם מחדש עם פרסום הספר. הקלדתי אותו מחדש ונראה לי שהוא מתפרסם כאן לראשונה.
"מנחה לדב כרמי" הוא מאמר שכתב קון במאי 1963. כאן בחרתי להביא את הגרסה שקון הקליד על נייר הפירמה של משרדו ברחוב פרוג 33 בתל אביב ועותק ממנו היה שמור אצל כרמי-מלמד.
"הם היו קרובים בגיל והם חיו באותה תקופה", מספרת לי האדריכלית ענת קון, הבת. "אבא שלי העריך את דב כרמי והיה לו יחס מאד חיובי. זו היתה תקופה שאגודת האדריכלים היתה תוססת. לפחות פעם בשבוע הם היו מבלים ביחד באגודה. האדריכלים היו נפגשים להרצאות ולדיונים, דברים שחלפו מן העולם. היום אף אחד לא מדבר אחד עם השני, אבל אז זו היתה חבורה של אנשים שהיה אכפת להם". דברי הערכה דומים לאלה שכתב אביה על כרמי, הוא לא הרבה לכתוב לדבריה. "זה לא היה יוצא לו מהשרוול, זה סימן שהוא באמת העריך אותו והרגיש צורך".
.
.