סיבוב במוזיאון מבודד בשווייץ שאת המפתחות לפתיחתו יש לאסוף ממסעדה בכפר

"תכננתי כאן את המוזיאון עם המבואה הגדולה ביותר בעולם!", מכריז בחיוך האדריכל פיטר מרקלי (Peter Märkli). כל מהלך הביקור במוזיאון הוא שונה, ולמרות הצניעות והסגפנות הבולטת, הוא מייצג תפיסה שונה ותקדימית בתכנון מוזיאונים: את המפתחות לדלת הכניסה למוזיאון המבודד, La Congiunta (בעברית: המקום), תוכלו להשאיל מהמסעדה שבמרכז הכפר ג'ורניקו (Giornico) בדרום שווייץ – ומבחינתו של האדריכל כאן היא ראשיתה של המבואה.

מהמסעדה יורדים בסמטאות הכפר הצרות אל נהר טיצי'נו, כשם הקנטון שבו הוא שוכן. חוצים שני גשרי אבן עתיקים, ממשיכים לשביל שחוצה שדות וכרמים. עד מהרה מופיע הבניין בעמק שנעשה צר יותר ויותר ככל שמתקדמים.

המיקום שנבחר למוזיאון שנחנך ב-1992 הוא מרהיב בכל עונות השנה. פנינה שמסתתרת על הדרך בין ציריך ובין לוקרנו, בעמקים הצרים שבאלפים שבדרום שווייץ. המיוחד במבנה המוזיאון הוא הניתוק שלו מתשתיות – אין מים, ניקוז ולא חשמל. לכן, ניתן לבקר בו רק לאורך היום. כמו היצירות שמוצגות בו, כולן מעשה ידיו של האמן השוויצרי ממוצא יהודי האנס יוזפסון (Hans Josephsohn), מעוצב המבנה כגוש המזכיר דמות של אדם ששָׂרוע על גדות הנהר ובלב השדות המוריקים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1992)

.

סיבוב בשלושה מוזיאונים חדשים בציריך

מיקומה המרכזי של שווייץ בין מזרח ובין מערב היבשת, הנייטרליות, העניין הרב שיש לשוויצרים באמנות כמו גם מספר האמנים המעולים שצמחו בה, כל אלה הצביו אותה כמוקד מרכזי ותוסס של אמנות. בשווייץ עצמה ישנה תחרות לא סמויה בין העיר הגדולה – ציריך, ובין העיר השוכנת על משולש גבולות – באזל, שבה בין השאר מתקיים כבר שנים יריד אמנות בינלאומי מצליח.

לאחרונה נראה כי ציריך הצליחה לעקוף את באזל, עם התחדשותם של כמה מוקדים שמומלץ לבקר בהם. כאן אתמקד במוזיאונים לאמנות ואדריכלות, אך אלה רק המקומות שהספקתי להסתובב בהם במשך אחר צהריים אחד לפני חודש. בקרתי בהם בסדא שמופיע כאן וזמן ההליכה בין אתר לאתר הוא של כ-15 דקות. רשימה נפרדת אקדיש לשני מוזיאונים חדשים אחרים שאינם קשורים לאמנות אלא למורשת ושוקולד.

הפעם אתמקד ב: (1) מוזיאון לאמנות קונסטרוקטיבית שפועל במבנה ששימש תחנת חשמל (2) המוזיאון לאמנות של ציריך שהכפיל את שטחו בבניין חדש שתכנן האדריכל דיוויד צ'יפרפילד, וגם (3) ביתן לה קורבוזיה בתכנון לה קורבוזיה שנחשב לעבודה האחרונה שתכנן טרם מותו ונפתח כעת לאורך השבוע (ולא רק למשך שעתיים אחת לחודש כפי שהיה עד לאחרונה).

.

2022

.

סיבוב במוזיאון הפרטי שייסד האדריכל מאיר בן אורי בחיפה

כשהאדריכל מאיר בן אורי (1983-1908) מימש את חזונו ופתח לראשונה לציבור את דלת המוזיאון שייסד בחצר ביתו ב-1981, סביר להניח שהוא לא ידע שהוא יסתלק מן העולם שנתיים בלבד לאחר מכן. המוזיאון ששוכן ברחוב בר אילן, בשכונת קריית שמואל שבצפון חיפה, הוא ככל הנראה המוזיאון הכי פחות ידוע בארץ.

לאחר שתכנן את השכונה ובה תכנן גם את ביתו, החליט בן אורי לרכז את יצירותיו המגוונות ולחשוף אותן לציבור. בן אורי התפרסם בעיקר כמי שתכנן את בניין ישיבת כפר הרא"ה האיקוני, אך לבד מיישובים, בניינים ואתרי זיכרון, הוא עסק בתחומים רבים אחרים – ציור, מוסיקה, אנימציה, יודאיקה, מחקר וספרות.

המוזיאון הפרטי מכיל אולם אחד שבו הוא ריכז כמו ב"חדר פלאות" את מיטב יצירתו. מאז פטירתו, ממשיך את פועלו ומפעיל את המקום יאיר בן אורי, בנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

האורות כבים אחד אחד

.

סיבוב במוזיאון בונדנר בכור שבשווייץ

כמה ימים לפני שבקרתי באזור נתקלתי באינסטגרם בתמונת חזית בניין מוזיאון לאמנות בונדנר (Bündner Kunstmuseum) שדניאל זרחי צילם. זו היתה תרומתו הגדולה לנסיעה שלי. המוזיאון הפך לאטרקציה מרכזית באזור העיר כור (Chur), מרחק נסיעה של שעה וחצי מציריך. פרסומו נובע בגלל חזותו יוצאת הדופן, אך הצלחתו באה בעיקר הודות לתערוכות של אמנות עכשווית שמוצגות בו, תערוכות מאוסף המוזיאון המתמקד בין השאר בעבודות של תושבי קנטון גראובינדן, אוסף המונה כ-8,000 עבודות ובעיקר האוסף הגדול של עבודות אלברטו ג'קומטי וקרובי משפחתו.

אז אחרי הביקור בכנסיית הבטון שעליה כתבתי כאן, המשכתי אל המוזיאון. משולבים בו שני מבנים – האחד הוא וילה קלאסית וגם קצת ביזארית מ-1875 שתוכננה במקור בהשראת ווילות הרנאסנס האיטלקיות שתכנן האדריכל אנדראה פלדיו. המבנה השני הוא בניין עכשווי מ-2016 שתכנן משרד האדריכלים הספרדי barozzi veiga, שבראשו עומדים האדריכלים פבריציו ברוצי (Barozzi) ואלברטו וייגה (Veiga).

ועל כך ברשימה זו.

.

מכונת זמן

.

סיבוב במוזיאון היהודי בברלין בתכנון דניאל ליבסקינד

"כיצד מאכלסת עיר את הזיכרון של אנשים שכבר לא מאכלסים אותה? כיצד עיר כמו ברלין מזמינה אנשים כמו יהודים, חזרה אל העבר שלה אחרי שגרשה אותם החוצה באופן כל כך רצחני?" שואל ג'ימס אי. יאנג (Young), חוקר השואה מאוניברסיטת מסצ'וסטס, בפתח מאמרו העוסק במוזיאון השואה בברלין שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד ומציין כעת 15 שנה לחנוכתו.

את התשובה ביטא ליבסקינד באמצעות בניין עם מעטפת הנראית כמו הריסות ובתוכו אולמות המדגישים את ההעדר. כך הוא ניסה להציג משמעות היסטורית באמצעות האדריכלות. ליבסקינד יצר בניין המורכב מקו אחד שנשבר, מכופף ומעוות אך שומר על רציפותו. הוא הגיע לצורה באמצעות שבירה של מגן דוד מצד אחד ושל חיבור נקודות של התיישבות יהודית בברלין קודם למלחמה שעל פיהם נקבעו פתחי החלונות בחזיתות.

150 מטר אורכו ו-27 מטר גובהו וגם כשנמצאים מחוצה לו וגם בתוכו לא יכולים לדעת כמה קומות יש בו וכיצד מתנהלת בו החלוקה לאולמות או התנועה. גוש אטום ולא הרמוני, זאת בניגוד לבניין ההיסטורי והגדול הצמוד לו. כפי שציינה היסטוריונית האדריכלות נעמי שטד (Stead), בניין המוזיאון היהודי הוא אנטי קלאסי. שטד טוענת שהעיקרון שכיוון את ליבסקינד, בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו קלאסית ומכל עיקרון של אידיאלים כאלה או אחרים שייצגו את האדריכלות הנאצית.

ועל כך ברשימה זו.

.

החיטה צומחת שוב

.

סיבוב במרכז האמנות של קרן פראדה בתכנון רם קולהאס

מלך אדריכלות הראווה הוזמן לשווק מרכז אמנות באמצעות בניין מצופה זהב ועם דגש מיוחד על חדרי שירותים באזור תעשייה בדרום מילאנו. ב-1910 נפתח כאן מפעל גדול באוסף מבנים מגוונים וצפופים. את אוסף המבנים מאכלס עכשיו אוסף אמנות. רוב המבנים נשמר והוסב לתצוגת האמנות. האמנות כאן היא עיקר, אבל היא הרבה פחות מעניינת מהאמנות. עצם העובדה שחדרי השירותים ובית הקפה שעיצב במאי הקולנוע וס אנדרסון הוא גולת הכותרת של המקום, מצביעה על הבעיה.

המרכז נפתח לאחרונה (מאי 2015) והפך מיד למוקד משיכה מרכזי לכל הגילאים. בינתיים רק חלק מהמרכז הושלם והבנייה באתר בעיצומה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שמירת חפצים

.

הזמנה לתערוכה

קוראות וקוראים יקרים,

בשבת הבאה (10.01.2015) ולמשך שלושה חודשים, תפתח תערוכה חדשה שאצרתי במשותף עם ערן טמיר טאוויל במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. מדובר במוזיאון קטן ויחיד שפועל בעמק הירדן, אך זה למעשה המוזיאון לאמנות השלישי שנבנה בישראל.

אשדות יעקב הוא גלריה קטנה לאדריכלות: את המוזיאון תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון, את בית קרפ תכנן זאב רכטר, את בית דוידקה תכנן חנן הברון ואת גן הזכרון תכנן ויטוריו קורינלדי, ויש עוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

נוף העמק בכניסה לאשדות יעקב

.