Tag Archives: יעקב רכטר

סיבוב בבית אהרון כהנא הנטוש בתכנון יעקב רכטר

נטוש ונסתר עומד בית אהרון כהנא בקצה רמת גן ועל שפת נחל הירקון. עד לפני שנה עוד היה כאן מוזיאון לקרמיקה שפעל 26 שנה, וכעת ממתין הבניין בסבלנות לשיפוץ קטן ועתידו לא ברור. את הבניין תכנן ב-1957 האדריכל יעקב רכטר והיה זה הראשון שתכנן באופן עצמאי, סוג של עבודה בכורה.

רכטר הציג בבית כהנא הצהרת כוונות מובהקת ומכאן חשיבותו האדריכלית: חומרי בנייה זמינים ופשוטים: בלוקים ובטון שנותרו חשופים (לימים נצבעו), מרצפות טראצו בגווני אדום ושחור, ברזל וזכוכית. ההשראה לא היתה מוסתרת והגיעה מהאדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה. לאחרונה מצאתי את הצעתו של האדריכל שמעון פובזנר שהגיש גם הוא הצעה לבית. הצעתו נדחתה, במקומה בוצעה תכניתו של רכטר.

ועל כך ברשימה זו.

.

כהנא צדק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון דן פנורמה תל אביב

המלון הפחות ידוע שתכנן האדריכל יעקב רכטר הוא דן פנורמה תל אביב הניצב בין מגדלי מנשייה, מול הדולפינריום. האדריכל גדי הלר שהיה אחראי על הפרויקט במשרדו של רכטר, מספר שבגלל לחץ מצד היזם, חלפו 42 יום בלבד מהרגע שהמשרד קיבל את העבודה ועד לרגע בו הופקדה התכנית בעירייה. בנוסף, בגלל אילוצי מימון אפילו החלו כבר העבודות באתר.

מאז פתיחתו ב-1979 החליף המלון ידיים וגם עיצוב הפנים המקורי שיצרה דורה גד (כלת פרס ישראל לאדריכלות) נמחק כמעט ללא זכר. התכנית העירונית למשוך את שדרות רוטשילד עד לפתח המלון, מהלך שדרש פריצת דרך והריסה מסיבית בשכונת נווה צדק, נכשלה ולא בוצעה. השדרה אמנם לא התממשה אך הכיכר שתוכננה בקצה שלה הוקמה עד הפרט האחרון, התוצאה היא אחת מהכיכרות הגדולות והמושקעות שבוצעו בישראל ולא נעשה בהן שימוש אפילו יום אחד. כך נוצר מצב בו המלון כלוא בין מלון אחר ובין חניון מכוער שמעליו כיכר נטושה שהגישות אליה חסומות. העיצוב העכשווי של המלון הוא סתמי ופשטני ועל אף שבוצע רק לפני שנים ספורות, הוא נראה כבר לא רלוונטי. למרות כל אלה ולמרות האוכל הגרוע למעט הקינוחים, לכל חדרי המלון יש נוף לים, המיקום צמוד לנווה צדק ולשוק הכרמל – מה שמעניק לו יתרון על מלונות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מכולת בית מלון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בתכנון יעקב רכטר

שמחתי לגלות עוד יצירה שלא הכרתי שתכנן האדריכל יעקב רכטר: בניין כיתות וחדרי חוקרים בטכניון בחיפה, או בשמו הרשמי: המרכז ללימודי מוסמכים ע"ש בלומפלד בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול. יצירה מאוחרת שהושלמה ב-1988, ומשלבת טיפול דומה לזה שאפשר למצוא בחזיתות מלון הילטון תל אביב, עם תכנית דומה לזו שאפשר למצוא במלון ענבל (לרום) בירושלים. אלא שלעומת שתי העבודות שדומות בתל אביב ובירושלים, העבודה החיפאית זכתה לצבעוניות עזה.

דגש מיוחד מקבל הבניין של רכטר בקמפוס, הודות לבניין הסמוך לו שתכנן האדריכל שמעון פובזנר, בניין שנבנה כעשרים שנה קודם לכן והיה הראשון ששימש את הפקולטה בקריית הטכניון. הבניין שתכנן פובזנר מורכב משתי תיבות המקושרות זו לזו במסדרונות היוצרים חצר פנימית מלבנית. כאן ניתן למצוא זו לצד זו, את האדריכלות התיבתית והמאופקת של פובזנר לעומת המשחק הצורני והוויזואלי של רכטר.

הייתי כבר ממילא בחיפה. היה אירוע לספר של האדריכל יעקב יער ובמקביל התקיימו הגשות של שנה חמישית. ההגשות היו משעממות אז בינתיים הלכתי לראות כמה בניינים בקמפוס. בסוף נותרה לי שעה עד תחילת האירוע של יער, אז ויתרתי על האירוע וחזרתי לתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

13717208_1337599586269620_7001940947955811794_o

K. 626

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון הולידי אין אשקלון בתכנון יעקב ואמנון רכטר

הרגע הזה בו נחשפים לאגף החדרים המעוגל עם מרפסות-המסדרונות הפונים אל הגרעין הפתוח הוא רגע מיוחד של גילוי אליו אני שואף לחזור כל פעם מחדש, למרות שאני יודע שאף פעם הוא לא יחזור. הרגע הזה כאן חושף אולם עגול עליו משקיפים האורחים היוצאים או נכנסים לחדרים, בדרכם למעלית. לכאורה פונקציה סתמית וחסרת חשיבות, אלא שכאן האדריכלים חשבו אחרת והפכו אותה לאירוע מיוחד של קשר עין מרהיב בין אורח ואורח ובין אורח והמלון והנוף הרחוק. מזכיר גם את מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק. לבן, נקי, מעוגל ובאשקלון.

מלון בצורת כיפות באשקלון הוא אטרקציה בפני עצמה ובפעם הראשונה שבקרתי בו במקרה עם שאול היתה חוויה מיוחדת. מאז הספקתי לחזור אליו כמה פעמים ולהתרשם ממבנה פנטסטי שקשה לצפות למצוא כמוהו באשקלון. זה לא שהעיר הזו יבשושית בהיבט האדריכלי כי אפשר למצוא בה יצירות מעולות של אדריכלים כמו נחום זולוטוב, דב כרמי, לופנפלד-גמרמן, נדלר-נדלר-ביקסון, אברהם יסקי ושמעון פובזנר ועוד ועוד. כדי להבין איך הגיעו לצורה הזו, הלכתי לדבר עם האדריכל אמנון רכטר שהשתתף בתכנון המלון יחד עם אביו האדריכל יעקב רכטר.

ועל כך ברשימה זו.

.

13340111_1297573636938882_4665192287319613142_o

מלון באשקלון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכה 24/7 במוזיאון הרצליה לאמנות ובתערוכה של טל ניסים בגלריה אינדי בקריית המלאכה

ביום שישי שעבר קפצתי עם שאול למוזיאון הרצליה לאמנות. עד לפני כמה שנים לא פספסנו אף תערוכה כאן, אבל אחרי כמה תערוכות שייבשו אותנו, לא חזרנו. עכשיו אחרי הפסקה ארוכה ביקרנו בתערוכה החדשה 24/7 שנראה ששווה לבקר בה בעיקר להרצליינים. בידור טוב להעביר אתו חצי שעה. בשישי האחרון המשכנו לתערוכה קטנה וצנועה שמציג טל ניסים בגלריה אינדי שבקריית המלאכה בתל אביב, מקום שיש לי אליו סנטימנטים אישיים היות ולסבא שלי היה שם מפעל קטן לפני הרבה שנים וכשהייתי ילד הסתובבתי שם כמה פעמים.

בקריית המלאכה של 2016 כבר כמעט ואין תעשייה מסורתית כפי שהיה פעם. כל סיבוב בה מוכחי שהאמנות האמתית נמצאת אולי איפה שהיא צריכה להיות: ברחוב. שם אפשר למצוא אמנים שמתאמצים ויוצרים קשר בין הצופה האקראי ובין היצירה, מציאות שכבר הובילה לסיורי אמנות המוצלחים ביותר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

www.GIFCreator.me_OCAHMn

מועדון המוזיאון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב מחוץ לבית קרפ באשדות יעקב איחוד בתכנון יעקב רכטר

אחד מהמבנים הראשונים שתכנן האדריכל יעקב רכטר (2001-1924) היה "בית קרפ" – בית התרבות בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, בבקעת הירדן, שנחנך לראשונה ב-1953 (מפת מיקום כאן). לא להתבלבל: לפני שבועיים פרסמתי כאן רשימה על בית התרבות של קיבוץ אשדות יעקב מאוחד אותו תכנן חנן הברון, ומצוי כמה עשרות מטרים מכאן.

יעקב רכטר – חתן פרס ישראל לאדריכלות (1972), תכנן בין השאר את מלון הילטון תל אביב, את בית הבראה מבטחים בזכרון יעקב, את ככר אתרים, בניין תאטרון הקאמרי ובית משפט השלום בתל אביב וגם בעכו. בית כהנא ברמת גן הוא העבודה הראשונה שלו וגם אחת מהטובות. בית קרפ באשדות יעקב איחוד זו עבודה לא מוכרת ברשימת עבודותיו ואת המידע עליה קבלתי ממשה אריאלי, חבר הקיבוץ שטרח להשיג לי את המידע – ועל כך תודתי לו. פניתי גם לאמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר, אך הוא חזר אלי שלא מצא דבר בארכיון המשרד.

הבניין ענק באופן תמוה ביחס לקיבוץ בו הוא שוכן, ולכן אין פלא שכמו רבים מבתי התרבות (ובהם גם בית התרבות של הקיבוץ השכן – אשדות יעקב מאוחד עליו כתבתי כאן לפני שבועיים) גם הוא עומד חסר שימוש. המבנה ניצב בכניסה לקיבוץ, כך שקשה מאד לפספס אותו. למעשה, הבניין הזה מייצג את הרצון לחזק דווקא קהילות קטנות בפריפריה וביישובי הספר (וכאן היתה תקופה שכל שני וחמישי גילו מוקש או ירו על תושבים), ולכן לא חסכו בהשקעה. היום מינהל התכנון במשרד הפנים עושה הכל כדי לחנוק את הפריפריה ולקבע אותה כחצר אחורית.

למרות שהבניין הזה כבר כמעט ולא מתפקד ולכן במובן מסויים הוא כישלון, ראוי ללמוד מהערכים שעמדו בבסיסו והם: (1) חיזוק הפריפריה (2) חיזוק הקהילה המקומית (3) חיזוק ההיבט התרבותי.

.

IMG_8375

בית קרפ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקולנוע אורות בבאר שבע בתכנון יעקב רכטר

יומני היקר, ככל הידוע לי האדריכל יעקב רכטר תכנן בית קולנוע אחד: קולנוע אורות בבאר שבע (מפת מיקום כאן). אמנם בככר אתרים בתל אביב תכנן רכטר את קולנוע שחף, אך לא כבניין ייעודי אלא סתם אולם ריק בתוך מכלול שלם ללא ייחודיות חזותית. היום קולנוע אורות (כמו גם קולנוע שחף) נטוש ולכן לא פלא שגם הוא נכלל בעבודה המקיפה שערך שרון רז בעקבות כל אותם בתי קולנוע נטושים. גם נועם דביר כתב עליו בעבר, ועוד כתבו בעיקר במקומונים היות והקרקע נמכרה ליזם שרצה להרוס ולבנות והיו התנגדויות. שבוע שעבר בדרך מכאן לשם, החלטתי לסטות מדרך המלך ולבקר בקולנוע או יותר מה שנותר ממנו.

קולנוע בשם "אורות" היה גם בקרית מוצקין וברעננה, אך זה בבאר שבע נקרא היה במקור "אורות הנגב" והיה מיוחד הודות לעיצוב החזיתות שלו שבהם כמו תמיד, רכטר בחר להשקיע ולשחק בצורות בסיסיות. אמנם על תחילת העבודה חתום האדריכל זאב רכטר (1960-1899), אביו של יעקב שנפטר חודשים ספורים לאחר חנוכת הקולנוע, אך נראה כי חתימת ידו של יעקב רכטר בולטת בעבודה וככל הנראה זו עבודה שלו.

יעקב רכטר החל לעבוד במשרד של אביו בשנת 1949. שלוש שנים לאחר מכן הפך לשותף. ב-1960 הצטרף לשותפות גם המהנדס מיכה פרי, שעבד כבר שלוש שנים במשרד. פרי היה מהנדס הבניין (כפי שמאשרת לי בתו, תמי פורת), ותרומתו לעבודות המשרד ניכרת החל מאותה עת. גם בעבודה זו הוא שאיפשר כנראה את הפתרון של חזית המתפקדת כעמודים הנושאים את גג הבניין בעל המפתח הגדול.

חזית קולנוע אורות מצטרפת לעבודות נוספות של רכטר שבאו בהמשך אותו עשור ובהם ניתן טיפול משמעותי בחזית. מלון הילטון תל אביב ובית הבראה מבטחים בזכרון יעקב הם הבולטים שבהם. באורות השתמש רכטר במשחק של מעוינים תלת-ממדיים שהעניקו למבנה נוכחות בסביבה, ובאופן זה הדגישו את מעמדו כמרכז תרבות ופנאי בבאר שבע בכלל ובשכונה ג' בפרט. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_9791

אורות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הבראה ע"ש יערי בביתן אהרון

כבר עבר הרבה זמן מאז נתקלתי בבלוג של שרון רז ברשימה על בית ההבראה הנטוש בביתן אהרון שליד נתניה. לקח קצת זמן עד שהזזתי את עצמי כדי לראות את המקום בעצמי, ובדרך להציץ במלון חדש שהולך ומוקם בבית הבראה אחר, עצרתי עם שאול בביתן אהרון – מהפרויקטים הפחות מוכרים של האדריכל רודולף טרוסטלר. המקום נטוש ועזוב, אך נותר שלם לגמרי.

יש כאן אנדרטה לתרבות שלימה שהתנהלה סביב הנופש ההסתדרותי שהיה מרכיב בלתי נפרד לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. כשמסתובבים בין המבנים הרבים אפשר ללמוד מהעצמה שהיתה למקום הזה וגם מהמשאבים שהועמדו לרשותו: משאבי קרקע, משאבי פיתוח (את עיצוב הנוף תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים זוכי פרס ישראל), משאבים כספיים (כמות המבנים וגודלם) וגם הרבה חזון.

נראה שהזמן עצר כאן, ורק כוחות הטבע ממשיכים לפעול בו בגלוי ומשתלטים עליו. אני משער שמאחורי הקלעים גם כרישי הנדל"ן פועלים במסלולים המוכרים. עד שיגיעו הדחפורים, וברור שהם יגיעו בסופו של דבר, כדאי לעצור בביתן אהרון (כל השילוט המקורי עדיין נותר בצומת ובשער) ולבקר בבית ההבראה.

.

אולם המופעים בבית ההבראה

. להמשיך לקרוא

סיבוב במיצב האדריכלי בבית כהנא שברמת גן

אחד מהבתים המוצלחים ביותר שהוקמו בישראל, ולדעתי נכנס בקלות לחמישיה הפותחת, הוא "בית כהנא" שתוכנן על ידי האדריכל יעקב רכטר (2001-1924) עבור האמן אהרן כהנא בפאתי רמת גן על גדות הירקון.

זהו למעשה הבית הפרטי היחיד מבין הבתים שתוכננו על ידי רכטר – שניתן לבקר בו במחיר סמלי של כמה שקלים בודדים ולהתרשם מאיכויותיו וזאת מבלי שעבר שינויים מרחיקי לכת בחלוף השנים. כעת, בחצר הבית הוקם על ידי מוזיאון רמת גן ובתכנונו של אדריכל אחר – ביתן המבקש לייצג את עתיד המגורים….#%&!%%%1^&…..

המיצב במבט מהחצר הפנימית של בית כהנא

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בויקיפדיה / אדריכלות ישראלית

60 רשימות ב-7 חודשים הביאו ל-30,000 כניסות. לאור המאורע, החלטתי לעצור מהסיבובים לרגע ולהעלות את נושא מיקומה של האדריכלות הישראלית ברשת האינטרנט. ממילא מסתובב לי כבר הראש, וזאת למרות שיש כמה סיבובים מוכנים כבר בקנה.

מכל מקום את הרשימות של שבוע הבא  / אקדיש למחזור של שירי אהבה.

לפני כמעט חמש שנים החלטתי שנמאס לי מהעובדה שכאשר אני מחפש ברשת משהו על אדריכל ישראלי זה או אחר, רוב הסיכויים שלא אמצא דבר. גם מדף הספרים דל מאד, וקשה למצוא חומרים על ארכיטקטורה ישראלית. החלטתי לעשות מעשה ובעקבות זאת הצטרפתי לאנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, שפעלה בגרסה העברית שלה באותה העת כבר שנה ונעדרה כל ערך רציני שעסק באדריכלות ישראלית.

 

 

שלושת האדריכלים בהם בחרתי לפתוח את מלאכתי בויקיפדיה, היו שונים זה מזה: הראשון אריה שרון – ידוע ומפורסם בחוגים רבים ואף היה הראשון שזכה בפרס ישראל לאדריכלות, השני יונה פיטלסון – היה מוכר פחות אך היה ידוע היטב בקרב קהילת המתכננים. האדריכל השלישי צבי אפרת – היה ראש המחלקה בה למדתי ועסק בתחום התיאוריה של האדריכלות והעניק דגש על לימוד מסורת האדריכלות המקומית.

לבד מנתונים פשוטים כדוגמת קורות חיים בסיסיים ורשימת עבודות בולטות, היו חסרים תמונות של הפרויקטים – וכך התחלתי להעלות תמונות עדכניות של עבודותיהם של האדריכלים, שלא פעם היו במצב מביש בעת הצילום, פעמים צולמו האתרים עשרות שנים לאחר שהוקמו ונחנכו, דבר אשר לא היטיב עם המבנים. כאן למעשה, ניתן היה להכניס באמצעות התמונות משהו שמעבר למידע והידע המוצגים באנציקלופדיה: האם הבניין עמד במבחן הזמן? כיצד הבניין פועל במרחב בו הוא קיים? כיצד משתמשים בו? ועוד שאלות שכאלה עליהן ניתן לענות פעמים באמצעות תמונה אחת בודדת.

העלאת ערכים על אדריכלים ניתקלה בהסתייגות מצד חלק לא מבוטל מחברי ויקיפדיה, לגבי האם אותם אדריכלים אכן ראויים לערך. בתגובה פתחתי בסאגת "מייקל לואיס".

לואיס שהיה דוגמן וכדורסלן לרגע, זכה לערך שדחק את הסופר מייקל לואיס אל השוליים וגרר אחריו דיון ארוך ומגוכח האם מייקל לואיס ראוי לערך אנציקלופדי. לבסוף, לאחר דיון סוער שבמהלכו הוצגו שלל טיעונים להצדקת הערך – נותר הערך על כנו, ובכך הוכח כי כל אפס ראוי לערך. סאגת לואיס בה היו מעורבים עשרות ויקיפדים זכתה לדיונים ארוכים ורציניים (ראו כאן וכאן) ולשלל כתבות בעיתונות (הארץ הזכיר את הסיפור בשתי כתבות, כאן ברשימות גם נכתב על זה ובכלל היה אחלה בלאגן).

מייקל לואיס אולי עזר, אבל הערך שכתבתי על אחד ממשרדי האדריכלים הצעירים והכשרוניים פשוט נמחק בלי הרבה שאלות. הערך היה על פועלם של הצמד הצעיר והמוצלח ויינשטיין-ועדיה אדריכלים, שתכננו בין השאר את יקב יראון, מועצה אזורית מנשה ומרכז מבקרים בפארק אילון. יחד עם זאת, בעיני כמה ילדים בני 13 ואיזה דוקטורנט לפיסיקה שניהלו ביד רמה את ויקיפדיה, העסק לא נראה משמעותי – והערך נמחק. בנוסף, היה דיון אם יש מקום בכלל לכתוב דברי הערכה על פועלם של האדריכלים, ובמסקנת ביניים הוחלט שלא לציין זאת, היות והדבר אינו אובייקטיבי, ושוב הנושא הוחלט על ידי כמה ילדונים. רק לאחר כמה שנים, חלה התעוררות בויקיפדיה, והוחל בשילובם של דברי הערכה המסבירים את תרומתו ומיקומו של האדריכל בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית.

לרעיון הזה שייכתבו ערכים בויקיפדיה על אדריכלים ישראלים – שבנו וממשיכים לבנות את הארץ, ניסיתי לגייס תלמידים וחברים לספספל הלימודים, אך לצערי איש לא נענה לאתגר. למעט מקרה בודד של בחור או שניים מהטכניון, עד היום איש לא העשיר את הערכים הישראלים באתר.

בכל מקרה כיום ויקיפדיה מחזיקה מטען לא בוטל של מידע וידע לגבי הארכיטקטורה הישראלית וניתן לומר שבהחלט יש כאן בסיס והתחלה ואני מקווה שבזמן הקרוב ייכנסו עוד יודעי דבר ויעשירו את הערכים ויוסיפו על ההיצע הקיים.

כל פיסת מידע שהגיעה לידי על אדריכל ותיק או כזה שמתחת לאדמה – מייד דאגתי לעבדה ולשמרה לכדי ערך, בצירוף תמונות מתאימות של פרויקטים שתכנן. כך נוצרה לה התחלה של ערך נאה. לצערי, לא כך היה הדבר בחלק לא מבוטל של הערכים, אך הם בהחלט מהווים בסיס והזמן אני מקווה ייעשה את שלו.

אדריכלים נוספים, על אלה שהזכרתי, עליהם כתבתי ערך או תרמתי מידע ותצלומים:

מוטי בן חורין – שתיכנן את דיזינגוף סנטר, בית אסיה ומגדל המצודה. 

זאב רכטר – חבר "חוג הארכיטקטים" התל אביבי, תיכנן את בית אנגל, בנייני האומה והיכל התרבות.

נילי פורטוגלי – הביאה את הבשורה של כריסטופר אלכסנדר לארץ ישראל.

מוניו גיתאי-ויינראוב – תיכנן בעיקר שיכונים אך גם מבני ציבור מרכזיים בחיפה והקריות.

דוד רזניק  – תיכנן את יד קנדי, מכון ון ליר ואת המוזיאון לעתיקות חצור באיילת השחר. 

בנימין אידלסון  – השותף המיתולוגי של אריה שרון, תיכנן את בית לסין, גבעת התחמושת וגם זכה בפרס ישראל. 

יצחק פרלשטיין  – מגדל שלום, רמת אביב, שכונת רמת הנשיא בבת ים.

יעקב רכטר – זכה בכל פרס אפשרי ותכנן את יד לבנים ומוזיאון הרצליה, מלון הילטון, בית הבראה מבטחים בזכרון יעקב.

גרשון צפור  – השותף המאוחר של אידלסון שתיכנן את בניין בצלאל בהר הצופים.

אריך מנדלסון  – בנה מעט בארץ אבל מאד איכותי, בית ויצמן במכון ויצמן, הדסה הר הצופים.

אלכסנדר לוי  – בנה בסגנון האקלקטי כשהמבנה הידוע ביותר הוא בית הפאגודה, נספה בשואה. 

היינץ פנחל – תיכנן את מלון דן ואת ספריית אלשיך בפסג' הוד.

אל מנספלד  – תיכנן את מוזיאון ישראל וזכה בפרס ישראל.

אברהם יסקי – שיכון רבע קילומטר באשדוד ואוסף מגדלי זכוכית בתל אביב.

אריה אלחנני  – האדריכל של "יריד המזרח" בנמל, היכל התרבות בכפר-סבא, חידוש ביהכנ"ס הגדול בת"א. 

שלמה גלעד  – אוניברסיטת חיפה ומגדל אשכול, אולם הבונקר בבית שאן.

ריכרד קאופמן  – תיכנן אלפי מבנים בארץ ישראל וגם יישובים כשהידוע בהם הוא נהלל הזוכה לפירסום בינלאומי עד היום.

יוסף קלארווין  – חוץ ממגורות דגון בחיפה, תיכנן את משכן הכנסת.

מנחם כהן  – בניין עיריית תל אביב אותו תיכנן לאחר שזכה בגיל 25 בתחרות. 

דוד אנטול ברוצקוס  – תיכנן בעיקר בירושלים, בניין המשביר לצרכן" במרכז העיר הוא מהבולטים שבהם. 

יהודה מגידוביץ'  – אדריכל העיר הראשון של תל אביב שתכנן עשרות מבנים בעיר. 

שמואל מסטצ'קין – בוגר הבאוהאוס, תיכנן מרכז מבקרים בנוה זוהר, קמפוס בגבעת חביבה.

זולטן שמשון הרמט  – פעל בעיקר בירושלים, תיכנן שכונות שיכונים רבות.

מאיר הורמן  – תיכנן את בית ציוני אמריקה ואת כפר סילבר. 

רחל ולדן  – תיכננה את תכנית האב לעמנואל ומעלה אדומים כאדריכלית אחראית.

ישראל לוטן  – תיכנן את בית יד לבנים ברחוב פנקס.

יעקב יער  – השתתף בשיקום יפו העתיקה והרובע היהודי בי"ם, תיכנן את המשתנה בצפון ת"א. 

שרון רוטברד  – מורה לאדריכלות, מוציא לאור כמה המספרים החשובים בתחום.

שמעון פובזנר  – תיכנן בשותפות את כיכר מלכי ישראל, רחבת הכניסה בקמפוס גבעת רם, בית החייל בת"א.

אוריאל כהנא  – תיכנן את בית שלום עליכם בת"א. 

דב כרמי  – תיכנן את פסג' הוד, היכל התרבות ומגדל אל על. 

יוסף מינור  – תיכנן את בית ביאליק. 

חנן הברון  – תיכנן את בית הקיבוץ המאוחד ואת הספירה הלאומית עם זיוה ארמוני, בית הארחה בקיבוץ גנוסר ומוזיאון ע"ש יגאל אלון בגנוסר. 

זיוה ארמוני  – תיכננה את בית הקיבוץ המאוחד והספריה הלאומית עם הברון, בית תרבות בקיבוץ חפציבה. 

דוד בסט – עסק בעיקר בתחום התכנון העירוני הממשלתי, ותחת ידיו הוקמו שכונות רבות בכל רחבי הארץ.

יצחק ישר – השתתף בתכנון מוזיאון תל אביב ובניין מקסיקו באוניברסיטה עם דן איתן.

עליזה טולדו – האמא של דיזינגוף סנטר.

נחום זולוטוב – בית זיכרון לבנים בקיבוץ ניצנים, בית הכנסת המרכזי בנצרת, מגדל המגורים הראשון בת"א.

יעקב נטל – תיכנן מוסדות ציבור ומגורים, ובראשם בית הכנסת בשיכון ה' בבני ברק.

וממש חדש (לקראת גם רשימה חדשה): עדי סנד.

זהו לבינתיים, קצב ההשתתפות שלי בויקיפדיה ירד פלאים ולמעשה אני כבר כמעט ולא מעלה לשם חומרים חדשים. היות ווקיפידיה היא ככל הידוע לי האתר ה-4 הכי נצפה בישראל, אז יש מספיק אנשים שיכולים לפתח ולהמשיך את מה שהוחל בו.

אם יש לכם חומרים וידע בנושא, אז אנא כנסו לאתר – זה לוקח לא יותר מעשר דקות להבין איך העסק הזה פועל, ותירמו אותו לכלל עם ישראל היושב בציון. בהצלחה.

 

אחת מהתמונות הראשונות שהעליתי לויקיפדיה
החלל המרכזי בבניין עיריית ראשון לציון
אדריכל: ארד שרון
 
לסיום יש לי כמה מילים נוספות:ויקיפדיה העברית היא מהמיזמים החשובים ביותר שנוצרו ונוצרים בישראל, כל זאת לא היה מצליח ללא התמדתו וחכמתו של דוד שי, אדם חיובי וצנוע שאמנם אין לו עדיין ערך באנציקלופדיה, אך ברור הוא שפעילותו שינתה באופן משמעותי את מרחב הידע בעצם הקמת וקידום המיזם העברי.

אני מוצא בויקיפדיה את תיקונו של מגדל בבל, ואני בטוח שיום יבוא והמשיח ממש יבוא מתוך ויקיפדיה.

סיבוב בהילטון תל אביב בצהרי יום שלישי

בשבילי זה משהו שמעבר לבית המלון הממוקם על חוף ימה של תל אביב.

הילטון

הילטון זה הצריף בקצה משטח הטיפולים בשבטה, אותו היינו צריכים להקיף תוך 90 שניות עם פק"לים וציודים. הילטון זה המעונות המחודשים, בהם לא היו סדקים ורטיבויות. הילטון זו גבעת הקצב המשקיפה על הים הכי יפה במזרח התיכון. הילטון זה גם המקום האהוב על שולי, באחת משעות הצהרים של אמצע השבוע. בחירת היום תלויה בי.

 

"סיינטיפיק אמריקן" פירסם לאחרונה את רשימת 10 המבנים הידידותיים ביותר לאדם והסביבה, שגובשה על ידי American Institute of Architects. מיותר לציין שישראל לא מופיעה ברשימה (כאן עסוקים בגדרות וכבישים), אבל דווקא שכנתינו היקרה לבנון מיוצגת על ידי מעונות סטודנטים באוניברסיטה האמריקאית בביירות. הבניין תוכנן על ידי משרד האדריכלים ממינאפוליס VJJA שכדאי לבקר באתר שלו וללמוד איך מעצבים את הגלובליזציה.אבל בכל מקרה, כנראה שקשה להתחמק מאיתנו – וברשימה מופיע בית כנסת שתוכנן על ידי משרד האדריכלים רוס בארני.

 

נדמה שהמיתון לא הגיע להילטון, המלון בתפוסה מלאה (ולא רק בגלל איזה זמר מפורסם שתפס כאן חצי קומה עם הפמליה שלו). כמו התחנה המרכזית בצד השני של העיר, הילטון זה מדינה אחרת.

אבל בשבילי הילטון, זה קודם כל אחת מיצירות האמנות הטובות ביותר שנעשו כאן, על ידי האדריכל יעקב רכטר. (אגב, בויקיפדיה העברית בערך של יעקב רכטר, כל התמונות חוץ מאחת צולמו על ידי – האם אני היחיד שאוהב את רכטר ומעלה תמונות שלו לרשת? אולי גם אתם תועילו להמשיך ולהעלות לשם תמונות?).

רכטר הוא אותו אדריכל שתכנן בתל אביב, בין השאר, גם את את בית משפט השלום (רח' ויצמן פינת שאול המלך), כיכר אתרים המטורפת, מלון שרתון (שניהם בשיתוף ויטקובר) – כלם מבנים שהם יותר אסתטיקה מארכיטקטורה, ולמעשה הם כישלון ארכיטקטוני, ומעל לכל כישלון אורבני צורב.

אבל זה בסדר, העיר צריכה גם את הפילים האלה. הילטון היה בניין שביטא היטב את רוח התקופה: החוץ שיקף את עיצוב הפנים שתכננה דורה גד. המעצבת שזכתה לימים בפרס ישראל על עיצוב מוזיאון ישראל (עם אל מנספלד), שילבה ברחבי המלון יצירות אמנות של טובי האמנים הצעירים של אותה התקופה, לצד בדים וחומרים מקומיים שהלכו כלם ישר לפח עם השיפוץ האלים, המודרני והלא יצירתי שבוצע בראשית העשור על ידי בנו ושותפו של רכטר. אין פלא שיעקב רכטר נדד בין כמה משרדים, בכוונה למכור את משרדו אך לא היה אף אחד שקפץ על המציאה…

ערב תחילת עבודות השיפוץ, הזמינה הנהלת המלון את כל המי ומי (אך לא אותי) לארוחת ערב מפוארת ב"קינג סלומון גריל רום". בסיום הארוחה, תוכנן להגיש לכל אחד מהאורחים פטיש 5 קילו, ובהינתן האות יוכל כל אחד לפוצץ את השולחן, הכסא, התקרה הקירות, הפסנתר כנף ואולי גם את המלצרים. אבל משום מה התכנית בוטלה ברגע האחרון, ועיצובה של דורה גד חוסל בשיטות אחרות ומסורתיות יותר.

ועכשיו קצת היסטוריה:

מלון הילטון שוכן על חלקת קרקע בת 17 דונמים שהיו יכולים להיות פארק, בית קפה או כל מתקן ציבורי אחר ורק לא בית מלון פרטי – שטח שהופקע על ידי ממשלת ישראל מגן העמצאות של עם ישראל.

את הקמתו של המלון מימנה "החברה הממשלתית לתיירות", ולאחר תקופה מסויימת שהביאה עימה בעיקר הפסדים, נמכר הנכס במחיר הפסד לשלושה יהודים פולנים שגרו בגרמניה, וצוחקים עד היום כל הדרך אל הבנק על המתנה שקיבלו ממדינת ישראל.

ב-13 בספטמבר 1965 נחנך בית המלון, בנוכחות ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, נשיא רשת מלונות הילטון העולמית קונרד הילטון ושר התיירות עקיבא גוברין. 17 קומות, 6 מסעדות, בריכת שחיה, מגרשי טניס (שבנתיים חוסלו לטובת הרחבת אולם האירועים) ועוד כל מיני ייעודים הפכו יחדיו את המקום לבית המלון המפואר והטוב ביותר הפועל עד היום בישראל.

היא אמנם לא אדריכלית, אבל יש לה את המבט הנשי האהוב עלי, היא בהחלט הצלמת המועדפת עלי.את שני הקליפים שתמר קרוון, ביימה לנינט ולאפרת גוש אני אוהב במיוחד. ובהפוך על הפוך היא גם עושה את זה לעברי לידר.

בשנותיו הראשונות של המלון, הקפידה ההנהלה על לבוש אורחיו. במסגרת זו, נאסרה כניסה ללובי ולמסעדות המלון ללא עניבה. אך היות וכאן מדובר בישראל, תוך זמן קצר לימד הקהל הישראלי את רשת מלונות הילטון שהצבר הישראלי לא יתן שיעשו ממנו צחוק ויקשרו לו חבל מסביב לצוואר, וההקפדה אוסרה. היום ניתן למצוא את גואטה ופישלוביץ מסתובבים עם החמולה שלהם, בלבוש מינימאלי בכל אחד מאזורי המלון השונים.

אולי בגלל השיפוץ המנוכר וחסר הזהות, המרכיב האהוב עלי במלון הילטון זה דווקא הנוף הנשקף בכל אחד מחדרי המלון: זהו הנוף השווה ביותר, שהופקד בידי התיירים ובעלי המלון. אבל בעבור כ-400$ גם את או אתה תוכלו להנות למשך יממה אחת מהנוף האורבני המרשים של תל אביב: פשוט, צנוע ומתחיל להתפרק ולהדרס מתחת למגדלי זכוכית שחורה שמאחוריהם מסתודדים כמה אלפי יהודונים חמדנים.

האם מלון הילטון היא החצר האחורית של תל אביב? אני מאמין שעל פי הפירוש המקובל אז בהחלט המקום לא עונה על ההגדרה. אבל במחשבה שניה, המקום הזה שרק יודע לקחת ולא לתת – לא לעיר המתנהלת ממזרחו, לא לגן מצפונו ומדרומו ולא לחוף הפרוס למרגלותיו – אז בשורה האחרונה הילטון תל אביב הוא חצר אחורית עבור תושביה של תל אביב.

זו הזכות לעיר להשיב את הרצף של הגן, את הדרכים שנקטעו, את הכורכר שנחצב ונעלם. למה שבריכת השחיה הפרטית של המלון תעלה לתושב בעיר ביקור חד-פעמי בסכום של  285 ש"ח (התעדכנתי בקבלה)??? האם היוקרה שהמלון מביא עמו לתל אביב, מצדיקה את הערכים אותם הוא מבטל וגוזל מהעיר??? איפה כאן "עיר לכלנו"???

עד שאקבל תשובות ברורות ונחרצות לשאלות שהועלו כאן, ארד לנשנש משהו בלובי ואחר כך אקפוץ לבריכה, בשבילי היום זה כלול במחיר החדר.

* * *

אסיים כאן בהמנון פיקוד העורף (יש גם קליפ):

מן הלילה החשוך מן הבקר הרטוב / שתרעד הארץ עליך

בזמנים של שקט קל ובזמני מכאוב / הרם ראשך אנחנו כאן לפניך!

עם ארגוני החירום נצעד יד ביד / חדורים כל משימה לבצע

יחד נחבור לגוף אחד / לאזרחי המדינה נסייע!

פיקוד העורף הפיקוד של המדינה / החזית שמאחור, החוד שבחנית

פיקוד העורף הלפיד במחנה / האש תמיד תדלק

אם לא שמעתם אז נצעק: פיקוד העורף!!!

ועכשיו לתמונות:

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

סיבוב בחוף הים: הצבה של פסל חדש בחוף

לפני כמה ימים הזמינה אותי דרורה, להצבת פסל חוצות חדש שלה, אותו היא מכנה 'פסל הדיונות', למרגלות מלון קרלטון על חוף הים בתל אביב. אז כשהגיעה השעה, עזבתי את שולחן העבודה וירדתי אל החוף. אחרי הכל, לא כל יום מציבים פסל חדש על חוף הים של תל אביב.

 

 
טקס הסרת הלוט מהפסל לזכרו של ד"ר חיים ארלוזרוב לציון שנת ה-75 להירצחו, יתקיים ביום שלישי 16.06.09 בשעה 18:00 בסמוך לפסל – בכניסה למרינה בתל אביב (מתחת למלון קרלטון) במעמד רון חולדאי ומשפחת חיים ארלוזרוב.

בשנות ה-80 שטף צ'יץ את תל אביב בפסלי חוצות, אך עם השנים לצערם של חובבי האמנות ירד מספר הפסלים החדשים משנה לשנה. לכן, זו בהחלט חגיגה זוטא בעיר, כשמציבים כאן פסל חדש.

העבודה החדשה של דרורה דומיני, המוצבת על קו החוף, היא הפסל השני של דרורה במרחב הציבורי. אמנם היו עוד מספר עבודות שלה שפורקו ולא שרדו במרחב התל אביבי, אך הפסל שלה בשדרות רוטשילד הנו נקודת ציון בשדרה. שני ספלי בטון קטומים, המתחברים ביניהם באמצעות קשת 'אביב' היוצרת שער לשדרה, שבהמשכה קבועה שלולית המים של הגנן המיתולוגי של תל אביב אברהם קרוון.

שתי סיבות להצבת העבודה החדשה: התכנון המחודש למרחב הציבורי של כיכר אתרים ולקו החוף באזור זה  – פרויקט שעליו מופקד משרד אדריכלי הנוף המצליח מוריה-סקלי. הסיבה השניה היא העובדה כי בנקודה זו ממש נירצח בשנת 1933 ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית חיים ארלוזורוב.

יוצא, שעבודה זו הינה אנדרטה, אך היות ואת האנדרטה יצרה דרורה דומיני שהרבתה לחקור ולעסוק באנדרטאות הישראליות, ישנה חשיבות גדולה למקומה של עבודה זו בגלריית האנדרטאות במרחב הישראלי.

כדי להנות ככל הניתן מעבודה זו, נראה לעניות דעתי כי יש להכיר את עבודותיה של דרורה, שהיא אחת מהאמניות הטובות והאהובות עלי וזאת הודות לטכניקות העבודה המגוונות בהן היא בוחרת, לאיכות הביצוע וכמובן שלנושאים בהם היא עוסקת וניתן למצוא קשר הדוק ביניהן במהלך עבודותיה מאז החלה ליצור כאמנית לפני קרוב ל-30 שנה.

נושאי עבודותיה העיקריים מלווים אותה כאמור מראישת ימיה כאמנית פעילה, ובהם העיסוק במיכלי מים (נדמה כי זה הפסל הקרוב ביותר לקו החוף בתל אביב), זוגיות, מיתוס, הממסד הגברי, חומריות – כל אלה נושאים בהם דרורה מתקמדת, וניתנים לזיהוי ופיתוח גם בעבודה זו. 

בין השנים 2002-1997 עמלה דרורה על פרויקט משותף עם הצלמת פראנס לבה-נדב, במהלכו יצרו השתיים אנציקלופדיה לאנדרטאות ישראליות (כ-180 אנדרטאות) מתוך מבט חדשני, שונה ומפוכח. תוצרי הפרויקט הביאו להצגתה של תערוכה ב'סדנאות האמנים', ולהוצאתו לאור של הספר 'כל מקום' (הוצאת חרגול, 2002).

האנדרטה של דרורה, מורכבת מזוגות דיונות ברונזה, המוצבות זו על גבי זו ויוצרות עמוד הנראה מרחוק כחלק בלתי נפרד מקיר הכורכר הניצב לצד העבודה, ומקרוב נראה כאילו ברנקוזי שקע מעט בחולות תל אביב.

בראש הדיונות עולה וצומחת העיר, אך בשונה ממיתוס 'בתים מן החול' או 'העיר הלבנה', העיר כאן הינה עיר בעלת גווני חום, המהווים המשך לדיונות החול מהם היא צמחה.

העיר הניצבת בראש הדיונה, נראית כעיר קשה ואטומה, המזכירה את בתי העתיד בעיר מטרופוליס של פריץ לאנג. אל מול חגיגות ה-100 לעיר, עולה כאן שאלה הנוגעת למיתוס החלוצי והציוני ולתוצריה של העיר העברית הראשונה, אשר למרגלותיה בוצעה אחת מהרציחות הפוליטיות המסעירות בתולדות היישוב.

מהבחינה החומרית פסל הברונזה הגולמי, ניצב בלב גלריה של חומרים חשופים. בגבו ניצב רכס הכורכר הנושא שני מבני בטון חשוף (שניהם בתכנון האדריכל יעקב רכטר): מלון הילטון מצפון ומלון קרלטון וכיכר אתרים מדרום. ובחזיתו מכים גלי הים בקו החוף שנקטע הודות למרינה המשרתת כמה בעלי יאכטות מאושרים.

אחרי שהצבת הפסל הושלמה, והספקתי לשחק קצת בחול, התפזרו כולם וליד הפסל נותרו רק דרורה וד"ר שאול ארלוזורוב – שמתברר שהוא בנו של הנרצח. לרגל המאורע, דרורה הזמינה אותנו לגלידה אלדו הסמוכה לפסל, והתיישבנו על הדק המשקיף על הפסל, שטוף זהב-אור וריח מים.

שאול חידש לי, שהרחוב היוצא בסמוך למקום הרצח, נקרא בעקבות הרצח על שם אביו – עובדה אותה לא ידעתי (אך בויקיפדיה כבר זה מפורסם מזמן).

שעת הצהריים החלה להתקרב, והייתי חייב לזוז להרמת הכוסית במשרד לכבוד הפסח, אז ניפרדתי לשלום משאול, דרורה, הפסל והים וחזרתי למשרד.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ועוד תמונה אחת אחרונה
 
%d בלוגרים אהבו את זה: