סיבוב במתחם מעונות איינשטיין באוניברסיטת תל אביב

המפגש והקשרים בין הסטודנטים הוא הרעיון המרכזי שהנחה את אדריכלי מתחם מעונות הסטודנטים הראשון שהוקם באוניברסיטת תל אביב, מעונות איינשטיין. המתחם נבנה מחוץ לשטח הקמפוס אך סמוך לו, בקצה של שכונת רמת אביב. בהחלטה זו עמד הרצון להפריד בין שימושים ולא לערב מגורים בתחום הקמפוס האקדמי. גידור והפרדת המתחם מהשכונה מעיד כי גם היה רצון שהסטודנטים לא יהיו מעורבים בחיי השכונה הסמוכה, רמת אביב.

ושוב האוניברסיטה והעירייה כשלו בניצול ההזדמנות ליצור מרחב עירוני, ובמקום זאת יצרו קמפוס כפרי שמנותק מסביבתו ומתמזג בפרבר חד-גוני, מרוחק ומנותק מהעיר, שנועד כולו רק לאקדמיה ולא לתעסוקה, בילוי או תרבות. את מתחם המעונות תכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל (אדריכלים אחראים: ז'קי לוי, חייקה פרידמן) במשותף עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור – צוות מוערך ועטור פרסים, ששלושה מהם זכו לימים בפרס ישראל.

חלקו הראשון של המתחם נחנך ב-1969 וחלקו האחרון הושלם ב-1983. המתחם מרשים למדי הודות לגושניות הדרמטית והאחידה של הבלוקים, הטיפוח של הסביבה, וזאת למרות הניתוק והגדרות, למרות שאת כל הבטונים צבעו ומחקו את הטקסטורה שלהם, ולמרות שסגרו את קומות הקרקע המפולשות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1983-1969)

.

סיבוב במרכז שכונת גילה

האם באמת האדריכלים שתכננו את גילה חשבו שיהיה פה מקום תוסס ומלא חיים? כיצד הם דמיינו שאנשים ימלאו את הכיכר, ישחקו ויתווכחו? הם באמת חשבו שבני אדם אוהבים לראות אבנים בכל מקום: קירות, מדרכות, מדרגות, ספסלים? כבישים רחבים שקשה מאד לחצות? בלי עצים או צמחיה? בניסיון לקבל תשובות שקלתי להתקשר ולשאול את האדריכלים, אבל במחשבה שנייה, מה הם כבר יכולים לענות.

את מרכז גילה שנחנך ב-1971, תכננו האדריכלים אברהם יסקי, יעקב גיל ויוסי סיון. שלושתם גרים הרחק בדירות יקרות בתל אביב, הרחק מכל אותם אנשים שנאלצים לגור ולפעול בתוך הזירה שהם תכננו כאן לפני 40 שנה. גילה היא פריפריה שתוכננה כפריפריה ירושלמית. זו לא היתה בעיה כל כך גדולה אם היה מדובר במבנה או מתחם אחד, אבל הבעיה של גילה היא המסה. מדובר בעשרות מתחמים וביותר מ-13 אלף יחידות דיור שתוכננו על פי קונספציה מנוכרת שמעודדת הזנחה וחוסר שייכות.

לפני 100 שנה בנו היהודים שכונות גנים, בשנות ה-30 וה-40 הקימו את יישובי "חומה ומגדל" את הקיבוצים ואת מעונות העובדים, בשנות ה-50 בנתה ישראל את עיירות הפיתוח ושכונות השיכונים, בשנות ה-60 הוקמו ערים כמו ערד וכרמיאל שניסו לשפר את מודל עיר הפיתוח, בשנות ה-70 הרחיבו את הערים ובמהירות יחסית שוק הקבלנים החל להתחזק לעומת הבינוי הממשלתי שהלך ונחלש. גילה היא "שירת הברבור" של משרד הבינוי והשיכון. היא מורכבת ממארג שכונות, על שטח של כ-3,000 דונם שממנו רק כשליש שטח בנוי. קבוצת אדריכלים גדולה (כמו רם כרמי, סלו הרשמן, גיורא גמרמן, משה לופנפלד, אריה ואלדר שרון, גרשון צפור, משה לוי) היתה מעורבת בתכנון הכולל והמפורט שלה. ברשימות הבאות אתעכב על כמה מהמתחמים שבקרתי בהם, והפעם אציג את מרכז גילה.

.

מרכז גילה

.

סיבוב בפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה / אוניברסיטת בן גוריון

לבאר שבע הגעתי כדי לעשות סיבוב וגם כדי לקבל משהו בכנס איגוד המתכננים. הכנס השנה התקיים בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון והפלוס הוא שזו הייתה הזדמנות שכדאי לנצל ולהכיר בניין שטרם הסתובבתי בו.

  

שנת 1953 היתה השנה הראשונה בה האדריכל אברהם יסקי תכנן בניין כאדריכל עצמאי בבאר שבע. הוא אפילו לא היה עדיין בן 26. באותה העת היה יסקי שותף עם האדריכל שמעון פובזנר, כשרק שנה לפני כן עוד היה שכיר במשרדו של האדריכל אריה שרון. הפרויקט הראשון שהם תכננו בעיר היה בית ספר בשכונה ג' (בית ספר שעוד יוזכר בהמשך על ידי אחד מהמורים בו, שהיום משמש כחוקר באוניברסיטה).

ב-1969 הגיש יסקי עם צוות מתכננים את תכנית האב לאוניברסיטה, ובשנים הבאות תכנן וביצע את בנייני הפקולטה למדעים מדוייקים ולהנדסה המופיעים ברשימה זו – הפעם בשותפות יסקי-גיל-סיון.

חוץ מזה, תכנן יסקי בבאר שבע: שיכוני עולים (1955), הוסטל לאקדמאים (1957), את שכונת נוה עופר (1960) ושיכון ה' המכונה גם "שיכון לדוגמא" ובתוכו את שיכון רבע הקילומטר (1962-1960), השוק הקמעונאי שבנתיים נהרס (1962), תחנה מרכזית (1964), מבנן וקוטג'ים בשכונה ו' (1982), קניון הנגב (1987) ולאחרונה גם את פרויקט נאות מדבר שטרם בוצע. רשימה מכובדת, והפעם אתמקד בבניין אחד מתוך הרשימה הזו.

  

     

חזית בניין קרייטמן