סיבוב בגן גדולי ישראל בשכונה ה' בבאר שבע

מבין השכונות בבאר שבע שכונה ה' זוכה לרוב הפרסום בזירה האדריכלית. הסיבה לפרסום היא "השכונה לדוגמה" שנבנתה בתחומה וכוללת מבני מגורים מיוחדים, אותם תכננו אדריכלים כמו אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני (שיכון באורך רבע קילומטר וקוטג'ים טוריים), או נחום זולוטוב ודני חבקין ("שטיח" של בתים צמודי קרקע בצפיפות גבוהה). בהמשך הרחוב החוצה את השכונה, מאחורי המגרש עליו תוכנן לקום על פי התכנית המקורית שיכון מוארך בתכנון רם כרמי ובמקומו נבנו בשנות ה-80 שני מגדלים, ניטע גן שנראה כאילו הושתל כאן מרמת אביב או כפר סבא.

מרבדי דשא עצומים, עצי דקל, שיטה, טקומית, לנטנה, קריסה, הרדוף, מיכנף נאה. רק האשלים מרמזים שכאן זו באר שבע ולא שום מקום אחר. למרות שבאוסף משרד אדריכלי הנוף של ליפא יהלום ודן צור לא נותרו תכניות ותצלומים של הגן, סביר להניח שהגן, הוא המשך לעבודתם של השניים שתכננו את הנוף בשכונה ה' כמו גם בשכונות א', ב', ו-ד'.

ועל כך ברשימה זו.

.

פורח, שטוף זהב

.

סיבוב בחדר אוכל נטוש ובתערוכה ארמון הבדולח והמקדש הארור במוזיאון פתח תקוה לאמנות

אחד המקומות הרגועים והיפים בפתח תקוה ובכלל בגוש דן, מתקיים כבר הרבה שנים בצל. מדובר באזור שכולל מספר אתרים ששווה לבקר בהם. בשטח קטן של כמה דונמים אפשר למצוא שני מוזיאונים, בית זיכרון, גן גדול עם טנקים, אנדרטה ופארק קופים קטן, וגם חדר אוכל נטוש שניצב בראש גבעה שאכלסה בעבר הרחוק את קיבוץ גבעת השלושה עד שהתפצל ועבר למקום אחר.

"ארמון הבדולח והמקדש הארור" נשמע כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס. כל מילה בשם הזה מעוררת את הדמיון והזיכרון. זו סיבה מספיק טובה לבקר במוזיאון פתח תקוה לאמנות, לראות האם העבודות בתערוכה שאצרה הילה כהן-שניידרמן מצדיקות את השם המפוצץ, וגם הזדמנות לבקר בחלק מהאתרים בסביבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שלל

.

נטוש

.

סיבוב בעבודת נוף ייחודית של יהלום-צור בגן לאומי בית אלפא

לכאורה מדשאה עם כמה שיחים בהיקף ועץ סיגלון במרכז. המדשאה חוצצת בין מגרש חנייה ובין החומה השומרת על גן לאומי בית כנסת בית אלפא, בו שמורה רצפת הפסיפס העתיקה שעיטרה בעבר הרחוק בית כנסת שחרב יחד עם היישוב שהקיף אותו. ב-1922 הוקם כאן קיבוץ חפציבה ובמהלך הקמתו נחשפה במקרה הרצפה שהתפרסמה הודות לעיטור גלגל המזלות ששרד בשלמותו.

כשבקרתי כאן לפני כמה חודשים השמיים היו כחולים ובעיקר עניין אותי לראות את רצפת הפסיפס העתיקה. אבל בסוף עניינו אותי דברים אחרים כמו פיתוח הנוף. את מתכנני הגן שבחזית האתר זיהיתי בקלות – אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. אלא שהעבודה כאן שונה משאר עבודות המשרד. היות וחשבתי שהעבודה הזו שווה רשימה, חזרתי לכאן לפני שבועיים, בשיאו של האובך הצהבהב שפשט בארצנו הקדושה, וצלמתי כמה תמונות נוספות.

ועל כך ברשימה זו.

.

דשא וסיגלון מפרידים בין מרצפות האקרשטיין ובין המבנה השומר על גלגל המזלות

.

סיבוב במתחם שתכנן סלו הרשמן בשכונת גילה

זה פרויקט שסנדי בטוח יאהב – אין כאן בטון אלא אבן ירושלמית כשרה למהדרין. אחרי שהלכתי לראות את המרכז המסחרי של גילה, חציתי את הכביש הרחב (שלושה נתיבים לכל כיוון) והגעתי ישר לשער המבצר שתכנן האדריכל סלו הרשמן בסוף שנות ה-70. מדובר במתחם מגורים המורכב מקבוצת מבני חצר סגורים, כשבכל אחד מהם שערים גדולים שבראשם קשת.

תהיתם פעם מי תכנן את סינמטק תל אביב, את בניין תיאטרון באר שבע, את שכונת רמת הדר בגבעת שמואל או את הארובה עם שני קובוקטהדרונים בקצה בית חולים הלל יפה בחדרה?? את כולם תכנן סלו הרשמן. בשנות ה-70 וה-80 הוא גם פיתח מודל של בניין ומתחם מגורים למשרד השיכון שנבנה במעלה אדומים (עליו כתבתי כאן), פסגת זאב, טירה ולוד. כאן, בגילה, הצליח הרשמן ליצור מתחם שלם רעיונית ותפקודית.

המתחם בגילה הוא ככל הנראה הפרויקט הכי ידוע של הרשמן. אולי בזכות השער והעיצוב הסימטרי הצליח הפרויקט להתפרסם ולהיזכר יותר מכל פרויקט אחר בשכונות שנבנו בשנות השבעים סביב ירושלים. המתחם שתכנן התפרסם בכל במה אפשרית: כתבי עת ישראלים ובינלאומיים וכן בספרים ישנים וחדשים. הוא נחשב לסמל של תקופה – שירת הברבור של הסגנון הברוטליסטי הישראלי. שנים ראיתי אותו רק בתמונות, עכשיו סופסוף בקרתי בו. לאחר הביקור גברה סקרנותי ולכן גם קפצתי לבקר את הרשמן במשרדו, ועל כך ברשימה זו.

.

שערי שמיים

.

סיבוב בקבר האחים של חללי נירים, בקבר של דן צור ובאנדרטת דנגור

כשנסעתי דרומה החלטתי שזו תהיה הזדמנות מצוינת לפתוח את הבוקר בסיבוב בבית הקברות של קיבוץ נירים שנמצא כמה מאות מטרים בודדים מרצועת עזה ומחאן יונס. כאן טמונים שמונת חללי קרב נירים מתחת לאתר שעיצב ב-1950 אדריכל הנוף דן צור (חתן פרס ישראל). גם דן צור עצמו קבור פה מאז 2012.

המשכתי לקבר האחים המקורי ולאנדרטה הגדולה, "אנדרטת דנגור", שהוקמה לצידו ב-1985 ועוצבה על ידי האדריכל חיליק ערד והאמן אריה סרטני. יחד הם יצרו עבודת בטון מרשימה.

קל לשכוח את מגש הכסף. בזמן שמשפחות הפשע רוצחות אחת את השניה במשולש שבין אשדוד, נתניה ופתח תקוה, יש אנשים שקמים כל בוקר וחורשים את השדה שצמוד לגבול עם רצועת עזה. צור, ערד וסרטני היו שלושתם קשורים לתנועה הקיבוצית: צור היה חבר מייסד בנירים וקבור בה, ערד חבר מייסד קיבוץ סער וסרטני חבר קיבוץ מרחביה.

ועל כך ברשימה זו.

.

האדם מבטון

.

סיבוב בשכונה חדשה בפתח תקוה ובשכונת רימון בקרית אונו

הצעתי לשאול לקפוץ לקרית אונו לראות האם איזו שופטת בית משפט עליון לשעבר פלשה לשטח ציבורי כפי ששמעתי ונראה היה לי שווה כתבה. אבל עד שהגענו לבדוק, עצרנו במקומות הבאים:

(1) בחומוס של הג'ינג'י בקיבוץ עינת.

(2) בשכונת "הדר גנים" בפתח תקוה שצמחה השנה לגובה.

(3) בקרית אונו ראינו כמה פרויקטי תמ"א 38. שהעיר מתמלאת בהם בטירוף.

(4) שכונת רימון היא שכונה עם פיתוח נוף מיוחד שאין שני לו.

(5) חתמנו את היום עם צלחת קובה אצל החותנת של שאול, שכנה של השופטת. הם כולם גרים בשכונה שתכננה חברה אמריקאית בשנות ה-70.

חוץ משאול הגיע גם התינוק החדש שלו (אותו תוכלו לשמוע ברקע של הסרטונים בהמשך) ועל כך ברשימה זו.

.

בין הבתים בשכונת רימון

.

סיבוב בבית הבראה ע"ש יערי בביתן אהרון

כבר עבר הרבה זמן מאז נתקלתי בבלוג של שרון רז ברשימה על בית ההבראה הנטוש בביתן אהרון שליד נתניה. לקח קצת זמן עד שהזזתי את עצמי כדי לראות את המקום בעצמי, ובדרך להציץ במלון חדש שהולך ומוקם בבית הבראה אחר, עצרתי עם שאול בביתן אהרון – מהפרויקטים הפחות מוכרים של האדריכל רודולף טרוסטלר. המקום נטוש ועזוב, אך נותר שלם לגמרי.

יש כאן אנדרטה לתרבות שלימה שהתנהלה סביב הנופש ההסתדרותי שהיה מרכיב בלתי נפרד לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. כשמסתובבים בין המבנים הרבים אפשר ללמוד מהעצמה שהיתה למקום הזה וגם מהמשאבים שהועמדו לרשותו: משאבי קרקע, משאבי פיתוח (את עיצוב הנוף תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים זוכי פרס ישראל), משאבים כספיים (כמות המבנים וגודלם) וגם הרבה חזון.

נראה שהזמן עצר כאן, ורק כוחות הטבע ממשיכים לפעול בו בגלוי ומשתלטים עליו. אני משער שמאחורי הקלעים גם כרישי הנדל"ן פועלים במסלולים המוכרים. עד שיגיעו הדחפורים, וברור שהם יגיעו בסופו של דבר, כדאי לעצור בביתן אהרון (כל השילוט המקורי עדיין נותר בצומת ובשער) ולבקר בבית ההבראה.

.

אולם המופעים בבית ההבראה

.

סיבוב במתחם עמידר ברמת אביב / תכנון נוף של דן צור וליפא יהלום

לכאורה גינה משותפת של כמה בניינים אך למעשה מדובר בשילוב תכנון מעולה של מבנים ונוף, שיכולים היו להיות בכל מקום בארץ. מפני שאנחנו מופקרים לידיהם של יזמים שמפקירים בעצמם את בתינו לאדריכלים גרועים, את רמת הפיתוח שתמצאו ברשימה זו, כנראה אתם לא מכירים. לא מדובר פה בעלויות גבוהות או רעיונות גאוניים, אלא בכמה הרים וגבעות… לצערי, מה שמכוון היום את בוני בתינו היא מחשבה צרה: לבנות בניין (לא בית) ולקבל את השכר כדי לגמור את החודש ולא מעבר לזה.

מה יש כאן?: קבוצה של 13 בניינים מטיפוס H עם 208 יח"ד, שהוקמו בשנות 1960. טיפוסים אלה ניתן למצוא בכל פינה בארץ: ארבע דירות בקומה, כשכל זוג דירות צמודות מקושר לזוג נוסף באמצעות חדר מדורגות בגרעין הבניין – וכך נוצרת תכנית בצורת האות H. המבנים כאן הם טיפוסיים, אלא שבאמצעות פעולה מאד פשוטה: הזזה ויצירת קיר משותף בין כל שני מבנים כך שייצרו מתחם פתוח/בטוח משותף לכל הדיירים ללא גדר מפרידה בין מבנה לשכנו. לפיתוח השטח המשותף, לא לקחו קצב, מורה או נהג משאית, אלא צמד אדריכלי נוף – ליפא יהלום ודן צור (לימים חתני פרס ישראל), שדאגו לתת למקום את תבנית הנוף הייחודית לו. ועל כך ברשימה זו.

.

דיירים בכניסה לאחד המבנים

.

מבעד למבוך הבטון במרכז המתחם

.

סיבוב בבקעת הקהילות בקצה יד ושם

לפני שלוש שנים כשהתחלתי עם הבלוג, כותרת המשנה שנתתי לו: "ארכיטקטורה ופוליטיקה בדיסנילנד מקומי" התכוונה בדיוק לפרויקטים מהסוג של "בקעת הקהילות" ביד ושם. בלונה פארק יש מבוך מראות בו דמותך משתקפת בכל כיוון, כאן נשקפים לך קירות אבן ושמות.

הפרויקט שזכה בתחרות אדריכלים ב-1980, עוצב אמנם על ידי שניים מאדריכלי הנוף מדור המדינה, אך כאן כבר נגמרה התמימות, הצניעות והפשטות. את החוויה השכלית החליף מופע ראווה, יקר ומורכב שנראה שמטרתו היא לבלבל את המבקר יותר מאשר לטעת בו תובנות על המציאות בה הוא חי או לעצב את זיכרונו.

"בקעת הקהילות" ממוקמת בקצה הרחוק של יד ושם. מתלולית טבעית אחת, נוצר מבוך המורכב ממעברים וחדרים פתוחים חצובים בקרקע. את החציבה בגבעה מייצבים קירות בטון המחופים בלוחות אבן גיר שמזכירים אתר חשוב אחר בעיר: הכותל המערבי. כל חדר מוקדש לחבל ארץ אחר באירופה בו הוחרבו קהילות יהודיות. בכל חדר קיר עליו חרוטים שמות הקהילות ויש כאן כ-5,000 כאלה. תשומת לב גדולה (מידי) ניתנה לצורת הפונט.

כל החדרים והמעברים נראים אותו דבר. 10 דונם של מעברים צרים ועמוקים מתחילים לבלבל ולהלחיץ. גובה הדפנות: 5 עד 9 מטרים. לא היה לי זמן להתעכב כי נקבעה לי פגישה במשרד הפנים. את הרעיון של המקום קולטים מייד. פתאום רחבה גדולה ובקצה שלה זיהיתי כניסה למבנה נסתר, בפנים שומר משועמם קרא "ישראל היום". לפניו על הדלפק מונחת מפה של האתר עם סימון בולט של היציאה. ניצלתי. בנתיים מתקשרת הפקידה שאיתה קבעתי. הצלצול מקפיץ את השומר. היא מתנצלת שלא התכוננה לפגישה ומבטלת אותה […].

.

עמדת הכניסה משתלבת בבינוי האתר

סיבוב בשכונה של סלו הרשמן במעלה אדומים

בראיון שערכתי לפני שמונה חודשים עם האדריכל סלו הרשמן לצורך עבודה שכתבתי באוניברסיטה, חזר הרשמן והדגיש את כל אותם הרעיונות של גן מרכזי, כיכר ורחוב. הרשמן הסתובב פעם בפירנצה, ראה את הכיכרות שיצרו אבותינו ברנסאנס וביקש לשוב וליצור אותם בארץ ישראל: בגילה, בלוד, בגבעת שמואל וגם כאן במעלה אדומים: "בפירנצה שנבנתה לפני 600 שנה, אתה הולך ואתה מרגיש את הרחוב ופתאום נפתחת לך כיכר וכן הלאה והלאה. אתה מסוגל לעשות את זה בארכיטקטורה חדשה ולא משנה מה החומרים אבן או זכוכית או ברזל – אבל כאן זה לא נעשה וזה הדרדור שנוצר היום באורבניזציה ברוב הפרויקטים שבונים אותם".

פרויקט המגורים שתכנן הרשמן בשנת 1981, באחת מהשכונות הראשונות בעיר אמנם לא הביא ליצירתו של רחוב וכיכר, אך כן הצליח ליצור חלל ציבורי משותף ומוצלח למדי ההופך את השכונה הקטנה לקיבוץ פרברי על ספר המדבר.

.

חזית חיצונית הפונה אל הרחוב ההיקפי אל מחוץ לשכונה

.