סיבוב בגן הלא גמור של יגאל תומרקין בקרית אונו

נסעתי לראות, בשבוע שעבר כשעוד היה קצת מותר להסתובב, את גן השלום בגני תקווה שעליו אכתוב כאן בהמשך, ובדרך בקרית אונו נתקלתי בגן לא פחות מיוחד. חומת בטון שמתפתלת בקווים ישרים משנה לאורכה את גובהה, עוטפת שטח של כ-60 מ"ר. המקום נראה כמו חדר גדול בו ישנם אזורים אינטימיים וכאלה פתוחים. קירות נוספים, חלקים מרובעים וחלקם משולשים פזורים בהיקף. קוביות בטון מוצבים גם הם, חלקם מופיעים בקבוצות, חלקם בודדים וגם הם כמו צפים בגבהים שונים. הקירות צבועים בלבן כשטביעות קרשי העץ מעת היציקה נותרו בהם.

הדמיון לעיצוב של גן דומה בחולון העלה את הסברה שמדובר בשרידי עבודה לא גמורה של יגאל תומרקין (נולד ב-1933), מה שהתברר מאוחר יותר כנכון. זהו שבריר, אמנם אזוטרי, במפעל האמנותי המונומנטלי של תומרקין, אך לא תמצאו כאן את פסלי הברזל והברונזה המפורסמים של תומרקין, כי אלה מעולם לא הגיעו לאתר שנבנה במיוחד כדי להציג אותם. אך כן יש כאן את הגלריה הפתוחה שהוא תכנן. מתברר שב-1971 כשהלהט בער בו ליצור את אותן גלריות פתוחות, הוא הצליח לגרור את המועצה המקומית קרית אונו להקים את האתר. אלא שהפרויקט לא הושלם ומימושו התבצע בסופו של הדבר בחולון. בכך הצטרף תומרקין לשני יוצרים נוספים לפחות שגם הם כמעט והותירו את חותמם בקרית אונו – יצחק דנציגר ורם כרמי.

חלפו כמעט 50 שנה מאז הוחל בהקמת הגן, אולי ראוי להתייחס למקום מחדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

נעבור לחוץ לארץ, שהמדינה תישרף

.

סיבוב לכבוד 40 שנה לפסל שהעניקו שלום עכשיו ויגאל תומרקין להתנחלות שילה

במבצע חשאי עלו אל ההתנחלות שילה שבשומרון אלפים מחברי ותומכי תנועת "שלום עכשיו" והציבו בכניסה פסל שיצר יגאל תומרקין. מאז ניצב היה הפסל כמעט ללא התייחסות תושבי האזור. אלא שלאחרונה, לכבוד 40 שנה להצבתו באתר, החליטו אדוני הארץ לחדש את הפסל שלא תוחזק באופן ראוי ולהפוך אותו לנקודת ציון ששווה לעצור בה.

אז בדרך חזרה מפגישה ב"מינהל האזרחי" (הזרוע של מינהל התכנון הישראלי בשטחים שמשרדיו שוכנים בכניסה לבית אל), עצרתי לראות מה חדש עם העבודה של תומרקין. הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה כשבקרתי כאן לצורך כתבה על מרכז המבקרים שהוקם בתל שילה. הפסל שנראה כמו שובך יונים ריק הממתין ליונים ומכאן גם שמו, הוא חלק מסדרת עבודות שיצר תומרקין בסביבות שנת 1978.

ועל כך ברשימה זו.

.

שובך

.

סיבוב במסגד הנטוש של חושניה וגם יגאל תומרקין

1,136 תושבים גרו בכפר חושניה ב-1960, בעת שנערך בו מפקד אוכלוסין. עד 1967 התגוררו בגולן 150 אלף תושבים ב-153 כפרים וב-112 חוות. כיום גרים רק 46 אלף תושבים, כמחציתם מתנחלים וכמחציתם דרוזים ועלווים. ברוב ההתנחלויות בגולן גרים בסך הכל בין 270 ל-800 תושבים בכל התנחלות. בשתיים מההתנחלויות המוגדרות כיישובים קהילתיים הגיעו ליותר מאלף, אבל לא יותר מזה. בקצרין גרים כ-7,000 מתנחלים.

סמוך למושב קשת שבגולן מצויים שרידיו של הכפר חושניה שהיה כאן עד 1967. מרבית מבני הכפר נהרסו אך עדיין נותרו כמה מהם שלימים והבולט בהם הוא מבנה המסגד שנפגע בפינתו. המסגד נבנה מבטון ובאיכות גבוהה ולכן למרות פגיעת הפגז שגרמה להרס, הוא נותר על תילו והוא מרשים בנוף הפתוח העוטף אותו.

ההזנחה וחשיפת הזיונים יביאו להתפוררותו. לבסוף תגיע קריסתו המוחלטת ומחיקתו מהנוף. כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, אם הליכוד יישאר עוד כמה שנים בשלטון אז סביר להניח שהגולן שוב יחזור ויחליף ידיים והמסגד ישוקם.

ועל כך ברשימה זו.

.

עשירית

.

סיבוב בספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה באוניברסיטת תל אביב

הספרייה השנייה שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל בקמפוס אוניברסיטת תל אביב היתה שונה בתכלית מספריית סוראסקי שתכננו עשור קודם לכן. השינויים באו לידי ביטוי בעיקר בעיצוב החזותי ובקישוריות של האולמות: בין פנים ובין חוץ ובינם לבין עצמם. הספרייה למדעים מדויקים ולהנדסה ע"ש ניימן חשפה מהלך נוסף בגישתם לתכנון מבני ציבור בכלל וספריות בפרט, יש בה משהו מספריית ארן שתוכננה קודם לכן וגם משהו מספריית מדעי החברה שתוכננה לאחר מכן.

ביום שישי ניפטר האדריכל שמואל ביקסון, שותף בתכנון הבניין ובעוד עשרות פרויקטים שתכנן המשרד. רשימה זו היא לזכרו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אסם הידע

.

סיבוב בגשר הסינמטק בירושלים

רשימה מספר 362.

אחד מגשרי הולכי הרגל הכי נוחים בארץ נמצא בקצה ירושלים בדרך חברון ומקשר בין הסינמטק ובין האזור של הכנסיה הסקוטית, גן בלומפילד וגן הפעמון. מדובר בגשר שעובר מעל לכביש סואן ומסוכן, שעד הקמת הגשר גבה את חייהם של מספר לא מבוטל של הולכי רגל, ובעקבות אותן תאונות הושלם הגשר ב-1988 על ידי הקרן לירושלים ובתכנון האדריכל נחמיה גורלי. הוא ידוע כ"גשר הסינמטק", אבל שמו הרשמי הוא "גשר בני ברית" על שם הארגון שסייע בהקמתו.

גשר קצר יחסית (אורכו 32 מטרים בלבד)אבל הוא גם נוח וגם נראה כי הושקעה בו מחשבה עיצובית + פסל של יגאל תומרקין. ועל כך ברשימה זו.

.

מבט מלמטה

.

סיבוב בבאקה אל גרביה, בחדר אוכל של גודוביץ ביד חנה ובגן פסלים של תומרקין בבורגתה

ביום ששי האחרון נסענו קבוצה של חבר'ה לבדוק את אזור התעשיה של באקה אל גרביה כחלק ממחקר שאנחנו עובדים עליו במשותף. היות והתפצלנו לשתי מכוניות ויואב ואני הקדמנו בחצי שעה אז ניצלנו את הזמן שעמד לרשותנו.

(1) קפצנו לחומוסיה של אבו אלעבד הממוקמת ברחוב המסחרי הראשי של באקה אל גרביה ונחשבת לטובה באזור. אחרי גם עצרנו בגדר ההפרדה שבקצה העיר.

(2) אחרי שסיימנו את עבודתנו באזור התעשיה, המשכנו לחדר האוכל שתכנן ישראל גודוביץ בקיבוץ יד חנה. עשינו סיבוב קצר גם בשכונת ההרחבה. זה העיקר של הרשימה ולצורך כך שוחחתי עם האדריכל ישראל גודוביץ שתכנן את הבניין ולאחר מכן גם עם האמן גרשון קניספל שיצר את עבודות הקיר בבניין.

(3) לאחר מכן חתמנו את החלק הזה של היום בגן הפסלים של יגאל תומרקין במושב בורגתה.

העיקר של הרשימה הוא חדר האוכל שתכנן גודוביץ. למרות זאת, בחרתי שלא להסיר את ההתחלה עם החומוס והסוף עם תומרקין ואת העיקר הותרתי באמצע הרשימה.

.

הרחוב הקרוי היום רחוב פלסטין בבאקה אל גרביה, נגדע במרכזו באמצעות גדר ההפרדה

.

סיבוב בבניין מקסיקו של הפקולטה לאמנויות

קמפוס אוניברסיטת תל אביב היה בראשיתו כר נרחב למימוש עבודותיהם של אדריכלים צעירים שרובם לא עברו את גיל 30. זה הגיל בו עדיין האגו לא מנופח כמו בלון פורח והיצירתיות והאמירה הרבה יותר מרתקות.

הישראלי המצוי סולד מהבטון החשוף והאפור אך נראה לי שאם לומדים להבין את הערכים שאותו סגנון מנסה להנחיל – ניתן להעריך את אותן יצירות תרבות מחדש ואפילו לאהוב אותן. בקמפוס ישנם לא מעט מבנים המשתייכים לאותו דור, בניין מקסיקו בתכנונם של האדריכלים דן איתן ויצחק ישר הוא אחד מהם. פרסומו בא לו בעיקר בשל מיקומו המרכזי בקמפוס אך גם הודות לייעודו המאכלס את אחת מהפקולטות היותר סקסיות באוניברסיטה.

ועל כך ברשימה זו.

 .

חזית הבניין הראשית הפונה לכיוון דרום ולרחבת הקמפוס המרכזית / משמאל: פסלו של יגאל תומרקין "התרחשות"

תומרקין מארח חברים בערד

השנה בל"ג בעומר בחרתי לבלות באזור ערד, ולבקר בין השאר בפסל הסביבתי של יגאל תומרקין, המצוי בקצה האזור שיועד למלונאות.

תמונה ראשונה