Tag Archives: חנן הברון

סיבוב בחדר אוכל בקיבוץ אלונים ובית עליית הנוער

הברוטליזם לא פסח על קיבוץ אלונים והותיר בו שתיים מהיצירות המובהקות של הסגנון. תחילה בנו בו האדריכלים חנן הברון וזיוה ארמוני את בית עליית הנוער – ברוטליזם מוקדם וקליל שכמו שארמוני חזרה וטענה היה למעשה המשך לסגנון הבינלאומי. במרכז הקיבוץ ניתן למצוא את בניין חדר האוכל אותו תכנן בעת שיאו של הסגנון האדריכל שלמה גלעד, שאצלו הברוטליזם כבר קיבל פרשנות מעט כבדה.

שני המבנים אמנם עברו שינויים תפקודיים ומבניים, אבל שניהם עדיין עובדים וניתן להתרשם כיצד התייחסו האדריכלים לסביבה: הברון וארמוני באמצעות תכנון נוף שילבו ביצירתם את מגדל המים הוותיק, וגלעד, כפי שעשה ברבים מחדרי האוכל שתכנן בקיבוצים, חזר ויצר מבנה פיסולי במרכזה של מדשאה גדולה, מקום שאליו נשאו החברים את עיניהם ואת ליבם.

נוסף על אלה ניתן למצוא כאן את יצירתו של הבנאי משה יפה שתכנן ובנה בתי אבן רבים ובהם חדר האוכל הראשון. עבודות אלה מייצגות אדריכלות ורנקולרית המשלבת בנייה כפרית מודרנית עם בנייה מסורתית מקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

נוי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ דורות

המופע שמציג הבניין שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי בקיבוץ דורות מרשים לא רק בגלל שנותר שלם ובלי כמעט שינויים, אלא גם הודות למיקומו בנוף הקיבוצי: בראש גבעה ממנה יורדת המדשאה המרכזית. הבניין מנצל את הטופוגרפיה ומפנה למדשאה שתי קומות. בקומה העליונה אולם האכילה ומהטבח. בקומה התחתונה מבואה עם רחבת התכנסות ומעליה מרפסת שמאחוריה מסך זכוכית וגג הנשענים על עמודי ברזל דקיקים המדגישים את קלילות המבנה. החזית הראשית פונה לכיוון צפון, כוללת אגף ראשי במרכז השולח שתי זרועות אגפים זהים לכיוון מזרח ומערב, הנוטים מעט בזווית לאגף המרכזי. את הסימטריה שוברת הצמחייה שעיצבו צמד אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (לימים חתני פרס ישראל).

חוץ מחדר אוכל יש עוד מה לראות בסביבה:

(1) גבעת הכלניות עם קברם של לילי ואריק שרון. הקבר עצמו הוא המשך המחיקה של הכפר הוג' ששכן כאן עד 1948. התושבים עפו מכאן לכל הרוחות ומהכפר לא נותר זכר, למעט שברי חרסים הפזורים בכל הסביבה. על האתר הזה כתבתי כאן. ובקרוב אולי תהיה גם כתבת המשך.

(2) ביתרונות רוחמה שוכנים מחוץ לקיבוץ רוחמה. את חדר האוכל בקיבוץ תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. יש גם אנדרטה שתכנן האדריכל צבי מוססקו. הבתרונות הם תופעת טבע יפה ונעימה להליכה ושווה לבקר בהם בעיקר באביב.

(3) אנדרטת חטיבת יפתח נמצאת בהמשך הכביש כשנוסעים מזרחה, סמוך לצומת בית קמה. את האנדרטה עיצב בשנות ה-60 האדריכל חיליק ערד. הקדשתי לה רשימה אותה אפשר למצוא כאן.

.

12604943_1207396119289968_8625495729920886589_o

נופים אחרים של ירוק ריחני

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ יגור

בדרך לפתיחת תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב, עצרתי לראות מה יש בקיבוץ יגור. כ-1,500 תושבים גרים כיום ביגור (הוקם ב-1922). עובדה זו הופכת אותו לאחד הקיבוצים הגדולים. סיבוב בקיבוץ יכול להסתיים באסון, הקלנועיות שועטות בכל שביל וכביש, ולכן צריך להיזהר. לא שאני רוצה שיתחילו לסלול כאן שבילי קלנועיות, אבל הסכנה ברורה ומיידית וצריך להיות מודע לה.

יגור הוא אחד הקיבוצים עם שפע גדול של מבנים שתכננו אדריכלים ומהנדסים בכירים:

את חדר האוכל של יגור תכנן המהנדס יוסף אידלמן, אבל אחר כך נוספו לו אגפים שתכננו האדריכלים רבקה ורוברט אוקסמן (רבקה היא בתו של אידלמן). על עיצוב הנוף המקיף אותו אחראי היה אדריכל הנוף שלמה אורן (וינברג) שתכנן בין השאר את גן הנדיב. חוץ מחדר האוכל יש את "בית בר יהודה" הסמוך לחדר האוכל, אותו תכנן האדריכל חנן הברון. בהמשך יש את בית התרבות "יד למגינים" שתכנן האדריכל שלמה גלעד עם האנדרטה הקטנה הסמוכה לו.

עוד בסביבה: שרידי הכפר יאג'ור אליו אתייחס בסוף הרשימה. עוד פחות צפוי הוא הישוב רכסים, שם שוכנת ישיבת כנסת יחזקאל בבניין מרשים שתכנן האדריכל ישראל קומט ועליה כתבתי כאן.

ועל כך ברשימה זו.

 

12377980_1181204135242500_5281072759271645931_o

לא טעמת כלום והייתי רעב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: משאבי שדה, שדה בוקר וסמר

הקיבוצים בדרום נהנים ממצב חברתי טוב יותר מאלה שבמרכז או בצפון. את ההשערה הזו אני מבסס על העובדה שטרם נתקלתי בחדר אוכל נטוש או שאינו משמש לייעודו המקורי מצפון הנגב ועד אילות. מגוון חדרי האוכל גדול וכמו תמיד הם שונים זה מזה באופן מהותי, וזאת על אף שלכולם שימושים זהים. את חדר האוכל במשאבי שדה תכנן במקור האדריכל לאון שרמן ומאוחר יותר הרחיבו אדריכלים אחרים – מבנה חד קומתי גדול עם גג משופע שמעניק לבניין חזות כפרית. את חדר האוכל בשדה בוקר תכנן האדריכל שלמה גלעד – מבנה המאפיין את הברוטליזם המאוחר, דו-קומתי בעל חזות פיסולית. את חדר האוכל בסמר תכנן במקור האדריכל יחיאל ערד, אך לאחרונה הוא עבר שינוי, הורחב וטויח באופן שמשתלב בצבעי המדבר העוטפים אותו ובכלל בבינוי הלא רגיל ששולט בסמר בשנים האחרונות.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ משאבי שדה סמוך למרחצאות "נווה מדבר" (שתי דקות נסיעה), אבל שווה יותר לבקר בשבטה – העיר הנבטית הקדומה, שמבנים וככרות נותרו בה בשלמותם.

(2) בקיבוץ שדה בוקר יש את צריף בן גוריון שעבר שידרוג משמעותי לאחרונה ועכשיו חוויית הביקור באתר עדכנית וחווייתית יותר. בסמוך יש את מדרשת שדה בוקר שהיא ככל הנראה מעבדת האדריכלות האקלימית הגדולה והמגוונת ביותר בעולם. צמוד למדרשה נמצא קבר דוד ופולה בן גוריון – מהעבודות היפות של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. חמש דקות נסיעה נוספות תוביל אתכם לאחת מפסגות אדריכלות הנוף הישראלית – גן לאומי עין עבדת – גן מלאכותי שעיצבו יהלום וצור בלב המדבר.

(3) בקיבוץ סמר השוכן 33 ק"מ צפונית לאילת נמצא השדה הסולרי שבתכנונו השתתף האדריכל חיים דותן. לצערי, בגלל קוצר הזמן לא בקרתי בו.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

11722666_1088620494500865_2158895579480215078_o

יום חג בחדר האוכל בשדה בוקר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במנהרת המוביל הארצי

היתה לי הזדמנות נדירה לבקר במנהרות המוביל הארצי, פרויקט שמציין השנה 50 שנה להפעלתו (כן, הפרויקט הזה נחנך ב-1964). מדובר באתר ספיר, הסמוך לכרי דשא שעל שפת הכנרת, בו ממוקמת מערכת שאיבת מי הכינרת המזינה את תעלות וצינורות המוביל.

מערכת השאיבה הוקמה בהשראתה ובהנחייתה של שולי, שהעמידה לרשות חברת מקורות את הידע העשיר שצברה בתחום שאיבת נוזלים ומגע עם צינורות גדולים וקשיחים. עד היום שולי ממשיכה לתרום למשק המים. בשנים האחרונות היא מעניקה לעובדי חברה מתחרה, ייעוץ שוטף בתחום שאיבת נוזלים.

ועל כך (וגם על אנדרטה של יחיאל שמי) ברשימה זו.

.

1510661_935977786431804_1227823935822740632_n

במנהרת המוביל הארצי

.

IMG_20141013_104503

הפסל-אנדרטה של יחיאל שמי בחוקוק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ כברי עם עבודות של חנן הברון ושלמה גלעד

שבוע שעבר הבאתי את הספרייה העירונית ברמת גן שתכנן גלעד וכעת אני מביא את אולם הספורט בקיבוץ כברי אותו הוא תכנן שנתיים קודם לכן.  אבל כשאני שומע "כברי", אני נזכר בשני דברים: ביחיאל שמי שהיה בין מייסדי הקיבוץ וחי בו עד מותו וכן בסדנת ההדפס השוכנת באחד המבנים היפים שנבנו כאן בעשור הקודם. אלה שתי סיבות שבגללן תמיד שווה לעצור בכברי ולראות מה חדש.

מכברי יצאו גם אורי ריזמן, ירדנה ארזי, אילן באומגרטן וראמה (רמי) יצחקי, אבל להם עדיין לא השכילו כאן להקים אתרי מבקרים. חוץ מהם יש בכברי גם את בניין חדר האוכל הגדול ביותר שהוקם בתנועה הקיבוצית (למיטב ידיעתי), אולם ספורט מיוחד ושכונת מגורים שתכננו הנדלרים.

כברי שוכן כמה קילומטרים מערבית לנהריה, אז רגע לפני שאני נכנס לגליל אני דואג לבקר כאן כי תמיד אפשר לגלות משהו חדש (ועד היום לא ראיתי אפילו חצי ממה שיש בכברי). אין לי חברים בקיבוץ חוץ מהפסלים והבתים, ואותם אני תמיד שמח לחזור ולראות. הם לא מתלוננים, לא מדברים שטויות ולא צריך להזמין אותם חזרה. הם תמיד שם. בכברי אפשר לבלות לפחות שעתיים בין האתרים המוצגים כאן ברשימה. 

הרשימה מחולקת ל-3 תחנות שבאמצעותן אנסה להציג חלק מהאתרים בקיבוץ.

.

536962_752579858104932_188430944_n

פסל של יחיאל שמי בגן הפסלים שבכניסה לקיבוץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברמת הגולן, בית קברות נטוש, חדר אוכל, ברכת רם וחומוס במסעדה

בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, ברמת הגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).

סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.

הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:

(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ומיכאל קראוס)

(2) קטיף עצמי שעל

(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש

(5) ברכת רם

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)

(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.

.

IMG_20130614_120656

ברכת רם באינסטגרם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית דוידקה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד

בית דוידקה הוא מאולמות המופעים הגדולים בתנועה הקיבוצית בכלל ובעמק הירדן בפרט (מפת מיקום). קופסה ענקית שאינה מתפקדת כבר שנים רבות בלב יישוב קטן. צמוד לקיבוץ, אחיו התאום: אשדות יעקב איחוד. שניהם התפצלו בתחילת שנות ה-50 וחיים זה לצד זה בנפרד עד היום. שני ש.ג., שני חדרי אוכל, שתי מזכירויות, וגם שני בתי תרבות גדולים וריקים.

את הבניין תכנן האדריכל חנן הברון, שבכמה מעבודותיו כבר בקרתי והבאתי אותן כאן בבלוג, ותמיד אני שמח להיתקל בבניין נוסף שתכנן. מבנים פשוטים, נקיים שהתאימו לתקופות אחרות.

..

IMG_8319

חזית מערבית: מגדל הבמה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בירושלים בכמה מקומות מעניינים

האמת ש"מקומות מעניינים" יכולים להיות למשהו אחר משעממים, אבל אותי הם מעניינים. אם יש לכם סבלנות וכמה דקות פנויות אתם מוזמנים לראות גם.

הצעתי לאיתי (עורך האדריכלות באתר Xnet) לפרסם כתבה על פרויקט מגורים חדש בהר הזיתים, מה שהצריך את עלייתי לעיר הקודש. הגעתי בין הטיפות לעיר וחשבתי שמוגזם שרק בשביל הר הזיתים נסחבתי לכאן, אז במקום לחזור מיד למישור החוף החמים והיבש, החלטתי לבקר בכמה פרויקטים שהרבה זמן לא בקרתי בהם.

.

IMG_4707

רחבת הכניסה למערה התת-קרקעית בה טמונה על פי המסורת הנוצרית מרים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ואתרים אחרים בקיבוץ נען [2]

קיבוץ נען (בין רחובות לכביש 6) עשיר באדריכלות שיצרו חשובי האדריכלים בישראל. מאז הקמתו ב-1930 ועד תחילת שנות השמונים, השכילו כאן להשקיע ולהזמין אדריכלים כמו שמואל מסט'צקין, שלמה גלעד, חנן הברון וגדעון שריג שיתכננו את מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ.

אחרי שהתעכבתי ברשימה הקודמת על אולם הספורט, הפעם אציג את פינת הזיכרון, בית גלילי החצי נטוש ואת חדר האוכל – גרעין היישוב הפיסי והאידאולוגי.

.

דווקא זו החזית הצדדית של חדר האוכל והפחות מרשימה, אך ניתן ללמוד ממנה על חלוקת מסות, פתחים ותנועה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באולם הספורט בקיבוץ נען [1]

כבר הרבה זמן שאני משתוקק להגיע ולבקר בקיבוץ נען. הרבה אדריכלים הותירו בו את חותמם וניתן להעביר בו כמה שעות טובות באחת מגלריות האדריכלות המרשימות שביקרתי בהן. אפשר "להיפגש" כאן עם חנן הברון, שמואל מסטצ'קין, שלמה גלעד, גדעון שריג, ריכארד קאופמן וזלמן עינב. רשימה מאד מכובדת בשביל יישוב כל כך קטן.

יומני היקר, היות וישנם כל כך הרבה מבנים ורציתי להאריך בכל אחד מהם, בחרתי לחלק את הביקור ל-3 רשימות שכל אחת מהן תתייחס למבנה אחד מרכזי.

את הראשונה אני מקדיש לאולם הספורט בתכנון האדריכל חנן הברון, שעמד בראש מחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד במשך שנים רבות. הברון היה ממקימי וחברי קיבוץ רעים, תכנן בין השאר את בית הקיבוץ המאוחד (יחד עם זיוה ארמוני), הספריה הלאומית (שוב עם ארמוני ועוד כמה אדריכלים מובילים), מוזיאון יגאל אלון בגנוסר ומבנים אחרים בתנועה הקיבוצית.

כאן בבלוג סיקרתי כבר כמה מהמבנים שתכנן חנן הברון, כמו קיבוץ רעים, קיבוץ גנוסר, קיבוץ חולדה, אולם המופעים באשכול, ולאחרונה גם על מועדון לחבר בקיבוץ נתיב הל"ה. הפעם כאמור אולם הספורט בנען.

.

אולם הספורט

להמשיך לקרוא

סיבוב במועדון לחבר של קיבוץ נתיב הל"ה

ביום העצמאות נסענו להרודיון. בדרך חזרה כשחציתי את עמק האלה, החלטתי להכנס לקיבוץ נתיב הל"ה. אף פעם לא ביקרתי בו והיות והיה מוקדם מצאתי הזדמנות לבקר ולראות מה יש שם. לא התאכזבתי. ירדתי מהמכונית כדי לראות את חדר האוכל שהוא לא כל כך מעניין, אבל בחזיתו יש את כר הדשא הקלאסי של הקיבוץ ואז מגיע המועדון לחבר. זהו אחד המבנים המוקדמים (1959) שתכנן אחד מהאדריכלים האהובים עלי – חנן הברון חבר קיבוץ רעים. בעבר כתבתי עליו לא מעט ועל כך בהמשך.

הברון מוכר כמי שתכנן את הספריה הלאומית בגבעת רם (במסגרת צוות אדריכלים), את בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין בתל אביב (עם זיוה ארמוני) ועוד מבנים רבים וטובים בעיקר בקיבוצים. לא זכרתי את קיומו של המבנה ולכן המפגש איתו שימח אותי.

מה כבר שימח אותי? אין טוב מלהיתקל ודוקא ביום העצמאות, במבנה של אדריכל שמשקף צניעות, פשטות, כנות ורצון להתחבר למקום הישראלי. רחוק רחוק מעבודות של טיפוסים כמו משה צור, משה ספדיה ומשה עפיה.

 

מועדון לחבר: חזית דרומית

מועדון לחבר: חזית דרומית

  להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ רעים / חנן הברון ומיגון גני ילדים

בשעה בה התקיים בבית קברות קרית שאול אזכרה לרגל ה-30 לפטירתה של האדריכלית זיוה ארמוני (שרשימה לזכרה העליתי לכאן), ישבתי בליבו של קיבוץ רעים שבנגב המערבי בסלון דירתה של אילנה הברון – אלמנתו של האדריכל חנן הברון שותפה של ארמוני, שנפטר מן העולם לפני 10 שנים בדיוק.

הייתי צריך למסור לאילנה איזה מסמך ובגלל זה הגעתי אליה, ולקראת סיום הביקור כשהצצתי במדפי הספרים ליד, נחו עיניי על המדף שנשא את ספריה של הסופרת רנה הברון. הברון היא אשתו של אחיו של חנן ושניהם חברי קיבוץ בארי השכן (שם גם תכנן חנן את אולם המופעים). בחרתי באחד מספריה אותו אייר חנן וכל כך נהניתי מהרישומים המעולים, עד שמצאתי לנכון להקדיש לכך את הרשימה הזו + תמונות מבני החינוך בקיבוץ שעברו מיגון, אותם צילמתי בדרך חזרה למכונית להמשך מסעינו לאותו בוקר יום ששי.

כריכת הספר המלווה ברישום של האדריכל חנן הברון

מיגון (או שלא)

להמשיך לקרוא

סיבוב ליד אולם המופעים במרכז אשכול / גבינות מעולות בחוות צאלה

בחודש הזה הייתי צריך דווקא להביא רשימה על פועלה של האדריכלית זיוה ארמוני שנפטרה לפני עשרים וכמה יום, אך לצערי כדי לגשת לאחת מעבודתיה אני צריך לשבת ולהשקיע זמן ארוך יותר מהממוצע – ולכך כרגע אין לי פנאי. יחד עם זאת, לפני שבועיים חלפתי בדרכי לדרום על פני קומפלקס של מבנים שתכנן מי שהיה חבר ושותף לדרכה המקצועית – האדריכל חנן הברון, כך שבשעה זו בה הם רוכנים שניהם מעל לשולחן השרטוט בבית התק"מ שתכננו השניים בשנת 1956  אי שם בגן עדן – אני מרשה לעצמי להציג קטע מאחד מבנייניו של הברון.  ולסיום: הצעה לגבינות מעולות בסמוך וגם הזמנה להרצאה בתל אביב.  

מראה כללי של בניין אולם המופעים אשכול

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ חולדה גם עם רם כרמי / וביקב ברקן ההולך ונבנה

הרשימה הזו שלפניכם היא תוצר של שני ביקורים בקיבוץ חולדה. ניתן לזהות את ההבדלים בין הזמנים על ידי השינויים במזג האוויר בין שני הביקורים, אך למעשה מפרידים ביניהם רק 3 ימים, היות וברגע שגיליתי שצילמתי לא טוב וגם פספסתי כמה ענייניים אז מיד החלטתי לחזור למקום. רשימה נוספת שיצאה מהביקור הזה ואותה כבר פרסמתי בנפרד מזו, היא הרשימה על הכפר ח'ולדה (עם המלצות לאוכל ייחודי בסביבה) שחוסל ב-1948 ואדמותיו חולקו בין היישובים בסביבה.

הכל התחיל בעקבות סרט התעודה על רם כרמי, שבגללו נאלצתי ללכת ולבקר בקיבוץ חולדה ולהתרשם באופן בלתי אמצעי ממה שהוצג בסרט בו סקרן אותי לראות מה בדיוק כרמי עולל לקיבוץ המסכן. להפתעתי גיליתי שחוץ מבית הנוער שתכנן בשנת 1980 וניצב נטוש בלב הקיבוץ, יש הרחבות מגורים שגם אותן תכנן כרמי וגם הן בדרך להיכלל בסטטוס נטוש. חוץ ממה שכרמי ביצע בקיבוץ (הוא גם תכנן תכנית אב חדשה ומופרעת שלא בוצעה ופרדי עכשיו מחפש אותה בנרות) ויש את ארכיון הקבוצות שתכנן חנן הברון שגם הוא קצת נטוש, ויש את בית העם הענק המכונה "בית הרצל" שתכנן אדריכל הסגנון הבין-לאומי יעקב ירוסט שניצב גם הוא – נטוש. גם גם גם – זה נשמע כאילו חולדה בדרך להיות כולה נטושה, אך זה ממש לא מייצג את התמונה המלאה: חולדה היא מקום יפה ונעים וכל האנשים שנתקלתי בהם בקיבוץ היו קשובים ושמחו מאד לסייע ולעזור והקיבוץ בכללותו הוא מקום מטופח ומרשים. רק מבני הציבור ההיסטורים נותרו מאחור, ממתינים לגואל. אבל נדמה לי שרצון כרגע במעצר…

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ גינוסר / הקיבוץ של יגאל אלון

אז מה נשאר לנו מפייקוביץ?

שנה שעברה ביקרתי במה שנותר מקיבוץ גינוסר ונחשפתי לקיבוץ שככל הנראה חטף את אחת מהמכות הקשות ביותר מבין הקיבוצים שעברו הפרטה וביקרתי בהם.

קיבוץ גינוסר הוא גן עדן, לא רק לאנתרפולוגים אלא גם לאדריכלים. גלריית הארכיטקטורה המצויה בקיבוץ מרשימה ביותר בכל קנה מידה של ישוב. הלכתי לראות את חדר האוכל, מהגדולים שהוקמו בתנועה הקיבוצית, בהתחלה הייתי אופטימי וחשבתי שחדר האוכל יהיה פעיל ואפשר יהיה לאכול משהו. כשהגעתי אליו הוא היה נראה נטוש ונתון לגזלני פרטי בניין. חתולים הסתובבו באולם בקומת הקרקע, הברזים לשטיפת ידי החברים היו מפורקים, בשירותים לא היה נייר לנגב את התחת, לא אופניים, לא ריח מאכלים, לא נפש חיה (חוץ מהחתולים כמובן).

עוד אני מתרשם מהמצב בתחתית הבניין, שמעתי לחשושים במעלה המדרגות. מופתע עליתי למעלה – לאולם חדר האוכל עצמו. האולם בעל המפתח הענק היה ריק משולחנות או כיסאות שהייתי מצפה למצוא בחדר אוכל, רק שולחן אחד וסביבו הצטופפו ששה גברים, מחציתם קשישים באים בימים ומחציתם בשנות ה-50 לחייהם. מופתעים הם שאלו למעשי במקום, עניתי שבאתי לראות את חדר האוכל בקיבוץ. הצעיר בחבורה ענה בנימה של התנצלות: "זה חדר האוכל. זה הקיבוץ. זה מה שנשאר מהקיבוץ: ששייתנו"…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בויקיפדיה / אדריכלות ישראלית

60 רשימות ב-7 חודשים הביאו ל-30,000 כניסות. לאור המאורע, החלטתי לעצור מהסיבובים לרגע ולהעלות את נושא מיקומה של האדריכלות הישראלית ברשת האינטרנט. ממילא מסתובב לי כבר הראש, וזאת למרות שיש כמה סיבובים מוכנים כבר בקנה.

מכל מקום את הרשימות של שבוע הבא  / אקדיש למחזור של שירי אהבה.

לפני כמעט חמש שנים החלטתי שנמאס לי מהעובדה שכאשר אני מחפש ברשת משהו על אדריכל ישראלי זה או אחר, רוב הסיכויים שלא אמצא דבר. גם מדף הספרים דל מאד, וקשה למצוא חומרים על ארכיטקטורה ישראלית. החלטתי לעשות מעשה ובעקבות זאת הצטרפתי לאנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, שפעלה בגרסה העברית שלה באותה העת כבר שנה ונעדרה כל ערך רציני שעסק באדריכלות ישראלית.

 

 

שלושת האדריכלים בהם בחרתי לפתוח את מלאכתי בויקיפדיה, היו שונים זה מזה: הראשון אריה שרון – ידוע ומפורסם בחוגים רבים ואף היה הראשון שזכה בפרס ישראל לאדריכלות, השני יונה פיטלסון – היה מוכר פחות אך היה ידוע היטב בקרב קהילת המתכננים. האדריכל השלישי צבי אפרת – היה ראש המחלקה בה למדתי ועסק בתחום התיאוריה של האדריכלות והעניק דגש על לימוד מסורת האדריכלות המקומית.

לבד מנתונים פשוטים כדוגמת קורות חיים בסיסיים ורשימת עבודות בולטות, היו חסרים תמונות של הפרויקטים – וכך התחלתי להעלות תמונות עדכניות של עבודותיהם של האדריכלים, שלא פעם היו במצב מביש בעת הצילום, פעמים צולמו האתרים עשרות שנים לאחר שהוקמו ונחנכו, דבר אשר לא היטיב עם המבנים. כאן למעשה, ניתן היה להכניס באמצעות התמונות משהו שמעבר למידע והידע המוצגים באנציקלופדיה: האם הבניין עמד במבחן הזמן? כיצד הבניין פועל במרחב בו הוא קיים? כיצד משתמשים בו? ועוד שאלות שכאלה עליהן ניתן לענות פעמים באמצעות תמונה אחת בודדת.

העלאת ערכים על אדריכלים ניתקלה בהסתייגות מצד חלק לא מבוטל מחברי ויקיפדיה, לגבי האם אותם אדריכלים אכן ראויים לערך. בתגובה פתחתי בסאגת "מייקל לואיס".

לואיס שהיה דוגמן וכדורסלן לרגע, זכה לערך שדחק את הסופר מייקל לואיס אל השוליים וגרר אחריו דיון ארוך ומגוכח האם מייקל לואיס ראוי לערך אנציקלופדי. לבסוף, לאחר דיון סוער שבמהלכו הוצגו שלל טיעונים להצדקת הערך – נותר הערך על כנו, ובכך הוכח כי כל אפס ראוי לערך. סאגת לואיס בה היו מעורבים עשרות ויקיפדים זכתה לדיונים ארוכים ורציניים (ראו כאן וכאן) ולשלל כתבות בעיתונות (הארץ הזכיר את הסיפור בשתי כתבות, כאן ברשימות גם נכתב על זה ובכלל היה אחלה בלאגן).

מייקל לואיס אולי עזר, אבל הערך שכתבתי על אחד ממשרדי האדריכלים הצעירים והכשרוניים פשוט נמחק בלי הרבה שאלות. הערך היה על פועלם של הצמד הצעיר והמוצלח ויינשטיין-ועדיה אדריכלים, שתכננו בין השאר את יקב יראון, מועצה אזורית מנשה ומרכז מבקרים בפארק אילון. יחד עם זאת, בעיני כמה ילדים בני 13 ואיזה דוקטורנט לפיסיקה שניהלו ביד רמה את ויקיפדיה, העסק לא נראה משמעותי – והערך נמחק. בנוסף, היה דיון אם יש מקום בכלל לכתוב דברי הערכה על פועלם של האדריכלים, ובמסקנת ביניים הוחלט שלא לציין זאת, היות והדבר אינו אובייקטיבי, ושוב הנושא הוחלט על ידי כמה ילדונים. רק לאחר כמה שנים, חלה התעוררות בויקיפדיה, והוחל בשילובם של דברי הערכה המסבירים את תרומתו ומיקומו של האדריכל בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית.

לרעיון הזה שייכתבו ערכים בויקיפדיה על אדריכלים ישראלים – שבנו וממשיכים לבנות את הארץ, ניסיתי לגייס תלמידים וחברים לספספל הלימודים, אך לצערי איש לא נענה לאתגר. למעט מקרה בודד של בחור או שניים מהטכניון, עד היום איש לא העשיר את הערכים הישראלים באתר.

בכל מקרה כיום ויקיפדיה מחזיקה מטען לא בוטל של מידע וידע לגבי הארכיטקטורה הישראלית וניתן לומר שבהחלט יש כאן בסיס והתחלה ואני מקווה שבזמן הקרוב ייכנסו עוד יודעי דבר ויעשירו את הערכים ויוסיפו על ההיצע הקיים.

כל פיסת מידע שהגיעה לידי על אדריכל ותיק או כזה שמתחת לאדמה – מייד דאגתי לעבדה ולשמרה לכדי ערך, בצירוף תמונות מתאימות של פרויקטים שתכנן. כך נוצרה לה התחלה של ערך נאה. לצערי, לא כך היה הדבר בחלק לא מבוטל של הערכים, אך הם בהחלט מהווים בסיס והזמן אני מקווה ייעשה את שלו.

אדריכלים נוספים, על אלה שהזכרתי, עליהם כתבתי ערך או תרמתי מידע ותצלומים:

מוטי בן חורין – שתיכנן את דיזינגוף סנטר, בית אסיה ומגדל המצודה. 

זאב רכטר – חבר "חוג הארכיטקטים" התל אביבי, תיכנן את בית אנגל, בנייני האומה והיכל התרבות.

נילי פורטוגלי – הביאה את הבשורה של כריסטופר אלכסנדר לארץ ישראל.

מוניו גיתאי-ויינראוב – תיכנן בעיקר שיכונים אך גם מבני ציבור מרכזיים בחיפה והקריות.

דוד רזניק  – תיכנן את יד קנדי, מכון ון ליר ואת המוזיאון לעתיקות חצור באיילת השחר. 

בנימין אידלסון  – השותף המיתולוגי של אריה שרון, תיכנן את בית לסין, גבעת התחמושת וגם זכה בפרס ישראל. 

יצחק פרלשטיין  – מגדל שלום, רמת אביב, שכונת רמת הנשיא בבת ים.

יעקב רכטר – זכה בכל פרס אפשרי ותכנן את יד לבנים ומוזיאון הרצליה, מלון הילטון, בית הבראה מבטחים בזכרון יעקב.

גרשון צפור  – השותף המאוחר של אידלסון שתיכנן את בניין בצלאל בהר הצופים.

אריך מנדלסון  – בנה מעט בארץ אבל מאד איכותי, בית ויצמן במכון ויצמן, הדסה הר הצופים.

אלכסנדר לוי  – בנה בסגנון האקלקטי כשהמבנה הידוע ביותר הוא בית הפאגודה, נספה בשואה. 

היינץ פנחל – תיכנן את מלון דן ואת ספריית אלשיך בפסג' הוד.

אל מנספלד  – תיכנן את מוזיאון ישראל וזכה בפרס ישראל.

אברהם יסקי – שיכון רבע קילומטר באשדוד ואוסף מגדלי זכוכית בתל אביב.

אריה אלחנני  – האדריכל של "יריד המזרח" בנמל, היכל התרבות בכפר-סבא, חידוש ביהכנ"ס הגדול בת"א. 

שלמה גלעד  – אוניברסיטת חיפה ומגדל אשכול, אולם הבונקר בבית שאן.

ריכרד קאופמן  – תיכנן אלפי מבנים בארץ ישראל וגם יישובים כשהידוע בהם הוא נהלל הזוכה לפירסום בינלאומי עד היום.

יוסף קלארווין  – חוץ ממגורות דגון בחיפה, תיכנן את משכן הכנסת.

מנחם כהן  – בניין עיריית תל אביב אותו תיכנן לאחר שזכה בגיל 25 בתחרות. 

דוד אנטול ברוצקוס  – תיכנן בעיקר בירושלים, בניין המשביר לצרכן" במרכז העיר הוא מהבולטים שבהם. 

יהודה מגידוביץ'  – אדריכל העיר הראשון של תל אביב שתכנן עשרות מבנים בעיר. 

שמואל מסטצ'קין – בוגר הבאוהאוס, תיכנן מרכז מבקרים בנוה זוהר, קמפוס בגבעת חביבה.

זולטן שמשון הרמט  – פעל בעיקר בירושלים, תיכנן שכונות שיכונים רבות.

מאיר הורמן  – תיכנן את בית ציוני אמריקה ואת כפר סילבר. 

רחל ולדן  – תיכננה את תכנית האב לעמנואל ומעלה אדומים כאדריכלית אחראית.

ישראל לוטן  – תיכנן את בית יד לבנים ברחוב פנקס.

יעקב יער  – השתתף בשיקום יפו העתיקה והרובע היהודי בי"ם, תיכנן את המשתנה בצפון ת"א. 

שרון רוטברד  – מורה לאדריכלות, מוציא לאור כמה המספרים החשובים בתחום.

שמעון פובזנר  – תיכנן בשותפות את כיכר מלכי ישראל, רחבת הכניסה בקמפוס גבעת רם, בית החייל בת"א.

אוריאל כהנא  – תיכנן את בית שלום עליכם בת"א. 

דב כרמי  – תיכנן את פסג' הוד, היכל התרבות ומגדל אל על. 

יוסף מינור  – תיכנן את בית ביאליק. 

חנן הברון  – תיכנן את בית הקיבוץ המאוחד ואת הספירה הלאומית עם זיוה ארמוני, בית הארחה בקיבוץ גנוסר ומוזיאון ע"ש יגאל אלון בגנוסר. 

זיוה ארמוני  – תיכננה את בית הקיבוץ המאוחד והספריה הלאומית עם הברון, בית תרבות בקיבוץ חפציבה. 

דוד בסט – עסק בעיקר בתחום התכנון העירוני הממשלתי, ותחת ידיו הוקמו שכונות רבות בכל רחבי הארץ.

יצחק ישר – השתתף בתכנון מוזיאון תל אביב ובניין מקסיקו באוניברסיטה עם דן איתן.

עליזה טולדו – האמא של דיזינגוף סנטר.

נחום זולוטוב – בית זיכרון לבנים בקיבוץ ניצנים, בית הכנסת המרכזי בנצרת, מגדל המגורים הראשון בת"א.

יעקב נטל – תיכנן מוסדות ציבור ומגורים, ובראשם בית הכנסת בשיכון ה' בבני ברק.

וממש חדש (לקראת גם רשימה חדשה): עדי סנד.

זהו לבינתיים, קצב ההשתתפות שלי בויקיפדיה ירד פלאים ולמעשה אני כבר כמעט ולא מעלה לשם חומרים חדשים. היות ווקיפידיה היא ככל הידוע לי האתר ה-4 הכי נצפה בישראל, אז יש מספיק אנשים שיכולים לפתח ולהמשיך את מה שהוחל בו.

אם יש לכם חומרים וידע בנושא, אז אנא כנסו לאתר – זה לוקח לא יותר מעשר דקות להבין איך העסק הזה פועל, ותירמו אותו לכלל עם ישראל היושב בציון. בהצלחה.

 

אחת מהתמונות הראשונות שהעליתי לויקיפדיה
החלל המרכזי בבניין עיריית ראשון לציון
אדריכל: ארד שרון
 
לסיום יש לי כמה מילים נוספות:ויקיפדיה העברית היא מהמיזמים החשובים ביותר שנוצרו ונוצרים בישראל, כל זאת לא היה מצליח ללא התמדתו וחכמתו של דוד שי, אדם חיובי וצנוע שאמנם אין לו עדיין ערך באנציקלופדיה, אך ברור הוא שפעילותו שינתה באופן משמעותי את מרחב הידע בעצם הקמת וקידום המיזם העברי.

אני מוצא בויקיפדיה את תיקונו של מגדל בבל, ואני בטוח שיום יבוא והמשיח ממש יבוא מתוך ויקיפדיה.

%d בלוגרים אהבו את זה: