חלון אחוריהסיבוב שהתחיל בשעת בוקר מוקדמת עמד להסתיים. חיפשנו את "בית מרגולין" שהיה אחד הבתים הראשונים שתוכננו במכללת אורנים. בדרך חלפנו על פני כמה מבנים שמצאו חן בעינינו.
מכללת אורנים היא קמפוס להשכלה גבוהה שתוכנן כמו קיבוץ. אתמקד כאן בשני מבנים שתכנן האדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים: תיאטרון פתוח ואולם התעמלות. שניהם עברו לאורך השנים שינויים, אלא שבעוד השינוי בתיאטרון יצא מוצלח, השינוי באולם ההתעמלות הביא לתוצאה עצובה שמייצגת במשהו את מצבה של המכללה.
ועל כך ברשימה זו.
.
בטון
.
בשלושת הקיבוצים שבגליל ומופיעים כאן יש חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים. שניים מחדרי האוכל פעלים ואחד כבר לא. המשותף לשלושתם הוא העובדה שכולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול, אך כל אחד מייצג גישה שונה. חדר האוכל שתכנן חנן הברון עם מיכאל קראוס בקיבוץ גדות הוא תיבה חסרת ייחוד לכאורה אך מתבססת על מודול המודגש בחזית. חדר האוכל שתכנן מנחם באר בשמרת ייחודי הודות למסת הגג המשמעותית בחזית ולגגון הבטון המשופע. וחדר האוכל שתכנן שמואל מסטצ'קין באדמית מתייחד בקשתות המופיעות בחזיתו. הברון ובאר למדו בטכניון בחיפה, ולעומתם מסטצ'קין היה אחד האדריכלים הפוריים מבין בוגרי הבאוהאוס בגרמניה.
חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:
(1) קיבוץ גדות נמצא מרחק נסיעה קצר משכונת המגורים שתכנן האדריכל דוד רזניק לקהילה חסידית בחצר הגלילית. אם פונים לכיוון השני, לגולן, אז מגיעים לבריכת המשושים. חוץ מאלה בכל קיבוץ שתכנסו אליו בדרך תמצאו חדר אוכל ויש פה עבודות של שלמה גלעד, דוד בסט וכן את האנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 עליה כתבתי כאן.
(2) קיבוץ שמרת שוכן ממש צמוד לעכו שם יש את בית המשפט שתכנן האדריכל יעקב רכטר ובקיבוץ לוחמי הגטאות הסמוך תמצאו עבודות של האדריכלים רם כרמי, שמואל ביקלס ונעמי יודקובסקי, כמו גם גלריה של הצייר משה קופפרמן.
(3) בקיבוץ אדמית תוכלו לעצור בדרך במערת הקשת לה יש נגישות מלאה.
ועל כל אלה ברשימה זו.
.
ואולי
.
הברוטליזם לא פסח על קיבוץ אלונים והותיר בו שתיים מהיצירות המובהקות של הסגנון. תחילה בנו בו האדריכלים חנן הברון וזיוה ארמוני את בית עליית הנוער – ברוטליזם מוקדם וקליל שכמו שארמוני חזרה וטענה היה למעשה המשך לסגנון הבינלאומי. במרכז הקיבוץ ניתן למצוא את בניין חדר האוכל אותו תכנן בעת שיאו של הסגנון האדריכל שלמה גלעד, שאצלו הברוטליזם כבר קיבל פרשנות מעט כבדה.
שני המבנים אמנם עברו שינויים תפקודיים ומבניים, אבל שניהם עדיין עובדים וניתן להתרשם כיצד התייחסו האדריכלים לסביבה: הברון וארמוני באמצעות תכנון נוף שילבו ביצירתם את מגדל המים הוותיק, וגלעד, כפי שעשה ברבים מחדרי האוכל שתכנן בקיבוצים, חזר ויצר מבנה פיסולי במרכזה של מדשאה גדולה, מקום שאליו נשאו החברים את עיניהם ואת ליבם.
נוסף על אלה ניתן למצוא כאן את יצירתו של הבנאי משה יפה שתכנן ובנה בתי אבן רבים ובהם חדר האוכל הראשון. עבודות אלה מייצגות אדריכלות ורנקולרית המשלבת בנייה כפרית מודרנית עם בנייה מסורתית מקומית.
ועל כך ברשימה זו.
.
נוי
.
המופע שמציג הבניין שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי בקיבוץ דורות מרשים לא רק בגלל שנותר שלם ובלי כמעט שינויים, אלא גם הודות למיקומו בנוף הקיבוצי: בראש גבעה ממנה יורדת המדשאה המרכזית. הבניין מנצל את הטופוגרפיה ומפנה למדשאה שתי קומות. בקומה העליונה אולם האכילה ומהטבח. בקומה התחתונה מבואה עם רחבת התכנסות ומעליה מרפסת שמאחוריה מסך זכוכית וגג הנשענים על עמודי ברזל דקיקים המדגישים את קלילות המבנה. החזית הראשית פונה לכיוון צפון, כוללת אגף ראשי במרכז השולח שתי זרועות אגפים זהים לכיוון מזרח ומערב, הנוטים מעט בזווית לאגף המרכזי. את הסימטריה שוברת הצמחייה שעיצבו צמד אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (לימים חתני פרס ישראל).
חוץ מחדר אוכל יש עוד מה לראות בסביבה:
(1) גבעת הכלניות עם קברם של לילי ואריק שרון. הקבר עצמו הוא המשך המחיקה של הכפר הוג' ששכן כאן עד 1948. התושבים עפו מכאן לכל הרוחות ומהכפר לא נותר זכר, למעט שברי חרסים הפזורים בכל הסביבה. על האתר הזה כתבתי כאן. ובקרוב אולי תהיה גם כתבת המשך.
(2) ביתרונות רוחמה שוכנים מחוץ לקיבוץ רוחמה. את חדר האוכל בקיבוץ תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. יש גם אנדרטה שתכנן האדריכל צבי מוססקו. הבתרונות הם תופעת טבע יפה ונעימה להליכה ושווה לבקר בהם בעיקר באביב.
(3) אנדרטת חטיבת יפתח נמצאת בהמשך הכביש כשנוסעים מזרחה, סמוך לצומת בית קמה. את האנדרטה עיצב בשנות ה-60 האדריכל חיליק ערד. הקדשתי לה רשימה אותה אפשר למצוא כאן.
.
נופים אחרים של ירוק ריחני
.
בדרך לפתיחת תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב, עצרתי לראות מה יש בקיבוץ יגור. כ-1,500 תושבים גרים כיום ביגור (הוקם ב-1922). עובדה זו הופכת אותו לאחד הקיבוצים הגדולים. סיבוב בקיבוץ יכול להסתיים באסון, הקלנועיות שועטות בכל שביל וכביש, ולכן צריך להיזהר. לא שאני רוצה שיתחילו לסלול כאן שבילי קלנועיות, אבל הסכנה ברורה ומיידית וצריך להיות מודע לה.
יגור הוא אחד הקיבוצים עם שפע גדול של מבנים שתכננו אדריכלים ומהנדסים בכירים:
את חדר האוכל של יגור תכנן המהנדס יוסף אידלמן, אבל אחר כך נוספו לו אגפים שתכננו האדריכלים רבקה ורוברט אוקסמן (רבקה היא בתו של אידלמן). על עיצוב הנוף המקיף אותו אחראי היה אדריכל הנוף שלמה אורן (וינברג) שתכנן בין השאר את גן הנדיב. חוץ מחדר האוכל יש את "בית בר יהודה" הסמוך לחדר האוכל, אותו תכנן האדריכל חנן הברון. בהמשך יש את בית התרבות "יד למגינים" שתכנן האדריכל שלמה גלעד עם האנדרטה הקטנה הסמוכה לו.
עוד בסביבה: שרידי הכפר יאג'ור אליו אתייחס בסוף הרשימה. עוד פחות צפוי הוא הישוב רכסים, שם שוכנת ישיבת כנסת יחזקאל בבניין מרשים שתכנן האדריכל ישראל קומט ועליה כתבתי כאן.
ועל כך ברשימה זו.
לא טעמת כלום והייתי רעב
.
הקיבוצים בדרום נהנים ממצב חברתי טוב יותר מאלה שבמרכז או בצפון. את ההשערה הזו אני מבסס על העובדה שטרם נתקלתי בחדר אוכל נטוש או שאינו משמש לייעודו המקורי מצפון הנגב ועד אילות. מגוון חדרי האוכל גדול וכמו תמיד הם שונים זה מזה באופן מהותי, וזאת על אף שלכולם שימושים זהים. את חדר האוכל במשאבי שדה תכנן במקור האדריכל לאון שרמן ומאוחר יותר הרחיבו אדריכלים אחרים – מבנה חד קומתי גדול עם גג משופע שמעניק לבניין חזות כפרית. את חדר האוכל בשדה בוקר תכנן האדריכל שלמה גלעד – מבנה המאפיין את הברוטליזם המאוחר, דו-קומתי בעל חזות פיסולית. את חדר האוכל בסמר תכנן במקור האדריכל יחיאל ערד, אך לאחרונה הוא עבר שינוי, הורחב וטויח באופן שמשתלב בצבעי המדבר העוטפים אותו ובכלל בבינוי הלא רגיל ששולט בסמר בשנים האחרונות.
חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:
(1) קיבוץ משאבי שדה סמוך למרחצאות "נווה מדבר" (שתי דקות נסיעה), אבל שווה יותר לבקר בשבטה – העיר הנבטית הקדומה, שמבנים וככרות נותרו בה בשלמותם.
(2) בקיבוץ שדה בוקר יש את צריף בן גוריון שעבר שידרוג משמעותי לאחרונה ועכשיו חוויית הביקור באתר עדכנית וחווייתית יותר. בסמוך יש את מדרשת שדה בוקר שהיא ככל הנראה מעבדת האדריכלות האקלימית הגדולה והמגוונת ביותר בעולם. צמוד למדרשה נמצא קבר דוד ופולה בן גוריון – מהעבודות היפות של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. חמש דקות נסיעה נוספות תוביל אתכם לאחת מפסגות אדריכלות הנוף הישראלית – גן לאומי עין עבדת – גן מלאכותי שעיצבו יהלום וצור בלב המדבר.
(3) בקיבוץ סמר השוכן 33 ק"מ צפונית לאילת נמצא השדה הסולרי שבתכנונו השתתף האדריכל חיים דותן. לצערי, בגלל קוצר הזמן לא בקרתי בו.
ועל כל אלה ברשימה זו.
.
יום חג בחדר האוכל בשדה בוקר
.
היתה לי הזדמנות נדירה לבקר במנהרות המוביל הארצי, פרויקט שמציין השנה 50 שנה להפעלתו (כן, הפרויקט הזה נחנך ב-1964). מדובר באתר ספיר, הסמוך לכרי דשא שעל שפת הכנרת, בו ממוקמת מערכת שאיבת מי הכינרת המזינה את תעלות וצינורות המוביל.
מערכת השאיבה הוקמה בהשראתה ובהנחייתה של שולי, שהעמידה לרשות חברת מקורות את הידע העשיר שצברה בתחום שאיבת נוזלים ומגע עם צינורות גדולים וקשיחים. עד היום שולי ממשיכה לתרום למשק המים. בשנים האחרונות היא מעניקה לעובדי חברה מתחרה, ייעוץ שוטף בתחום שאיבת נוזלים.
ועל כך (וגם על אנדרטה של יחיאל שמי) ברשימה זו.
.
במנהרת המוביל הארצי
.
הפסל-אנדרטה של יחיאל שמי בחוקוק
.
שבוע שעבר הבאתי את הספרייה העירונית ברמת גן שתכנן גלעד וכעת אני מביא את אולם הספורט בקיבוץ כברי אותו הוא תכנן שנתיים קודם לכן. אבל כשאני שומע "כברי", אני נזכר בשני דברים: ביחיאל שמי שהיה בין מייסדי הקיבוץ וחי בו עד מותו וכן בסדנת ההדפס השוכנת באחד המבנים היפים שנבנו כאן בעשור הקודם. אלה שתי סיבות שבגללן תמיד שווה לעצור בכברי ולראות מה חדש.
מכברי יצאו גם אורי ריזמן, ירדנה ארזי, אילן באומגרטן וראמה (רמי) יצחקי, אבל להם עדיין לא השכילו כאן להקים אתרי מבקרים. חוץ מהם יש בכברי גם את בניין חדר האוכל הגדול ביותר שהוקם בתנועה הקיבוצית (למיטב ידיעתי), אולם ספורט מיוחד ושכונת מגורים שתכננו הנדלרים.
כברי שוכן כמה קילומטרים מערבית לנהריה, אז רגע לפני שאני נכנס לגליל אני דואג לבקר כאן כי תמיד אפשר לגלות משהו חדש (ועד היום לא ראיתי אפילו חצי ממה שיש בכברי). אין לי חברים בקיבוץ חוץ מהפסלים והבתים, ואותם אני תמיד שמח לחזור ולראות. הם לא מתלוננים, לא מדברים שטויות ולא צריך להזמין אותם חזרה. הם תמיד שם. בכברי אפשר לבלות לפחות שעתיים בין האתרים המוצגים כאן ברשימה.
הרשימה מחולקת ל-3 תחנות שבאמצעותן אנסה להציג חלק מהאתרים בקיבוץ.
.
פסל של יחיאל שמי בגן הפסלים שבכניסה לקיבוץ
.
בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, בגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).
סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.
הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:
(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ושלי ניסים)
(2) קטיף עצמי שעל
(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה
(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש
(5) ברכת רם
(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי
(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה
(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)
(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.
.
ברכת רם באינסטגרם
.
בית דוידקה הוא מאולמות המופעים הגדולים בתנועה הקיבוצית בכלל ובעמק הירדן בפרט (מפת מיקום). קופסה ענקית שאינה מתפקדת כבר שנים רבות בלב יישוב קטן. צמוד לקיבוץ, אחיו התאום: אשדות יעקב איחוד. שניהם התפצלו בתחילת שנות ה-50 וחיים זה לצד זה בנפרד עד היום. שני ש.ג., שני חדרי אוכל, שתי מזכירויות, וגם שני בתי תרבות גדולים וריקים.
את הבניין תכנן האדריכל חנן הברון, שבכמה מעבודותיו כבר בקרתי והבאתי אותן כאן בבלוג, ותמיד אני שמח להיתקל בבניין נוסף שתכנן. מבנים פשוטים, נקיים שהתאימו לתקופות אחרות.
..
חזית מערבית: מגדל הבמה
.
האמת ש"מקומות מעניינים" יכולים להיות למשהו אחר משעממים, אבל אותי הם מעניינים. אם יש לכם סבלנות וכמה דקות פנויות אתם מוזמנים לראות גם.
הצעתי לאיתי (עורך האדריכלות באתר Xnet) לפרסם כתבה על פרויקט מגורים חדש בהר הזיתים, מה שהצריך את עלייתי לעיר הקודש. הגעתי בין הטיפות לעיר וחשבתי שמוגזם שרק בשביל הר הזיתים נסחבתי לכאן, אז במקום לחזור מיד למישור החוף החמים והיבש, החלטתי לבקר בכמה פרויקטים שהרבה זמן לא בקרתי בהם.
.
רחבת הכניסה למערה התת-קרקעית בה טמונה על פי המסורת הנוצרית מרים
.
קיבוץ נען (בין רחובות לכביש 6) עשיר באדריכלות שיצרו חשובי האדריכלים בישראל. מאז הקמתו ב-1930 ועד תחילת שנות השמונים, השכילו כאן להשקיע ולהזמין אדריכלים כמו שמואל מסט'צקין, שלמה גלעד, חנן הברון וגדעון שריג שיתכננו את מבני הציבור המרכזיים בקיבוץ.
אחרי שהתעכבתי ברשימה הקודמת על אולם הספורט, הפעם אציג את פינת הזיכרון, בית גלילי החצי נטוש ואת חדר האוכל – גרעין היישוב הפיסי והאידאולוגי.
.
דווקא זו החזית הצדדית של חדר האוכל והפחות מרשימה, אך ניתן ללמוד ממנה על חלוקת מסות, פתחים ותנועה
.
כבר הרבה זמן שאני משתוקק להגיע ולבקר בקיבוץ נען. הרבה אדריכלים הותירו בו את חותמם וניתן להעביר בו כמה שעות טובות באחת מגלריות האדריכלות המרשימות שביקרתי בהן. אפשר "להיפגש" כאן עם חנן הברון, שמואל מסטצ'קין, שלמה גלעד, גדעון שריג, ריכארד קאופמן וזלמן עינב. רשימה מאד מכובדת בשביל יישוב כל כך קטן.
יומני היקר, היות וישנם כל כך הרבה מבנים ורציתי להאריך בכל אחד מהם, בחרתי לחלק את הביקור ל-3 רשימות שכל אחת מהן תתייחס למבנה אחד מרכזי.
את הראשונה אני מקדיש לאולם הספורט בתכנון האדריכל חנן הברון, שעמד בראש מחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד במשך שנים רבות. הברון היה ממקימי וחברי קיבוץ רעים, תכנן בין השאר את בית הקיבוץ המאוחד (יחד עם זיוה ארמוני), הספריה הלאומית (שוב עם ארמוני ועוד כמה אדריכלים מובילים), מוזיאון יגאל אלון בגנוסר ומבנים אחרים בתנועה הקיבוצית.
כאן בבלוג סיקרתי כבר כמה מהמבנים שתכנן חנן הברון, כמו קיבוץ רעים, קיבוץ גנוסר, קיבוץ חולדה, אולם המופעים באשכול, ולאחרונה גם על מועדון לחבר בקיבוץ נתיב הל"ה. הפעם כאמור אולם הספורט בנען.
.
אולם הספורט
ביום העצמאות נסענו להרודיון. בדרך חזרה כשחציתי את עמק האלה, החלטתי להכנס לקיבוץ נתיב הל"ה. אף פעם לא ביקרתי בו והיות והיה מוקדם מצאתי הזדמנות לבקר ולראות מה יש שם. לא התאכזבתי. ירדתי מהמכונית כדי לראות את חדר האוכל שהוא לא כל כך מעניין, אבל בחזיתו יש את כר הדשא הקלאסי של הקיבוץ ואז מגיע המועדון לחבר. זהו אחד המבנים המוקדמים (1959) שתכנן אחד מהאדריכלים האהובים עלי – חנן הברון חבר קיבוץ רעים. בעבר כתבתי עליו לא מעט ועל כך בהמשך.
הברון מוכר כמי שתכנן את הספריה הלאומית בגבעת רם (במסגרת צוות אדריכלים), את בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין בתל אביב (עם זיוה ארמוני) ועוד מבנים רבים וטובים בעיקר בקיבוצים. לא זכרתי את קיומו של המבנה ולכן המפגש איתו שימח אותי.
מה כבר שימח אותי? אין טוב מלהיתקל ודוקא ביום העצמאות, במבנה של אדריכל שמשקף צניעות, פשטות, כנות ורצון להתחבר למקום הישראלי. רחוק רחוק מעבודות של טיפוסים כמו משה צור, משה ספדיה ומשה עפיה.
מועדון לחבר: חזית דרומית
בשעה בה התקיים בבית קברות קרית שאול אזכרה לרגל ה-30 לפטירתה של האדריכלית זיוה ארמוני (שרשימה לזכרה העליתי לכאן), ישבתי בליבו של קיבוץ רעים שבנגב המערבי בסלון דירתה של אילנה הברון – אלמנתו של האדריכל חנן הברון שותפה של ארמוני, שנפטר מן העולם לפני 10 שנים בדיוק.
הייתי צריך למסור לאילנה איזה מסמך ובגלל זה הגעתי אליה, ולקראת סיום הביקור כשהצצתי במדפי הספרים ליד, נחו עיניי על המדף שנשא את ספריה של הסופרת רנה הברון. הברון היא אשתו של אחיו של חנן ושניהם חברי קיבוץ בארי השכן (שם גם תכנן חנן את אולם המופעים). בחרתי באחד מספריה אותו אייר חנן וכל כך נהניתי מהרישומים המעולים, עד שמצאתי לנכון להקדיש לכך את הרשימה הזו + תמונות מבני החינוך בקיבוץ שעברו מיגון, אותם צילמתי בדרך חזרה למכונית להמשך מסעינו לאותו בוקר יום ששי.
כריכת הספר המלווה ברישום של האדריכל חנן הברון
מיגון (או שלא)
בחודש הזה הייתי צריך דווקא להביא רשימה על פועלה של האדריכלית זיוה ארמוני שנפטרה לפני עשרים וכמה יום, אך לצערי כדי לגשת לאחת מעבודתיה אני צריך לשבת ולהשקיע זמן ארוך יותר מהממוצע – ולכך כרגע אין לי פנאי. יחד עם זאת, לפני שבועיים חלפתי בדרכי לדרום על פני קומפלקס של מבנים שתכנן מי שהיה חבר ושותף לדרכה המקצועית – האדריכל חנן הברון, כך שבשעה זו בה הם רוכנים שניהם מעל לשולחן השרטוט בבית התק"מ שתכננו השניים בשנת 1956 אי שם בגן עדן – אני מרשה לעצמי להציג קטע מאחד מבנייניו של הברון. ולסיום: הצעה לגבינות מעולות בסמוך וגם הזמנה להרצאה בתל אביב.
מראה כללי של בניין אולם המופעים אשכול
הרשימה הזו שלפניכם היא תוצר של שני ביקורים בקיבוץ חולדה. ניתן לזהות את ההבדלים בין הזמנים על ידי השינויים במזג האוויר בין שני הביקורים, אך למעשה מפרידים ביניהם רק 3 ימים, היות וברגע שגיליתי שצילמתי לא טוב וגם פספסתי כמה ענייניים אז מיד החלטתי לחזור למקום. רשימה נוספת שיצאה מהביקור הזה ואותה כבר פרסמתי בנפרד מזו, היא הרשימה על הכפר ח'ולדה (עם המלצות לאוכל ייחודי בסביבה) שחוסל ב-1948 ואדמותיו חולקו בין היישובים בסביבה.
הכל התחיל בעקבות סרט התעודה על רם כרמי, שבגללו נאלצתי ללכת ולבקר בקיבוץ חולדה ולהתרשם באופן בלתי אמצעי ממה שהוצג בסרט בו סקרן אותי לראות מה בדיוק כרמי עולל לקיבוץ המסכן. להפתעתי גיליתי שחוץ מבית הנוער שתכנן בשנת 1980 וניצב נטוש בלב הקיבוץ, יש הרחבות מגורים שגם אותן תכנן כרמי וגם הן בדרך להיכלל בסטטוס נטוש. חוץ ממה שכרמי ביצע בקיבוץ (הוא גם תכנן תכנית אב חדשה ומופרעת שלא בוצעה ופרדי עכשיו מחפש אותה בנרות) ויש את ארכיון הקבוצות שתכנן חנן הברון שגם הוא קצת נטוש, ויש את בית העם הענק המכונה "בית הרצל" שתכנן אדריכל הסגנון הבין-לאומי יעקב ירוסט שניצב גם הוא – נטוש. גם גם גם – זה נשמע כאילו חולדה בדרך להיות כולה נטושה, אך זה ממש לא מייצג את התמונה המלאה: חולדה היא מקום יפה ונעים וכל האנשים שנתקלתי בהם בקיבוץ היו קשובים ושמחו מאד לסייע ולעזור והקיבוץ בכללותו הוא מקום מטופח ומרשים. רק מבני הציבור ההיסטורים נותרו מאחור, ממתינים לגואל. אבל נדמה לי שרצון כרגע במעצר…
אז מה נשאר לנו מפייקוביץ?
שנה שעברה ביקרתי במה שנותר מקיבוץ גינוסר ונחשפתי לקיבוץ שככל הנראה חטף את אחת מהמכות הקשות ביותר מבין הקיבוצים שעברו הפרטה וביקרתי בהם.
קיבוץ גינוסר הוא גן עדן, לא רק לאנתרפולוגים אלא גם לאדריכלים. גלריית הארכיטקטורה המצויה בקיבוץ מרשימה ביותר בכל קנה מידה של ישוב. הלכתי לראות את חדר האוכל, מהגדולים שהוקמו בתנועה הקיבוצית, בהתחלה הייתי אופטימי וחשבתי שחדר האוכל יהיה פעיל ואפשר יהיה לאכול משהו. כשהגעתי אליו הוא היה נראה נטוש ונתון לגזלני פרטי בניין. חתולים הסתובבו באולם בקומת הקרקע, הברזים לשטיפת ידי החברים היו מפורקים, בשירותים לא היה נייר לנגב את התחת, לא אופניים, לא ריח מאכלים, לא נפש חיה (חוץ מהחתולים כמובן).
עוד אני מתרשם מהמצב בתחתית הבניין, שמעתי לחשושים במעלה המדרגות. מופתע עליתי למעלה – לאולם חדר האוכל עצמו. האולם בעל המפתח הענק היה ריק משולחנות או כיסאות שהייתי מצפה למצוא בחדר אוכל, רק שולחן אחד וסביבו הצטופפו ששה גברים, מחציתם קשישים באים בימים ומחציתם בשנות ה-50 לחייהם. מופתעים הם שאלו למעשי במקום, עניתי שבאתי לראות את חדר האוכל בקיבוץ. הצעיר בחבורה ענה בנימה של התנצלות: "זה חדר האוכל. זה הקיבוץ. זה מה שנשאר מהקיבוץ: ששייתנו"…
.
