סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ יפתח שבאצבע הגליל

כבר קרוב ל-20 שנה שחדר האוכל בקיבוץ יפתח שבאצבע הגליל אינו משמש לייעודו המקורי. אחרי שעמד ללא שימוש תקופה, הגיעו השיפוצניקים, פרקו את העיצוב המקורי, וחדר האוכל הוסב לאולם אירועים לעת-מצוא. כיום החברים אינם פוקדים כמעט בכלל את אותו אולם רחב-ידיים, אך בקומת הקרקע האולם ששימש במקור כספרייה וכיום ממוקם בו הכל-בו, מצליח למשוך את הציבור המקומי שמגיע כדי להשלים את חומרי הגלם למה שבעבר סיפק להם חדר האוכל.

את הבניין שנחנך ב-1975 תכנן האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער ואדריכל בכיר במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי, שהתמחה בתכנון חדרי אוכל. את המבנה הוא תכנן כמבנה ביטחוני. איומי הירי מכיוון לבנון שאף מומשו מעת לעת, הובילו להחלטה לעצב את חזיתות המבנה ללא פתחים גדולים ובטח לא כאלה שפונים ישירות אל החוץ. בבניין שולבה גם אמנות – במדרגות יצר משה סעידי מקיבוץ כפר מנחם קיר קרמיקה, ובאולם האוכל יצר יוחנן בן-יעקב מקיבוץ הזורע תבליט עץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1975)

.

סיבוב בחדר האוכל של קיבוץ מגן עם בנימין יסעור לכבוד ספרו החדש על המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי

החל משנות ה-40 התנועות הקיבוציות הובילו את התכנון בקיבוצים, ולצורך כך הוקמו שלוש מחלקות לתכנון בכל אחת משלושת התנועות הגדולות. המחלקה הגדולה והמשוכללת ביותר היתה זו של הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות הבולטות בה – בנימין (בנג'ילה) יסעור, חבר קיבוץ מגן, פרסם לאחרונה את הספר "עולם חדש נקימה – סיפור המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי" (יד יערי).

בנג'ילה היה מנהל המחלקה בתקופת השיגשוג הגדולה. הוא לא אדריכל, לא מהנדס וגם לא היסטוריון, אך יש לו ידע רחב בבנייה ובפוליטיקה של הבנייה והוא גם מאחרוני המחלקה. לכן, קפצתי לסיבוב אצל בנג'ילה – גם כדי לשמוע על המחלקה וגם כדי לראות את חדר האוכל שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין. בסמוך מצוי המועדון שאותו תכנן האדריכל חיליק ערד – שניהם אדריכלי המחלקה הטכנית.

ועל כך ברשימה זו. 

.

1976/1959

.

סיבוב במרכז יהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה

לכבוד 70 שנה לגבעת חביבה – המוסד שהוקם כמרכז לאידאולוגיה והכשרה של תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, פרסם יובל דניאלי, אמן והיסטוריון אמנות ואדריכלות קיבוצית, את הספר "גבעה ורוח בה" המוקדש לסיפור התפתחותו של המקום. בין השאר הוא מתעכב על המבנים שתוכננו בגבעת חביבה – החל מהמתחם המוקדם שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, דרך מבני המחנה הבריטי ועד הבינוי הייעודי למוסד שאותו תכננו בעיקר האדריכלים שמואל מסטצ'קין וחיליק ערד מהמחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר.

תמצאו כאן מבנים שונים בצורתם ובשימושם, אך רק שלושה כאלה שהם יוצאי דופן במיוחד – חדר האוכל (הבריטי) הספרייה (מסטצ'קין) ומרכז יהודי-ערבי לשלום שנחנך ב-1988 בתכנונו של האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. המבנה שבו אגף מרכזי בצורת מתומן, מכיל חדר לאירוח ולדיון שבו ערוך ארגון הישיבה באופן שוויוני (חוץ כמובן מזה שיושב ליד הדלת ויכול להסתלק במהירות). לצד הבניין שני מבנים נוספים בתכנונו של ערד שגם עליהם אתעכב כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

1988

.

סיבוב בבית העם ואתר ההנצחה לשואה ברגבה

"כמו רבים מהמעצבים של האנדרטאות גם הוא ביקש להדגיש את תפילת האדם המייחלת לחיים", כתב מוקי צור בפתח המונוגרפיה המוקדשת ליצירתו של האדריכל האדריכל חיליק ערד (2017-1927), חבר קיבוץ סער הסמוך. בדיקה מעמיקה גילתה כי על ערד נכפה רעיון עיצובי שאותו הגה גדעון פלג, מוותיקי רגבה. המיקום של אתר ההנצחה מ-1993 הוא יוצא דופן – לצד אמת המים התורכית שהוקמה בתחילת המאה ה-19 ונועדה להזרים את מי מעיינות כברי אל עכו. הנצחת זכרם של הנספים בשואה מבני המשפחה של תושבי מושב רגבה שבגליל המערבי לא היתה מקובלת על כל תושבי המושב, וייצגה בעיקר מאבק כוחני בין שתי קבוצות במושב.

ערד שעבד במשך ששה עשורים בתנועה הקיבוצית, התמקד בעיקר במבני ציבור ועל רבים מחדרי האוכל שתכנן כתבתי כאן. לבד מאלה הוא תכנן החל מ-1963 ועד 2011 שורה ארוכה של אתרי הנצחה. הנצחת המתים היתה קרובה ללבו של ערד, היות ובמלחמת העצמאות איבד את אחיו הבכור בקרב של שיירת יחיעם. כתבתי כאן בבלוג על כולם וזה אתר ההנצחה האחרון שמשלים את התמונה המלאה. נוסף על זה התעכבנו בבית העם שתכנן האדריכל גדעון שלינגר ונחנך ב-1960.

ועל כך ברשימה זו.

.

ולשתוק הרבה

.

סיבוב בחדרי האוכל בקיבוצים מגל ולהבות חביבה

אלף מטרים מפרידים בין שני חדרי האוכל של הקיבוצים מגל ולהבות חביבה. רק כביש 6 מפריד ביניהם. זה שבלהבות חביבה ואותו תכנן בשנות ה-80 האדריכל חיליק ערד (הרחבה של חדר אוכל מ-1967 שתכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין), משמש כיום בחלקו בית ספר ובחלקו אולם מופעים ברלה. לעומתו, במגל חדר האוכל שתכנן האדריכל שמשון הלר ונחנך ב-1977, עדיין פעיל וכל חלקיו משמשים בייעודם המקורי.

אבל הקורונה השביתה את שניהם. בחדר האוכל של מגל לא אוכלים, אבל הכל-בו פתוח והמטבח שולח מנות לחברים. בלהבות חביבה ההופעות כולן בוטלו אבל בינתיים לא ביטלו את אלה שתוכננו לחודש מאי. כך שניתן לרכוש כרטיסים למופעים של רוקפור, יזהר אשדות, אתי אנקרי (לנשים בלבד) וטריפונס שמארח את חיים משה. נקווה שיתאוששו במהירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גזית

מרכז הקיבוץ של גזית הוא מהמרכזים השלמים שהוקמו, בעיקר הודות לקשר ההדוק עם האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער שתכנן את עיקר המבנים המרכיבים אותו. ערד תכנן את המבנים המרכזיים בגזית – חדר האוכל (שלב א' – 1965, שלב ב' – 1982), המועדון  (1970) והספרייה (1973) המקבילים לגוף, לחברה ולנפש. הוא גם עיצב באמצע שנות ה-60 את מרחב הזיכרון של גזית בחורשה שלצד הקיבוץ השוכן כבר 70 שנה בין עמק יזרעאל ובין הר תבור.

למרות שהקיבוץ סבל רוב שנותיו ממחסור במשאבים כספיים, המשאב האנושי היה איכותי ובחזיתות המבנים ובמרחבים הפתוחים שולבו יצירות אמנות בטכניקות שונות אותם יצרו חברי הקיבוץ שמואל ליינטר ושלמה לביא וגם חבר מקיבוץ שכן – אריה סרטני.

משמח לגלות במהלך סיבוב קצר, שכל אותם מוסדות ממשיכים לתפקד ולשרת את החברים בייעודם המקורי והמקום מטופח והאווירה של קיבוץ נותרה כמעט ללא שינוי.

ועל כך ברשימה זו.

.

קירונית

.

סיבוב באטלייה של אריה סרטני בקיבוץ מרחביה

האטלייה של הצייר אריה סרטני היא מהבודדות שתוכננו עם איכויות אדריכליות כמבנה ייעודי באזור מגורים לאמן בישראל. למשל ליחיאל שמי ולמשה קופפרמן נבנו מבנים בקצה הקיבוץ ואין להם כל חן אדריכלי. גם האטלייה של אהרן כהנא או נתן רפפופרט שתוכננו כמבנים ייעודים אך לא נבנו בסביבת מגורים אלא בשוליים מרוחקים.

האדריכל חיליק ערד שתכנן את המבנה, שילב בחזית הפונה לשביל תבליט קיר שיצר סרטני. התבליט הוסיף והדגיש את המבנה על פני שאר בתי המגורים באזור והוסיף לו ממד ייצוגי. סרטני המשיך וטיפח את האטלייה ושתל באדמה המקיפה את המבנה גן של קקטוסים ייחודי.

שנה לאחר פטירתו של סרטני שהיה בן 98, נותר המבנה בדיוק כפי שהותיר אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין קול ואין עונה

.

סיבוב ביד יערי שבגבעת חביבה בתכנון חיליק ערד

בדרך לפגישה בעמק חפר קפצתי לביקור ביד יערי שבגבעת חביבה. בית יד יערי כולל משרדים, ארכיון מוזיאון ואתר זיכרון שתכנן האדריכל חיליק ערד ונחנך ב-1983. 35 שנה לאחר חנוכתו הוא נותר ללא שינוי של ממש, אי של זיכרון לאידאולוגיה הנועזת שייצגו חברי השומר הצעיר במאה שעברה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזק ואמץ

.

סיבוב באולם גולן ובאנדרטה לחביבה רייק שבגבעת חביבה

קמפוס גבעת חביבה הוא אחד מהקמפוסים שהפעילה ההתיישבות העובדת באמצעות הקיבוץ הארצי. דומים לו היו מדרשת רופין, בית ברל, סמינר אפעל, סמינר אורנים וסמינר הקיבוצים. בכל אותם קמפוסים ניתן למצוא אחידות ודוגמאות לאדריכלות האופיינית להתיישבות, לכן לא מפתיע לגלות שגבעת חביבה נראה כמו קיבוץ לכל דבר. האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, היה אדריכל הבית של הקמפוס. בשנות ה-70 הוא העביר את התפקיד לעמיתו האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער.

על תשתית של בסיס צבאי בריטי (מחנה 84) הוקמה גבעת חביבה, וחלק מהבניינים הבריטים משמשים את המקום עד היום. אולם ההתכנסות והמופעים שתכנן מסטצ'קין ונחנך ב-1969 הוא חוליה מרכזית בקמפוס – הוא שוכן לצד המדשאה המרכזית, ולצד מבנה הספרייה ההיסטורי שתכנן עשרים שנה קודם לכן. לרוב האולם נעול, אבל למזלי בדיוק הגיעה קבוצת מנקות שפתחו את המקום והחלו במלאכתן. לא רחוק ממנו מצויה האנדרטה שתכנן ערד ב-2009 והיתה לעבודה האחרונה שתכנן בחייו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחר הצהריים ובחוץ העולם מתרוצץ

.

סיבוב באתר הנצחה לחללי חטיבת גבעתי במצודת יואב

צורת המשולש הדומיננטית בנוף היא מהצורות המועדפות על מעצבי אתרי זיכרון ובכלל מבנים המבקשים לבלוט, והאדריכל חיליק ערד עשה בה שימוש לא מבוטל בעיצוב אתרי ההנצחה שיצר לאורך חמישה עשורים בכל רחבי הארץ. למרות המובלטות של האנדרטה שהשלים כאן ערד בשנת 2001, העיקר באתר הוא מצודת הטיגרט – בניין משטרה בריטי שהקימו שלטונות המנדט ב-1940 בפריסה ארצית.

"המפלצת על הגבעה" כך כינו חיילי צה"ל את מצודת המשטרה הודות לגודלה ובדידותה במרחב. לאחר שהבריטים עזבו את הארץ ומסרו אותה לידי הערבים, היא נכבשה בסופו של דבר מידי הכוחות המצריים באוקטובר 1948. הקרב נכנס לספרי ההיסטוריה הודות לתכסיס שהגה יצחק שדה, כשהוביל את חייליו מכיוון מערב בשעת בין ערביים, כשהשמש מאחוריהם מסנוורת את החיילים במצודה. לאחר הקמת המדינה הפך הבניין לבסיס צבאי, מה שלא הפריע לקירק דאגלס לצלם בו ב-1965 את סרט הקולנוע Cast a Giant Shadow על חייו של קולונל דוד מרכוס. בשיאו של הסרט צולמה כאן סצנה בהשתתפות 800 חיילי צה"ל. לסרט ההוליוודי אין כאן זכר (וחבל שכך), ורוב שטח הבניין הפך למרחב תצוגה הפתוח לציבור.

ועל כך ברשימה זו.

.

משולש

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים מגידו, עין השופט והזורע

בשלושת הקיבוצים הסמוכים זה לזה שבמזרח עמק יזרעאל ישנם חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים, רק את אחד מהם תכנן חבר קיבוץ, זה של מגידו – האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. את שני הנותרים תכננו אדריכלים עירוניים. את של עין השופט תכנן האדריכל אברהם ארליק התל אביבי ואת זה בקיבוץ הזורע תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד החיפאים.

המשותף לשלושת חדרי האוכל היא העובדה שהם ניצבים בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, והם כולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול. אך כל אחד מהם מייצג גישה שונה ונבנה בהיקף משאבים שונה. חדר האוכל בהזורע מתחבר למועדון, לאולם תרבות ובקצה השני של המדשאה גם מוזיאון – זה הציר המרכזי של הקיבוץ. בעין השופט יצר ארליק גג קמרונות, שכמוהו ניתן למצוא בחדר האוכל במעלה החמישה שתכנן אדריכל אחר ומעניין מי נתן את ההשראה למי. במגידו חדר האוכל מחופה אבני סיליקט אדומות ויש לו חזות צנועה, טקסית וחגיגית. 

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ מגידו נמצא ממש ליד גן לאומי תל מגידו. יש בו את שרידי הבתים והחומות שכבר ראיתי בעוד אלף מקומות, אבל יש בו דבר אחד נחמד – מערכת מים תת-קרקעית שקצה אחד שלה בתוך שרידי העיר וקצה שני בשלולית קטנה מחוץ לעיר העתיקה.

(2) קיבוץ עין השופט נמצא בין כמה קיבוצים שטרם כתבתי על חדרי האוכל שלהם (חוץ אולי מגלעד). נוסף על אלה יש את השמורה הביוספרית שמקיפה את האזור. בקיבוץ עצמו יש שפע אדריכלי, אך כאן התעכבתי רק באתר הזיכרון לחללי הקיבוץ ובבית המוסיקה שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. באולם התרבות שגם אותו תכנן מסטצ'קין לא הסתובבתי הפעם.

(3) בקיבוץ הזורע שוכן מוזיאון וילפריד ישראל, המוזיאון השני שנבנה בארץ. תכננו אותו צוות האדריכלים שתכנן את חדר האוכל – מוניו גיתאי וינראוב ואלפרד מנספלד. את אולם התרבות תכנן האדריכל שלמה גלעד (גם הוא כמוהם אדריכל עירוני מחיפה).

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

הרעידי תזמורת הלבבות

.

סיבוב באנדרטת משמר הגבול בתכנון חיליק ערד

סמוך לצומת עירון (כביש 6 וכביש ואדי ערה) ניצבת אנדרטת משמר הגבול שעיצב האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. בניית האנדרטה הושלמה ב-1980 והצטרפה לעוד מיליון אנדרטאות שפזורות בארץ. זו אחת הגדולות שתכנן ערד שלאורך השנים הספיק לתכנן סדרה ארוכה של אנדרטאות, זאת לבד מתכנון רחב היקף של מבני ציבור ומגורים  בתנועה הקיבוצית. כמו בשאר האנדרטאות גם כאן יצר מבנה בולט בסביבתו ובמקביל מקום שהייה שניתן להיכנס אליו. התקציב איפשר לערד לקבוע עמדת תצפית בראש האנדרטה, ממנה ניתן להשקיף לסביבה הקרובה והרחוקה.

בטון חשוף הוא החומר העיקרי בו נעשה שימוש, חומר שערד הירבה להשתמש לאורך דרכו כאדריכל וכמעצב אנדרטאות. ביקור במקום יכול להימשך כמה דקות וגם יכול להימשך שעה ארוכה, היות וחוץ מאנדרטה יש כאן מרכז מבקרים המציג את משמר הגבול.

ועל כך ברשימה זו.

.

מעל המגדל סביב אשקיפה

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים בנגב: כפר עזה, גבולות ומגן

את חדר האוכל בכפר עזה תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. את חדר האוכל בגבולות תכנן האדריכל חיליק ערד. את חדר האוכל במגן תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, על בסיס מבנה ישן שתכנן בעצמו כמה עשרות שנים קודם לכן. כל שלושת חדרי האוכל ממוקמים בקיבוצים בצפון מערב הנגב. כל שלושת חדרי האוכל פועלים, מגישים ארוחות ומתוחזקים היטב. הביקור נערך בערב פורים.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:

(1) בכפר עזה: פיתוח נוף מרשים שכולל ברכות נוי שמדגישות את חשיבותו של מרכז הקיבוץ.

(2) בגבולות: יש את מצפה גבולות השוכן כמה מאות מטרים מהקיבוץ.

(3) במגן: יש גלריה לאמנות ובכלל בקיבוץ פזורות יצירות אמנות שיצרו חברים. יש גם מבנה קבר ערבי שלצערי לא ידעתי עליו עד אחרי הביקור.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדר האוכל בקיבוץ כפר עזה – אדריכל ויטוריו קורינלדי

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: משמר דוד, הראל ונחשון

את חדר האוכל במשמר דוד תכנן האדריכל אריך ראש את חדרי האוכל בהראל היה זה האדריכל אברהם ארליק ובנחשון תכנן האדריכל חיליק ערד. שניים מחדרי האוכל לא פועלים זמן רב ואחד רק מגיש צהריים לעובדי מפעל באמצעות מזון שמגיע ממקום אחר. בקרתי ביותר ממאה חדרי אוכל וזה שראיתי במשמר דוד לוקח בקלות את התואר המפוקפק "הנטוש והמוזנח ביותר" שראיתי.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:

(1) במשמר דוד: יש הרבה מה לראות בסביבה וכבר כתבתי סקירה מקיפה אותה ניתן לקרוא כאן, וגם על שרידי הכפר ח'ולדה ועל הפסל שיצרה בתיה לישנסקי ביער הרצל.

(2) בנחשון: מיהרתי ולכן לא התעכבתי, אבל חוץ מפיתוח הנוף היפה יש גם סטודיו לויטראז' של אברהם שדה שאחת מיצירותיו מקבלת את פני הבאים לחדר האוכל.

(3) בהראל: רצוי מאד לבקר בשרידי הכפר בית ג'יז עליהם כתבתי כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

נטוש – חדר האוכל במשמר דוד

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף

את חדר האוכל בגבעת עוז תכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין והרחיב אותו האדריכל חיליק ערד. את חדר האוכל באשדות יעקב תכנן האדריכל משה (מוסה) חריף. בתל יוסף תכנן האדריכל לאופולד קרקואר והרחיב אותו האדריכל אריך ראש. שניים מחדרי האוכל פועלים ואחד כבר לא וחלקו הפך למחסן.

חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:

(1) בגבעת עוז: סמוך לחדר האוכל ניצב בית זיכרון שתכנן חיליק ערד, אחת היצירות היותר טובות ושלמות שהוא תכנן. כמה מטרים מגדר היישוב שוכנת העיר ג'נין שגרים בה כ-40 אלף תושבים וטרם בקרתי בה.

(2) באשדות יעקב איחוד: יש את בית קרפ שתכנן האדריכל זאב רכטר, אתר זיכרון שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. כמה צעדים משם אפשר לבקר במוזיאון בית אורי רומי נחושתן שתכננו שולמית ומיכאל נדלר עם שמואל ביקסון ובימים אלה מוצגת שם תערוכה צנועה שמסכמת את יצירתם לאורך יותר מ-60 שנה. בהמשך יש את בית דוידקה שתכנן האדריכל חנן הברון ואת פינת הזיכרון שעיצב משה הדרי.

(3) בתל יוסף: יש את בית טרומפלדור שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. כמה צעדים ממנו מומלץ לבקר במשכן לאמנות בעין חרוד שהיה בניין המוזיאון לאמנות הראשון שנבנה בארץ ישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

מגדל המים באשדות יעקב איחוד

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: הסוללים, עין גב וגשר הזיו

יצא לי לבקר בעוד כמה חדרי אוכל בקיבוצים. המשותף לכל חדרי האוכל האלה הוא הצניעות הקיצונית שאפיינה אותם. ההיבט העיצובי היה הדבר האחרון שעניין את הקהילה והאדריכל, וזה בא לידי ביטוי באופן מודע ולא בטעות או חוסר כשרון. לכן, בחרתי להתעכב עליהם ולרכז אותם לרשימה אחת.

אדריכל שונה יש לכל אחד מחדרי האוכל. את חדר האוכל בהסוללים תכנן מרדכי זברודסקי, בעין גב תכנן דב קוצ'ינסקי ואת חדר האוכל בגשר הזיו תכנן שלמה גלעד. בכל קיבוץ אציג כאן עוד כמה דברים שראיתי.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) הסוללים: מרחק נסיעה של עשר דקות על כביש 79 מזרחה יוביל אותך ישר לכניסה ל"מרכז המזון" באזור התעשיה של נצרת עילית (עליו כתבתי כאן),שעיצב האדריכל מיקלה סימונה – שזו גם היתה הסיבה שהגעתי לאזור קיבוץ הסוללים. שווה לבקר שם גם כדי להתרשם מהבניין והנוף.

(2) עין גב: יש את הנמל, המסעדה (שלא מומלץ לאכול בה) ועוד כמה אתרים על חוף הכנרת. לעין גב הגעתי אחרי ביקור באתר ספיר עם מנהרת המוביל הארצי (עליו כתבתי כאן). לא רחוק מכאן יש את בית תמרה הנטוש שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (עליו כתבתי כאן).

(3) גשר הזיו: נמצא בדיוק בצד השני של הגליל, צמוד לחוף אכזיב ששם חוץ מלשבת במים (גם בחורף) למרגלות הפסל של יחיאל שמי אפשר לבקר בגן הלאומי שהיה עד 1948 הכפר אלזיב. אפשר לבקר גם בקיבוץ סער (עליו כתבתי כאן). אפשר בנחל כזיב עם המעיינות שלאורכו ובמצודת יחיעם + חנות המפעל של "מעדני יחיעם" בקיבוץ יחיעם שם יש גם חדר אוכל מרשים (עליו גם כתבתי כאן).

.

בכניסה למטבח בבניין חדר האוכל של קיבוץ הסוללים

.

סיבוב בחדרי האוכל בשלושה קיבוצים בצפון: ברעם, כפר גלעדי ומצובה

שלושה חדרי אוכל שונים מאד זה מזה: אחד צנוע והשנה מציין 50 שנות קיום בקיבוץ ברעם בן ה-65. שני ענק יחגוג שנה הבאה 30 לבנייתו בלב קיבוץ כפר גלעדי שיחגוג 100 שנה להקמתו. ושלישי לא יחגוג כלום כי הוא נטוש ופרוץ כבר כמה שנים בלב קיבוץ מצובה. כל אחד מהם נבנה על ידי אדריכל אחר: את חדר האוכל בברעם תכנן אהרון אלבוים. שני בכפר גלעדי תכננה ארנונה אקסלרוד ושלישי במצובה תכנן גם אדריכל, אחר שלא הצלחתי לגלות את זהותו.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) בברעם חשוב לבקר בגן הלאומי ברעם ושם לראות את בית הכנסת העתיק אבל בעיקר את שרידי הכפר בירעם והכנסייה שניצבת סמוך לבית הכנסת בין שרידי הכפר. רצוי להמשיך ולבקר גם בשרידי הכפר איקרית, הנמצאים כמה דקות נסיעה מערבה. על שניהם כתבתי כאן.

(2) בכפר גלעדי יש כמה וכמה דברים לראות כמו מוזיאון בית השומר. מחוץ לקיבוץ יש את חצר תל חי ואת בית הקברות עם פסל האריה שיצר אברהם מלניקוב, שגם טמון כאן מתחת לאחת המצבות. חמש דקות נסיעה ואפשר גם להגיע למפל התנור.

(3) מצובה נמצאת חצי קילומטר משלומי – אחת מעיירות הפיתוח הבודדות שלא התפתחו באופן משמעותי ונותרו קטנות. כדאי לבקר באזור התעשייה, שם אפשר למצוא ממש בין המפעלים בית קברות מתפורר – שריד לכפר אל-באסה שהיה כאן עד תש"ח. ביקור באל-באסה הוא סיומת ראויה לביקור בחדר האוכל הנטוש והחרב. ואולי לא.

.

קטע מחדר האוכל הישן בכפר גלעדי בתכנון האדריכלים דב קוצ'ינסקי ורודוף טרוסטלר

.

סיבוב בחדרי אוכל בשלושה קיבוצים בצפון: עין דור, סאסא ואיילת השחר

שלושה חדרי אוכל בתכנון שלושה אדריכלים שונים: שמואל מסטצ'קין (בוגר הבאוהאוס), חיליק ערד (יד ימינו של מסטצ'קין) ומרדכי זברודסקי עם אריך ראש (שניהם מהדור הקודם של האדריכלים בקיבוץ). כל חדר אוכל שונה, אך כולם משרתים את אותם שימושים. אחד חד-קומתי ובנוי במישור, ושניים דו-קומתיים ומנצלים את הטופוגרפיה. אחד תוכנן על ידי בוגר הבאוהאוס בגרמניה ושניים תוכננו על ידי בוגרי הטכניון בחיפה. אחד נטוש ושניים מאוכלסים ומגישים מידי יום ארוחה. אחד עבר שינויים מפליגים ואיבד את צורתו המקורית ושניים נותרו שלמים כפי שתוכננו במקור לפני כחמישים שנה.

חוץ מחדר אוכל יש עוד דברים לראות בקיבוצים הנסקרים כאן:

(1) עין דור: ישנו מבנה המוזיאון ובית ההנצחה שנמצאים מול חדר האוכל. במרחק נסיעה קצר כדאי לבקר בחנות הגבינות "שירת רועים" ולאחר מכן במאפייה "מועדון הלחם הטוב" בכפר כמא.

(2) סאסא: גן לאומי ברעם נמצא חמש דקות נסיעה משער הקיבוץ. יש שם בית כנסת עתיק שזה נחמד, אבל לא פחות חשוב לבקר גם בשרדי הכפר בירעם ששכן כאן עד שתושביו סולקו מבתיהם. הכנסייה שבמרכז הכפר פתוחה מידי פעם. כתבתי עליהם כאן.

(3) איילת השחר: אם אתם מחפשים אטרקציות, אז ממזרח לקיבוץ שוכן מתחם פינטבול. בקיבוץ עצמו יש שפע של אדריכלות: החל מהמוזיאון שתכנן האדריכל דוד רזניק, דרך בית התרבות, בית הארחה (שהיום שינה את ייעודו) ומבנים נוספים שנבנו בקיבוץ החוגג עוד חודש 100 שנה להיווסדו.

.

חזית בניין חדר האוכל

.