ארכיון תג: חומוס

סיבוב בכמה פרויקטים בבנייה בתל אביב ועוד

ביום שישי קפצתי עם שאול לראות שני פרויקטים שנמצאים בשלבי בנייה (שניהם בתכנון האדריכל אבנר ישר): (1) בניין המגורים שנבנה במקום בו עמד קולנוע תל אביב (2) מתחם מגורים שנבנה במקום בו עמדו שוק בצלאל ומכבי הישן. בדרך לשם עברנו בכמה גלריות ועשינו כמה סידורים.

פתחנו את הבוקר בחומוס של אבו חסן. שאול שם לב שבזמן האחרון כמות החומוס בצלחת צנחה. היות וחומוס הוא זול, הסיבה לכך (כך אנחנו משערים) נובעת מהרצון שנגמור מהר ונפנה את השולחן. שאול התעצבן, כי רק עכשיו נפל לו האסימון שדופקים אותו ואולי הוא גם התאכזב ונעלב. נראה לי שנעבור לאכול חומוס במקום אחר. את הבוקר סגרנו אצל אמא של שאול שהגישה לנו בוריקה.

ועל כך ברשימה זו.

.

12312

הבור בפרויקט בצלאל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז רפואי שיבא

בתקופה בה האזור שלנו צולע אני מוצא את עצמי בבית חולים. אצלי הכל בסדר, הביקור היה במסגרת פגישה מקצועית עם סגן מנהל בית החולים. הקדמתי קצת, כך שהיה לי זמן לבקר בבניין האשפוז שתכנן משרדו של האדריכל משה זרחי. לא מדובר בבניין שאני מאחל למישהו לבקר בו, אבל עדיין יש בו איכויות וקשרים שכדאי להתעכב עליהם.

אולם המבואה מזכיר מאוד את אולם הכניסה למלון הילטון שתכנן זרחי בשותפות עם גיסיו, האדריכל יעקב רכטר והמהנדס מיכה פרי. וכמו בהילטון, גם כאן הבינו שבטון חשוף לא חביב על כלום, בעיקר לא בפנים הבניין, ודאגו לחפות אותו בלוחות עץ בהיר. לפני כמה שנים נתן לי דניאל, נכדו של זרחי (שעבודה בהשתתפותו זכתה לביצוע בתחרות לתכנון בית משפט השלום בירושלים) ספר על תכנון בתי חולים שהוציא זרחי, יש התייחסות רחבה לתל השומר (שנבנה בזמן הוצאת הספר) אבל לא לפרט קטן ומיוחד בבניין והוא בית הכנסת, שכפי שנראה מביוקר במקום, הקדיש לו זרחי תשומת לב מיוחדת. חוץ מבית הכנסת יש הרבה יצירות אמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

10524559_885191928177057_6385270437141067020_n

הולך בתל השומר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחזית העממית וכמה המלצות על ספרים

הרבה זמן רציתי להמליץ על כמה דברים שהקשר שלהם לאדריכלות הוא לא כל כך ישיר, אך עדיין יש קשר. מדובר בשלושה ספרים ובמסעדה חדשה ברחוב לבונטין בתל אביב. שלשום בדרך לפגישה ברחוב החשמל, עצרתי ב"ספר לכל" לקנות ספר ולאחר מכן המשכתי לאכול משהו טוב ואחרי שהדברים הצטברו החלטתי שהגיע הזמן לרכז את מה שמצאתי ברשימה אחת.

מה שמשותף לכל מה שמוצג כאן זה שמאחורי כל הספרים והמסעדה עומדים אנשים שרוצים לחדש משהו בתחומם ואינם רואים את המציאות באופן חד ממדי. הם רואים אותה ככזו שחוץ מהמוצר הבסיסי שהם מציעים ללקוח, הם מגישים אתו גם ערכים ותרבות ואפשרות להסתכל באופן אחר על המציאות. בסוף יש גם רובוט ממלחמת הכוכבים.

.

IMG_20130813_152046

אמנות בחזית העממית: נמרוד ראובני

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הבראה ע"ש יערי בביתן אהרון

כבר עבר הרבה זמן מאז נתקלתי בבלוג של שרון רז ברשימה על בית ההבראה הנטוש בביתן אהרון שליד נתניה. לקח קצת זמן עד שהזזתי את עצמי כדי לראות את המקום בעצמי, ובדרך להציץ במלון חדש שהולך ומוקם בבית הבראה אחר, עצרתי עם שאול בביתן אהרון – מהפרויקטים הפחות מוכרים של האדריכל רודולף טרוסטלר. המקום נטוש ועזוב, אך נותר שלם לגמרי.

יש כאן אנדרטה לתרבות שלימה שהתנהלה סביב הנופש ההסתדרותי שהיה מרכיב בלתי נפרד לחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה. כשמסתובבים בין המבנים הרבים אפשר ללמוד מהעצמה שהיתה למקום הזה וגם מהמשאבים שהועמדו לרשותו: משאבי קרקע, משאבי פיתוח (את עיצוב הנוף תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים זוכי פרס ישראל), משאבים כספיים (כמות המבנים וגודלם) וגם הרבה חזון.

נראה שהזמן עצר כאן, ורק כוחות הטבע ממשיכים לפעול בו בגלוי ומשתלטים עליו. אני משער שמאחורי הקלעים גם כרישי הנדל"ן פועלים במסלולים המוכרים. עד שיגיעו הדחפורים, וברור שהם יגיעו בסופו של דבר, כדאי לעצור בביתן אהרון (כל השילוט המקורי עדיין נותר בצומת ובשער) ולבקר בבית ההבראה.

.

אולם המופעים בבית ההבראה

. להמשיך לקרוא

סיבוב במה שנותר מישיבת טלז-סטון בקרית יערים וחומוס באבו גוש

סיפור הקמתה של קרית יערים המוכרת גם בשם טלז-סטון, יכול בקלות רבה להופך לספר קומי-טראגי. היות וקומדיות בישראל זה בדרך כלל מתקשר עם ההומור הזול של ערוץ 2 וטראגדיות יש כאן בשפע, בחרתי שלא להכנס יותר מידי לסיפור הזה אלא רק לתת כאן מעין נקודת התחלה להכרה.

למרות ההסתייגות בכל זאת אספר איך הכל התחיל מעסק קטן לכרטיסי ברכה בצד השני של העולם…

 

בניין בית המדרש הלא גמור

 

להמשיך לקרוא

סיבוב קצר בעיירה באקה אל-גרבייה

האזור הצר ביותר במדינת ישראל מהבחינה הגיאו-פוליטית, הוא הקטע שבין נתניה לסדרת הכפרים הערבים השוכנים במזרח השרון: טול כרם (המצויה בתחומי הרשות ומעבר לגדר ההפרדה), ימה, ביר א-סיכה, מרג'ה, איבתאן, ג'ת וכן באקה אל-גרבייה.
אני כבר חי במדינה הזו לא מעט זמן, ונראה לי שזו בושה שטרם ביקרתי באזור ולכן המטרה המרכזית של הסיבוב שערכתי עם שאול ביום ששי האחרון, היה ביקור באזור מזרח השרון.

בניין המכללה האקדמית לחינוך אלקאסמי

סיבוב בחיפה בבית הצופה ובחומוס אבו יוסף

בחודשים האחרונים יצא לי להסתובב עם רוני לא מעט בעיר חיפה ומהסיבובים האלה הייתי יכול להציג כאן לפחות חמש רשימות, אבל מכל מה שראינו דווקא על בניין אחד אני מעוניין להתעכב בקצרה. אגב, על חיפה כבר כתבתי כאן כמה פעמים כשאת הסיבוב המקיף והמרתק ביותר בעיר, ערכתי עם מיקי לפני כבר כמעט שנה.

הרשימות האחרות שפרסמתי כאן על חיפה היו על מנהרות הכרמל, התותח שנעלם, בוסתן כיאט וגם סיבוב בזיזה (באישור כמובן) עם צבי אלחייני במשרדו של האדר' שלמה גלעד. מה שאומר שזו הרשימה השישית שאני מקדיש לחיפה – העיר שלעניות דעתי, היא העיר העשירה ביותר בהיבט הפיסי אך כנראה שגם החברתי. הפעם אניח את מבטי על מבנה שתוכנן לפני למעלה מ-70 שנה, שבטח אין חיפאי שלא מכיר אותו ומוכיח שפעם ידעו איך להתייחס לבניין פינתי, מה שהיום נדמה ששכחו לגמרי והאדריכלים מעדיפים לעשות שימוש בפתרונות מדף מבלי להסתכל ימינה או שמאלה. כמובן שישנם יוצאים מהכלל, כמו למשל הפרויקטים של מן-שנער במודיעין, ששבו באופן מודע וחד-פעמי להתבונן במספר ערכים שקיימים היו בבנייה העירונית של שנות ה-30 בתל אביב.

.

חזית בניין הצופה במפגש הרחובות הרצל וארלוזרוב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העיר / חידוש בית העירייה הישן בתל אביב / תריסול

ביום ששי על הגג של בניין עיריית תל-אביב הישן, נערכה השקה קטנה ואינטימית לכל הצוותים שהשתתפו בהקמתו של הפרויקט הזה שאמור להוות את המוזיאון לתולדות העיר העברית הראשונה וזו שנותרה בסופו של דבר גם הכי חשובה. היות והשתתפתי בפרויקט, לא כאדריכל אלא כידען – הוזמנתי לבקר במקום קודם לפתיחתו הרשמית לקהל הרחב, בעת שהתצוגה עדיין לא מפריעה לארכיטקטורה. ועל כך ברשימה זו.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם בכפר שמואל / וגם יד רמב"ם ורמלה

לפני כחודשיים ביקרתי בתערוכה הצנועה שהתקיימה בבית האדריכל ליד נמל יפו על האדריכל המנוח אבא אלחנני. התערוכה היפה והמרגשת נאצרה על ידי חוקר האדריכלות והמורה צבי אלחייני שבין השאר הציג עבודה של אלחנני בכפר שמואל שטרם היכרתי. אז בהזדמנות הראשונה שהייתה לי, קפצתי עם שאול לבקר במקום המצצוי כיום נטוש בלב המושב.

בית העם בכפר שמואל הוא מבנה גדול ומרשים שנועד לכנס את תושבי הכפר בימים בהם מדורת השבט הורכבה מאש התרבות ולא ממסך טלויזיה מרצד. כיום כל שנותר מהעידן הזה הוא שרידי החומר בלבד, יחד עם זאת עדיין שרידים מרשימים אותם ניתן להחיות, בדיוק כמו את אותן עצמות.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ גזר / שיר אהבה לכוכב של מחוז דן

ביום ששי האחרון בדרך מחומוס חליל ברמלה לביקור בבית העם הנטוש בכפר שמואל (אחר כך עוד המשכנו לקיבוץ שעלבים), עצרתי עם שאול בקיבוץ גזר השוכן לצד הדרך בה נסענו.

23 שנים חלפו מאז שיאצק ביקר לאחרונה בקיבוץ גזר, וזה עדיין משעשע לצפות בפינה ההיסטורית של נאיביות על סף הטמטום בה מוצגת ארץ ישראל הישנה והטובה שמעולם לא הייתה. זה ברור שבלי שלמה בר אבא אף אחד לא היה חוזר וצופה בקטע הזה, אך יחד עם זאת ניתן ללמוד ממנה איך לא להציג מקום. הפינה הזו לא מפתה לבא ולבקר בגזר וזו טעות העומדת ביסוד כל אותם קטעים קצרים שכיום מחליפות אותן תכניות הממפות את ישראל על פי המטבחים המקומיים שבהם. כמו אז כך היום, אין כל ניסיון להביא את הקהל להיבטים שונים במרחב ובכלל זה מבנים ויצירות אמנות המבטאות באופן יוצא מן הכלל את רוח הזמן אז והיום, ואת זה לא חייבים לעשות במילים גבוהות. כאן ובשאר הרשימות שאני מעלה, אני מבקש להחליף את יאצק, רק שהפעם בלי השפם והאקורדיון ואצלי שאול מחליף את תפקיד פיצי הרובוט.

.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגנזך המדינה ובשכונת מקור חיים / ירושלים

בשביל מישהו סקרן מלידה – גנזך המדינה זה המקום למות בו. למרות שהבניין בו שוכן הגנזך הלאומי נראה כמו אולם שמחות סטייל "ורסאי", החומרים המוחזקים בו הם ממש חגיגה של לימוד והבנת העבר, אולי לקראת העתיד – אבל זה כבר קשור לאיך מסתכלים על זה.

כשהגעתי עם טלי לגנזך בקושי מצאנו את הבניין; מדובר בבניין סתמי לחלוטין בקצה אזור התעשיה תלפיות, בליבה של שכונה שאיבדה כבר מזמן את האווירה השכונתית לטובת אזור התעסוקה, אבל זה מה יש ועם זה צריך להתמודד. לפחות כאן לא תקעו חומת בטון בגובה של 9 מטרים כמו שתקעו בשכונות אחרות בעיר, אלא פשוט סתם דרסו את השכונה.

.

.

הזמן שלנו היה כאן יקר ונוצל היטב. לא באתי לגנזך לספק את סקרנותי האישית, אבל בין לבין מצאתי כמה דברים נחמדים, כמה מהם באיזה תיק עיתונות מתפורר: פירסומת לקבלנים של בניין עיריית תל אביב-יפו (שתוכנן על ידי אדר' מנחם כהן), וגזרי עיתונים שעוסקים בשתי ערים בעלות תכנון עתידני מראשית שנות ה-60 שאחת הוקמה בהצלחה (ערד, בתכנון שר ופייטלסון) ואחת שקעה ולא מומשה (עיר הבשור, בתכנון רכטר, יסקי וכרמי).

.

.

האתר של הגנזך לא רע בכלל, ומעניק תמונת רקע טובה למה שמחזיקים שם. היחס בטלפון מצוין, וגם במקום יש שירות טוב. אני אישית התרגשתי  מהעבודה במקום, כי בשולחן ליד ישב ועבד יעקב שרת (וזו אולי ההזדמנות להמליץ על ביקור באתר שהקים למשה שרת).

הייתי מצפה שגנזך המדינה, לפחות אולמות העיון – ישתכנו בהיכל מכובד. עד שמישהו בא וחוקר את ההיסטוריה של מדינת ישראל צריך היה להעניק לו מקום נעים ומזמין, ובמקום זה מקבלים בניין ירושלמי טיפוסי לימים האלה…

סקירה קצרה ואקראית של 10 מבנם בהם שוכן הגנזך הלאומי במדינות אחרות:

1. אוסטרליה – שוכן במבנה בעל חשיבות היסטורית, שתוכנן על ידי האדר' ג'ון סמית' מורדוך.

2. ברזיל – שוכן במבנה קולוניאלי מאמצע המאה ה-19.

3. קנדה – שוכן במבנה הייטק משנת 2007 שפועל בשיתוף אוניברסיטת יורק (האתר מומלץ).

4. קוריאה – שוכן גם הוא במבנה הייטק משנת 1998.

5. שוויץ – שוכן במבנה מהמאה ה-19 שנראה בהחלט כמו מקום שהייתי שמח גם לגור בו.

6. הולנד – שוכן במבנה בן 200 שעבר תהליך שימור ופיתוח בשנת 1999, וכולל עמדות עיון שכאן רק יכלתי לחמול עליהן.

7. וושינגטון – שוכן במבנה שנראה יותר כמו היכל רומי (בדומה לשאר מבני הממשל, המתוכננים באותה הרוח).

8. איראן – שוכן במבנה חדש שמצד אחד מייצג את "הקידמה הפרסית" ומצד שני מכיל מאפייני בנייה מקומיים שבאים לידי ביטוי במרכיבים אסתטים בלבד.

9. אתיופיה – שוכן לצד הספריה הלאומית במבנה שלא אתפלא אם הוא תוכנן על ידי אחד מהאדריכלים הישראלים בשנות ה-60 העליזות. אגב, באתר הארכיב שהוקם בשנת 2005 הייתי המבקר (3.9.09) מספר 13,537 – שזה פחות משליש ממספר הכניסות שנרשמו לרשימות שלי שמצויות כאן 8 חודשים…

10. עירק – קשה להגיד, נראה שמישהו שם שרף את הארכיב.

אחרי כמה שעות טובות של נבירה בדפים מצהיבים, שקענו בחומוס פינתי, שממוקם ממש מעבר לפינה. פינתי הוא מוסד ירושלמי ותיק מאד, שמאז שהצטרף לגל פתיחת הסניפים ששוטף את ישראל לא השתפר מצבו.

.

.

בניין הגנזך מצוי ברחוב מקור חיים – שהיה בעבר רחובה הראשי של שכונה שנשאה את אותו השם.

השכונה שנוסדה באמצע שנות ה-20 הוקמה כשכונה ישראלית מבודדת, וגם היום בתי השכונה מהווים נטע זר בשולי אזור התעסוקה והמסחר של תלפיות. כפי שניתן לראות במקום, אט אט מפנים בתיה הקטנים והצנועים של השכונה את מקומם לבתי מגורים גבוהים ולבנייני משרדים כמו זה שבו שוכן הגנזך – כולם חדשים וכולם מצופים באותה אבן ירושלמית שכלם מאד אוהבים…

על אף שהשכונה תוכננה כשכונת גנים על ידי האדריכל ריכארד קאופמן, שתכנן רבים מהישובים והשכונות בישראל שהמפורסמים שבהם הם המושב נהלל ושכונת בית הכרם – קשה לזהות ערכים ייחודיים ברחוב הבודד שנותר ממנה. בכל מקרה, קאופמן תכנן שכונה המחולקת ל-70 מגרשים שיועדו לאוכלוסיה חרדית שאמורה הייתה להתפרנס מחקלאות.

בשל המרחק הרב שהיה קיים באותה העת בין השכונה לבין מרכז ירושלים, לא חלה בה התקנה המחייבת בנייה באבן, וכך הוקמו חלק מבתי השכונה מלבני סיליקט (ובהם גם בית הכנסת המצולם כאן, שכיום הוא מצופה באבן פראית). הבידוד הביא גם למרכיב שלילי, ובשל הדרדרות המצב הביטחוני באזור, התיישבו בשכונה 20 משפחות בלבד – דבר שלא הוסיף להתפתחותה ולשיגשוגה.

בשנת 1928 בוצעה התקפה קשה על השכונה על ידי השכנים מהכפר הסמוך בית צפאפא, ותושבי מקור חיים נאלצו לנטוש את בתיהם ורכושם ולהתבצר בבניין בית הכנסת. הכפר בית צפאפא אגב, מהווה כיום שכונה מירושלים ועדיין מיושב ומאוכלס על ידי צאצאי הפורעים.

ממש מול בניין הגנזך ומעט נמוך ממפלס הרחוב, שוכן בית הכנסת של השכונה. מבנה זה, שנותר בשלימותו על מגרש מקורי בשכונה, יכול אולי להציג בפנינו את הרעיונות שעמדו בבסיס שכונות הגנים: מגרש רחב ידיים, שבמרכזו מבנה המוקף בחצר גדולה. כיום המבנה ניצב בודד בלב המגרש הצחיח, ולא נראה שמתקיימת בו פעילות יתירה, אך יחד עם זאת, מדובר במבנה הציבור המרכזי בשכונה שעדיין פעיל ובכוחו להוות מרכז לחיי קהילה מקומית.

המבנה תוכנן בראשיתו  כמבנה ציבור, אשר שיכן את תחנת המשמר במקום. כמבנה ציבור בליבה של שכונה דתית הוסב באופן טבעי לבית הכנסת השכונתי תוך זמן קצר. על גגו ממוקמות שתי עמדות מבוטנות – עדות להתקפות מהן סבלה השכונה בעשורים הראשונים לקיומה. עדות נוספת לכך, ניתן למצוא באנדרטה הניצבת בחצר בחזית הבניין, עליה חקוקים שמותיהם של 12 לוחמים שנפלו על הגנת השכונה בזמן מלחמת העצמאות.

עם הקמת המדינה לא תמו ייסוריה של השכונה – שהפכה לשכונת ספר על הגבול עם הממלכה הירדנית. אבל דווקא 1967 סיימה את הקריירה של השכונה, עם התפתחותו כאמור של אזור התעסוקה תלפיות שבלע את השכונה ובתיה הקטנים.

בעקבות העלאת הרשימה, קבלתי ממר זאב ברקן, איש ספר ובעל בלוג – דיווח חם מהשטח על המאבקים הנדל"נים המתרחשים בשכונה, ונוגעים לבית בו נולד בשכונה (מקור חיים 34) ובו מתגוררת עדיין אימו. בקשיור ניתן לראות את כל המשתתפים בחגיגה ובהם אדריכלים ירושלמים העונים לשמות דב גליא וחיים שחר – אני לא מכיר אותם, אבל שוליים יש לכל מקצוע.

.

.

בתחילת שבוע הבא יזדמן לי לבקר בארכיון נוסף, אז אעלה רשימה שניה על ארכיונים בסביבה הקרובה. עד אז רציתי לפרסם כאן שיר אהבה נוסף (אחד כבר היה בתחילת השבוע), אבל האמת שאני בדכאון שאין לי אפילו חשק לכתוב אותו: הכל התחיל (או יותר נכון המשיך) בזה שעבדתי אתמול במשרד עד שש וחצי, ואז סגרתי את המחשב ונסעתי לצד השני של העיר לתערוכה שצבי אצר על אבא אלחנני שלאחריה נערך דיון בהשתתפות כמה מוותיקי היוצרים.

עקפתי את הפקקים שהיו להופעה של מדונה, ואחרי 25 דקות של נהיגה פרועה החניתי את הנאצית שלי ליד אבו חסן שהיה כבר סגור והלכתי לקנות לי גלידה על יד קפה יאפא ומשם ירדתי חזרה לבית עמותת האדריכלים. ראיתי את התערוכה וחשבתי שהעסק יתחיל בזמן, אבל אז ביקשו מכולם לצאת ולעמוד בחזית מדפי הספריה החדשה שנחנכה באותה הזדמנות לזכר אלחנני. אל מול כל הספרים והמגזינים האלה הרגשתי לא כל כך טוב בלב, אז עשיתי אחורה פנה וחזרתי לנאצית. על כל זה היה אמור להיות השיר, אבל כאמור אין לי חשק. זה תירוץ הרבה יותר טוב מהתירוצים שאני מחלק למרצים באוניברסיטה למה אני לא מגיש להם את העבודות במועד.

.

%d בלוגרים אהבו את זה: