בשנים האחרונות העיריות מסלקות את האצטדיונים מתוך העיר ובונות אותם מחדש בשוליים. יש לכך כמה סיבות עיקריות: (1) השטח במרכז העיר יקר, (2) החנייה לרכבי הקהל שמגיע לאירועים באולמות תופסת שטח גדול וסותמת את האזור. סיבה (3) היא העובדה שהמתקנים ישנים ואינם עומדים בתקנים של איגודי הספורט הבינלאומיים ולכן לא מתאימים למשחקים.
בשנים האחרונות ראשי ערים מוצאים חשיבות גדולה למתקני ספורט כאלה. כל עיר משקיעה בהקמתם מאות מיליוני שקלים. לרוב מגיע סיוע חלקי מהטוטו, אך מרבית הכסף מקורה בכספי הארנונה. במקום להוסיף ולהשקיע במרחב הציבורי, בתרבות, בחינוך וברווחה – משקיעים בכמה מטומטמים שרצים אחרי כדור. חולון מצטיירת בעיניי כעיר שמשקיע במרחב הציבורי, בחינוך ובתרבות: יש בתי ספר יפים, גינות מיוחדות והמדיטק. עד היום אף עיר לא הקימה לעצמה מדיטק – שלדעתי הוא מפעל התרבות המוצלח ביותר שהוקם בארץ, וחבל שלא העתיקו ופיתחו את המודל הזה בערים אחרות.
מדוע הרשויות משקיעות מאות מיליוני שקלים במתקנים שמשרתים חלק מזערי באוכלוסיה ופועלים רק כמה שעות בשבוע? כיצד משפיע על חיי היומיום המעבר של מתקני הספורט מתוך העיר אל שוליה? האם לא ניתן היה להימנע מהוצאת מתקני הספורט מתוך העיר, אלא להותירם במקומם ולשכלל אותם כך שיוכלו לפעול כל השבוע ובאופן מיידי לטובת ציבור התושבים, ובמקביל גם לענות על צרכי משחקים גדולים שמושכים קהל רב? אלה שאלות שלא מצאתי עליהן תשובות, ואני משער שמקבלי ההחלטות יעדיפו להתחמק מלענות עליהן. לדעתי מדובר בתופעה חולה.
רשימה חלקית של הרס:
- אוסישקין בתל אביב נהרס ועובר לאולם חדש מאחורי הלונה פארק.
- ימק"א בירושלים עבר לטדי בקצה הדרומי של העיר.
- האורווה בפתח תקוה נהרס לטובת אצטדיון המושבה.
- הקופסא בנתניה נהרס לאחר שנפתח אצטדיון נתניה החדש בקצה אזור התעשייה.
- המכתש בגבעתיים ואצטדיון יהוד נהרסו ללא שהוקם להם תחליף.
- הפחים בחולון ששוכן במרכז העיר להתפנות אחרי שיאוכלס אולם כדורסל חדש ונוצץ בקצה הדרום-מזרחי של העיר, צמוד לפארק פרס ומוזיאון הילדים.
משמות המגרשים שנהרסו עולים צלילים קצת עלובים אך גם ביתיים, ייחודיים ואישיים, שמות שהרשויות הזדרזו להיפרד מהם ולהחליפם בשמות סתמיים כמו אצטדיון, ארנה או היכל ספורט. ועל כך ברשימה זו.
.
בדרך לאולם המרכזי
.
חלון אחורי 