סיבוב בחדר האוכל ובית העם הנטושים בקיבוץ חפצי-בה

כמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בצדו הצפוני של עמק יזרעאל שתוכננו כקיבוצים צמודים, כך גם תוכננו חפצי-בה ובית אלפא. את שני הזוגות תכנן האדריכל ריכארד קאופמן וההבדל בין חפצי-בה ובין בית אלפא הוא שאת הראשון ייסדו ייקים וצ'כים ואת השני ייסדו יוצאי פולין.

הדשא של בית אלפא ירוק יותר וכך גם כל מבני הציבור שבו עדיין פועלים ותוססים. בחפצי-בה, לעומת זאת, הדשא כבר מזמן קמל ומבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובית העם נטושים ומתפוררים. את חדר האוכל תכנן במקור האדריכל ריכארד קאופמן (1930) ולאחר מכן הרחיב אותו האדריכל אירה אפרתי (1959 או 1961). את בית העם תכננה האדריכלית זיוה ארמוני (1976).

התקדים בחפצי-בה הוא לא בעבר אלא בהווה. התקדים הוא בתכנית שקידמו להריסת כל מרכז הקיבוץ. יש קיבוצים שחיסלו את הדשא המרכזי ובנו עליו, יש כאלה שהסבו את חדר האוכל לשימושים אחרים, אבל להרוס ממש את כל המבנים שבמרכז הקיבוץ לא העזו לעשות באף אחד מ-270 הקיבוצים בישראל. כל המבנים שתכננו קאופמן, לוטה כהן ושאר האדריכלים החלוצים – כל אלה יהרסו לטובת שכונה של בתים צמודי קרקע. למרות שחלפו כ-15 שנה מאז התקבל האישור לתכנית היא טרם מומשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בארץ

.

סיבוב בחדר אוכל בקיבוץ אלונים ובית עליית הנוער

הברוטליזם לא פסח על קיבוץ אלונים והותיר בו שתיים מהיצירות המובהקות של הסגנון. תחילה בנו בו האדריכלים חנן הברון וזיוה ארמוני את בית עליית הנוער – ברוטליזם מוקדם וקליל שכמו שארמוני חזרה וטענה היה למעשה המשך לסגנון הבינלאומי. במרכז הקיבוץ ניתן למצוא את בניין חדר האוכל אותו תכנן בעת שיאו של הסגנון האדריכל שלמה גלעד, שאצלו הברוטליזם כבר קיבל פרשנות מעט כבדה.

שני המבנים אמנם עברו שינויים תפקודיים ומבניים, אבל שניהם עדיין עובדים וניתן להתרשם כיצד התייחסו האדריכלים לסביבה: הברון וארמוני באמצעות תכנון נוף שילבו ביצירתם את מגדל המים הוותיק, וגלעד, כפי שעשה ברבים מחדרי האוכל שתכנן בקיבוצים, חזר ויצר מבנה פיסולי במרכזה של מדשאה גדולה, מקום שאליו נשאו החברים את עיניהם ואת ליבם.

נוסף על אלה ניתן למצוא כאן את יצירתו של הבנאי משה יפה שתכנן ובנה בתי אבן רבים ובהם חדר האוכל הראשון. עבודות אלה מייצגות אדריכלות ורנקולרית המשלבת בנייה כפרית מודרנית עם בנייה מסורתית מקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

נוי

.

סיבוב בבית התרבות הנטוש בקיבוץ חפציבה

בתוך האובך הצהוב ובדרך לתלות תערוכה חדשה, עצרתי בקיבוץ חפציבה כדי לחזור ולהציץ בשני פרויקטים שאני אוהב, אחד מהם הוא בית התרבות ע"ש צבי דר. בביקורים הקודמים שלי כאן הבניין היה סגור ונעול, אך הפעם הוא היה פתוח. זה לא רק שריד לתרבות שאבדה וליצירה הגדולה האחרונה של האדריכלית זיוה ארמוני, אלא גם דוגמה למפגש מרתק בין בניין ובין טבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית בית התרבות וברקע מורדות הגלבוע

.

עם הסתלקותה של זיוה ארמוני

למרות שנועם דביר פירסם רשימה קצרה ומעולה בעיתון הארץ לפני כמה שבועות, חשתי צורך כי הדברים צריכים להגיע גם לאוזני בני הקיבוצים, ולכן פניתי למערכת "ידיעות הקיבוץ" במטרה שאותם אלה המחזיקים בנכסים אדריכליים ראשונים במעלה – ילמדו קצת על ערכם ויוכלו לקשר בין הדברים. רציתי להציג כמעט באופן טכני את ארמוני עם מטרה אחת מרכזית והיא למנוע את מחיקתה מהזיכרון.

את ארמוני הכרתי באופן אישי במהלך עבודתי עם איריס ורחל על הכנת תיק התיעוד לבית הקיבוץ המאוחד, וביום ששי האחרון, בעת שנערך טקס גילוי המצבה בבית קברות קרית שאול, ישבתי בסלון דירתה בקיבוץ רעים של אילנה הברון – אלמנתו של אדר' חנן הברון שהיה שותפה של ארמוני והעלינו את זיכרה על  כוס מים וחומרים ישנים אם כי עדכניים יותר מהרבה דברים שאני רואה היום.

בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין 29 בתל אביב (נהרס על ידי חברת נוה שוסטר בשנת 2009) / תצלום שהזמינה ארמוני לצרכי פירסום מאת הצלם זולטן קלוגר מייד לאחר השלמת הבניין (מתוך תיק התיעוד לבניין)

סיבוב בקיבוץ גינוסר – הקיבוץ של יגאל אלון

שנה שעברה ביקרתי במה שנותר מקיבוץ גינוסר ונחשפתי לקיבוץ שככל הנראה חטף את אחת מהמכות הקשות ביותר מבין הקיבוצים שעברו הפרטה וביקרתי בהם.

קיבוץ גינוסר הוא גן עדן, לא רק לאנתרפולוגים אלא גם לאדריכלים. גלריית האדריכלות המצויה בקיבוץ מרשימה. הלכתי לראות את חדר האוכל, מהגדולים שהוקמו בתנועה הקיבוצית, בהתחלה הייתי אופטימי וחשבתי שחדר האוכל יהיה פעיל ואפשר יהיה לאכול משהו. כשהגעתי אליו הוא היה נראה נטוש ונתון לגזלני פרטי בניין. חתולים הסתובבו באולם בקומת הקרקע, הברזים לשטיפת ידי החברים היו מפורקים, בשירותים לא היה נייר לנגב את התחת, לא אופניים, לא ריח מאכלים, לא נפש חיה (חוץ מהחתולים כמובן).

.

חדר האוכל בתכנון האדריכל חנן הברון

.

עוד אני מתרשם מהמצב בתחתית הבניין, שמעתי לחשושים במעלה המדרגות. מופתע עליתי למעלה – לאולם חדר האוכל עצמו. האולם בעל המפתח הענק היה ריק משולחנות או כיסאות שהייתי מצפה למצוא בחדר אוכל, רק שולחן אחד וסביבו הצטופפו ששה גברים, מחציתם קשישים באים בימים ומחציתם בשנות ה-50 לחייהם. מופתעים הם שאלו למעשי במקום, עניתי שבאתי לראות את חדר האוכל בקיבוץ. הצעיר בחבורה ענה בנימה של התנצלות: "זה חדר האוכל. זה הקיבוץ. זה מה שנשאר מהקיבוץ: ששייתינו"…

.

ששה סועדים אחרונים בחדר האוכל

.