ארכיון תג: הסגנון הבינלאומי

סיבוב בפרישמן פינת שפינוזה בתכנון זאב רכטר

עיון ברשימת התצלומים המופיעה בסיום ספרו החדש של הצלם והאדריכל יגאל גבזה, גילה לי בניין לא ידוע בתל אביב שתכנן האדריכל זאב רכטר. הבניין שאותו יזמה בעלת הקרקע ינטה חנצ'ינר, שוכן בפינת הרחובות פרישמן 53 ושפינוזה 2. הוא נבנה בסוף 1939 וחתם עשור פורה של האדריכל וגם בכלל של ענף הבנייה בתל אביב. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה והבנייה הפרטית בארץ הופסקה עד לתום המלחמה.

קומת העמודים המפולשת שהיתה לאלמנט אותו רכטר הצליח לחדש באדריכלות המקומית ולהשתמש בה לראשונה בבית אנגל (1933) שבשדרות רוטשילד, מופיעה כאן ופונה אל שני הרחובות. בהמשך, כשנכנסים מבעד לדלתות העץ והזכוכית, מגלים מבואה מרווחת ובה מדרגות מעוגלות שמוארות היטב. כל פרטי הנגרות והפרזול שרדו את 81 שנות קיומו של הבית שלא עבר מאז שיפוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

שעה נפלאה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במעונות השוטרים ברחוב ויזל 15

אחד מבנייני המגורים יוצאי הדופן שנבנו בתל אביב בשנות ה-30 הוא בניין מעונות השוטרים שהוקם ב-1938 ברחוב ויזל. בכלל רחוב ויזל וסביבתו הקרובה הוא מהמקומות העשירים ביותר באדריכלות הסגנון הבינלאומי המעולה של תל אביב. בויזל עצמו יש כמה מהמבנים היפים שתכננו אדריכלים כמו דב כרמי ומרדכי רוזנגרטן ועליהם אכתוב בהמשך.

בשונה מבתי הסגנון הבינלאומי שרגילים למצוא בעיר, בניין מעונות השוטרים מעוצב כמו תחנת משטרה בריטית וכנראה תוכנן בידי אותם המתכננים. בשונה מהמבנים שממוקמים לרוב במרכז המגרש, הבניין הזה שוכן כבלוק על שטח של שני מגרשים ויש לו גן גדול בחזית.

למרות המידע המועט אודותיו, למרות ההזנחה, למרות שחלפו יותר מ-80 שנים מאז שאוכלס, למרות שלא שופץ באופן יסודי ולמרות האיומים לשינויים, נותר הבניין במצבו המקורי. הגן הגדול בחזיתו הוא ריאה ירוקה, פרטית אמנם, במרכז הרחוב. וזה המקרה היחיד שידוע לי בכלל בארץ לסוג כזה של מבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

באמצע היום

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית שיין בפינת הרחובות רופין 11 ושל"ג 12

הגינה המקורה שמקבלת את פני הבאים ממפגש הרחובות רופין ושל"ג בתל אביב ומקשרת אל המבואה הפנימית של הבניין, הופכים את הבניין למקום שנעים לצאת ממנו בבוקר ולחזור אליו בסוף היום. המהלך המורכב שמחבר בין הדירה הפרטית ובין הרחוב הציבורי, חזר והופיע ברבים מבתי הסגנון הבינלאומי שנבנו בתל אביב בשנות ה-30, ומופיע גם בבניין הזה שתכננו השותפים האדריכלים לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר ובנייתו הושלמה ב-1940.

מבואת הכניסה קטנה יחסית, בטח בהשוואה לבניין שתכנן האדריכל דב כרמי בהמשך רחוב רופין 51 וגם פחות צבעונית מזו שתכנן האדריכל אריה קרפץ ברופין 4. היא אינטימית וכוללת אלמנטים שחזרו והופיעו בבניינים אחרים שתכננו ראוך ושילמבר.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית חם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב רופין 51 בתכנון דב כרמי

לכאורה בית דירות ישן, אבל כשמתבוננים במערך הכניסה המרשים ובחלוקה של הפתחים לומדים משהו על תכנון איכותי. כיום מתכננים מבואות גדולות ומפוארות יותר, אבל באף אחת מהן אין את החן וההרמוניה שיצר האדריכל דב כרמי (1962-1905) באותם בתים שתכנן לפני קרוב ל-90 שנה, כמו זה שברחוב רופין 51.

חזיתות הבניין מוסתרות מאחורי עצי פיקוס שאיבדו את הפרופורציות שלהם. ספק אם הבידוד האקוסטי שיוצרים העלוות מכסה על הנזק שגורמים השורשים לריצוף, ליסודות ולתשתיות האחרות של הבית. בגלל שלא ניתן להתרשם מחזיתות הבניין המוסתרות וגם לא מהדירות הפרטיות, אז ההיכרות אתו מצטמצמת לחלקים היותר קרובים.

ועל כך ברשימה זו.

.

זוג

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקצה של ארמון תוצרת הארץ המחודש

רשימה 859

יומני היקר, עליתי על הקורקינט ובדרך לקולוסיאום חלפתי על פני מה שנותר מ"ארמון תוצרת הארץ". לא נותר הרבה מהמבנה המרשים ביותר שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, באתר "יריד המזרח" שהוקם בסמוך לנמל תל אביב. רק הקצה של הבניין שרד וכל השאר נהרס. זה היה הבניין שעם חנוכתו ב-1934 קיבל את פניהם של הבאים בשערי "יריד המזרח" שהתקיים כאן בהצלחה מסחררת באותו עשור. למרגלותיו נערכו הטקסים והאירועים החשובים בעיר באותן שנים וגם מאותה רחבה גדולה לא נותר שריד.

לאחר שנים של הזנחה, בימים אלה משלימים את עבודת שיפוץ וחידוש החלק היחיד ששרד מאותו "ארמון" והוא יהפוך כולו למשרדי חברת "אתרים". לא בטוח שהאולם שתוכנן ושימש לתערוכות מתאים היום למשרדים, בעיקר בגלל גובה החלונות שלא תואם למשרד, אבל זה עדיין מרשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית בפינת הרחובות אהרונוביץ 10 וגליקסון 11

יש כמה כניסות מיוחדות ברחוב אהרונוביץ ששווה להתעכב עליהן. לצד אותן כניסות יש גם בריכות נוי שהתל אביבים אהבו לטפח במשך תקופה קצרה בשנות ה-30. האדריכל דקל גודוביץ איתר לאחרונה כאן וברחוב הסמוך כמה מהיפות שבהן. "בית יעקב חנוך" שנקרא כך כל שמו של בעל הקרקע והיזם של אותו בית דירות, מצוי במפגש הרחובות אהרונוביץ 10 וגליקסון 11, והוא מאגד בתוכו כמה מהמאפיינים היפים של אדריכלות המגורים שנוצרה בעיר באותן שנים.

את הבניין תכננו במשותף האדריכלים רישרד ברזילי וש. האוסמן ב-1937 ולמרות ההזנחה והשינויים, נותר חלקו העיקרי שלם ומקורי על פרטי הנגרות, הפרזול והריצוף. בריכת הנוי בה שחו בעבר דגי זהב נסתמה בבטון.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחרינו המבול

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית האוניה בלבנדה 56

השער הדרומי לעיר היה עד לאחרונה "בית האוניה", הקרוי כך בעקבות הדמיון לספינה מתקרבת (זהות מתכננו לא ברורה. אלא שחנות המכוניות של ב.מ.ו. הקדימה אותו במגרש צמוד למחלף לה גרדיה. אם בית האוניה מייצג אדריכלות מגורים בעלת מעוף ייחודי שהפך לאחד המבנים הבולטים והזכורים בישראל, הרי שהחנות מייצגת אדריכלות תאגידית וסתמית, כזו שהעיקר בה אלה המכוניות המוצעות למכירה ומתחלפות בה מעת לעת. זה לא עניין של ישן מול חדש, אלא שאת מקומה של האדריכלות הבינלאומית תפסה אדריכלות אנונימית.

העיצוב המודרני המובהק של בית האוניה הוא פיסולי ומוקצן: ממדיו הצרים, ההתייחסות לצומת באמצעות המרפסות המתעגלות, הגבהתו מעל למפלס הרחוב – כל אלה מעניקים לו את איכויותיו וייחודו. אין שער מוצלח יותר ל"עיר הלבנה" מ"בית האוניה". אלא שעל פני השטח נראה שבאזור נווה שאנן כל עניין העיר הלבנה לא מעניין אף אחד. מצד אחד יש את אלה ששורדים, ומצד שני יש את אלה שממתינים מאחורי הפינה לכבוש את האזור. ובינתיים בתי הסגנון הבינלאומי בשכונה הולכים ומתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפריקה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ב"מרכז המסחרי החדש" ברחובות הגליל והשרון בתל אביב

"המרכז המסחרי החדש" שהוקם לצד התחנה המרכזית הישנה, הפך למתחם הזנות הגלוי האחרון בתל אביב. לצד הזונות תמצאו כאן עסקים של מהגרי עבודה וגם מרכז אמנות. בקרוב צפוי המקום להימחק לטובת מגדלים חדשים שיכילו תעסוקה, מסחר ומגורים. התכנית נמצאת עדיין בתהליך ורק שבוע שעבר העניקה הוועדה המחוזית זכויות בנייה לחברות יזמיות במתחם, כך שההרס קרב ובא.

האדריכל שלמה גפשטיין היה ללא ספק מהאדריכלים הססגוניים שבנו בתל אביב באותן שנים והוא זה שנבחר לתכנן ב-1938 את המתחם. בסך הכל נבנו ארבעה בלוקים שיועדו בעיקר למלאכה ומסחר, אך בחלק מהם נעשה בשעתו שימוש אחר כמו מלונאות. בשונה ממבני המגורים הבולטים שתכנן גפשטיין במרכז תל אביב, כאן הוא יצר מבנים מודרנים ומאופקים בסגנונם, כשהמייחד אותם היא החזית האחידה החוזרת ומופיעה בכל המבנים.

ועל כך ברשימה זו. 

.

הגליל

הגליל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העוגן ברחוב פינסקר 23

"יש לבניין סיפור היסטורי ויש לו גם חזית ראשית סימטרית עם משחק יפה של אריחי פורצלן שחורים שלא ראיתי במקומות אחרים", מונה האדריכלית ניצה סמוק את האיכויות הייחודיות של "בית העוגן". קשה לפספס את החזית המרהיבה המורכבת ממסך זכוכית הנמתח לכל גובה הבניין ומייצג מפגן מרשים של אדריכלות מודרנית. התמונה שצולמה עם גמר הבנייה ב-1936, מגלה איכויות נוספות שתכנן האדריכל פנחס היט ונמחקו עם השנים, כמו המרפסות השקועות שנאטמו כולן בתריסי פלסטיק.

הבניין יועד למגורי בנות בודדות שהיגרו לתל אביב בעלייה החמישית וכאן מצאו דירת חדר, עם חדר אוכל ומטבח לשירות הדיירות. בקרתי בבניין בסיור קצר שערכתי עם שרון בסביבה. זה אחד הבתים האהובים עליה באזור וזו היתה הזדמנות להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

1936

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית ברחוב פיארברג 32-30 בתכנון יצחק רפופורט

השקט התמידי ששורה על רחוב פיארברג המקביל לשדרות רוטשילד, הופך אותו לאחד מהרחובות המבוקשים בתל אביב. אפשר למצוא בו מבנים בסגנון הבינלאומי אותם תכננו טובי האדריכלים בשנות ה-30. אחד מהם הוא הבניין השוכן על שני מגרשים במספר 30 ו-32 ותכנן אותו האדריכל יצחק רפופורט, מהפוריים שפעלו בתל אביב באותן שנים.

המייחד את הבניין שבנייתו הושלמה ב-1936 וכלול ברשימת המבנים שהוכרזו לשימור ב-2008, הוא צורת האות ר' שעל פיה תוכנן, כשהוא עוטף חצר הפתוחה לרחוב. החצר במקור היתה גינה פרטית. אך מצוקת החניה הפכה אותה למגרש חניה. עוד דבר מיוחד בבניין הוא הטיפול השונה בשני חדרי מדרגות: האחד כולל חלון אנכי רציף. השני כולל סדרה של חלונות אנכיים עם מדפים לשבירת קרני שמש ישירות, כשכל אחת משתי מדלתות הכניסה עוצבה בהשראת פתחי החלונות המתנשאים מעליה. לא מדובר במבנה הכי מובהק או מפורסם שתכנן רפופורט, אלא בבניין לא מוכר וברחוב צדדי ודווקא מהסיבות האלה בחרתי להתעכב עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

הלילה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ברחוב ארלוזורוב בחיפה

רבים מהאדריכלים החיפאים מכירים את הבניין השוכן ברחוב ארלורוזוב 65-63 בחיפה: מדובר בבניין מגורים גדול יחסית השוכן על שני מגרשים צמודים, חזית סימטרית שמוסיפה לנוכחותו. ללא ספק מדובר באחד מהאדריכלים המוכשרים ויצירתיים שפעלו בחיפה בשנות השלושים של המאה הקודמת.

הבניין שעוצב בסגנון הבינלאומי ניצב מוזנח כמו רבים מהבתים בשכונת הדר אך הוא תחנת חובה לכל מי שרוצה להתרשם ממבני הסגנון בעיר. ניסיתי לגלות האדריכל שתכנן אותו. בתיק הבניין בעירייה לא שרדו מסמכים מקוריים. פניתי לשני אדריכלים שמכירים היטב את המורשת הבנויה של חיפה, פארה גולדמן וגיא שחר. שניהם נענו לפנייתי, טרחו וניסו למצוא, אך לא הצליחו לגלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

מוזנח ומיוחד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית בלילובסקי ברחוב בן יהודה 85 פינת גורדון 22

כבאני מקנא באלה שמחוץ לדלת דירתם ממתין להם חדר מדרגות יפה, כמו זה שנמצא ב"בית בלילובסקי" שבמפגש הרחובות בן יהודה וגורדון. המבט כלפי מטה והמבט כלפי מעלה, האור, העומק, הקולות, השכנים, בן יהודה, מקסיקנה, הים. רק חבל שבעלי הבית מזניחים ונמנעים מלסדר את דלת הכניסה, סייד ולצבוע, לשתול צמחים בערוגות ולפתור את המזגנים שמכערים את החזיתות.

על חשיבותו של הבניין שבנייתו הושלמה ב-1935 ניתן ללמוד מהעובדה שהוא מהמבנים בודדים בישראל שהוכרזו לשימור מחמיר. תכנן אותו האדריכל שלמה גפשטיין, שלאורך עשרים שנים תכנן בתל אביב רבים ממבני המגורים המרשימים בסגנון הבינלאומי. בעשור האחרון חלק מהמבנים שתכנן גפשטיין זכו לחידוש. הבניין בבן יהודה פינת גורדון, המכונה בית בלילובסקי, על שמו של חיים בלילובסקי שיזם את הקמתו, נותר עלוב ומוזנח.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ברחוב מנדלסון 4 בתל אביב

אחרי פגישה במינהל ההנדסה של עיריית תל אביב יצאתי לרחוב פילון ובהמשך ברחוב מנדלסון הסמוך נתקלתי בבניין מספר 4. דקל הוושינגטוניה הוותיק שנשתל בחזיתו הוא נקודת ציון ברחוב שמושכת תשומת לב. גם המעקה המחורר שנעשה בו שימוש במרפסות הוא יוצא דופן. כשמתקרבים מגלים את הכנמליסה שהושקעה בה בעבר תשומת לב והזנחה בהווה.

את הבניין שבנייתו הושלמה ב-1937 תכננו צמד האדריכלים מרדכי זברודסקי ויצחק בונה. באותן שנים התמחו השניים בעיקר בתכנון בנייני מגורים משותפים וגם קצת בתכנון מבני ציבור. הבניין הזה הוא מהמוצלחים שתכננו.

ועל כך ברשימה זו.

.

כניסה לבית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב לילי וגשום על הגג של סנד ובג'ולי מ.

היום נאלצתי לקחת יום חופש מהעבודה במטרה להצליח ולהשלים פערי ידע שעלי לצבור לקראת הבאות. בשל אי הבנה הפכתי ל"בר סמכא" בנושא מצודות טיגארט, אז כדי שלא אצא מובך מכל הסיפור הזה, פתחתי את היום במערכת המים המרתקת של המצודה בלטרון המשמשת את חיל השיריון כמוזיאון, מרכז הנצחה ומשרדים לכמה גנרלים משועממים שהשמפניה כבר לא זורמת להם בכוס כמו אחרי 67. זוהי תחנה ייחודית ומעניינת ולא בגלל איכות התכנון הבריטי, אלא דווקא בשל מה שהישראלים עשו לה. אחד מהמרכיבים המאוחרים במקום הוא עבודה של דני קרוון המתערבת במבנה עצמו ונקראת "מגדל הדמעות"… אבל אם אגרר לכתוב על זה, אז תצא כאן רשימה על טיגארטים+צבא+ודני קרוון ולזה אני לא רוצה להכנס.

היו עוד כמה עניינים באמצע אבל אני מעוניין לדלג לקטע שלפני אחרון של הערב, בסביבות השעה שמונה ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. לאחר שנפרדנו לשלום מסיגל ויעל ועדי ויעל וירדנו לרחוב ונפרדנו גם מטלי, נזכרתי שבתא המטען במכונית יש לי שני תמרורי מתכת ענקיים שמצאתי בשדה במודיעין אותם רציתי לתת לעדי סנד שבטח ימצא בהם עניין לעבוד עליהם. והיות וכבר היינו ממש מתחת לגג שלו, אז הצעתי לרוני ומרים (שתיים מעובדות המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטה  ש ב מ ק ר ה  הן גם שתיים מהבנות היותר שוות במחלקה) להצטרף לעלות ולתת לו אותם. הן הסכימו.

 

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: