ארכיון תג: הנצחה

סיבוב באנדרטה לחללי גדוד שיריון 46 בעין הבשור

40 שנה לאחר שנחנכה, עצרתי לסיבוב ביום שישי האחרון, באנדרטה לחללי גדוד שיריון 46 שעיצב האדריכל ישראל גודוביץ. קבעתי עם בנג'ילה שניהל בעבר את המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי לשעה 9, היות והקדמתי בחצי שעה אז בחרתי להתעכב בשני אתרים – האחד הוא האנדרטה המדוברת שנמצאת בכניסה למושב עין הבשור, האתר השני הוא מבנה קבר ערבי נטוש שממוקם בשוליים של קיבוץ מגן ועוד שנייה עלול להתמוטט (בנג'ילה נימק לי את ההזנחה בכך שקיים חשש שהבדואים יאמצו את האתר, לכן מעדיפים שיתפורר ויעלם בשקט).

גודוביץ תכנן בכל תחום כמעט, אבל את אתרי ההנצחה הוא תכנן בתקופת זמן מאד מצומצמת – בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, כשהאנדרטה שלפנינו היא מ-1982. ארבע עבודות הנצחה הוא תכנן בסך הכל – שלוש אנדרטאות לזכרם של חיילים שנפלו במלחמות ופיגועים, ששתיים מהן מצויות כאן במישור חוף הנגב ובסמוך מאד לגבול עם מצרים ורצועת עזה. העבודה הרביעית היתה מצבת קבר.

ועל כך ברשימה זו.

.

Screenshot 2022-03-14 065928

1982

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ביד לילד ביד ושם

עם כל הכבוד לתערוכה של יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב, הרי שביָד וָשֵׁם בירושלים תמצאו מקום שהקדים אותה ב-35 שנה. אלא שבשונה מהתערוכה של קוסאמה שבאה לביקור קצר ועוד רגע תלך כשהיא מותירה אחריה תורים בלתי נגמרים, האתר שלפניכם לא זז לשום מקום והוא ריק ממבקרים.

מאז פתיחתו של המוזיאון המרכזי ביד ושם ב-2005, צללו כל שאר אתרי הזכרון שקדמו לו ביד ושם לשכחה ונראה שהיקף המבקרים בהם צנח. לרוב תמצאו בהם קבוצות שאותן מובילים מדריכים, אך הקהל הרחב מפספס אותם במסלול הביקור כשהמיקוד הוא במוזיאון. אחד מאותם אתרים נשכחים הוא "יד לילד" – הפרויקט הראשון שתכנן האדריכל משה ספדיה עוד בשנות ה-70 אך בנייתו הושלמה רק ב-1987.

החשיבות של "יד לילד" היא בעיקרה בשינוי הדרמטי שנוצר בשפה החזותית של ההנצחה והזיכרון – משפה מופשטת או לעומתה ישירה, השתנתה השפה לחיזיון רב-רושם. ספדיה יצר במערה תת-קרקעית מבוך של מראות שיוצרות משחקי שקיפות והשתקפות ודרכן נראים חמישה נרות כמיליוני נקודות אור מרצדות אל הנצח.

ועל כך ברשימה זו.

.

261097072_5115123595183848_2988778691019755518_n

1987

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכותל המערבי של אוניברסיטת תל אביב

לא הרבה יודעים והרבה גם פשוט לא שמים לב – אבל בלב הקמפוס ולצד השדרה המרכזית שוכן לו "כותל מערבי" קטן!

הוא אמנם לא הוקם על ידי כוהנים ולווים בצו שמימי במקום מקודש ובמטרה לשחוט בו קרבנות, אלא הוא הוקם כתוצאה מהדחף הישראלי ביותר שיכול להיות. למרות זאת, התוצר היה הפוך על הפוך וכך קיבל הקמפוס מקום קדוש משל עצמו, רק שבשל עודף צניעותו הלך לאיבוד, ואולי זהו קסמו וסודו.

.

מבט מפנים האתר

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: