Tag Archives: דרורה דומיני

סיבוב באנדרטה לרצח ארלוזורוב בחוף תל אביב

באתר בו נרצח לפני 84 שנים חיים ארלוזורוב ניצב כיום פסל לזכרו שיצרה האמנית דרורה דומיני. כמו אז, גם היום מלווה את חוף הים שביל הליכה, אלא שלעומת היום כשהטיילת מוצפת אנשים לאורך כל שעות היממה, באחד הערבים של שנת 1933 בקושי הלכו כאן תל אביבים בשעות הלילה למעט ארלוזורוב ואשתו וגם שני הרוצחים שזהותם לא נחשפה מעולם.

בודדות האנדרטאות המוקמות בשני העשורים האחרונים אותן יצרו אמנים ולא חובבנים. הפיסול העירוני משגשג כיום אולי אפילו יותר מבעבר, אבל מדובר בעבודות מגוחכות בשטחיותן וברמתן, לכן ראוי להתעכב על האנדרטה התל אביבית שהוקמה כאן ב-2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

l0land

.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכה מיני גולף ובבית הכנסת שיכון ותיקים בבת ים

מה שאלעד רוזן עשה עכשיו במוזיאון בת ים ראוי להילמד בכל המוזיאונים בארץ: במקום תערוכה של תמונות על הקירות הוא לקח קבוצת אמנים ונתן להם לבנות מגרשי מיני גולף. אין פלא שהתערוכה הפכה לאטרקציה הכי לוהטת בבת ים והצליחה למשוך הכי הרבה מבקרים למוזיאון בת ים.

לחובבי האדריכלות הביקור במוזיאון הוא חוויה מוצלחת שאחריה אפשר להרחיב את היריעה ולבקר בכמה אתרים סמוכים, שגם אותם כמו את המוזיאון תכנן האדריכל יצחק פרלשטיין. בית ליטבק ובית הכנסת של שיכון ותיקים, שתי יצירות אדריכליות נוספות שתכנן ממש בסמוך ושווה לראות.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

54ט45ט

מגדל

.

89597658

אלעד רוזן בתערוכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגלעד לשלמה בן יוסף בראש פינה בעיצוב יצחק דנציגר

תתארו לכם שהיו מקימים לברוך גולדשטיין חוץ ממצבת קבר גדולה (שאת זה אכן ביצעו), היו מקימים גם אנדרטה שעיצב פסל חתן פרס ישראל, השירות הבולאי היה מנפיק בול עם תמונתו, משרד הביטחון היה מקדיש לו עמוד באתר הזיכרון שלו, את המערה שהסתתר אחרי הטווח היו הופכים לאתר עלייה לרגל ובכל הערים המרכזיות היו קוראים רחוב על שמו. נשמע מוזר? שלמה בן יוסף השליך רימון נפץ לתוך אוטובוס נוסעים וברח מהמקום. הוא התחבא במערה סמוכה, אך הבריטים תפסו אותו. למרות שהרימון לא התפוצץ ואיש לא נפגע, נגזר דינו למיתה והם תלו אותו בכלא עכו. פעם הבאה שתשמעו על מחבל שזרק רימון על רכב או התפוצץ באוטובוס, תזכרו את האנדרטה, המערה, הבול, הרחוב.

האנדרטה שיצר יצחק דנציגר (שהיה בין השאר מרצה בכיר בפקולטה לאדריכלות בטכניון) ניצבת מאז 1959 בסמוך למקום בו השליך בן יוסף את הרימון על האוטובוס. האנדרטה נראית היטב מהכביש המתפתל בין ראש פינה לצפת. היא מעוצבת בצורת עמוד שחטף כמה מכות אך מסרב לקרוס ונותר זקוף. באופק נוצצים האורות הרחוקים של טבריה, לשם אני אגיע בכוחותיי האחרונים. ועל כך ברשימה זו.

.

10151149_809258389103745_252280204_n

עמוד ושמש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפסל הבולבוסים בכניסה לערד

זמן רב חלף מאז שפקדתי את המדבר והמפגש הזה היה חסר לי. הרבה פעמים חלפתי על פני הפסל שיצרו האדריכל יונה פיטלסון (2004-1929) והאמן גדעון פרידמן (נולד ב-1938), לצד כביש 31 המקשר בין באר שבע וים המלח ומוצב בכניסה לערד (מפת מיקום כאן). זה לא סתם פסל, אלא זו נקודת ציון גם בממד הזמן וגם בממד המקום ולכן לא סתם הוא הפך לסמל וחלק בלתי נפרד מתודעת אנשי ערד.

מדובר בקבוצת סלעים המאורגנים זה על גב זה כך שהם יוצרים עמוד גבוה של כ-14 מטרים. הפסל ניצב במרכז רחבה מכוסה חצץ, שהיא חלק מ"גן החמישה" שנקרא על שם חמשת הבחורים הראשונים ביישוב שנהרגו במלחמות ישראל.

הפעם החלטתי לעצור ולהתבונן בו מקרוב. גם כי הכרתי את יונה אישית, גם כי אני אוהב את ערד וגם כי אוהב פסלים סביבתיים ובטח כאלה שאותם יצרו אדריכלים. למדתי לגלות עד כמה אנשי ערד מחוברים לסביבתם, לכן החלטתי שצריך לדבר לפחות עם שניים מהם ולשמוע את דעתם בנושא. לצערי לא מכיר אנשים שגרים בעיר היום, אז פניתי לשניים שגרו בעבר וכיום שניהם בעיר הגדולה.

בעבר הפסל היה בודד בכניסה לעיר ובלט בסביבה. היום הוצבו שני תרני דגלים, ניטעו עצים שהתפתחו ובסמוך הוקם מעגל תנועה גדול שבמרכזו הוצב פסל בצורת סמל העיר. הרבה רעש ויזואלי וחצץ שמרעיש בכל צעד, הפכו את הסביבה המדברית והשקטה לבלגן גדול. הפסל עדיין שם, אבל פחות. זה מה שקורה כשאין תכנון כולל אבל זה דבר שאפשר לתקן. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130428_122737

הפסל באינסטגרם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכה החדשה של דרורה

אתמול (29.4.10) פתחה דרורה דומיני את תערוכתה החדשה בסדנא לאמנות בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון. הסדנא לאמנות היא סיפור בפני עצמו, היא מנוהלת מזה 18 שנה על ידי האמן והמורה גיל גורן כשאת תכניות המידע והעשרה בה מרכז עמי שטייניץ. בדיוק לפני שנה, הציבה דומיני פסל חוצות חדש בתל אביב שבעת הצבתו נכחתי איתה ואף העליתי לכאן רשימה הסוקרת את האירוע.

דומיני הייתה מרצה שלי בבצלאל, בשני קורסים שלקחתי במחלקה לאמנות אבל אחר כך הקשר נמשך אף מחוץ לכתלי המבצר שבמרומי הר הצופים ואני דואג שלא לפספס אף תערוכה שהיא מציגה, דבר שמתרחש בממוצע של אחת לשנה.

בין מאות האמנים שפועלים בארץ, אין לי בכלל ספק שדומיני היא האמנית הישראלית החשובה ביותר. בעולם נורמאלי היא כבר הייתה זוכה לחמישה ספרי אמן ועשרות מאמרי ביקורת, אבל זה שעולם האמנות הישראלי לא זוכה מספיק לחשיפה זה בעיקר בשל כמות הזבל שכלולה בו, החינוך הגרוע שמנחיל לנו משרד החינוך עם המורים הרדודים שלו וגם בגלל שעדיפה לרובינו הפורנוגרפיה שמפטמים אותנו בה בטלויזיה ובעיתונים – ומזה אף פעם נדמה שלא נמאס. אני בכל מקרה לא מוכן להיכנע.

בין הרים ובין גבעות, 2010

בין הרים ובין גבעות, 2010

להמשיך לקרוא

סיבוב בחוף הים: הצבה של פסל חדש בחוף

לפני כמה ימים הזמינה אותי דרורה, להצבת פסל חוצות חדש שלה, אותו היא מכנה 'פסל הדיונות', למרגלות מלון קרלטון על חוף הים בתל אביב. אז כשהגיעה השעה, עזבתי את שולחן העבודה וירדתי אל החוף. אחרי הכל, לא כל יום מציבים פסל חדש על חוף הים של תל אביב.

.

.

בשנות ה-80 שטף צ'יץ את תל אביב בפסלי חוצות, אך עם השנים לצערם של חובבי האמנות ירד מספר הפסלים החדשים משנה לשנה. לכן, זו בהחלט חגיגה זוטא בעיר, כשמציבים כאן פסל חדש.

העבודה החדשה של דרורה דומיני, המוצבת על קו החוף (נחנכה ב-16 ביוני 2009), היא הפסל השני של דרורה במרחב הציבורי. אמנם היו עוד מספר עבודות שלה שפורקו ולא שרדו במרחב התל אביבי, אך הפסל שלה בשדרות רוטשילד הנו נקודת ציון בשדרה. שני ספלי בטון קטומים, המתחברים ביניהם באמצעות קשת 'אביב' היוצרת שער לשדרה, שבהמשכה קבועה שלולית המים של הגנן המיתולוגי של תל אביב אברהם קרוון.

שתי סיבות להצבת העבודה החדשה: התכנון המחודש למרחב הציבורי של כיכר אתרים ולקו החוף באזור זה  – פרויקט שעליו מופקד משרד אדריכלי הנוף המצליח מוריה-סקלי. הסיבה השניה היא העובדה כי בנקודה זו ממש נירצח בשנת 1933 ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית חיים ארלוזורוב.

דרורה היא מהאמניות הטובות והאהובות עלי גם בגלל טכניקות העבודה המגוונות בהן היא בוחרת, גם בגלל איכות הביצוע וכמובן בגלל הנושאים בהם שמעסיקים אותה. נושאי עבודותיה העיקריים מלווים אותה מראשית דרכה המקצועית, ובהם העיסוק במיכלי מים, זוגיות, מיתוס, הממסד הגברי, חומריות – כל אלה נושאים בהם דרורה מתמקדת, וניתנים לזיהוי ופיתוח גם בעבודה זו.

בין השנים 2002-1997 עבדה דרורה על פרויקט משותף עם הצלמת פראנס לבה-נדב, במהלכו יצרו השתיים אנציקלופדיה לאנדרטאות ישראליות (כ-180 אנדרטאות) מתוך מבט חדשני, שונה ומפוכח. תוצרי הפרויקט הביאו להצגתה של תערוכה ב'סדנאות האמנים', ולהוצאתו לאור של הספר 'כל מקום' (הוצאת חרגול, 2002).

האנדרטה של דרורה, מורכבת מזוגות דיונות ברונזה, המוצבות זו על גבי זו ויוצרות עמוד הנראה מרחוק כחלק בלתי נפרד מקיר הכורכר הניצב לצד העבודה, ומקרוב נראה כאילו ברנקוזי שקע מעט בחולות תל אביב.

בראש הדיונות עולה וצומחת העיר, אך בשונה ממיתוס 'בתים מן החול' או 'העיר הלבנה', העיר כאן הינה עיר בעלת גווני חום, המהווים המשך לדיונות החול מהם היא צמחה. העיר בראש הדיונה נראית כעיר קשה ואטומה, המזכירה את בתי העתיד בעיר מטרופוליס של פריץ לאנג. אל מול חגיגות ה-100 לעיר, עולה כאן שאלה הנוגעת למיתוס החלוצי והציוני ולתוצריה של העיר העברית הראשונה, אשר למרגלותיה בוצעה אחת מהרציחות הפוליטיות המסעירות בתולדות היישוב.

מהבחינה החומרית פסל הברונזה הגולמי, ניצב בלב גלריה של חומרים חשופים. בגבו ניצב רכס הכורכר הנושא שני מבני בטון חשוף (שניהם בתכנון האדריכל יעקב רכטר): מלון הילטון מצפון ומלון קרלטון וכיכר אתרים מדרום. ובחזיתו מכים גלי הים בקו החוף שנקטע הודות למרינה המשרתת כמה בעלי יאכטות מאושרים.

אחרי שהצבת הפסל הושלמה, והספקתי לשחק קצת בחול, התפזרו כולם וליד הפסל נותרו רק דרורה וד"ר שאול ארלוזורוב – שמתברר שהוא בנו של הנרצח. לרגל המאורע, דרורה הזמינה אותנו לגלידה אלדו הסמוכה לפסל, והתיישבנו על הדק המשקיף על הפסל. שאול חידש לי, שהרחוב היוצא בסמוך למקום הרצח, נקרא בעקבות הרצח על שם אביו – עובדה אותה לא ידעתי (אך בויקיפדיה כבר זה מפורסם מזמן). שעת הצהריים החלה להתקרב, והייתי חייב לזוז להרמת הכוסית במשרד לכבוד הפסח, אז נפרדתי לשלום משאול, דרורה, הפסל והים וחזרתי למשרד.

.

ועוד תמונה אחת אחרונה
%d בלוגרים אהבו את זה: