ארכיון תג: דרורה דומיני

סיבוב בפסל אביב בשדרות רוטשילד

בחודש האחרון יצא לי להסתובב ולהתעכב במרכז השדרה ומפגש הרחובות רוטשילד ובר אילן על הפסל "אביב" שיצרה דרורה דומיני ב-1989. היות והפסל נצבע לאחרונה בצבע שמזכיר קירות בבית חולים, התקשרתי ולשאול אותה מה דעתה ואם העניין היה בהסכמתה. באותה הזדמנות כבר שאלתי עוד כמה שאלות בעיקר כאלה העוסקות בפסל עצמו, מהותו, תהליך העבודה וכו'.

העבודות של דרורה מעוררות עניין ודיון. כדי להכיר בעומק איכותם יש גם להכיר פרקים בתולדות האמנות שלא תמיד ידועים, כמו גם הנושאים שמעסיקים אותה באופן אישי. כילידת קיבוץ מרחביה (1950) חלק גדול מעבודותיה מתייחסות לתופעות שליוו את החיים בקיבוץ כמו נושא הקולקטיב (אליו הגיבה בעבודה "השולחן כמו שזה"), הזיכרון (הספר "כל מקום" בו תיעדה עם הצלמת פראנס לבה-נדב מאות אנדרטאות), ההרואיות הגברית (נמרוד פוחלץ) והכל תוך שימוש במגוון טכניקות וחומרים. היא למדה אמנות בארה"ב ובאנגליה ומאז 1981 מלמדת במחלקה לאמנות בבצלאל. היא מציגה בתדירות יחסית גבוהה ובתל אביב פסל נוסף שלה מוצב בטיילת. ב-1993 הציגה תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב ועד לפני שבועיים הציגה תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. 

ועל כך ברשימה זו.

.

שער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לרצח ארלוזורוב בחוף תל אביב

באתר בו נרצח לפני 84 שנים חיים ארלוזורוב ניצב כיום פסל לזכרו שיצרה האמנית דרורה דומיני. כמו אז, גם היום מלווה את חוף הים שביל הליכה, אלא שלעומת היום כשהטיילת מוצפת אנשים לאורך כל שעות היממה, באחד הערבים של שנת 1933 בקושי הלכו כאן תל אביבים בשעות הלילה למעט ארלוזורוב ואשתו וגם שני הרוצחים שזהותם לא נחשפה מעולם.

בודדות האנדרטאות המוקמות בשני העשורים האחרונים אותן יצרו אמנים ולא חובבנים. הפיסול העירוני משגשג כיום אולי אפילו יותר מבעבר, אבל מדובר בעבודות מגוחכות בשטחיותן וברמתן, לכן ראוי להתעכב על האנדרטה התל אביבית שהוקמה כאן ב-2009.

ועל כך ברשימה זו.

.

l0land

.

 

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכה מיני גולף ובבית הכנסת שיכון ותיקים בבת ים

מה שאלעד רוזן עשה עכשיו במוזיאון בת ים ראוי להילמד בכל המוזיאונים בארץ: במקום תערוכה של תמונות על הקירות הוא לקח קבוצת אמנים ונתן להם לבנות מגרשי מיני גולף. אין פלא שהתערוכה הפכה לאטרקציה הכי לוהטת בבת ים והצליחה למשוך הכי הרבה מבקרים למוזיאון בת ים.

לחובבי האדריכלות הביקור במוזיאון הוא חוויה מוצלחת שאחריה אפשר להרחיב את היריעה ולבקר בכמה אתרים סמוכים, שגם אותם כמו את המוזיאון תכנן האדריכל יצחק פרלשטיין. בית ליטבק ובית הכנסת של שיכון ותיקים, שתי יצירות אדריכליות נוספות שתכנן ממש בסמוך ושווה לראות.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

54ט45ט

מגדל

.

89597658

אלעד רוזן בתערוכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגלעד לשלמה בן יוסף בראש פינה בעיצוב יצחק דנציגר

תתארו לכם שהיו מקימים לברוך גולדשטיין חוץ ממצבת קבר גדולה (שאת זה אכן ביצעו), היו מקימים גם אנדרטה שעיצב פסל חתן פרס ישראל, השירות הבולאי היה מנפיק בול עם תמונתו, משרד הביטחון היה מקדיש לו עמוד באתר הזיכרון שלו, את המערה שהסתתר אחרי הטווח היו הופכים לאתר עלייה לרגל ובכל הערים המרכזיות היו קוראים רחוב על שמו. נשמע מוזר? שלמה בן יוסף השליך רימון נפץ לתוך אוטובוס נוסעים וברח מהמקום. הוא התחבא במערה סמוכה, אך הבריטים תפסו אותו. למרות שהרימון לא התפוצץ ואיש לא נפגע, נגזר דינו למיתה והם תלו אותו בכלא עכו. פעם הבאה שתשמעו על מחבל שזרק רימון על רכב או התפוצץ באוטובוס, תזכרו את האנדרטה, המערה, הבול, הרחוב.

האנדרטה שיצר יצחק דנציגר (שהיה בין השאר מרצה בכיר בפקולטה לאדריכלות בטכניון) ניצבת מאז 1959 בסמוך למקום בו השליך בן יוסף את הרימון על האוטובוס. האנדרטה נראית היטב מהכביש המתפתל בין ראש פינה לצפת. היא מעוצבת בצורת עמוד שחטף כמה מכות אך מסרב לקרוס ונותר זקוף. באופק נוצצים האורות הרחוקים של טבריה, לשם אני אגיע בכוחותיי האחרונים. ועל כך ברשימה זו.

.

10151149_809258389103745_252280204_n

עמוד ושמש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפסל הבולבוסים בכניסה לערד

זמן רב חלף מאז שפקדתי את המדבר והמפגש הזה היה חסר לי. הרבה פעמים חלפתי על פני הפסל שיצרו האדריכל יונה פיטלסון (2004-1929) והאמן גדעון פרידמן (נולד ב-1938), לצד כביש 31 המקשר בין באר שבע וים המלח ומוצב בכניסה לערד (מפת מיקום כאן). זה לא סתם פסל, אלא זו נקודת ציון גם בממד הזמן וגם בממד המקום ולכן לא סתם הוא הפך לסמל וחלק בלתי נפרד מתודעת אנשי ערד.

מדובר בקבוצת סלעים המאורגנים זה על גב זה כך שהם יוצרים עמוד גבוה של כ-14 מטרים. הפסל ניצב במרכז רחבה מכוסה חצץ, שהיא חלק מ"גן החמישה" שנקרא על שם חמשת הבחורים הראשונים ביישוב שנהרגו במלחמות ישראל.

הפעם החלטתי לעצור ולהתבונן בו מקרוב. גם כי הכרתי את יונה אישית, גם כי אני אוהב את ערד וגם כי אוהב פסלים סביבתיים ובטח כאלה שאותם יצרו אדריכלים. למדתי לגלות עד כמה אנשי ערד מחוברים לסביבתם, לכן החלטתי שצריך לדבר לפחות עם שניים מהם ולשמוע את דעתם בנושא. לצערי לא מכיר אנשים שגרים בעיר היום, אז פניתי לשניים שגרו בעבר וכיום שניהם בעיר הגדולה.

בעבר הפסל היה בודד בכניסה לעיר ובלט בסביבה. היום הוצבו שני תרני דגלים, ניטעו עצים שהתפתחו ובסמוך הוקם מעגל תנועה גדול שבמרכזו הוצב פסל בצורת סמל העיר. הרבה רעש ויזואלי וחצץ שמרעיש בכל צעד, הפכו את הסביבה המדברית והשקטה לבלגן גדול. הפסל עדיין שם, אבל פחות. זה מה שקורה כשאין תכנון כולל אבל זה דבר שאפשר לתקן. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20130428_122737

הפסל באינסטגרם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכה החדשה של דרורה

אתמול (29.4.10) פתחה דרורה דומיני את תערוכתה החדשה בסדנא לאמנות בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון. הסדנא לאמנות היא סיפור בפני עצמו, היא מנוהלת מזה 18 שנה על ידי האמן והמורה גיל גורן כשאת תכניות המידע והעשרה בה מרכז עמי שטייניץ. בדיוק לפני שנה, הציבה דומיני פסל חוצות חדש בתל אביב שבעת הצבתו נכחתי איתה ואף העליתי לכאן רשימה הסוקרת את האירוע.

דומיני הייתה מרצה שלי בבצלאל, בשני קורסים שלקחתי במחלקה לאמנות אבל אחר כך הקשר נמשך אף מחוץ לכתלי המבצר שבמרומי הר הצופים ואני דואג שלא לפספס אף תערוכה שהיא מציגה, דבר שמתרחש בממוצע של אחת לשנה.

בין מאות האמנים שפועלים בארץ, אין לי בכלל ספק שדומיני היא האמנית הישראלית החשובה ביותר. בעולם נורמאלי היא כבר הייתה זוכה לחמישה ספרי אמן ועשרות מאמרי ביקורת, אבל זה שעולם האמנות הישראלי לא זוכה מספיק לחשיפה זה בעיקר בשל כמות הזבל שכלולה בו, החינוך הגרוע שמנחיל לנו משרד החינוך עם המורים הרדודים שלו וגם בגלל שעדיפה לרובינו הפורנוגרפיה שמפטמים אותנו בה בטלויזיה ובעיתונים – ומזה אף פעם נדמה שלא נמאס. אני בכל מקרה לא מוכן להיכנע.

בין הרים ובין גבעות, 2010

בין הרים ובין גבעות, 2010

להמשיך לקרוא

סיבוב בחוף הים: הצבה של פסל חדש בחוף

לפני כמה ימים הזמינה אותי דרורה דומיני להצבת פסל חוצות חדש שלה, אותו היא מכנה 'פסל הדיונות', למרגלות מלון קרלטון על חוף הים של תל אביב. כשהגיעה השעה, עזבתי את שולחן העבודה וירדתי אל החוף. לא כל יום מציבים פסל חדש על חוף הים של תל אביב.

.

20090407_2161

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: