סיבוב בבית בר-שירה בשדרות בן-גוריון 33 בתל אביב

לקראת יום השנה ה-60 לפטירתו של האדריכל דב כרמי הסתובבתי בכמה מהבניינים שתכנן בסביבת שדרות בן-גוריון בתל אביב. תמצאו כאן היקף מרשים של בנייני מגורים וגם וילה עירונית אחת שכרמי תכנן לאורך שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-50. למעט אותה וילה, "בית איילה זקס" בבן-גוריון 13, הרי שהבניין הבולט מכולם שתכנן כרמי בסביבה הוא "בית בר-שירה" שממוקם במספר 33.

זוהי יצירה שבכל פרט בה ראוי להתעכב: החזית, התכנית, חדר המדרגות והדירות. גם חומרי הבנייה החשופים לעין נקבעו בהתאם לסגנון הברוטליזם שכרמי אימץ בשנים המאוחרות, אך אין זה בניין ברוטליסטי מובהק, אלא כלאיים, כזה שבו גם שולט הסגנון המודרני. כבר שנים שחזית הבניין מסתתרת מאחורי צמרות עצים שגדלו באופן פראי, אך אלה מפחיתים מעט את רעשי הרחוב לדיירים ומונעים מבט פולשני אל עומק הדירה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב במגדל המים באשקלון בתכנון דב כרמי וג'ק ברנט

★ רשימה מספר 1,000

בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית בתל אביב ובין סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון, קפצתי לראות את מגדל המים המתנשא מאז 1954 בקצה שכונת אפרידר שבאשקלון. למרות שהעיר צמחה לגובה בעשור האחרון, מגדל המים עדיין בולט מחלקים רבים בעיר, ולמרות ההזנחה שמבני בטון סובלים מהם לרוב, מגדל המים הזה נשמר לכל אורך השנים בידי חברת "מקורות", הודות לתפקודו הרציף כחלק ממערכת אספקת המים העירונית ולכן ניתן להתרשם ממנו יחסית כפי שהאדריכל רצה (גם אם המבנה מוקף גדר ולא נגיש לציבור).

מגדל המים הוקם כחלק מתכנון המרכז השכונתי של "אפרידר" (הם אמנם מרוחקים זה מזה, אבל בוצעו באותה מסגרת), בידי האדריכלים דב כרמי וחבר אדריכלים וג'ק ברנט. המגדל מתייחד בכך שהוא מבנה התשתית היחיד ככל הידוע לי שתכנן כרמי, וסביר להניח שגם ברנט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1,000

.

סיבוב על עשר מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שיצקו כאן את היסודות המקצועיים. בדקתי ומצאתי שיצאו כ-60 פרסומים המסכמים את יצירתם של אדריכלים בישראל וזו הרשימה הראשונה בסדרה של שש רשימות.

בשונה מסרטים, מאמרים או כתבות עיתונאיות, ספרים אלה מאפשרים מחקר מקיף שלרוב חושף עבודות וגישות לא ידועות של האדריכל. אלה מאפשרים מבט מעמיק על היצירה, מעניקים להם תוקף מגובש ומחזקים את המורשת האדריכלות המקומית. חלק גדול מהרשימות כאן נוצרו הודות לאותם ספרים שבלעדיהם לא הייתי יודע על חלק גדול מהבניינים שמופיעים בבלוג.

הבאתי כאן את שני הספרים שיצאו לאריה שרון. גם לדב כרמי יצאו שני פרסומים אבל כלליים בלבד. לזאב רכטר יצא ספרון שאני מאד אוהב אבל הוא רחוק ממה שהיה ראוי לו. ספרים נוספים הוקדשו לשני אדריכלים בני דורם של השלושה, אבל כאלה שהיו פחות פוריים וידועים – משה חת החיפאי וסם ברקאי התל אביבי. שלוש מונוגרפיות הוקדשו לאדריכלים שקדמו לכל אלה: יהודה מגידוביץ, יוסף ברלין ויוסף טישלר – כולם אדריכלים שהתרכזו בעיקר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

סיבוב ברחוב רופין 51 בתכנון דב כרמי

לכאורה בית דירות ישן, אבל כשמתבוננים במערך הכניסה המרשים ובחלוקה של הפתחים לומדים משהו על תכנון איכותי. כיום מתכננים מבואות גדולות ומפוארות יותר, אבל באף אחת מהן אין את החן וההרמוניה שיצר האדריכל דב כרמי (1962-1905) באותם בתים שתכנן לפני קרוב ל-90 שנה, כמו זה שברחוב רופין 51.

חזיתות הבניין מוסתרות מאחורי עצי פיקוס שאיבדו את הפרופורציות שלהם. ספק אם הבידוד האקוסטי שיוצרים העלוות מכסה על הנזק שגורמים השורשים לריצוף, ליסודות ולתשתיות האחרות של הבית. בגלל שלא ניתן להתרשם מחזיתות הבניין המוסתרות וגם לא מהדירות הפרטיות, אז ההיכרות אתו מצטמצמת לחלקים היותר קרובים.

ועל כך ברשימה זו.

.

זוג

.

סיבוב ברחוב אד"ם הכהן 10 בתכנון דב כרמי

מכיוון הרחוב הבניין נראה לגמרי סטנדרטי, אפילו כניסה לא רואים. אלא שרק אחרי שנכנסים למגרש מגלים שהאדריכל דב כרמי (1962-1905) נדרש כאן למגרש מיוחד ולכן העניק פתרון מתאים. המגרש המוארך והגדול מעט מהרגיל אפשר לאדריכל להגדיל את מספר הדירות, אך ממדיו המוארכים הצריכו פתרון שונה לגישה לדירות.

את הכניסה לא תגלו מהחזית הראשית והצרה הפונה לרחוב, היות וכך יתבזבז שטח ביצירת הגישה לדירות שבעורף הבניין. לכן, יצר האדריכל את הכניסה בחלק הפונה לחזית הצד המוארכת. גם כאן יצר האדריכל שהיה לראשון שזכה בפרס ישראל לאדריכלות, מערך של שטחים המקשרים בין הפרטי לציבורי – מערך שחלקו הציבורי פתוח ברובו וניתן לבקר בו.

בדרך לחזרה של המקהלה בבית התנועה הקיבוצית, הסתובבתי הפעם בשלושה בניינים שתכנן כרמי ברחוב אד"ם הכהן. רק לאחד מהם, אולי זה המוצלח והמעניין שבהם, ניתן היה להכנס ולהתרשם ושני האחרים שעברו התחדשות התרשמתי רק מהחוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתול יוסי

.

מנחה לדב כרמי

ערב הבחירות נראה לי שבשונה מהבחירות הקודמות הפעם אני אלך להצביע. ברור שלא אצביע למפלגה של ליצנים, גנרלים, פושעים או מסיתים לשנאה, אלא כאלה שיפעלו למען כלל תושבי ישראל. לצערי, כשאלה הקריטריונים שאני מציב אז מהר מאד מתברר שאין הרבה מבחר. זו גם ההזדמנות להיזכר באדריכל שביקש ליצור אדריכלות טובה, כזו שמבטאת יצירתיות התואמת את צרכי לקוחותיו וגם את הסביבה ולא חיפש לרדוף אחרי כוח או נוכחות מוגזמת.

לפני כמה ימים כתבה לי האדריכלית עדה כרמי-מלמד: "במקרה מצאתי אתמול מאמר שנכתב על ידי אדריכל מיכאל קון לאחר מות אבי. המאמר מסכם את הישגיו ובמידה מסוימת את אישיותו. ייתכן ותרצה לעשות בו שימוש". לאורך כל השנים היה הטקסט שמור בארכיון אדריכלות ישראל. במהלך העבודה על הספר "אבא שלי, דב כרמי" (הוצאת בבל, עליו כתבתי כאן), הציע האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון לשלב את המאמר בספר. בסופו של דבר הוא לא פורסם. קראתי את הדברים שכתב קון, ונראה לי ראוי לפרסם אותם מחדש עם פרסום הספר. הקלדתי אותו מחדש ונראה לי שהוא מתפרסם כאן לראשונה.

"מנחה לדב כרמי" הוא מאמר שכתב קון במאי 1963. כאן בחרתי להביא את הגרסה שקון הקליד על נייר הפירמה של משרדו ברחוב פרוג 33 בתל אביב ועותק ממנו היה שמור אצל כרמי-מלמד.

"הם היו קרובים בגיל והם חיו באותה תקופה", מספרת לי האדריכלית ענת קון, הבת. "אבא שלי העריך את דב כרמי והיה לו יחס מאד חיובי. זו היתה תקופה שאגודת האדריכלים היתה תוססת. לפחות פעם בשבוע הם היו מבלים ביחד באגודה. האדריכלים היו נפגשים להרצאות ולדיונים, דברים שחלפו מן העולם. היום אף אחד לא מדבר אחד עם השני, אבל אז זו היתה חבורה של אנשים שהיה אכפת להם". דברי הערכה דומים לאלה שכתב אביה על כרמי, הוא לא הרבה לכתוב לדבריה. "זה לא היה יוצא לו מהשרוול, זה סימן שהוא באמת העריך אותו והרגיש צורך".

.

מנחה

.

סיבוב בבניין מגורים בכיכר צרפת בירושלים בתכנון דב ורם כרמי וצבי מלצר

לא מעט אדריכלים תל אביבים התמודדו לאורך השנים עם הבנייה בירושלים והשימוש באבן ירושלמית. ברובם נהגו בהסתייגות מאותה בנייה בעלת חזות מסורתית. כך היה גם בבניין המגורים המשותף שתכננו האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר ורם כרמי בכיכר צרפת שבמפגש הרחובות עזה, רמב"ן, אגרון וקרן היסוד.

כאן התמודדו השלושה עם מגרש בעל מאפיינים עירוניים, כזה הפונה לכיכר, כשבנוסף שתיים מדפנותיו פונות לשני רחובות. חוץ מהתמודדות העירונית, ניתן למצוא כאן התמודדות עם המרחב הפרטי, המשותף והציבורי, עם עיצוב וחלוקת הגושניות של הבניין ועם החומריות הירושלמית שדרשה שימוש באבן בחזיתות המבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

4

.

סיבוב בבית הסופר בתכנון דב כרמי

היחיד מבין המבנים ברחוב קפלן שמסתתר מאחורי צמחייה הוא בית הסופר. מצבו מייצג את מעמדו הנחות של הסופר העברי ובכלל של תרבות הספר בציבור הכללי. אבל נראה שגם מעמד האיכר והעיתונאי, ששני בנייניהם מצויים מצידיו של בית הסופר, לא נמצא בשיאו.

בשנת 1957 נחנכו לאורך הרחוב על מגרשים צמודים בזה אחר זה שלושה מבנים של איגודים מקצועיים: בית האיכרים, בית הסופר ובית העיתונאים. את תכנון בית הסופר כמו גם את בית האיכרים בחרו האיגודים לתת לאדריכלים ותיקים. את בית האיכרים תכנן האדריכל שמואל רוזוב שהיה אז בן 57, את בית הסופר תכנן האדריכל דב כרמי שהיה אז בן 43 אבל ואת בית העיתונאים תכננו בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, שזכו בתחרות כשבקושי מלאו להם 25.

לימים, הוכרזו שלושת המבנים לשימור בדרגות שונות. בית הסופר יישמר כולו ומצבו הנוכחי של הבניין אמנם מזונח אך הוא נותר במצבו המקורי ורק בעורפו יבנה בניין חדש במקום האגף האחורי והחד-קומתי. על בית האיכרים שהותר לבנות על ראשו אגף חדש כתבתי ב-xnet שבוע שעבר. כמו בבית הסופר גם בבית העיתונאים הותר להרוס את הבניין שבעורף המגרש ולבנות במקומו מגדל – פרק שלם המוקדש לבית העיתונאים יפורסם בספר המוקדש לעבודות מתכנניו והוא צפוי לצאת לאור ממש בימים הקרובים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אם אני סופר אני סופר אותך

.

סיבוב בהוספיס במרכז שיבא בתכנון עדה כרמי

מדובר במבנה האוצר בתוכו את התוכן העצוב ביותר במרכז הרפואי שיבא: הוספיס לחולים סופניים. כאן באים להמתין למוות. לפני כמה שבועות נאלצתי להמתין במרכז הרפואי תל השומר. הסתובבתי בין המבנים עד שנתקלתי במבנה נמוך ומלבני שהתחבא מתחת לצמחיה. עיצוב החזיתות ומסלול ההליכה המוכתב מראש, העידו בברור כי את הבניין תכננה האדריכלית עדה כרמי-מלמד (וכרגע קורא שלח לי מידע כי התכנון בוצע בהתנדבות והאדריכלית האחראית היתה יפעת פינקלמן).

יצא לי לבקר בבניין פעמיים, והתמונות כאן מבוססות על הצילומים משני הביקורים. היות ומאד קשה לצלם את המבנה ובטח למי שאינו צלם מקצועי (לכן גם הורדתי את הצבע ממרבית התמונות), בקשתי מהאדריכלית שתשלח לי את תכנית המבנה. היא לא הסתפקה בתכניות וכתבה גם טקסט קצר שמופיע בהמשך. בהזדמנות זו ברצוני להודות לאדריכלית עדה כרמי-מלמד ולאדריכל גיא תאומי ממשרדה – על ששלחו את החומרים לרשימה.

.

קטע מהחזית הדרומית

.

סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים

ביום ראשון נפתח בקמפוס הר הצופים בירושלים של האוניברסיטה העברית כנס אגודת הגיאוגרפים. במסגרת זו התקיים מושב משותף לשתיים ממעבדות המחקר בחוג של אוניברסיטת תל אביב, האחת בראשות פרופ' טובי פנסטר והשניה בראשות האדריכלית ד"ר טלי חתוקה. בשל כך, גם רוני וגם אני נדרשנו להציג את מחקרנו. ההצגה לא מצאה חן בעיני טלי.

היות ואני מצוי בשלב מאד מוקדם של המחקר בחרתי להציג רק רקע כללי ולהסתיר את מה שמצאתי עד עתה – דבר שמשום מה הפתיע את טלי, אבל הזמן הקצר לא איפשר לה לרדת עלי ובכך נגמר העניין (רוני חטפה הרבה יותר).

אחרי ששמעתי יותר מידי זבל בשנתיים האחרונות, העדפתי להימנע מלשמוע כאן הרצאות אז בחרתי לבוא, להשמיע ולהסתלק חזרה אל מישור החוף. את המכונית חנינו מתחת לבית הכנסת ע"ש הכט שתכנן האדריכל רם כרמי ושות' כחלק מבניין הפקולטה למדעי הרוח, אז עצרנו לבקר.

.

חזית בית הכנסת הפונה להר הבית עם חלון טריפטיך מסורתי

סיבוב בויקיפדיה / אדריכלות ישראלית

60 רשימות ב-7 חודשים הביאו ל-30,000 כניסות. לאור המאורע, החלטתי לעצור מהסיבובים לרגע ולהעלות את נושא מיקומה של האדריכלות הישראלית ברשת האינטרנט. ממילא מסתובב לי כבר הראש, וזאת למרות שיש כמה סיבובים מוכנים כבר בקנה. מכל מקום את הרשימות של שבוע הבא  / אקדיש למחזור של שירי אהבה.

לפני כמעט חמש שנים החלטתי שנמאס לי מהעובדה שכאשר אני מחפש ברשת משהו על אדריכל ישראלי זה או אחר, רוב הסיכויים שלא אמצא דבר. גם מדף הספרים דל מאד, וקשה למצוא חומרים על ארכיטקטורה ישראלית. החלטתי לעשות מעשה ובעקבות זאת הצטרפתי לאנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה, שפעלה בגרסה העברית שלה באותה העת כבר שנה ונעדרה כל ערך רציני שעסק באדריכלות ישראלית.