ארכיון תג: גן זיכרון

סיבוב בגן הבנים בתל אביב

את אחד מממוקדי הזיכרון שהוקמו בתל אביב רציתי כבר הרבה זמן לראות מקרוב. במיוחד אחרי שקראתי את הפרק שמוקדש לו בספר "גנים בשביל אנשים" (הוצאה עצמית, 2017) ועוסק ביצירתו של אדריכל הנוף גדעון שריג שתכנן אותו בשיתוף אדריכל הנוף לב וקסמן. הגן שנחנך ב-2002 על גדות נחל הירקון בשטח של 30 דונם, הוא חלק מפארק הירקון ששריג מלווה כבר כמה עשרות שנים, וככל הידוע לי כל עבודת פיתוח נוף שמתבצעת בפארק נמסרת למשרדו. שריג מיעט לאורך השנים להקים אתרי הנצחה וזיכרון, ואלה שיצר הם לרוב אתרי נוף לכל דבר ו"גן הבנים" לא חריג.

הקופים בסרט "2001: אודיסאה בחלל" סגדו לגוש אנכי בעל דפנות חלקות וסיומת משופעת, דומה מאד לגוש שבחר שריג לשכפל בגן. קבוצות של מנסרות אבן גרניט שחורות ואנכיות, הן האלמנט הבולט בגן ומושך את תשומת לבם של אלה שנוסעים ברחוב רוקח וגם של אלה החולפים בשביל המקביל לנחל בפארק.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין מלחמה אחרונה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגל-עד בגן הזיכרון בכפר סבא

בשנים שבאו אחרי מלחמת העצמאות, הוזמנו האדריכלים והשותפים אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן לתכנן אנדרטאות ובתי זיכרון לזכרם של הנופלים. אחת האנדרטאות הבולטות שתכננו הוקמה בפינת גן הזיכרון בכפר סבא, עוד לפני שבכלל הוקם הגן. האנדרטה שיצרו וכונתה בשעתו גל-עד, עוצבה כמו מגילה פתוחה ומחופה באבן, כשעצי הגן מהווים רקע והדשא הגדול בסיס.

העיצוב פשוט, תמים ולא מתוחכם, אך הוא היה כנראה חדשני לזמנו, כי שנה לפני כן הציגו צמד האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר הצעה דומה לאנדרטה לנופלים בגן העצמאות בתל אביב שהיתה אמנם קלילה יותר ומאתגרת הנדסית (ניתן לראות אותה כאן). אך כיום נראה שהקווים הרכים תואמים היטב לקווים שעיצבו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור לגן הגדול שמקיף את האתר, שגם 70 שנה לאחר הקמתו הוא אחד היפים והמורכבים בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

על במותיך חלל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי קרית טבעון בתכנון חיליק ערד

מה שנשאר לי בראש זו האוטוסטרדה שחוצה את קרית טבעון. הייתי שם רק שעה קלה ועצרתי ההשראה לעיצוב נבעה מצורתו של מחסום טנקים שהועצם לממדים מפלצתיים. כדי להתרשם מגן זיכרון ומהאנדרטה. עוד אנדרטה. כביש 75 חוצה את היישוב ממערב למזרח והוא הופך עם הזמן להיות יותר ויותר סואן. נקודת המפרק של היישוב, היא מעצור בתוך זרם המכוניות האין סופי החוצה את קרית טבעון ומפריד בין הקריה מדרום לטבעון שמצפון.

בנקודת המפרק יש את גן הזיכרון הגדול והסתמי, ולצידו ספריה ומרכז הנצחה. מהעבר השני של הכביש שוכן המרכז המסחרי, ועוד מסחר שזלג לרחוב וכן גן ציבורי נוסף (גן חנה סנש). המציאות היום לא מעודדת תנועת הולכי רגל ולא נעים להסתובב עם כל הרעש של המכוניות והסכנה הכרוכה במפגש אתם. בינתיים בשטח, לא נראה שמישהו חושב למתן כאן את התנועה או למצוא פתרון כדי לשפר את המצב המאתגר. אבל נראה לי שאם קרית טבעון רוצה לחזק את המרכז שלה ולחזק את תחושת הביטחון של התושבים שרוצים להסתובב ביישובם מבלי לפחד שהם יהפכו לפיתה, כדאי לטפל במקום הזה. חוץ מבעית הביטחון המכוניות גם מייצרות רעש וזיהום אוויר כשהן נעצרות ואז מאיצות, כשבין לבין פולטות את מה שהן רגילות לפלוט.

אז אחרי שפתחתי עם משהו אחד, אני עובר למשהו אחר. למרכיב שמצד אחד הוא שולי ביישוב, אך לעומת זאת הוא עוגן של זיכרון, שער ליישוב. במקום אותיות לבנות גדולות של "קרית טבעון" (כפי שעשו בגבעתיים, רחובות וערים רבות אחרות), בחרו להציב פסל וגן בכניסה ליישוב. היתה כאן בזמנו הצהרה שהפנים של היישוב מורכבים ממרחב של פנאי ותרבות. עברו השנים ולא השכילו לעדכן את המרחבים האלה לזמנים וההרגלים שהשתנו וחבל. בשעת ערב נעימה הגן היה ריק ורק באנדרטה ישבו זוג צעירים ערבים ושוחחו על החיים.

איך הגעתי לכאן ולמה? בדרך לטיול ברמת הגולן חלפתי על פני קרית טבעון. קלטתי את האנדרטה שתכנן האדריכל חיליק ערד עליה קראתי בספר החדש שיצא עליו, ומיד פניתי שמאלה כדי לבקר בה.

.

IMG_20130613_172315

X

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד

אחרי שסיימתי בקיבוץ אשדות יעקב איחוד להתלהב מבית התרבות, מצאתי את גן הזיכרון. בקלות ניתן לזהות כאן יד של אדריכל מקצועי.

הגן הוקם ב-1968 לזכרם של 15 מחברי הקיבוץ שנפלו עד אותה עת במלחמות ובפיגועים. קודם לכן, הציבו חברים מרגמה לזכר אחד ההרוגים, והוחלט שהיא תישאר ותשתלב באתר המתוכנן.

הגן מורכב מחורשת עצי זית כשבין העצים מתפתל שביל, שממשיך את האופי החומרי של שאר השבילים בקיבוץ: בטון חשוף. אך בשונה מהם, הוא מוגבה מעל פני הקרקע בכ-40 ס"מ מה שיוצר חוויה שונה, כזו המבקשת להתרומם מעט מעל לחיי היום יום והשגרה. כשמגיעים ללוחות השמות הקבועים בקרקע שלמרגלות השביל המוגבה, נדרש המבקר לכרוע כדי לקרוא את שמות הנופלים ונסיבות נפילתם. בנוסף, שביל הבטון אינו משטח רציף, אלא מחורץ בקווים היוצרים קצב משתנה שמצא חן בעיני בפשטותו. אחרי בדיקה קצרה הצלחתי לאתר את זהות המתכנן: האדריכל ויטוריו קורינלדי, מבכירי המתכננים בתנועה הקיבוצית.

.

IMG_8398

גן הזיכרון

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: