סיבוב בקולנוע אורות בבאר שבע

שקיעתם של בתי הקולנוע בשנות ה-80 הותירה עשרות רבות של מבנים נטושים, שכיום עם נסיקת הנדל"ן מפנים את מקומם במהירות למגדלים חדשים. כך חוסל קולנוע קרן בבאר שבע וכך כמעט ארע לקולנוע אורות שנחנך ב-1960 ברחוב השלום שבשכונה ג' בבאר שבע.

הקולנוע שתוכנן על ידי האדריכל יעקב רכטר במסגרת השותפות רכטר-זרחי-רכטר אדריכלים, מתייחד בצורתו המונומנטלית וחזותו הייחודית המדגישה אותו בין השיכונים שמקיפים אותו. הוא פעל בסך הכל 30 שנה ועם סגירתו ב-1989 הוזנח ונשכח במשך 30 שנה נוספות. בשנים האחרונות גברה המודעות לחשיבותו האדריכלית והציבורית, העירייה רכשה את המבנה ומקדמת תכנית שבמסגרתה הוא הוכרז לשימור וצפוי להשתלב בפרויקט התחדשות עירונית המתוכנן לשכונה כ"מבנה לצרכי תרבות ופנאי".

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1960)

.

סיבוב בבית התרבות במושב יונתן שבגולן

"מה שיש כאן זה בטון עם נשמה", מתאר דידי ידין את מבנה ההנצחה והקהילה שהקימה משפחתו וגם חבריו להנצחת אחיו יונתן שנפל במלחמת יום הכיפורים. "כל מה שהמשפחה עברה מהאובדן הגדול הכל נכנס למשהו חי עם המשכיות עצומה". הקמת בית התרבות היה המהלך השני להנצחתו של יונתן רוזנמן לאחר שהוקם היישוב המנציח את שמו במרכז הגולן – מושב יונתן.

לתכנון המבנה המונומנטלי, שככל הידוע לי הוא המבנה המונומנטאלי היחיד שנבנה בגולן, הוזמן האדריכל צבי מוססקו שהכיר את המשפחה. אחד התלים באזור וגם מנורה שעיצב יונתן עוד בחייו היוו את ההשראה לפתרון הצורני שבנייתו הושלמה ב-1985.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1985)

.

סיבוב בקולנוע שניר בקרית שמונה שנהרס

הריסתו של קולנוע שניר ב-1990 הביאה לסיומו של פרק בהתפתחותה ושקיעתה של קריית שמונה. עד אז פעלו בה במקביל שני בתי קולנוע גדולים, האחד נקרא שניר והשני חרמון. שניהם שימשו כמרחב של פנאי לרבים מהתושבים בעיר ובסביבה, ואיכלסו מגוון של פעילויות כמו הקרנת סרטים, הצגות, מופעים, טקסים והתכנסויות, כשגם מחוצה להם התפתחה פעילות ייחודית למקום.

בסך הכל 24 שנים חלפו על קולנוע שניר עד לסגירתו והריסתו. את הבניין שנחנך בעיצומו של מיתון כלכלי ב-1966 תכנן האדריכל מתי שילון, שהיה אחראי לתכנונם של כמה ממבני הציבור המרכזיים בקריית שמונה, שהבולטים שבהם אלה בית הספר התיכון ע"ש דנציגר, אולם ההתעמלות "האיגלו", המרכז המסחרי וההוסטל לעולים חדשים. מכל אלה, קולנוע שניר היה המבנה הייחודי ביותר בצורתו. אך חוץ מתמונות וכמה זכרונות לא נותר ממנו זכר.

ועל כך ברשימה זו.

.

1966

.

סיבוב באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך

מגדל מים משולב עם בונקר וגם סמל חטיבת הנח"ל היו ההשראה לעיצוב אתר ההנצחה והמורשת שהוקם בצפון פרדס חנה. המיזם שאותו יזמו עמותת ההנצחה, אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, מפקדת הנח"ל ומועצת פרדס חנה, התממש לאחר שמיזם המורשת של הנח"ל נכשל בקיבוץ נחל עוז שבנגב המערבי (הבניין נבנה אך לא יצקו בו תוכן).

אדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים, נבחר לתכנן את האתר שתוכנן ב-1988 ורק לאחר הצלחת גיוס המימון והבנייה עצמה הוא נחנך ב-1995. הברון היה אז לקראת סוף דרכו המקצועית וחייו (הוא נפטר חמש שנים לאחר חנוכת האתר), והוא בחר להציג גישה עיצובית שונה לזו שאפיינה אותו עד אז.

ועל כך ברשימה זו.

.

1995

.

סיבוב בבית בר-שירה בשדרות בן-גוריון 33 בתל אביב

לקראת יום השנה ה-60 לפטירתו של האדריכל דב כרמי הסתובבתי בכמה מהבניינים שתכנן בסביבת שדרות בן-גוריון בתל אביב. תמצאו כאן היקף מרשים של בנייני מגורים וגם וילה עירונית אחת שכרמי תכנן לאורך שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-50. למעט אותה וילה, "בית איילה זקס" בבן-גוריון 13, הרי שהבניין הבולט מכולם שתכנן כרמי בסביבה הוא "בית בר-שירה" שממוקם במספר 33.

זוהי יצירה שבכל פרט בה ראוי להתעכב: החזית, התכנית, חדר המדרגות והדירות. גם חומרי הבנייה החשופים לעין נקבעו בהתאם לסגנון הברוטליזם שכרמי אימץ בשנים המאוחרות, אך אין זה בניין ברוטליסטי מובהק, אלא כלאיים, כזה שבו גם שולט הסגנון המודרני. כבר שנים שחזית הבניין מסתתרת מאחורי צמרות עצים שגדלו באופן פראי, אך אלה מפחיתים מעט את רעשי הרחוב לדיירים ומונעים מבט פולשני אל עומק הדירה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב בבית התרבות בקיבוץ גבעת-חיים איחוד בתכנון דן איתן ויצחק ישר

צורתו והצבתו של אולם התרבות "בית וינה" במרכז קיבוץ גבעת-חיים איחוד שבעמק חפר, מעניקים לו את איכויותיו הייחודיות. הבניין שתכננו האדריכלים יצחק ישר ודן איתן ב-1958 ונחנך שבע שנים מאוחר יותר, יוצא דופן גם בעבודות המשותפות והנפרדות – זוהי ככל הידוע העבודה היחידה שתכננו בקיבוצים וכן גישתם לעיצוב צורת הבניין המזכירה ביתן היא חד-פעמית.

במשך שלושה עשורים זכה המבנה למעמד מרכזי בחיים בקיבוץ. ייעודו היה כפול – הנצחת קרובי החברים בני הקהילה הוינאית שנרצחו בשואה ואולם למופעים, קונצרטים, טקסים, מסיבות וחגיגות. אלא שעם היחלשותו הכלכלית של הקיבוץ והזדקנות האוכלוסייה בשנות ה-90, נחלש קצב הפעילות. כיום בקושי פעמיים בשנה נערכים בו אירועים. ועדיין, המבנה מתוחזק יחסית היטב והוא מרשים כאחת העבודות הבולטות בברוטליזם בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

1966

.

סיבוב ברחוב הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 בתכנון אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני

השותפות המקצועית הפורייה של האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, שנמשכה תשע שנים בלבד (1965-1956) הצליחה להניב שורה ארוכה ומוצלחת של עבודות. פרק מרכזי ביצירתם המשותפת הוקדש לבתי דירות שנבנו בעיקר בתל אביב, אחד הבולטים שבהם הוא זה שלפנינו ונבנה במפגש הרחובות הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 ובנייתו הושלמה ב-1959.

הבניין נעדר את הפלסטיות שאפיינה את הברוטליזם התקופתי, זה שהופיע ביתר נוכחות זמן קצר מאוחר יותר. הוא שומר על הגושניות התיבתית המרחפת על עמודים דקיקים, זו שאפיינה את המודרניזם ובמיוחד את זו שהגה לה קורבוזיה ששני אדריכלים אלה העריצו. אך עיצובו החזותי יוצא הדופן שהשתמר לכל אורך השנים באופן מצוין יחסית, הופכים אותו לאחד מבתי הדירות הבולטים והמוערכים שנבנו בעיר. לסיום – שני בתי דירות נוספים ברחוב, מוקדמים יותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב באנדרטה לחללי גדוד שיריון 46 בעין הבשור

40 שנה לאחר שנחנכה, עצרתי לסיבוב ביום שישי האחרון, באנדרטה לחללי גדוד שיריון 46 שעיצב האדריכל ישראל גודוביץ. קבעתי עם בנג'ילה שניהל בעבר את המחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי לשעה 9, היות והקדמתי בחצי שעה אז בחרתי להתעכב בשני אתרים – האחד הוא האנדרטה המדוברת שנמצאת בכניסה למושב עין הבשור, האתר השני הוא מבנה קבר ערבי נטוש שממוקם בשוליים של קיבוץ מגן ועוד שנייה עלול להתמוטט (בנג'ילה נימק לי את ההזנחה בכך שקיים חשש שהבדואים יאמצו את האתר, לכן מעדיפים שיתפורר ויעלם בשקט).

גודוביץ תכנן בכל תחום כמעט, אבל את אתרי ההנצחה הוא תכנן בתקופת זמן מאד מצומצמת – בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, כשהאנדרטה שלפנינו היא מ-1982. ארבע עבודות הנצחה הוא תכנן בסך הכל – שלוש אנדרטאות לזכרם של חיילים שנפלו במלחמות ופיגועים, ששתיים מהן מצויות כאן במישור חוף הנגב ובסמוך מאד לגבול עם מצרים ורצועת עזה. העבודה הרביעית היתה מצבת קבר.

ועל כך ברשימה זו.

.

1982

.

סיבוב בבלוק המעוגל ברחוב יוספטל בבת ים

השכונות שתכנן האדריכל יצחק פרלשטיין קרובות לליבי. גדלתי באחת מהן ולכן לא משנה אם אני בשכונה שהוא תכנן בתל אביב, אשדוד, נתניה, חולון או בת ים, אני מזהה אותן מיד ומרגיש בהן תמיד בבית.

פרלשטיין גיבש עקרונות תכנון מובהקים שחזרו והופיעו כתבנית בבניינים שתכנן. המבנים בשכונות האלה נבנו ברובם בשנות ה-60 וה-70, בעיקר דיור ציבורי ולכן הבינוי דומה. ולמרות הדימיון והחזרתיות, השכונות שתכנן הן בעיקר שכונות נעימות לתנועה רגלית בזכות שבילי הליכה רציפים שמקשרים בין כל מקום ומקום. את הבינוי עוטף פיתוח נוף מוריק, כזה ששורד גם עם תחזוקה מזערית, שאותו תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, ששתפו פעולה עם פרלשטיין ככל הידוע לי בכל השכונות שתכנן.

את פני הבאים לבת ים מכיוון מחלף יוספטל, בשדרות יוספטל 120-108, מקבל הבלוק הארוך והמעוגל שתכנן פרלשטיין ובנייתו הושלמה ב-1965. זהו אינו בית דירות טיפוסי לגישתו של האדריכל וגם לא טיפוסי בכלל לבניית המגורים בישראל. לא לחינם הוכרז הבניין לשימור במסגרת תכנית להתחדשות עירונית. קשה לפספס אותו, כי הוא מהווה את הדופן הצפונית של שכונת רמת הנשיא, לבת ים הוא מהווה שער לעיר. זהו אחד מבנייני המגורים הייחודיים שנבנו בישראל ומזכיר בצורתו כמה מהבלוקים המודרניים שנבנו בעיקר באירופה בשנות ה-20 וה-30 בידי טובי האדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

1965

.

סיבוב במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית שיפתח השבוע

פעמיים הספקתי להסתובב באתר הבנייה של מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית (1, 2) והתרשמתי מהמבנה יוצא הדופן שצמח לצד רחוב אבא הלל. לאחר שהיה סגור במשך ארבע שנים ועבר תהליך של חידוש והרחבה יתקיים ביום חמישי טקס הפתיחה למוזיאון.

הבוקר הסתובבתי בבניין עם האדריכלים מאירה קובלסקי וצבי אפרת, שהסבירו כי הם גאים במיוחד בפרויקט שבמסגרתו הצליחו לקחת בניין קיים, לאמץ את מאפייניו ולשכלל אותו. הם אמנם כבר הספיקו לבצע מהלך דומה בלפחות שני מוזיאונים שהם חידשו, מוזיאון ישראל בירושלים ובית לוחמי הגטאות, אלא שכאן הם גם יצרו אייקון ציבורי שמתאים לסביבה המתחדשת, הצפופה והסואנת.

ועל כך ברשימה זו.

.

2021

.

סיבוב במעון ההורים ברחוב בוסתנאי 33 בירושלים

המבנה המיוחד ברחוב בוסתנאי 33 שבשכונת קטמון בירושלים, מתייחד לא רק בצורתו ותכנונו, אלא גם בתקנון שמהווה בסיס לדייריו – כולם בני 60 ומעלה. לא מדובר בבית אבות, אלא בבית דירות בו כל הדירות הן קטנות, בנות חדר או חדר וחצי ומתאימות לדיירים בודדים, אך גם לכאלה שמתגוררים עם מטפלת.

למרות שחלפו כמעט 60 שנה מאז הוקם (1963), נשמר הבניין לכל אורך השנים. סבכות בטון מכסות על חזיתותיו המוארכות. חלקן הקטן נפרץ או נבצע, אך רובן נותר כמו שהיה. האדריכל זולטן שמשון הרמט השכיל לעבור מהעיצוב המודרני שאפיין את עבודותיו המקודמות לעיצוב הברוטליסטי שאפיין את יצירתו בשנות ה-60 ולהתמודד יפה עם יצירה של בית דירות זעירות שימנע מלהפוך לשיכון אנונימי.

ועל כך ברשימה זו.

.

1963

.

סיבוב בתחנת האוטובוס בקמפוס גבעת רם שתכננו יסקי ואלכסנדרוני לצד קיר אמנות של יצחק דנציגר

באוניברסיטה העברית של שנות ה-50 התלבטו איזו יצירת אמנות תקבל את פני הבאים אל הקמפוס. כיום באוניברסיטת תל אביב כבר החליטו שאת פני הבאים יקבל מרכז מסחרי, אולי כדי לחלוב ככל הניתן את הסטודנטים. אלא שכנראה יש פער בין אוניברסיטה שמצויה בצמיחה ובין כזו ששוקעת. האמן יצחק דנציגר הוא זה שנבחר לשלב את יצירתו על הקיר שסגר על רחבת ההיסעים שבכניסה לקמפוס.

את סככת האוטובוסים שנחשבה בשעתו ליצירה מקורית בסגנון הברוטליסטי תכננו במשותף האדריכלים אברהם יסקי בן ה-30 ואמנון אלכסנדרוני בן ה-28, שזו היתה להם העבודה הראשונה שהשלימו כשותפים טריים (בשעתו מעורבים היו גם בתכנון הספרייה הלאומית).

בדרך לסיור בספרייה הלאומית ורגע לפני הסיבוב בבניין פלדמן, התעכבתי בכניסה עם התחנה וקיר האמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

1957

.

סיבוב במגדל המים באשקלון בתכנון דב כרמי וג'ק ברנט

★ רשימה מספר 1,000

בין סיבוב בתחנה התת-קרקעית בתל אביב ובין סיבוב בתחנה המרכזית של אשקלון, קפצתי לראות את מגדל המים המתנשא מאז 1954 בקצה שכונת אפרידר שבאשקלון. למרות שהעיר צמחה לגובה בעשור האחרון, מגדל המים עדיין בולט מחלקים רבים בעיר, ולמרות ההזנחה שמבני בטון סובלים מהם לרוב, מגדל המים הזה נשמר לכל אורך השנים בידי חברת "מקורות", הודות לתפקודו הרציף כחלק ממערכת אספקת המים העירונית ולכן ניתן להתרשם ממנו יחסית כפי שהאדריכל רצה (גם אם המבנה מוקף גדר ולא נגיש לציבור).

מגדל המים הוקם כחלק מתכנון המרכז השכונתי של "אפרידר" (הם אמנם מרוחקים זה מזה, אבל בוצעו באותה מסגרת), בידי האדריכלים דב כרמי וחבר אדריכלים וג'ק ברנט. המגדל מתייחד בכך שהוא מבנה התשתית היחיד ככל הידוע לי שתכנן כרמי, וסביר להניח שגם ברנט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1,000

.

סיבוב במתחם הדרומי בשכונה לדוגמה בבאר שבע

בדופן הדרומית של השכונה לדוגמה (שכונה ה') שהוקמה בבאר שבע תוכנן במקור שיכון טורי באורך של קרוב ל-300 מטרים. אלא שחילוקי דעות בין האדריכלים הובילו לדחייתו. רק לאחר שנבנו שאר המבנים במתחם, הוקמו בשטח הזה שיכונים סטנדרטיים יחסית של משרד השיכון, אלא שהאדריכלים אלה שרשבסקי ואנטון פרנקל, שעבדו כאדריכלים במחוז הדרום במשרד השיכון, דאגו לפרוס את המבנים באופן שונה מהמקובל, תוך ניסיון ליצירת סביבת מגורים נעימה יותר.

התוצאה היא תשעה תתי-מתחמים המקיפים כל אחד חצר משותפת. אלה נבנו לאורך השנים והמוקדם שבהם הוקם במחצית השנייה של שנות ה-60 והכיל שלושה כאלה. מיותר לציין שהחצרות לגמרי מוזנחות ועלובות, אבל הפוטנציאל הוא אדיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

שנות ה-60

.

סיבוב בבית רוטשטיין ברחוב סוקולוב בבאר שבע

פרויקט נשכח בבאר שבע שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (2014-1926), מהאדריכלים המוערכים ביותר שפעלו כאן כשהברוטליזם שלט, התגלה בעת בדיקה של אוסף השקופיות שצילם. מדובר ב"בית רוטשטיין" – בית דירות מ-1960, ברחוב סוקולוב בשכונה א', והאדריכל המוכשר נתן לו בשעתו את אופיו הייחודי.

סיבוב בפרויקט מגלה שכמעט ולא נותר זכר לאיכויות שהעניק לו האדריכל. שינויים והזנחה, טיפוסיים לגורל המרחב שבו אנחנו חיים, שינו את צורתו לחלוטין. לפני כמה שנים עוד הספקתי להחליף עם זולוטוב כמה מילים על הפרויקט.

ועל כך ברשימה זו.

.

1960

.

סיבוב בבלוק המזרחי בשכונה לדוגמה בבאר-שבע

הבלוק שסוגר ממזרח על מרכז "שכונה לדוגמה" בבאר-שבע הוא אחד מהאהובים עלי. גם בגלל חלקו המשמעותי בפריסת הבינוי בשכונה, החזית המדמה רשת מבטון, הגגונים שמעטרים את חלקו העליון, המדרגות שלא נוגעות בקרקע, העמודים הפיסוליים, וגם בגלל האורך שלו – 170 מטר. לתכנון הפרויקט הזה מ-1959 אחראים האדריכלים תאודור קיסלוב ואהרון ברעלי ממשרד "תכנון", שפעל בעיקר באילת אך תכנן גם כמה בנייני מגורים בבאר-שבע.

"אף שמעולם לא הושלם", כך מתאר שרון רוטברד את חשיבותו של המקום במונוגרפיה שחיבר על אברהם יסקי ("אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", בבל, 2007, עמ' 559), "השיכון לדוגמה בבאר-שבע היה ונותר הפרויקט הניסיוני ביותר, החדשני ביותר והשאפתני ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית".

כיום הוא הבניין המוזנח ביותר בשכונה לדוגמה. תוצאה של שילוב בין עוני ובין חוסר מודעות לסביבה של הדיירים. רצועת הגינון הרחבה שעיטרה את חזיתו בתכנון אדריכלי הנוף דוד זסלבסקי, צבי מילר ומשה בלום, הוזנחה אף היא, אבל הודות לבחירה נכונה של זני העצים, גם בלי הטיפוח הם עדיין מחזיקים מעמד, 60 שנה לאחר שנשתלו, באקלים המדברי הקשה של באר-שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

1959

.

סיבוב באנדרטה בקיבוץ ניר עם

את הנצחת החברים שנפלו במלחמת העצמאות בחרו חברי קיבוץ ניר עם להנציח ממש במרכז הקיבוץ, בנקודת החיבור בין מבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובין בתי המגורים, המקום שבו חולפים כולם. את האתר עיצב ב-1964 האדריכל ויטוריו קורינלדי, בשעתו חבר קיבוץ ברור חיל הסמוך ואדריכל במחלקה לתכנון של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. לזכר החללים הוא בחר לעצב אובליסק בקיבוץ – עמוד זיכרון. היתה זו בחירה מיושנת אך קורינלדי המשכיל עשה זאת במודע.

החידוש היה שהעמוד היה בצורת משולש כדי לרמז על אותם שלושה בני הקיבוץ שנפלו (למעשה נפלו ארבעה), כולו מבטון חשוף ועליו הוטבעה דוגמה מופשטת של שקעים ובליטות. את העמוד הקיף ספסל עגול עם קיר זיכרון מלבני ועליו הותקן פסל ברזל. כל אלה יצרו יחד מקום. סביבם נשתלו עצים שהשתלבו בנוי הקיבוצי הטיפוסי. לפני שנתיים עבר האתר שינויים והרחבות שפגעו ברעיון המקורי של קורינלדי, ולמעשה מכל המכלול שתכנן שרד רק העמוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

אובליסק בקיבוץ

.

סיבוב בפינת הזיכרון בקיבוץ גשר

ב-1963 עם הקמת מבנה המועדון לחבר בקיבוץ גשר, האדריכל חנן הברון שילב בו בקומת הקרקע המפולשת פינת זיכרון. הברון תכנן זמן קצר קודם לכן את פינת הזיכרון לאוטו הירש בשבי ציון, מהעבודות הקטנות והיפות שנעשו בישראל (ונהרסה). להברון כבר היה ניסיון בטיפול בקומות מפולשות, כאלה שמצויות מתחת למבנה ועמודים חוצים אותה, כשהניסיון העיקרי היה בספרייה הלאומית בירושלים שבתכנונה השתתף ושם יש שטח גדול דומה. אלא שבשונה מהקומה המפולשת בספרייה הלאומית שנועדה למעבר בלבד, כאן הוא התבקש ליצור רחבת זיכרון לטקסים והתייחדות.

פינת הזיכרון היא הגינה היותר נעימה בגשר השוכן באחד האזורים החמים בארץ. כאן תמצאו שהטמפרטורה תמיד נמוכה בכמה מעלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשנה

.