ארכיון תג: בית מלון

סיבוב במלון גולדן קראון בנצרת בתכנון פייגין אדריכלים

האם הצליינים שמגיעים לנצרת חוטפים הלם כשהם מגלים שאין כאן כפר שקט ופסטורלי, עם מעיין ובתי אבן קטנים ובמרכז כנסיה עתיקה? במקום הפנטזיה התנ"כית הם מגלים עיר מכוערת שנתקעה בין הכיסאות. הכוונה לכיסאות: התכנון האורגני שהיה נהוג ביישובים המקומיים ולעומתו התכנון המודרני המערבי. הנצרתים וגם מדינת ישראל דאגו למנוע מהמודרניזציה להשתלט להם על העיר וכך נוצר הנוף העירוני הנצרתי. פרופ' ראסם חמייסי מהחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה חוקר וכותב על כך כבר שנים.

מלון גולדן קראון אותו תכנן משרד פייגין אדריכלים, הוקם בסמוך ל"הר הקפיצה", אזור חדש ובתולי בעיר. האזור משלב מגורים, תעסוקה ומלונאות שנבנו בשני העשורים האחרונים עם ניסיון ליצור שפה מודרנית חדשה. אם תנחתו כאן בלי לדעת באיזו עיר אתם ובלי להציץ בנוף העמק הנפרס למרגלות האזור, לא בטוח שתצליחו לגלות היכן אתם: ירושלים, כרמיאל, יקנעם, בית שמש. אבן ירושלמית, קירות מסך זכוכית, מעקות ברזל, אין אפילו שמות לרחובות. כל מקום ושומקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

121233

המסדרון המקשר בין אגף החדרים והאירוח ובין אגף אולמות הכנסים (המשך למעבר המקשר את שני אגפי החדרים עם הלובי וחדר האוכל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בטבריה ובמלון לאונרדו קלאב

מי נוסע למלון בטבריה? אף אחד שאני מכיר. לכן, החלטתי לארוז את חפציי לסוף שבוע בלב העיר העתיקה שנקראה על שם הקיסר טיבריוס. בזמן האחרון, מסקרנים אותי העבודות של משרד האדריכלים פייגין, שתכננו בעיר כמה מהמלונות הבולטים. נראה שאני האדם הראשון שהתארח במלון לאונרדו קלאב (שנפתח בשנת 1985) אך ורק בגלל האדריכל שתכנן אותו.

האם תשמעו כאן המלצה על המלון או השהות בעיר? אם אתם מחפשים נופש נטו – אז בהחלט לא אמליץ לכם להגיע לטבריה. עשרות שנים של הזנחה מצד המדינה ומצד התושבים ונציגיהם בעירייה, הפכו את טבריה לחורבה אחת גדולה. אם אתם מחפשים שיעור בתכנון עירוני ובאדריכלות – זה בהחלט המקום.

  • בהיבט האדריכלי: כמעט כל ידיעה על מלון גדול ומפואר שהולך להבנות היום, כוללת את המידע כי האדריכלים של המלון הם משרד פייגין – משרד שהפך כמעט למונופול של תכנון מלונות בישראל (לאחרונה נפתח מלון נחשולים שתכננו). הפייגינים משכללים את גישתם לתכנון מלון כבר יותר משלושים שנה, ומלון לאונרדו קלאב היה שלב משמעותי בהתפתחות השפה שגיבש המשרד. תמצאו כאן את מילון המושגים הנקי ביותר שלהם. יש כאן אפילו גופות במרתף שלא הצליחו להפריע להם לבנות את מה שהם חלמו עליו.
  • בהיבט העירוני: היתה פה עיר עתיקה שמדינת ישראל דאגה להרוס באופן יסודי. שרדו ממנה רק מבני דת (בתי כנסת, כנסיות ומסגדים). את התושבים ללא הבדל דת סילקו מכאן – את הערבים זרקו לכל הרוחות ואת היהודים הזיזו אל מעלה ההר, הרחק מאזור התיירות שהלך והתגבש כאן. נוצר מרכז עיר ללא ללא חיי יום יום רציפים, מקום מפחיד. מרכז טבריה הוא מקרה גרוע יותר ממקרה חיפה תחתית או מקרה באר שבע (אלא ששם נותרו קצת מגורים). מה יש במרכז טבריה? יש כאן בעיקר תנועה שחוצה מבני מסחר ותעסוקה עלובים ומיושנים שגם הם נחלשים בשנים האחרונות, בעקבות הקמת מרכזי קניות חדשים וסגורים מחוץ למרכז. כשהערב יורד והחנויות נסגרות, מרכז טבריה הופך מיד למקום מפחיד ולא בטוח. הטיילת הריקה מתמלאת ברוחות רפאים, מסתננים, ערבים וערסים שמחפשים אקשן (מכות/זיונים) או פינה להניח בה את הראש.

ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20131115_150412

חזית מלון הפונה לטיילת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון עץ הזית בירושלים

מלון עץ הזית בנוי על הגבול בין מזרח למערב ירושלים וייחודי בנוף המלונאות הישראלי, זה מלון קונספט. כמוהו יש את מלון סינמה בככר דיזינגוף ומלון הרודס באילת ובתל אביב שהחליטו למתג את עצמם בעזרת מרכיב מסוים, שלפעמים הוא קצת מוגזם ושקוע יתר על המידה באשליה למשהו שהוא לא. הקונספט המוביל את מלון עץ הזית הוא… עץ הזית.

הוא הוקם לקראת שנת 2000, במקביל לשני בתי מלון נוספים שנבנו בצמוד לו: לאונרדו ירושלים וגרנד קורט. חשבו אז שיגיעו לשנת המילניום מיליוני תיירים, אך כמה אוטובוסים שהתפוצצו בארץ על ידי פלסטינים דאגו למנוע את בואם של המיליונים המיוחלים. 14 שנה לאחר שנפתחו, ממשיכים שלושת בתי המלון הללו לשרת בעיקר קבוצות של צליינים הבאים לארץ הקודש מכל רחבי העולם.

ועל כך ברשימה זו.

.

1470139_747242515305333_627635493_n

קטע מחזית המלון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ גינוסר / הקיבוץ של יגאל אלון

אז מה נשאר לנו מפייקוביץ?

שנה שעברה ביקרתי במה שנותר מקיבוץ גינוסר ונחשפתי לקיבוץ שככל הנראה חטף את אחת מהמכות הקשות ביותר מבין הקיבוצים שעברו הפרטה וביקרתי בהם.

קיבוץ גינוסר הוא גן עדן, לא רק לאנתרפולוגים אלא גם לאדריכלים. גלריית הארכיטקטורה המצויה בקיבוץ מרשימה ביותר בכל קנה מידה של ישוב. הלכתי לראות את חדר האוכל, מהגדולים שהוקמו בתנועה הקיבוצית, בהתחלה הייתי אופטימי וחשבתי שחדר האוכל יהיה פעיל ואפשר יהיה לאכול משהו. כשהגעתי אליו הוא היה נראה נטוש ונתון לגזלני פרטי בניין. חתולים הסתובבו באולם בקומת הקרקע, הברזים לשטיפת ידי החברים היו מפורקים, בשירותים לא היה נייר לנגב את התחת, לא אופניים, לא ריח מאכלים, לא נפש חיה (חוץ מהחתולים כמובן).

עוד אני מתרשם מהמצב בתחתית הבניין, שמעתי לחשושים במעלה המדרגות. מופתע עליתי למעלה – לאולם חדר האוכל עצמו. האולם בעל המפתח הענק היה ריק משולחנות או כיסאות שהייתי מצפה למצוא בחדר אוכל, רק שולחן אחד וסביבו הצטופפו ששה גברים, מחציתם קשישים באים בימים ומחציתם בשנות ה-50 לחייהם. מופתעים הם שאלו למעשי במקום, עניתי שבאתי לראות את חדר האוכל בקיבוץ. הצעיר בחבורה ענה בנימה של התנצלות: "זה חדר האוכל. זה הקיבוץ. זה מה שנשאר מהקיבוץ: ששייתנו"…

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בהילטון תל אביב בצהרי יום שלישי

בשבילי זה משהו שמעבר לבית המלון הממוקם על חוף ימה של תל אביב.

הילטון

הילטון זה הצריף בקצה משטח הטיפולים בשבטה, אותו היינו צריכים להקיף תוך 90 שניות עם פק"לים וציודים. הילטון זה המעונות המחודשים, בהם לא היו סדקים ורטיבויות. הילטון זו גבעת הקצב המשקיפה על הים הכי יפה במזרח התיכון. הילטון זה גם המקום האהוב על שולי, באחת משעות הצהרים של אמצע השבוע. בחירת היום תלויה בי.

 

"סיינטיפיק אמריקן" פירסם לאחרונה את רשימת 10 המבנים הידידותיים ביותר לאדם והסביבה, שגובשה על ידי American Institute of Architects. מיותר לציין שישראל לא מופיעה ברשימה (כאן עסוקים בגדרות וכבישים), אבל דווקא שכנתינו היקרה לבנון מיוצגת על ידי מעונות סטודנטים באוניברסיטה האמריקאית בביירות. הבניין תוכנן על ידי משרד האדריכלים ממינאפוליס VJJA שכדאי לבקר באתר שלו וללמוד איך מעצבים את הגלובליזציה.אבל בכל מקרה, כנראה שקשה להתחמק מאיתנו – וברשימה מופיע בית כנסת שתוכנן על ידי משרד האדריכלים רוס בארני.

 

נדמה שהמיתון לא הגיע להילטון, המלון בתפוסה מלאה (ולא רק בגלל איזה זמר מפורסם שתפס כאן חצי קומה עם הפמליה שלו). כמו התחנה המרכזית בצד השני של העיר, הילטון זה מדינה אחרת.

אבל בשבילי הילטון, זה קודם כל אחת מיצירות האמנות הטובות ביותר שנעשו כאן, על ידי האדריכל יעקב רכטר. (אגב, בויקיפדיה העברית בערך של יעקב רכטר, כל התמונות חוץ מאחת צולמו על ידי – האם אני היחיד שאוהב את רכטר ומעלה תמונות שלו לרשת? אולי גם אתם תועילו להמשיך ולהעלות לשם תמונות?).

רכטר הוא אותו אדריכל שתכנן בתל אביב, בין השאר, גם את את בית משפט השלום (רח' ויצמן פינת שאול המלך), כיכר אתרים המטורפת, מלון שרתון (שניהם בשיתוף ויטקובר) – כלם מבנים שהם יותר אסתטיקה מארכיטקטורה, ולמעשה הם כישלון ארכיטקטוני, ומעל לכל כישלון אורבני צורב.

אבל זה בסדר, העיר צריכה גם את הפילים האלה. הילטון היה בניין שביטא היטב את רוח התקופה: החוץ שיקף את עיצוב הפנים שתכננה דורה גד. המעצבת שזכתה לימים בפרס ישראל על עיצוב מוזיאון ישראל (עם אל מנספלד), שילבה ברחבי המלון יצירות אמנות של טובי האמנים הצעירים של אותה התקופה, לצד בדים וחומרים מקומיים שהלכו כלם ישר לפח עם השיפוץ האלים, המודרני והלא יצירתי שבוצע בראשית העשור על ידי בנו ושותפו של רכטר. אין פלא שיעקב רכטר נדד בין כמה משרדים, בכוונה למכור את משרדו אך לא היה אף אחד שקפץ על המציאה…

ערב תחילת עבודות השיפוץ, הזמינה הנהלת המלון את כל המי ומי (אך לא אותי) לארוחת ערב מפוארת ב"קינג סלומון גריל רום". בסיום הארוחה, תוכנן להגיש לכל אחד מהאורחים פטיש 5 קילו, ובהינתן האות יוכל כל אחד לפוצץ את השולחן, הכסא, התקרה הקירות, הפסנתר כנף ואולי גם את המלצרים. אבל משום מה התכנית בוטלה ברגע האחרון, ועיצובה של דורה גד חוסל בשיטות אחרות ומסורתיות יותר.

ועכשיו קצת היסטוריה:

מלון הילטון שוכן על חלקת קרקע בת 17 דונמים שהיו יכולים להיות פארק, בית קפה או כל מתקן ציבורי אחר ורק לא בית מלון פרטי – שטח שהופקע על ידי ממשלת ישראל מגן העמצאות של עם ישראל.

את הקמתו של המלון מימנה "החברה הממשלתית לתיירות", ולאחר תקופה מסויימת שהביאה עימה בעיקר הפסדים, נמכר הנכס במחיר הפסד לשלושה יהודים פולנים שגרו בגרמניה, וצוחקים עד היום כל הדרך אל הבנק על המתנה שקיבלו ממדינת ישראל.

ב-13 בספטמבר 1965 נחנך בית המלון, בנוכחות ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, נשיא רשת מלונות הילטון העולמית קונרד הילטון ושר התיירות עקיבא גוברין. 17 קומות, 6 מסעדות, בריכת שחיה, מגרשי טניס (שבנתיים חוסלו לטובת הרחבת אולם האירועים) ועוד כל מיני ייעודים הפכו יחדיו את המקום לבית המלון המפואר והטוב ביותר הפועל עד היום בישראל.

היא אמנם לא אדריכלית, אבל יש לה את המבט הנשי האהוב עלי, היא בהחלט הצלמת המועדפת עלי.את שני הקליפים שתמר קרוון, ביימה לנינט ולאפרת גוש אני אוהב במיוחד. ובהפוך על הפוך היא גם עושה את זה לעברי לידר.

בשנותיו הראשונות של המלון, הקפידה ההנהלה על לבוש אורחיו. במסגרת זו, נאסרה כניסה ללובי ולמסעדות המלון ללא עניבה. אך היות וכאן מדובר בישראל, תוך זמן קצר לימד הקהל הישראלי את רשת מלונות הילטון שהצבר הישראלי לא יתן שיעשו ממנו צחוק ויקשרו לו חבל מסביב לצוואר, וההקפדה אוסרה. היום ניתן למצוא את גואטה ופישלוביץ מסתובבים עם החמולה שלהם, בלבוש מינימאלי בכל אחד מאזורי המלון השונים.

אולי בגלל השיפוץ המנוכר וחסר הזהות, המרכיב האהוב עלי במלון הילטון זה דווקא הנוף הנשקף בכל אחד מחדרי המלון: זהו הנוף השווה ביותר, שהופקד בידי התיירים ובעלי המלון. אבל בעבור כ-400$ גם את או אתה תוכלו להנות למשך יממה אחת מהנוף האורבני המרשים של תל אביב: פשוט, צנוע ומתחיל להתפרק ולהדרס מתחת למגדלי זכוכית שחורה שמאחוריהם מסתודדים כמה אלפי יהודונים חמדנים.

האם מלון הילטון היא החצר האחורית של תל אביב? אני מאמין שעל פי הפירוש המקובל אז בהחלט המקום לא עונה על ההגדרה. אבל במחשבה שניה, המקום הזה שרק יודע לקחת ולא לתת – לא לעיר המתנהלת ממזרחו, לא לגן מצפונו ומדרומו ולא לחוף הפרוס למרגלותיו – אז בשורה האחרונה הילטון תל אביב הוא חצר אחורית עבור תושביה של תל אביב.

זו הזכות לעיר להשיב את הרצף של הגן, את הדרכים שנקטעו, את הכורכר שנחצב ונעלם. למה שבריכת השחיה הפרטית של המלון תעלה לתושב בעיר ביקור חד-פעמי בסכום של  285 ש"ח (התעדכנתי בקבלה)??? האם היוקרה שהמלון מביא עמו לתל אביב, מצדיקה את הערכים אותם הוא מבטל וגוזל מהעיר??? איפה כאן "עיר לכלנו"???

עד שאקבל תשובות ברורות ונחרצות לשאלות שהועלו כאן, ארד לנשנש משהו בלובי ואחר כך אקפוץ לבריכה, בשבילי היום זה כלול במחיר החדר.

* * *

אסיים כאן בהמנון פיקוד העורף (יש גם קליפ):

מן הלילה החשוך מן הבקר הרטוב / שתרעד הארץ עליך

בזמנים של שקט קל ובזמני מכאוב / הרם ראשך אנחנו כאן לפניך!

עם ארגוני החירום נצעד יד ביד / חדורים כל משימה לבצע

יחד נחבור לגוף אחד / לאזרחי המדינה נסייע!

פיקוד העורף הפיקוד של המדינה / החזית שמאחור, החוד שבחנית

פיקוד העורף הלפיד במחנה / האש תמיד תדלק

אם לא שמעתם אז נצעק: פיקוד העורף!!!

ועכשיו לתמונות:

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
%d בלוגרים אהבו את זה: