סיבוב בבית הכנסת שבכפר הנוער כפר סילבר

הדימיון של בית הכנסת שבכפר הנוער כפר סילבר, הסמוך לאשקלון, למבנה אחר – יד-לבנים שברחוב פנקס בתל אביב הוא לא עניין שתתקשו לפספס. בשניהם מדובר במבנה בצורת תיבה הכולל חזיתות שחלקן שקופות ודופן אחת שנשלחת הרחק מגבולות המבנה ומגדירה רחבה בחזית. את שני המבנים שנבנו בסמיכות זמנים תכנן האדריכל ישראל לוטן.

המבנה החגיגי ביותר בכפר סילבר הוא ככל הנראה בית הכנסת שנחנך ב-1963, שנים אחדות לאחר הקמתו של הכפר. זהו מבנה מונומנטלי שזכה גם שישלבו בו אמנות – קיר בטון עם זכוכית צבעונית, שאותו יצר האמן נחמיה עזז, ומהווה את כותל המזרח שמשני צידי ארון הקודש.

ברוח דרכו של הרב אבא הלל סילבר, שהכפר נקרא על שמו עוד בחייו, הונהג בבית הכנסת נוסח תפילה רפורמי. אך הנוסח לא שרד וכיום מונהגת בו מסורת אורתודוכסית. בית הכנסת נותר במצבו המקורי עד לאחרונה, כשעבר חידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1963)

.

סיבוב במגדל חב"ד בצפת

כשמשרד השיכון ביקש להקים לחסידי חב"ד בצפת מתחם מגורים שייוחד רק למשפחות הקהילה, תחילה לא הצליחו למצוא אתר מישורי מספיק רחב כדי להקים בו בנייני מגורים לכמה מאות משפחות. האדריכלים משה אמריו ואלי מאיוס זכו זמן לא רב קודם לכן בתחרות לתכנון המרכז האזרחי של העיר ואף הספיקו לבנות בו כמה מבנים. למרות שמשרדם היה צעיר וחדש יחסית, במשרד השיכון הכירו בניסיונם של השניים, פנו אליהם שיאתרו את השטח המתאים והם נענו לאתגר.

מחצבה נטושה בכתף הר כנען שהפעילה חברת "סולל בונה" בתקופת המנדט, הותירה בהר מצוק שהתנשא לגובה של 22 מטרים. אמריו ומאיוס זיהו ומצאו בה את המיקום המתאים לפרויקט. הפתרון האדריכלי שהם הגו היה יוצא דופן לעיר ולקהילה, אך התקבל ב-1974 והושלם ב-1978.

ועל כך ברשימה זו.

.

השמיים הכחולים

.

סיבוב בבית הכנסת היכל יהודה בכפר סומייל

המבנה הטווסי של בית הכנסת "היכל יהודה" הפך בקלות לאחד מהמבנים האייקונים של תל אביב. זהו מונולית שתכננו האדריכל יצחק טולדנו עם שותפו המהנדס אהרן רוסו. היות וטולדנו נפטר בשלב מוקדם של העבודה, את המשך התכנון קיבל על עצמו האדריכל עמירם ניב, ועל עיצוב הפנים הופקד מעצב הפנים רפי בלומנפלד. גם אם הוקם ברחוב צדדי בעיר, רחוב בן סרוק, ובקרוב יוקף במגדלים מכוערים, כרגע בית הכנסת ניצב בודד בלב אתר בנייה. זה רגע מיוחד לבקר בו. הבתים האחרונים של הכפר סומייל ששכן כאן מאז סוף המאה ה-19 נמחקו כולם ללא כל זכר. רק נותר להצטער על הדרך שבה תל אביב מתפתחת ומתכערת עם כל אותם מגדלים שמתכננים אדריכלים חסרי כשרון ומקוריות.

בית הכנסת שנחנך ב-1980 הוא חוליה ברצף של מבני ציבור שתכננו בכירי האדריכלים בסמוך לו – בית הוועד הפועל של ההסתדרות שתכננו דב כרמי וצוותו ובית הסתדרות המורים שתכננו אריה אל-חנני וניסן כנען. אך בשונה משני אלה, נראה שבית הכנסת זכה להיות אהוב יותר על הציבור, אולי הודות לצבעו הלבן (לעומת הבטון האפור) והודות לקווים הרכים שמאפיינים אותו. הוא זכה לדגם ב"מיני ישראל" ולהתנוסס בכל מיני פרסומות לתל אביב, בעיקר כאלה משנות ה-80.

ועל כך ברשימה זו.

.

התשמע קולי

.

סיבוב בבית הכנסת קול יהודה ברחוב לילינבלום ובעוד כמה מקומות מעניינים

כשבחרתי השנה מה ללכת לראות באירועי "בתים מבפנים" שהתקיימו לפני שבועיים, לא היה לי קשה לבחור. את בית הכנסת ע"ש מיסה שכיום קרוי "קול יהודה", תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ ברחוב לילינבלום והיה לי ברור מהרגע הראשון שזה המקום שלא אוותר עליו. הבניין הגדול שבנייתו הושלמה ב-1938, הוא מודרני ואטום וחריג בסביבתו האקלקטית. לכן הוא תמיד ריתק אותי.

התחנה הבאה היתה תערוכת עבודות של האדריכל יואב מסר בבניין שמיועד בחלקו להריסה ובחלקו לשימור ונמצא מול מלון נורמן שגם אותו תכנן מסר. התחנה השלישית והאחרונה היתה צמד בתי הספר שתכננו האדריכלים מורן פלמוני ויפתח וקס בדרום תל אביב. לא היו בו חידושים למעת ההשקעה הכספית הגדולה (קשה לרגש אותי במיוחד אחרי שבקרתי בבית הספר החדש בשכונת נווה עופר), אבל משמח לראות סביבות לימוד עכשוויות ומושקעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקשתות מסתתרות בפנים

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ בית העמק

קיבוץ בית העמק הוא קיבוץ מיוחד: הוא הוקם בכפר הפלסטיני כויכאת ועד היום חלק מבתי הקיבוץ הם בתי אותו כפר או שאבניהם משמשות לבתים מאוחרים. בנוסף, יש בבית העמק בית כנסת שנחנך במאי 1975. את בית הכנסת כמו את מרבית בתי הקיבוץ שנבנו עד לאחרונה תכנן האדריכל פרדי כהנא, חבר הקיבוץ, מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית שמציין החודש יום הולדת 90 שנה. ביום שישי עשיתי אתו ועם שאול סיבוב בקיבוץ ומבית הכנסת התרשמנו במיוחד.

סיפורו של בית הכנסת מתחיל בחוות הכשרה של תנועת "בלאו-וייס" באזור נידח בדרום גרמניה. החווה חוסלה עד מהרה, אך שרידי ארון הקודש של בית הכנסת של ההכשרה שרדו בעליית גג, התגלו במקרה על ידי בן הקיבוץ והתגלגלו לכאן יחד עם תרומה להקמת המבנה.

ועל כך ברשימה זו. וגם רציתי להזכיר שביום שישי הקרוב אעביר סיור בקמפוס גבעת רם בירושלים אליו ניתן להירשם כאן.

.

קודש

.

סיבוב בבית כנסת וחדר אוכל במושב בני דרום

נסעתי עם שאול לאשדוד ובדרך החלטנו לעצור במושב בני דרום. לא הייתי שם אף פעם ורציתי לראות אם יש מה לראות, ואכן יש: בית הכנסת במושב בני דרום הסמוך לאשדוד הוא פסגת יצירתו של האדריכל אליהו משאלי, שתכנן כ-40 בתי כנסת וגם בתי ספר. המבנה בולט הודות לצורתו הייחודית המכוונת את המבט אל השמיים ובכך מרמז לתוכנו של המבנה שנועד לכנס מתפללים.

דבר נוסף מיוחד הוא העובדה שבני דרום היה קיבוץ עד 1961, אז החליטו החברים להפוך למושב שיתופי. הודות לכך, אין כאן חלקות חקלאיות בצמוד לכל בית, אלא כמו בקיבוץ יש מרכז עם מבני ציבור, רחבה גדולה, מדשאה וגם חדר אוכל, יש אזור משק ויש אזור מגורים.

ועל כך ברשימה זו.

.

-8-

.

סיבוב בבית הכנסת הנטוש במושב חדיד

נטוש ומתפורר בליבו של המושב שעלה על הקרקע ב-1949, בית הכנסת הישן של חדיד הוא מקום ששווה לגלות. כשנוסעים על כביש 1 מלווה המושב את הנסיעה למשך כמה שניות. פעם עיטרה אותו שדרת ברושים שחצצה בין השדות, אבל לפני כעשור הם נכרתו ועליהם הוקמה שכונת ההרחבה של המושב שגדל והתפתח. נבנה בית כנסת חדש והמבנה הישן שהתגלו בו סדקים גדולים, כבר לא ענה על הצרכים.

מבנים נטושים רבים פזורים במושב, כאלה שעמדו פה כבר בשנות ה-50 וכאלה חדשים יותר ושבנייתם לא הושלמה מסיבות שונות. אבל ביתה כנסת הנטוש, עם הצוהר העגול ומגן הדוד שבמרכזו, הוא המבנה המיוחד ביותר, אולי בגלל פשטותו וצניעותו, ואולי בגלל החן שיש למבנה, ערכים שקצת נשכחו.

ועל כך ברשימה זו.

.

ג'יג'י

.

סיבוב בבית הכנסת בכפר הנוער בן שמן בתכנון מרדכי בן חורין

גלריה פתוחה של אדריכלות מרתקת אפשר למצוא בכפר הנוער בן שמן. האדריכל מרדכי בן חורין שתכנן בין השאר את בית אסיה, מגדל דיזינגוף סנטר ואת מגדל ז'בוטינסקי (המצודה) תכנן כאן חלק גדול מהמבנים במהלך ששנות ה-50 עד ה-70. כמו בשאר יצירותיו של בן חורין, גם כאן לכל בניין יש את הייחוד שלו והפעם אתמקד בבניין בית הכנסת שנבנה במרכז הכפר בסוף שנות ה-60.

הבניין בולט הודות לגג הרעפים הגבוה במיוחד והשימוש בחומרים פשוטים שנותרו חשופים: רעפי צמנט, בלוקים, זכוכית, קורות ועמודי בטון ושלד פלדה שנותר חשוף לעין בתוך אולם התפילה אך נצבע בכחול. גם הריהוט המקורי הורכב מעץ שנותר חשוף. במהלך השנים, כמו בכל מבנה ציבור פעיל, נערכו שינויים שלא פסחו על מבנה בית הכנסת. הילדים לא אהבו את התפילה המשותפת לבנים ולבנות ללא מחיצה והפסיקו להגיע אליו. לפני כמה שנים הוא הוסב לבית התרבות של הכפר ובית הכנסת נדד לחדר בבניין אחר.

ועל כך ברשימה זו.

.

תפילתי אחת והיא אומרת

.

סיבוב בבית הכנסת החדש בעיר הבה"דים

הבניינים שמצידי השדרה המרכזית החוצה את קריית ההדרכה מקבילים לה כמו חיילים, למעט בניין אחד. בית הכנסת מוטה בזוית.  ההטיה נובעת מהרצון לכוון אותו לכיוון התפילה, לירושלים, אך אפשר גם אחרת כפי שהצגתי באמצעות בית הכנסת בקיבוץ עין הנצי"ב שתכננה ג'ניה אווברוך. מרכיב נוסף שמדגיש את שונות המבנה והבלטתו הוא ההחלטה להציבו בקצה רחבה גדולה בכניסה לקרייה. אמנם אין עליו כל סממנים של בית כנסת אבל שני המאפיינים שהזכרתי הופכים אותו לבניין הבולט ביותר. בניין ששובר את הסדר והארגון. ההחלטה להציב את מבנה הדת באופן בולט ושונה מאחרים נראית לי קצת תמוהה. מה זה אומר על צבא שבוחר להציג כך את הדת בפרויקט הדגל שלו, פרויקט שנועד להכשיר את דור העתיד של חיילי צה"ל?

את הבניין תכנן משרד האדריכלים קולקר קולקר אפשטיין שזכה ותכנן את כל קריית ההדרכה, שללא ספק זהו הפרויקט הגדול, המורכב והייחודי ביותר שנבנה בישראל בידי גורם אחד ובתקופה קצרה כל כך. קריית ההדרכה ע"ש סא"ל אריאל שרון הוא השם הרשמי של עיר הבה"דים, ראשי תיבות של בסיסי הדרכה, שהועתקו לכאן בעיקר ממחנה צריפים שבמרכז הארץ. כאן, 24 ק"מ דרומית מבאר שבע, בצמוד לצומת הנגב הציפייה שהקריה הגדולה תחייה את הדרום גדולה.

לכתוב על בית הכנסת בפרויקט, זה כמו לכתוב על הצ'ופצ'יק של הקומקום. ההיבטים העיצובים מתגמדים ביחס להיבטים התפקודיים, הניהוליים, הכלכליים, האורבניים, האקלימיים, והנופיים של הפרויקט. בהמשך אכתוב על הקירייה כולה, אבל בינתיים אסתפק רק בבית הכנסת שלדעתי מייצג את ההיבט הרעיוני הן של הצבא והן של משרד האדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור בקצה

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ עין הנצי"ב שתכננה ג'ניה אוורבוך

בדרך כשחצינו את העמק, בין הביקור באולם התרבות הנטוש בחפציבה (שתכננה אדריכלית אחרת, זיוה ארמוני), הגן בחזית בית הכנסת העתיק (בתכנון יהלום-צור), ובין תליית התערוכה "באר בקיבוץ" במוזיאון באשדות יעקב, עצרנו לראות את בית הכנסת בעין הנצי"ב.

האם זה בית הכנסת הראשון בעולם שתכננה אשה? בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק הירדן מתהדרים בעובדה הזו. אך למעשה זהו ככל הנראה הבית כנסת השני, היות ובחדרה ניצב בית הכנסת הגדול שאותו תכננה כבר ב-1935 האדריכלית יהודית שטולצר סגל.

האדריכלית ג'ניה אוורבוך (1977-1909) התפרסמה בשנות ה-30 הודות לתכנית שהגישה וזכתה בתחרות לתכנון כיכר צינה דיזנגוף בתל אביב. התכנית שהציגה ומומשה לכיכר, היתה לא רק אחד משיאיו של המודרניזם המקומי, אלא גם מרחב ציבורי יחיד במינו. בסוף דרכה המקצועית תכננה גם את בית הכנסת בעין הנצי"ב, מבנה בסגנון הברוטליסטי שהמיוחד בו הוא הפניית המתפללים לפינת הבניין ולא למרכז החזית כפי שנהוג לרוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

בבית הכנסת

.

סיבוב בבית הכנסת המרכזי בשכונת הדר בחיפה

בית הכנסת עמד ריק מאדם אבל פתוח ואפשר היה לבקר בו. לעומת חזותו מהרשימה, בפנים מצאתי אולם גדול ומוארך, נקי מקישוטים באופן מובהק ואולי קצת באופן מוגזם. לאורך כל הלילה נערך כאן לימוד תודה ובעת הביקור נותרו חלק מהספרים עדיין על השולחנות ורק הלומדים בהם נעדרו. הדממה שאפפה את הבניין הריק היתה גם ברחוב הרצל שעל גדתו הוא שוכן, וכך גם במבנה ששימש בעבר בית ספר אליאנס ומשמש כיום את קופת חולים "מכבי".

כמה חרדים הלכו בזריזות מפה לשם ונראה שאלה התושבים העיקריים באזור. חוץ מהם אפשר היה למצוא גם כמה קשישים שעלו מחבר המדינות שהלכו לעומת אלה הראשונים באיטיות מוגזמת. העליבות הכללית באזור לא מצליחה להסתיר את העושר האדריכלי הממלא עדיין את שכונת הדר, שאחת מפסגותיו היא בית הכנסת המרכזי שתכננו האדריכלים מוניו גיתאי-וינרויב ואל מנספלד (על בסיס תכנית שתכנן האדריכל מקס לב) בין השנים 1960-1946.

ועל כך ברשימה זו.

.

מסתובב בעיר הישנה

.

סיבוב בבית הכנסת בן 88 של בלפוריה

מפתיע לגלות שבכל מקום יש משהו מעניין לראות. זה יכול להיות גם בית כנסת קטן שניצב בלב מושב. פעם הציבו מבני תרבות במרכז, אבל היום אפשר למצוא בשכונות החדשות רק קניון קטן. את התרבות מעדיפים להפוך לבידור או להשאיר לערים הגדולות. בית כנסת הוא סוג של מרכז תרבות יהודים מתפללים ורבים, לפעמים הוא פעיל ותוסס ולפעמים מת. אבל גם כך וגם כך, המבנה עצמו מייצג את עמדת אלה שבנו אותו.

כמה מאות מטרים מהכניסה הצפונית לעפולה שוכן מושב בלפוריה שהוקם ב-1922. חמש שנים לאחר הקמתו, חנכו התושבים בית כנסת קטן שמציין השנה 88 שנה להקמתו. חוץ מבית כנסת יש כאן רפתות מבטון שנבנו גם הן לפני כתשעים שנה ונראות כמו חדשות. היות ומעולם לא הסתובבתי בבלפוריה, אז לפני כמה ימים באמצע סוכות, בדרך לכנסיית הבשורה בנצרת החלטתי לעצור ולראות מה יש שם.

ועל כך ברשימה זו.

.

צריך תמיד לפקוח עין ולהישמר ממלכודות

.

סיבוב בשלושה חדרי אוכל בעמק הירדן: בית זרע, שער הגולן וטירת צבי

שלושת חדרי האוכל המוצגים כאן הם כולם חדרי אוכל פעילים המגישים לחברים ארוחות מידי יום. זה לא דבר מובן מאליו בעידן בו מדינת ישראל מפריטה את עצמה כמעט ללא הבחנה, מפוררת את החברה האזרחית ומחלישה את הקהילה. עמק הירדן עשיר בחדרי אוכל הודות לריבוי הקיבוצים שבו. על אפיקים, אשדות יעקב איחוד וחמדיה כבר כתבתי וכעת המקום לשלושה נוספים.

מדובר במבנים עם איפיון דומה, כמו בכל תופעת חדרי האוכל: אולם אכילה, מטבח עם חצר תפעולית, אולם מבואה עם דואר, לוח מודעות ושטיפת ידיים. השינויים באיפיון הם משניים, אבל ההבדל הבולט בא לידי ביטוי בפרשנות שהעניק האדריכל לבניין.

את חדר האוכל בבית זרע עיצב האדריכל מנחם באר עם קווים ישרים ונקיים ודגש על אופקיות המבנה. את חדר האוכל בשער הגולן תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין עם חזית מודגשת במיוחד באמצעות שבעה מסכי זכוכית גבוהים המסתיימים בקמרונות הממשיכים ומלווים את תקרת אולם האכילה. את חדר האוכל בטירת צבי תכנן האדריכל ליאון שרמן כמבנה בעל חזות צורנית מגובבת הודות לעובדה שהבניין נבנה בשלבים ובזמנים שונים.

ועל כך ברשימה זו.

.

מרכז חזית חדר האוכל בשער הגולן, אדריכל: שמואל מסטצ'קין

.

סיבוב בבית הכנסת החדש בדרך קיבוץ גלויות

חזית מנורת שבעת הקנים מדגישה את מבנה בית הכנסת החדש בדרך קיבוץ גלויות, היא מפגן נוכחות, דבר שמשקף אולי את מעמדה של האוכלוסיה הדתית בתל אביב. העיר שבעבר חיה בה אוכלוסיה גדולה של דתיים וחרדים התרקונה מסיבות שונות ונותרה עם עשרות בתי כנסת שבקושי מצליחים לשרוד וחלקם כבר נסגרו מזמן. פתיחת בית הכנסת "שער אשר" לפני שנה וחצי היה אירוע נדיר בעיר.

חזית הבניין הראשית הפונה לרחוב מורכבת ממסך זכוכית כהה ומנורת ענק בעלת שבעה קנים. חזית המנורה מזכירה את חזית מגן הדוד ממנה הורכב בניין ישיבת נווה דקלים בגוש קטיף שנהרס ב-2006 בעקבות ההתנתקות. פעם שוחחתי עם האדריכל גרשון שבח שתכנן את בניין ישיבת נווה דקלים: "הנוצרים בנו כנסיות שרק אם ביקרת בפנים והיית מודע לכך, היית מגלה שהתכנית היא בצורת צלב. בגוש קטיף, מול השכנים הערבים רציתי להציג את הנוכחות בלי להתבייש, אולי אפילו באופן הפגנתי ולכן בחרתי בחתך וחזית בצורת מגן דוד".

לאחרונה החלטתי לבקר עם שאול בבניין ועל כך ברשימה זו.

.

חזית בית הכנסת בדרך קיבוץ גלויות

.

סיבוב בבית המדרש ההרוס של חסידות קאליב בבני ברק והמלצה לתצוגה של אום כלטוב

בדרך מאתר בנייה אל שכונה חדשה ששאול רצה לראות בבני ברק, עצרנו במקרה ליד בניין שנראה היה בשיפוצים. לדעתי הוא נראה יותר נטוש. מתברר שכאן פעלה חסידות קאליב. בתחילת שנות התשעים עברה החסידות לבניין חדש (אכתוב עליו בהמשך) וב-2002 עברה לירושלים.

הבניין בבני ברק כולל חמש קומות: קומת מרתף חצי חפורה, שתי קומות לבית הכנסת, ולמעלה שתי קומות למגורי אברכים. היום הבניין פרוץ לכל כיוון. מדרגות רחבות מובילות מהרחוב הקטן ישר לאולם ששימש כבית כנסת.

ועל כך ברשימה זו. 

.

על הריסות חיפוי השיש שעטף את ארון הקודש

.

סיבוב בבניין הספרייה העירונית באילת

בערב היו כמה אנשים שהתבדחו על זה שהדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לאילת היה לבקר בספרייה העירונית הישנה. מילא הספרייה שהיא מקום חי ותוסס, אבל אם הם היו יודעים מהו הבניין/חורבה השני שראיתי (והתלהבתי ממנו לא פחות) הם אולי היו מנדים אותי… מצד שני, כשהייתי בבוסטון לפני שנה, האתר הראשון שראש המחלקה לבינוי ערים ב-MIT לקח אותנו במסגרת סיור להכרת העיר, היה הספרייה העירונית. כך שאולי יש הגיון בדבר, למרות הפער בין בוסטון ובין אילת.

הסיבה שרציתי לראות את הספרייה היה בגלל מי שתכנן אותה – האדריכל צבי תורן. בשנות השישים היתה תקופה שהוא השתמש בשפה עיצובית שפיתח ובנה באמצעותה כמה מבנים ברחבי הארץ. אחד מהם הוא בניין הספרייה העירונית באילת. בניין הספרייה פורסם ב-1970 בכתב העת לאדריכלות "תוי" ומאז נשכחה. תורן אגב היה אחד מעורכי כתב העת. מה שעוד דרבן אותי לבקר בספרייה, היה ביקור אקראי שלי לפני שבוע ברמלה (בדרך לחומוס חליל), כשבמהלכו חלפתי על בית הכנסת שתכנן תורן, וגם הוא כמו הספרייה תוכנן על פי אותם עקרונות.

ועל כך ברשימה זו.

.

הפוך מהמצופה: בפנים ובחוץ לבנים ורטיקליות

.

סיבוב במרכז רפואי שיבא

בתקופה בה האזור שלנו צולע אני מוצא את עצמי בבית חולים. אצלי הכל בסדר, הביקור היה במסגרת פגישה מקצועית עם סגן מנהל בית החולים. הקדמתי קצת, כך שהיה לי זמן לבקר בבניין האשפוז שתכנן משרדו של האדריכל משה זרחי. לא מדובר בבניין שאני מאחל למישהו לבקר בו, אבל עדיין יש בו איכויות וקשרים שכדאי להתעכב עליהם.

אולם המבואה מזכיר מאוד את אולם הכניסה למלון הילטון שתכנן זרחי בשותפות עם גיסיו, האדריכל יעקב רכטר והמהנדס מיכה פרי. וכמו בהילטון, גם כאן הבינו שבטון חשוף לא חביב על כלום, בעיקר לא בפנים הבניין, ודאגו לחפות אותו בלוחות עץ בהיר. לפני כמה שנים נתן לי דניאל, נכדו של זרחי (שעבודה בהשתתפותו זכתה לביצוע בתחרות לתכנון בית משפט השלום בירושלים) ספר על תכנון בתי חולים שהוציא זרחי, יש התייחסות רחבה לתל השומר (שנבנה בזמן הוצאת הספר) אבל לא לפרט קטן ומיוחד בבניין והוא בית הכנסת, שכפי שנראה מביוקר במקום, הקדיש לו זרחי תשומת לב מיוחדת. חוץ מבית הכנסת יש הרבה יצירות אמנות.

ועל כך ברשימה זו.

.

הולך בתל השומר

.

סיבוב בבית הכנסת בקיבוץ לביא

קיבוץ לביא נקרא על שם העיירה שהתקיימה למרגלותיו עד 1948 ונקראה לוביה. לוביה נמחקה ולביא נוסדה. במרכז הקיבוץ שהקימו עולים חדשים מאנגליה, הוקם גם בית כנסת. כאילו לא עברו 1,600 שנה מאז התמלא הגליל בבתי כנסת, בחרו מחדשי היישוב המקומי לבנות את בית הכנסת החדש ברוח אותם בתי כנסת שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות באזור. אגב, בקיבוץ מדגישים כי לביא מקורו ב"פונדקא דלוי" המוזכר בתלמוד ושכן על הדרך בין ציפורי לטבריה בתקופת בית שני.

מבנה בית הכנסת נחנך ב-1962 בתכנון האדריכל יוסף שנברגר שידוע בעיקר כמתכנן רחבת הכותל המערבי. כבר כתבתי כאן על כמה בתי כנסת שתכנן בקיבוצים: בכפר עציון, בחפץ חיים, בבארות יצחק וגם כתבתי עליו ערך בויקיפדיה.

שנות ה-60 וה-70 היו תקופת השיא ביצירתו של שנברגר, שהתמחה בעיקר במבני דת, והביקור שלי בארבעת בתי הכנסת שתכנן מציג רק חלק קטן מאוד מיצירתו. בית הכנסת בלביא נחשב בקרב מתכנני בתי כנסת כאחת היצירות הטובות שלו. קשה לצלם אותו ולכן כדאי פשוט לבוא ולבקר. הוא פתוח כל הזמן. הבניין נחנך ב-1962 ושלושים שנה לאחר מכן נערכו בו שינויים ברוח הבניין המקורי. קשה לזהות מה מקור ומה תוספת, הודות לעבודה המעולה של האדריכל טוביה קץ שהיה גם שותפו וממשיך דרכו של שנברגר לאחר שנפטר ב-1982 בגיל 60.

בשנים האחרונות אדריכלות מבני הדת (בתי כנסת, ישיבות) מדרדרת ומדרדרת. בעבר היו אדריכלים כמו אבא אלחנני, עמירם חרל"פ ודוד קאסוטו שדאגו לעורר דיון בנושא. היום אין אף אחד ולכן משתדל להציג כאן מידי פעם גם בתי כנסת.

ועל כך ברשימה זו.

.

תאורה טבעית ומלאכותית בעזרת הנשים

.