ארכיון תג: בית הספר לאדריכלות

סיבוב בהגשות סטודיו שנה א' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב

אחרי שיצאתי מהגשות של סטודיו שנה ג' וד' בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, גיליתי שדלת הסטודיו הסמוך פתוחה, אז נכנסתי. החדר היה ריק מתלמידים אבל מלא בעבודות לקראת הגשה. אלה היו עבודות של תלמידי שנה א' שעבדו על הפרויקט האדריכלי הראשון בלימודים ואולי גם בכלל בחיים. 20 סטודנטים – 15 בנות וחמישה בנים.

תוצרי העבודה נתלו על הקירות וכיסו אותם לכל גובה החדר, טפט של שרטוטים ידניים בגווני שחור ואפור ותצלומים בגוונים דומים. הדגמים הונחו למרגלותיהם. יותר מהדגמים, משכו את תשומת ליבי החתכים שהוכנו באופן ידני, חתכים בסיסיים שהציגו רעיון מובהק. במקום למצוא עבודות גולמיות ופשטניות, מצאתי עבודות שהזכירו לי את המבנים שאני הכי אוהב לבקר בהם וחלק מהם הופיעו כאן בבלוג.

מבין עשרים העבודות ארבע מצאו חן בעיני יותר מכולן ובחרתי להציג אותן כאן. אלה עבודות של אליאס בטשון, ג'נא עומרי, מיה ברדנשטיין ומאיה לוי. למחרת התקשרתי למנחות הסטודיו, האדריכליות רבקה כרמי ושלי אמריו, כדי לשמוע מה היה התרגיל שאתו נדרשו הסטודנטים להתמודד במהלך הסטודיו וגם קצת על העבודות עצמן.

ועל כך ברשימה זו.

.

חתך

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכת בוגרי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב

הבחירה בלוקיישן המיוחד היא לא גימיק, אלא ניצול פשוט והגיוני של המשאב העירוני. רק חבל שהמבנים עצמם לגמרי דפוקים ואי אפשר לנשום בהם וגם אור יש בקושי. מארגני התערוכה שמו לב לבעיה, והניחו בכל פינה במתחם ערימות של חתיכות קרטון מרובעות (ומעוצבות עם לוגו התערוכה), כדי שהמבקרים והסטודנטים יוכלו לנפנף ולנסות לסלק את החום והלחות. הם לא עזרו. אז שמו מאווררים, אבל גם הם לא עזרו אלא בעיקר עשו רעש. אבל לא בשביל זה באתי ולכן לא כל כך מפריע כשחושב על זה עכשיו.

כמו בסיבוב הקודם בתערוכת הבוגרים, גם הפעם התערוכה דורשת לא רק התייחסות לעבודות הסטודנטים אלא גם לאוצרות ולאתר. לכן אחלק את הרשימה לשני היבטים מרכזיים ששמתי אליהם לב במהלך הסיבוב:

(1) ההיבט הנחושתני – שזה לא רק המקום של מפעל נחושתן ששופץ ומשמש כעת לכמה ימים לתערוכת הבוגרים, אלא גם לאופן בו נאצרה התערוכה.

(2) ההיבט החדשותי – לא היה פרויקט שהיה יוצא דופן באיכותו הרעיונית או הביצועית. היתה בעיקר צניעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

10385289_883055185057398_670763200470898893_n

חלק ממודל המטפל בבניין בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, שיצרה רויטל מיכאלי במסגרת הפרויקט "דרך האמנות"

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין ראאב באוניברסיטת אריאל ובפרויקט סטודנטים לאדריכלות

בקמפוסים אקדמיים מקפידים ראשי האוניברסיטאות להקים בניינים חדשניים וייחודיים. הם יכולים להיות מבנים המעוצבים באיפוק יחסי והם יכולים להיות בניינים משוגעים לגמרי. באופן הזה הם דואגים לייצג את הקידמה וחופש המחשבה – הבסיס לכל מחקר אקדמי.  בשונה מהקמפוסים של חמשת האוניברסיטאות הפועלות בישראל (תל אביב, ירושלים, רמת גן, חיפה ובאר שבע), ראשי אוניברסיטת אריאל לא הקפידו על מבנים ייחודיים, אלא הסתפקו במבנים טרומיים שנראים כמו קונטיינרים. הם גם דאגו להפקיד את העבודה בידיים של אדריכלים חסרי יצירתיות ולא ידועים.

יש יוצא מן הכלל: בניין ראאב שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין. אלא שהפרויקט אמנם הופקד בידיים של אדריכל ידוע ומצוין, אך משום מה בן חורין המשיך את השפה המקומית ויצר קונטיינר. הוא חושב שהבניין "סולידי" כלשונו, אך לדעתי הוא אחד הבניינים היותר משעממים שהוא תכנן. בתיכון אורט יד לבוביץ בנתניה שתכנן בן חורין, יש בכל בניין במתחם התיכון, כולל אולם הספורט שם, הרבה יותר יצירתיות ומקוריות ממה שיש כאן בבניין ראאב. ביד לבוביץ יש טיפול עשיר בחזיתות, מגוון אזורי שהייה, פתרונות קונסטרוקטיבים מקוריים וחדשניים, טיפול בפרטי בניין שנראים גם היום כחמישים שנה לאחר שנבנו – חדשניים באופן יוצא מן הכלל, וכמובן – שילוב אמנות באדריכלות, כששילב את רות צרפתי-שטרנשוס ביצירת רשת סורגים לאולם הספורט. כאן באריאל אין כמעט זכר לכל אותו עושר. גם אחרי שיחה עם בן חורין, הוא לא הצליח לשכנע אותי.

כתבתי כבר על בניינים רבים באוניברסיטאות בארץ וגם כתבתי על בניינים רבים שתכנן האדריכל מרדכי בן חורין, אבל לא כתבתי אף פעם על בניין שתכנן בן חורין באוניברסיטה. יש רק אחד כזה והוא נמצא באוניברסיטת אריאל. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140615_140148

באריאל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתחנה המרכזית עם פתיחת תערוכת בוגרי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב

הצגת תערוכת 61 בוגרי בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב בתחנה המרכזית, נשמע היה לי גימיק מעניין. שלושה היבטים סיקרנו אותי:

(1) בהיבט התחנתי (מלשון תחנה): כיצד התמודדו הסטודנטים עם החנויות.

(2) בהיבט הכרמיי (מלשון רם כרמי): מה וכיצד מוצגת התחנה בתערוכה הנוספת שעוסקת בתכניות של רם כרמי לתחנה המרכזית החדשה.

(3) בהיבט החדשותי (מלשון חדש): מה יש לדור הבוגרים הטרי לחדש בתחום האדריכלות ומחשבת התכנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_3361

עבודה יפה בתערוכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הספר לאדריכלות בניין דה בוטון באוניברסיטת תל אביב

לא למדתי בבניין דה-בוטון וכדי ללמוד על החוויה במקום פניתי אל א' סטודנטית בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב שהגיבה מיד: "הוא נורא! לחלק מהכיתות אין חלונות. אין אור טבעי כמעט בכלל. החלל המרכזי שלנו הוא כמו צוללת, בלי חלונות ומוקף בסטודיואים כך שאי אפשר לעשות ישיבות בלי שיעברו שם כל הזמן. שנה ה' לומדים במרתף, או כמו שמכנים אותו – הדאנג'ן. מה שטוב זה הפטיואים החמודים, רק חבל שהם לא יותר מטופחים".

את בניין דה-בוטון תכנן האדריכל נחום זולוטוב שהיה לאחד מהמבנים הראשונים (1966) שנבנו בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. במקור תוכנן הבניין כקפטריה ולייעוד הזה הוא שימש במשך שנים רבות. אחר כך הפך לבית הספר לאדריכלות ואולם חדר האוכל הענק והמטבח הדו-מפלסי חולקו לחדרים קטנים לשימוש בית הספר.

החזית הצפונית: במקור קפיטריה גדולה שהיתה פתוחה למדשאה, סגורה, היום חדרי סטודיו ומשרדים ממוזגים וסגורים

.

שרפרף

להמשיך לקרוא

מחווה לתיאטרון הקאמרי / הצעה למיגון בשדרות

מניסיוני, בימים אלה נחסך לתושבי אריאל ביזבוז זמן וכסף על הצגות חלשות, בחלקן וולגריות, מיושנות וממוחזרות של תיאטרון הקאמרי. לכן, אני בהחלט מבין למה בתוך כל הברדק הזה לא נישמע קולם של התושבים.

בכל מקרה, באריאל חוץ מאולם מופעים ישנה גם מיכללה אקדמית המאכלסת בתוכה את אחד מבתי הספר המצליחים ביותר לאדריכלות בישראל. ההצלחה באה לידי ביטוי לא רק בזכיה עקבית בפרסים ישראלים ובין-לאומיים לפרויקטים סטודנטיאלים אלא גם הודות להשתלבותם של הבוגרים בכל המשרדים הבולטים, ברשויות המקומיות ובמוסדות התכנון.

נכון שזנדברג לא אוהבת אותם, הרי זה ברור שמי שיכתוב מילה אוהדת על כל מה שקשור להתנחלויות ייחשב מייד כאידיוט ואנטי הומאני. אולי זה נכון, ולכן אני שמח לפרסם ברשימה זו את איתי מידן – בוגר טרי מבית הספר לאדריכלות במכללת אריאל ואת פרויקט הגמר שלו אותו הוא תכנן במסגרת המגמה הכללית בבית הספר – לעסוק בהצעות תכנוניות לפריפרייה הישראלית.

 

חזית הפרויקט הפונה אל הרחוב

 

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: