ארכיון תג: ארכיטקטורה

סיבוב בתערוכת בוגרי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב

הבחירה בלוקיישן המיוחד היא לא גימיק, אלא ניצול פשוט והגיוני של המשאב העירוני. רק חבל שהמבנים עצמם לגמרי דפוקים ואי אפשר לנשום בהם וגם אור יש בקושי. מארגני התערוכה שמו לב לבעיה, והניחו בכל פינה במתחם ערימות של חתיכות קרטון מרובעות (ומעוצבות עם לוגו התערוכה), כדי שהמבקרים והסטודנטים יוכלו לנפנף ולנסות לסלק את החום והלחות. הם לא עזרו. אז שמו מאווררים, אבל גם הם לא עזרו אלא בעיקר עשו רעש. אבל לא בשביל זה באתי ולכן לא כל כך מפריע כשחושב על זה עכשיו.

כמו בסיבוב הקודם בתערוכת הבוגרים, גם הפעם התערוכה דורשת לא רק התייחסות לעבודות הסטודנטים אלא גם לאוצרות ולאתר. לכן אחלק את הרשימה לשני היבטים מרכזיים ששמתי אליהם לב במהלך הסיבוב:

(1) ההיבט הנחושתני – שזה לא רק המקום של מפעל נחושתן ששופץ ומשמש כעת לכמה ימים לתערוכת הבוגרים, אלא גם לאופן בו נאצרה התערוכה.

(2) ההיבט החדשותי – לא היה פרויקט שהיה יוצא דופן באיכותו הרעיונית או הביצועית. היתה בעיקר צניעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

10385289_883055185057398_670763200470898893_n

חלק ממודל המטפל בבניין בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, שיצרה רויטל מיכאלי במסגרת הפרויקט "דרך האמנות"

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם של רם כרמי בשכונת גילה

רשימה 381

האדריכל רם כרמי תכנן שני מתחמים בשכונת גילה. את הראשון תכנן בשנות ה-70 ואת המתחם השני והגדול תכנן בשנות ה-90. לפני שבועיים כשבקרתי בגילה, המתחם של כרמי משנות ה-90 קפץ לי לעיניים כי הוא נמצא ממש בכניסה לגילה והיד של כרמי בולטת בו. אך בשונה מעבודות אחרות של כרמי, כאן חסר "הסיפור" שבדרך כלל מאפיין את עבודותיו והתוצאה היא מעט סתמית, אבל גם הסתמיות הזו נעשית בגדול ובאופן מאד מרשים ומעורר מחשבה.

שכונת גילה היתה החצר האחורית של האדריכלים הישראלים. כאן הם הרשו לעצמם לעשות (אולי בפעם האחרונה) מגוון של ניסויים. את מסע הניסויים התחילו האדריכלים בשנות ה-20 בקיבוצים, אחרי הקמת המדינה מימנה המדינה כמה ניסויים שהמפורסמים שבהם התרחשו כמעט במקביל בשכונה ה' בבאר שבע ובשיכון לדוגמה ברמת אביב. אחר כך המשיכו לנצרת עילית, ערד וכרמיאל ולבסוף בשנות ה-70, רגע לפני עליית בגין והליכוד לשלטון והפרטת הבנייה למגורים, הספיקו לתכנן את שכונות הטבעת החיצונית של ירושלים ובהם רמות, תלפיות מזרח, מעלות דפנה, כוכב יעקב, פסגת זאב וגם מעלה אדומים. אך מכולן – גילה היתה גינת השעשועים הבולטת ביותר, הן בהיקף הבינוי והן בתכנים והצורות שיצקו האדריכלים.

בגלל הסתמיות היחסית לא הייתי בטוח שאת המתחם אכן תכנן כרמי אלא אדריכל אחר. פניתי לקרוינקר שלא ידע. פניתי לערן שטען שזה כרמי, ולבסוף פניתי גם לרבקה (האלמנה) שאישרה שאכן מדובר בפרויקט שתכנן בעלה. בקשתי ממנה חומרים על הפרויקט אך יש בעיה עם הארכיון ולכן לא מצאה חומר. חשבתי שאולי בחומרים המקוריים של כרמי מתחבאים רעיונות ורמיזות למרכיבים שלא נבנו בסופו של דבר או שכן נבנו ולא שמתי לב אליהם. הפרטים היחידים שרבקה יכולה היתה לתת: את הפרויקט שנקרא "גילה 04" בנו שתי חברות בנייה – 'רמט' שעשתה שימוש בטכנולוגית בנייה מתועשת, ו'חפציבה' שעשתה שימוש בטכנולוגית בנייה קונבנציונלית. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20140220_150002

כרמי בגילה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל של קיבוץ צאלים

בדרך חזרה נראה היה לי מסקרן לעצור בקיבוץ צאלים שבצפון הנגב ולראות איך נראה חדר האוכל שלהם (מיקום במפה כאן). לא ידעתי מי תכנן אותו, אבל בכניסה אליו היה שלט ובו צוין שאת הבניין תכננו האדריכלים דוד בסט ויצחק חשמן. את חשמן אני לא מכיר אבל על בסט כתבתי כבר ערך בויקיפדיה בעקבות זכייתו באות יקיר עמותת האדריכלים ולאחר שגיליתי שהוא כתב אוטוביוגרפיה תרגמתי ממנה את הפרק על תכנון קיבוץ גונן. אז בצאלים מתברר הוא תכנן את חדר האוכל השני, 20 שנה אחרי תכנון גונן.

בסט נולד ב-1928 בליברפול וגדל בסמטה שזכתה לפרסום הגדול ביותר בעולם הודות לשיר שכתב פול מקרטני, כמחווה לסמטה בה התגורר שותפו ללהקה ג'ון לנון ואותה הכיר היטב מילדותו. הם גם למדו באותו בית ספר אך בין השניים היה פער של 12 שנים, כך שלא היה קשר. את בסט הכרתי כשכתבתי פעם איזה טקסט על התריסול, ואז הוא סיפר לי את ניתוח האישי שלו לשיר Penny Lane. על פועלו של בסט כאדריכל ניתן ללמוד באתר של משרדו.

היות ובקרתי בחדר האוכל ובסט כבר כתב טקסט העוסק בבניין, בחרתי להביא אותו כאן, לאחר שתרגמתי אותו לעברית.

.

IMG_20140128_232956

חדר האוכל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין בית הספר למדעי היהדות ע"ש רוזנברג באוניברסיטת תל אביב

בניין בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג יושב לצד השדרה המרכזית שחוצה את הקמפוס מצפון לדרום. שדרה רחבה שבקצה הצפוני שלה נמצא בניין רפואה ומשני צידיה מבנים שתכננו בכירי האדריכלים: אריה וארד שרון, שולמית ומיכאל נדלר, ורנר יוסף ויטקובר, וגם אדריכלים פחות טובים שהתאמצו ויצרו יצירות ראויות (או שלא).

מדובר במבנה לא גדול ולא בולט, יחסית לשאר המבנים לאורך השדרה. תכנן אותו האדריכל יצחק ישר (2011-1920), הידוע בעיקר הודות לקבוצה קטנה של מבנים שתכנן בשנות ה-60 במשותף עם האדריכל דן איתן: מוזיאון תל אביב (עליו הם זכו בפרס רכטר), בית תרבות בקיבוץ גבעת חיים, מבנים בקרייה למחקר גרעיני בדימונה, וכאן בקמפוס את בניין מקסיקו (עליו זכו בפרס רוקח). ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20131224_104311

פינות המבנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין פסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן

באוניברסיטת בר אילן שעשירה באדריכלות איכותית בחלקה הדרומי והמרכזי, הרי שבצפון ריכזה ההנהלה קבוצת מבנים שהמשותף להם הוא בינוניות עיצובית המתנהלת במערך תנועה מוטה כלי רכב ובניגוד לכל הגיון של קמפוס אקדמי. במקום שהכביש יהיה היקפי ולא יפריע להולכי הרגל, בצפון הקמפוס הוא דווקא פנימי.

קיים פער משמעותי בין חלקו הדרומי של הקמפוס ובין זה הצפוני. את המבנים בדרום תכננו אדריכלים כמו ארתור שרגנהיים, אריה אל-חנני, יצחק רפפורט, משה ספדיה וגם דוד נופר – מבנים שביקשו לחדש משהו באדריכלות המקומית (גם אם באופן שמרני למדי). בדרום חלק מאותם אדריכלים תכננו גם הם מספר מבנים, אך הגישה שלהם היתה שונה, לפעמים שלא באשמתם כפי שיוסבר בהמשך.

בצפון הקמפוס קיים שילוב של תכנית אב גרועה, כך שגם היום כאשר חלקו הגדול של האזור מאוכלס כבר במבנים, התפקוד של המקום חלש ולא נראה כמו קמפוס אקדמי עם חיים סטודנטיאלים וחברתיים תוססים, אלא מקום מת. מה הפלא? זה מה שקורה כשנותנים את תכנון תכנית האב לאדריכל שתכנן את מודיעין ואחרי שמפטרים אותו לקוחים את האדריכל שתכנן את כיכר דיזינגוף.

התכנון האדריכלי בעיקר החזותי בחלק זה של הקמפוס, מייצג נסיגה או פיגור באדריכלות המקומית. בניין מוסיקה, מוח, הנדסה, שפות ופילוסופיה וגם פארק האחדות – הם תוצאה מובהקת של הפיגור (בתחום הבינוי) שמתרחש באוניברסיטת בר אילן ב-15 השנים האחרונות, במקביל לתהליך ההתפתחות האדיר שעובר הקמפוס שראשיתו בשנות ה-50.

בניין פסיכולוגיה ע"ש אנה ומקס ווב הוא אחד מאותה קבוצת מבנים שקמה בצפון הקמפוס. תכננו אותו במשותף האדריכל הדרום-אפריקאי לואיס קרול והאדריכל הישראלי דוד נופר, שניהם מתכחשים לבניין ומתנערים ממנו, ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20131106_122704

חזית הכניסה הראשית לבניין

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיבוץ זיקים ובשתי ווילות ערביות נטושות

קרוב מאד לעזה שוכן קיבוץ זיקים. בקיבוץ יש חדר אוכל בניין ספריה עם חדר זיכרון שתכנן האדריכל מנחם באר (שעכשיו כתבתי לו ערך בויקיפדיה) וגם שתי וילות ערביות שכנראה הוקמו בתחילת המאה ה-20 שגם היום מאה שנה אחרי הן יפות ומרשימות.

זיקים נמצא שתי דקות מקיבוץ יד מרדכי שם נמצאת לדעתי אחת מיצירות האדריכלות המיוחדות ביותר שנוצרו באדריכלות הישראלית, אותה תכננו האדריכלים אריה ואלדר שרון. אך בהחלט שווה לסטות מעט מהדרך ולבקר גם בזיקים.

ביקרתי כאן לפני חצי שנה. כל חודשיים פניתי לארכיון של קיבוץ זיקים לקבל מידע על המבנים, אך לא קבלתי שם תשובה וגם לא מידע. הארכיונים של הקיבוצים הם ברובם לא רלוונטיים ולא מתפקדים. בסוף פניתי הכי פשוט למנחם באר עצמו ולד"ר אבי ששון. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_9022

בית מוסא אל-עלמי בכניסה לקיבוץ זיקים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם באלוני אבא

את בית העם הטמפלרי בולדהיים (אלוני אבא) שבעמק יזרעאל רבים מכירים, אך את בית העם הישראלי השוכן כמה עשרות מטרים ממנו מעטים יודעים. כמו רבים מהמבנים שהצגתי כאן בבלוג, גם על המבנה הזה לא ידעתי כלום קודם ורק מפני שהסתובבתי קצת במושב מצאתי אותו.

בשביל זה אני כאן.

.

חזית הכניסה הדרומית לאולם בית העם

.

בית העם הטמפלרי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי הצוללת דקר בהר הרצל

קורא יקר, ביום שלישי עליתי לירושלים. סיימתי את עסקי והשעה עדיין לא היתה אפילו 4. החלטתי לטייל במקום בו כל תייר מזדמן ירצה לבקר: בית הקברות הצבאי בהר הרצל.

אם יש חמישה מבנים שהייתי ממליץ לבקר בהם למי שרוצה להכיר את העיצוב הישראלי בשיאו, הרי שהייתי ממליץ בין השאר על ביקור באנדרטה לחללי הצוללת דקר בהר הרצל.

הייתי כאן רק פעם אחת לפני הרבה שנים. זכרתי את הרושם שהשאירה עלי האנדרטה של דקר והמטרה היתה לבקר בה שוב ולראות הכצעקתה. תחילה עליתי לקברם של בני הזוג יצחק ולאה רבין (אדריכל: משה ספדיה), אחר כך קברה של גולדה מאיר (היא כאן בודדה) ומשם ישר אל דקר.

הצוללת אח"י דקר נבנתה ב-1945 עבור חיל הים הבריטי. היא טבעה בים התיכון בדרכה מבריטניה לחופי ישראל בינואר 1968. ירדה בדממה אל המצולות יחד עם כל 69 אנשי צוותה. חודשים ספורים לאחר מכן נערכה תחרות לעיצוב האנדרטה. הצעתו של האדריכל דוד אנטול ברוצקוס זכתה במקום הראשון.

.

האולם התת-קרקעי בבטן האנדרטה

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: